שלום לך

אנונימית –

שאורך ממתין להתגלות.

שלום לך

עולם שלם-

שממתין להברא

את כל כך אמיצה בעיני שעזרת לעצמך באמצעים הגיוניים.

אני משיבה לבקשה שלך למענה שמגיב למשהו מעבר למאמצים הטיפוליים שאת ממשיכה להשקיע בהם כהשתדלות.

את מתארת ריקנות, חוסר מוטיבציה וסיפוק, תחושת אבדן חוסר טעם בחייך.

האנרגיה שפופה, כבדה, כאילו כבר מתת בעודך חיה.

עוטה מסכות, עובדת על אנרציה

כי כך היה, כי כך גדלת, כי זו הציפיה,

וכך את ממשיכה להתגלגל.

אבל הגלגל מגלה שהוא מרובע בכלל, וכבר בלתי אפשרי להמשיך כך.

ריקנות היא כאב עמוק,

אבל ביחס נכון- מתגלה ההזמנה לעונג והתמלאות שטמונים דווקא שם, במעמקי התהום הפעורה.

ריק שמחפש להתמלא

ה"ריק הקיומי" הוא מושג שטבע הפסיכולוג וניצול השואה ויקטור פרנקל, ומתאר בדיוק את תחושותייך.

את לא לבד בתחושה הזו.

והמופלא הוא, שעם כל האין, טמון בו פוטנציאל אדיר לחיים שופעי חיות כפי שרק החיפוש יכול לייצר.

"אמת- מאין תצמח"

האמת שלך, של מי שאת נועדת להיות,

תצמח מה"אין" שאת חווה.

איך?

הזמן לא יעשה את שלו בלי תמיכה. והתמיכה, בהמשך לריפוי שפרנקל מצא ומציע, היא משמעות.

משמעות היא לא דבר שקיים לבד, זה רובד שיוצרים.

היא יכולה להיות רחבה, כמו מטרה לטווח ארוך,

או ממוקדת להווה.

בכל מקרה, היא כאן ועכשיו.

משמעות יכולה להיות ברגע של עצירה להביט בענני נוצה ולהתמלא מהיופי, ביצירת אמנות או מחשבה, בעשיה למען הזולת, בפרטים קטנים וברגעים שאת בוחרת לעצור ולשים אליהם לב.

יהיו חלקים שיזלזלו בזה ויגידו "אז מה?"

ואת יכולה להזמין אותם להסתכל איתך, כי אז-כלום.

אנחנו לא ב"אז" אנחנו כאן. וכאן יש משהו עבורי, מתנה קטנה שאני בוחרת לפתוח ולהנות ממנה.

משמעות שמערסלת את ערך החיים בעצמם, היא זו שמעבר לחומר, הרוח הנצחית.

משמעות מחפשת אדם

כל בחירה בכיוון שנכון לך – משפיעה על עולמך הפיזי, וגם על עולם הנצח.

האם את יכולה לאפשר לעצמך לתת למישהו, ממקום שהוא שלך, לא כי כך הורגלת או כי זו הציפיה של הסובבים? לתת מרצונך, כי את אדם טוב ורוצה להיטיב.

תזמיני את עצמך לעשות משהו ולאפשר לחושים שלך להרגיש, לבחור. אפשר דרך הקשבה למוזיקה, תנועה, הליכה, טיול, אפיה, צילום, פתרון משוואה מתמטית… הכל פתוח עבורך להתנסות.

ילדים מתפתחים מהתנסות, מהרשות לבדוק מה מושך אותם- דרך החושים. גם לך יש אנטנות כאלה, אבל נשמע שהן מכוסות בשכבות של אילוף: כך עושים, כך לא.

הגיע זמן גאולתך- להיות את, שמש מאירה ועננים מתפזרים.

את הטעם והמשמעות צריך למצוא,

אבל אין צורך להתאמץ ליצור אותו.

כמו שמש שתמיד נמצאת, רק לפעמים מכוסה-

המשמעות והערך כבר אצלך, נמצא בנשמתך.

פיזור ערפל

אפשרי לערפל להתפזר באמצעות הקשבה פנימה לבת קול שלך,

בחיבור לרגשות כמו לילד קטן שזקוק לנוכחות שלך.

במח האנושי, בדידות וכאב נמצאים במיקום משותף. חיבור נחווה כעונג.

נועדנו להתחבר, והריק הזה מזמין אותך לחיבורים של אמת,

שמתחילים ממך לעצמך- לרגשות ולמחשבות שעולות בך.

רגשות הם כמו ילדים קטנים שזקוקים לנוכחות שלך, נוכחות רכה, פשוטה.

החיבור וההקשבה שלך לעצמך ולמשמעות עשייתך, יאפשר לך גם ליצר מסלולי חיבור לעולם ולאנשים.

זו מיומנות מקבילה בעולם הפנימי ובעולם הסובב.

ואז תהיי שמש

כשאת חשה בציפיה של אחרים, אפשרי גם לה להתפזר כמו ענן-

אפשר להניח שציפיות ושאלות של אחרים נובעות מקושי להחזיק קושי, רצון למגר את ההתמודדות ולשנות כדי שיהיה כואב פחות, וטוב יותר.

גם אם את בוחרת לשדר עסקים כרגיל, זה לא יהיה מתוך אילוץ

אלא מתוך בחירה שהכי נכונה לך במצב הזה. ואולי, מתוך עמדה של בחירה קשובה, יהיו אנשים וזמנים שאותם תוכלי לשתף.

יקירה וגיבורה,

עוד תוכלי להביט לאחור ולומר "גם זו – לטובה" כי זו היתה אבן שמאסו הבונים, אבל דווקא היא היתה לראש פינה בבנינך האיתן.

כי חסרון הנפש המרוקנת, היא בריאה שבכוחה לכוון לחיים שיש בהם עושר פנימי, הרבה יותר ממה שהיית יכולה לדמיין בעודך תלויה בדבר.

בתפילת עמידה מוזכר תחיית המתים לא פחות מ5 פעמים. כשאני אומרת את הברכה הזו, אני מכוונת על סוגים רבים של מוות על הרצף חיים-מוות; עד הקבר אפשר למות בצורות שונות, וה' מקים דלים מעפר.

אני מחזיקה עבורך תקווה של קו.

קו שמתחיל מנקודת ההווה שלך,

שיורד עד לכל חלקייך בתוכך,

וגם עולה ישר אל האינסוף.

קו של אור החיבור, אור שמסוגל להתגלות.

באהבה ואמונה,

שפרה