שלום אהובה ויקרה מאוד
קראתי את שאלתך הנוגעת ונעצבתי אל ליבי מאוד. את מתארת מציאות חיים מתסכלת מאוד. את כותבת: "כל החלומות שלי מתממשים אצל אחרים ולא אצלי". זה מאוד מצער מה שאת מרגישה וחווה – אני ממש יכולה לחוש את תיסכולך וכואבת איתך את כאבך.
כשמתבוננים בשאלה היקרה שלך אפשר לראות מגוון סיטואציות מאתגרות: את חווה אפליה בבית נעוריך, ילדיך נאים אך לדעתך יש יפים מהם, הזוגיות שלך אפורה והכל מרגיש בינוני וסטטי. במבט מלמעלה ציינת הרבה זירות ומערכות יחסים בהן את מתמודדת ולא טוב לך. אם תחשבי שעליך לעבור אירוע אירוע ולטפל בו – עלולה לתקוף אותך החולשה – כי זה נראה כמו עבודה סיזיפית שלעולם לא תיגמר.
הבשורה הטובה היא שאני מאמינה שכשתעבדי על משהו אחד עיקרי – את תחושי שיפור משמעותי לטובה בכל הסובב אותך. בדברים שציינת בשאלה וגם בנוספים שבוודאי קיימים למרות שלא נקבת בהם. את בטח שואלת את עצמך למה אני מתכוונת… האמנם?!
ראשית אפתח בכך שאני מאמינה שהבורא לא מתכוון להתעלל בך ולצער אותך חלילה. אין לו עניין שתסבלי ותהיי עצובה חס ושלום. הקב"ה ברא עולם מופלא ותכלית הטוב – להיטיב. הוא רוצה שנהנה בכל יום במקסימום. בוודאי את שואלת את עצמך איך זה מסתדר עם מה שאת חווה?
נעים להכיר: חוק המראות
יש התנהלות קבועה בעולם שנקראת "חוק המראות" – הרעיון אומר שהתנהגות או הרגשה שמקבלים מהעולם החיצוני הסובב אותנו היא בעצם שיקוף של האמונות והרגשות שלנו כלפי עצמינו. בדיוק כמו שכשמביטים במראה מה שנשקף זו הבבואה שלך עצמך. אם הדמות לובשת שמלה ירוקה – זה מה שהיא תראה במראה. אם היא זועפת – היא תתקל בפרצוף זעוף ואם היא שמחה – אזי זה מה שישתקף. כמו בטכני – כך גם ברובד המנטאלי – ה"רוחני": אם אני חווה זלזול מהעולם, תחושה שלא רואים אותי ושמעדיפים אחרים על פני – כנראה שבמובן מסויים, מודע או שלא – אלו בדיוק הרגשות / האמונות / הדעות שיש לך כלפי עצמך.
נאמר "במידה שאדם מודד – מודדין לו" – אפשר להבין את זה גם על זה הדרך: כמו שאת מתייחסת לעצמך – כך הסביבה מתייחסת אליך. לא תמיד העניין הוא כפשוטו ממש. פעמים רבות הסביבה נשלחה מרבש"ע להאיר לנו עניינים מסויימים שאנו לא מודעים אליהם ושרק הודות למודעות ולהבנה שמה שקורה לנו זו השתקפות של מערכת היחסים שלנו עם עצמינו – אנו יודעים לשים את האצבע ולהתחיל לעבוד על מה שצריך.
מעיון מעמיק בשאלה שאלך אני רוצה להזמין אותך לבדוק עד כמה את שמה את עצמך בראש סדר העדיפויות שלך? עד כמה את משקיעה בעצמך ובמה שחשוב לך, האם את מודעת למה משמח אותך, האם יש לך זמן איכות יומי עם עצמך? כמה וויתורים את מקריבה מעצמך בשביל "לדאוג" לאחרים? האם את מרגישה תחושת קורבנות וניצול?
אני שואלת אותך את השאלות הללו לא בשביל לצער אותך חלילה – אלא פשוט בשביל שתבדקי עם עצמך עד כמה את ממקמת את עצמך בראש סולם העדיפויות ודואגת לילדים שלך ולמשפחה שלך לאמא טובה ושמחה שתגרום גם להם להיות שמחים ואהובים.
אני יודעת שפעמים רבות, כשלא מכירים לעומק את הרעיון והשיטה וכשלא יודעים עד כמה התובנה הזו היא יהודית ועבודת ה' ממש זה נדמה כאילו זה חלילה זה "אנוכי" לדאוג לעצמך. כאילו לשים את עצמך בראש סדר העדיפויות זה נגד מצוות התורה של וויתור, "ואהבת לרעך כמוך" או "מאוד מאוד הוי שפל רוח". ההפך הוא הנכון: מי שלא מכיר במעלותיו – איך יוכל להיות עניו? מי שלא דואג לעצמו מאוד על פי אילו קריטריונים הוא ידאג לחברו? הדאגה של אדם לרווחתו ולשמחתו בדברים שמהנים ומענגים אותו – היא מצווה חשובה ויקרה מאוד בפרט שמדובר באישה מיוחדת כמוך שהיא אמא למשפחה ברוכה שיש לה השפעה על כ"כ הרבה נפשות בלע"ה. משמע – שככל שאת תשימי את עצמך בראש סדרי העדיפויות שלך בעצמך – כך הסביבה תראה אותך יותר ואת ילדיך ומשפחתך.
כששומעים את זה בפעם הראשונה אני יודעת שזה עלול להישמע מוזר – אבל המציאות מוכיחה שכך הדברים עובדים.
ברגע שתתחילי לדאוג לעצמך ולבדוק מה משמח אותך תתחילי לראות בחוש איך אט אט הדברים שאת מתארת מתחילים להשתנות.
איך עושים את זה בפועל?
להלן כמה הצעות שכדאי לך להתחיל לשלב בסדר יומך שלב אחרי שלב. חשוב לי שתטעמי את כל הכיוונים שאני מציעה ותראי למה את מחברת יותר. כמובן שיש עוד דרכים לעשות זאת – פורסת בפניך את העיקרים בעיני ואם תרצי להעמיק עוד – תוכלי אולי לגשת לאשת מקצוע שתלווה אותך בתהליך הזה
1. רשימת המעלות שלך
a. אם אבקש ממך כעת לומר לי עליך 10 תכונות טובות – תוכלי לומר לי אותם? ואם 20 תכונות – יש לך?
b. מציעה לך להתחיל לגבש את רשימת "20 התכונות הטובות שלי": ממש להקדיש לכך זמן בכל יום ולרשום בדף: במה את טובה, מה את יודעת לעשות, מה הייחודיות שלך על פני אחרים ואם מישהו היה עכשיו כותב לך ברכה לכבוד יומולדת 40 – אילו דברים טובים הוא היה מציין שם?
c. אחרי שהתגבשה לך כזו רשימה בבקשה הניחי אותה במקום נגיש ובולט וקראי אותה בכל יום לפחות כמה פעמים בבוקר בצהרים ובערב. הדבר יוצר "שטיפת מח" חיובית וייגרום לך לגלות ולהתמקד בתכונות חיוביות נוספות שלך לאורך תקופה. יכול להיות שמה שאני מציעה לך נשמע לך מוזר – אך מניסיון אומר לך שמדובר בתהליך פשוט וזמין יחסית – והוא יכול לגרום לשינוי תודעתי יחסית מהיר ומבורך ומשמח מאוד
2. לבדוק האם את יודעת מה משמח אותך?
יש הרבה אימהות חרוצות ומסורות שעסוקות כל כך בלדאוג למשפחה שלהן עד כדי שהן שוכחות לגמרי מעצמן. אני פוגשת נשים שלא יודעות להגיד מה בא להן לעשות אם היתה להם שעה פנויה ביום, שלא יודעות איזה סוג ספרים הן אוהבות לקרוא או איזה שיעור הן היו שמחות לשמוע.
מאוד חשוב שתגבשי רשימה כזו של דברים קטנים וזמינים שמשמחים אותך. הרבה פעמים קל להיתלות בחלומות הרואים של טיסה לחו"ל או זוג פיליפיניות צמודות לנצח שיעזרו במשק הבית וינטרלו אותך מכל עבודות הניקיון והתחזוק. אך השמחה, כידוע, נמצאת בדברים הפשוטים ולכן יש חשיבות גדולה לכזו רשימה שתהיה לך במודעות וזמינה ובעיר בשביל שתוכלי:
3. לעשות בכל יום לפחות 3 דברים קטנים שמשמחים אותך
ואת כבר יודעת מה משמח אותך – כי יש לך את הרשימה מסעיף 2 😊. אין לך מושג כמה שפע את מזרימה לכיוונך כשאת שמחה ועוצרת להפוגות מטעינות במהלך היום. נאמר "אם אתה משמח את שלי – אני משמח את שלך" – שזה ממש פשוטו כמשמעו: אם את תשמחי את עצמך ממקום טוב וחיובי (וחלילה לא מדובר על מניפולציה או הטענה שמגיעה כפיצוי וכ"בריחה") אז הקב"ה ישמח את ילדיך ומשפחתך ותראי שינויים שקורים לטובה
4. בירור של אמונות מגבילות
לכל אחד מאיתנו יש אמונות שמנהלות אותו. רובן מקורן מתחילת חיינו או אפילו מן קווי מחשבה משפחתיים כאלו שבגלל שאנו מאמינים בהם – אנו מוצאים להם הוכחות בחיינו. אולי תוכלי בעצמך לזהות כמה כאלו ולנסות לבחון האם הם אמת? האם תמיד זה ככה? איך את יכולה לשנות אותם. אני יודעת שזה תהליך ל"מיטיבי לכת" יכול להיות שכאן שווה לך קצת לקרוא חומר בנושא או להיעזר באשת מקצוע שתעזור לך להיפרד מהמחשבות הללו שלא ינהלו יותר את חייך.
את נשמעת לי אישה נבונה ותכליתית, יודעת את אשר לפניך ומלאה בכשרונות ותכונות חיוביות. אני ממש מקווה שהדברים שכתבתי יהיו לך לתועלת, שתיקחי את ההצעות האלו ותיישמי אותם בחייך ואני מאמינה שלא ייקח הרבה זמן עד שתחושי בתוצאות ובשינויים שישמחו אותך מאוד מאוד מאוד
מאחלת לך עוד שנים רבות של שמחה וסיפוק
רותי
דלג לתוכן
תגובה אחת
אני גם הייתי במקום הזה. ולקחתי החלטה. הבית שלי זה הממלכה שלי ושל אישתי.
ההורים מפנקים אחרים, לבריאות, אני בחוץ.
מבד, מבקר, הכל טוב. אבל מרים את המשפחה שלי לתפארת ונהנה מאיתנו.
משפחה רחבה והורים זה חשוב. אבל אם הם פחות בקטע, אז גם אני.
הקורונה לדוגמא לימדה שאפשר לחגוג ליל הסדר עם המשפחה המצומצמת, וזו האימפרייה שלנו.
האשה, הבעל והילדים, זה הקן הכי חשוב יותר מכולם.