תשובה:
שואלת יקרה.
אני קוראת את שאלתך ומתפעלת עמוקות.
מהערכיות וההבנה כמה קריטי לשמור על הקדושה, הצניעות, והנאמנות לבעלך.
מהעקרוניות שלך הנפלאה והאיתנה – שמאפשרת לך לשמור על ערכייך ברמה כזו מוחלטת ויומיומית.
ומהרצון שלך לדייק ולהרגיש שאת עושה את הדבר הנכון, והמאוזן.
את שואלת שאלה כל כך טובה.
מצד אחד ברור לך מה את מצפה מעצמך מבחינה רוחנית, ואת מוכנה להתאמץ מאוד בשביל לעמוד בגדרים שהצבת לעצמך.
ומצד שני את מרגישה שגם לאחר שעמדת בכללים שקבעת לעצמך , לא הגעת אל המנוחה ואל הנחלה: קשה לך, את מרגישה "לא חלק", בדידות וחוסר שייכות. ואכן אי אפשר להיות לגמרי חלק מהחבר'ה כשאת לא משתתפת בשיחות חבריות.
את שואלת האם הדרך שלך היא נכונה כי את מניחה הנחה בסיסית פנימית כל כך ישרה ואמיתית:
ההנחה היא שאם אני עושה את הטוב והישר אני אמורה להרגיש טוב עם זה.
מצוות התורה אמורות להביא אותי לאיזון של כל הצרכים שלי: הפיזיים, הנפשיים והרוחניים.
ההנחה הזו היא אמיתית ועמוקה, ומתאימה למציאות הגלויה.
באופן פשוט, התורה מגבילה אותנו ודורשת מאיתנו לווסת דחפים כדי שהרצון הפנימי שלנו, והצרכים האמיתיים של הנפש והנשמה יתממשו בצורה יותר נכונה.
לדוגמא: אישה נשואה נדרשת להימנע מליצור קשר עם גברים זרים.
היא מפסידה ריגושים ומילוי של דחפים רגעיים, אך היא מרוויחה אהבה יציבה וקבועה עם בן בריתה.
אם היא מתגברת על עצמה היא גורמת שהצרכים הנפשיים שלה מתמלאים באופן יותר מלא ואמיתי.
דוגמא פשוטה יותר היא האיסור לדבר לשון הרע.
איך מרגישים אחרי שמתאפקים מלדבר לשון הרע? טוב. שמנו בצד את הדחף, אבל קיימנו את הרצון של הנפש והנשמה להיטיב ולאהוב את הזולת.
כך היא הדרך באופן של הארת פנים – המצוות נועדו לעשות את החיים שלנו טובים יותר ואנו יכולים לראות זאת ולחוש בכך.
אך בקונפליקט שלך יש מימד של הסתר פנים. את נמצאת בתוך מציאות שבה יש סתירה בין שמירה על ערכייך החשובים לך כל כך, ובין מילוי צורך נפשי בריא ובסיסי של שייכות לסביבה שבה את שוהה כחצי משעות הערות שלך.
אין לך דרך להשיג באופן שלם את צרכייך הרגשיים יחד עם השגת צרכי הנשמה שלך.
אולי זה דומה במשהו להבדל בין שמירה על קדושה לאדם שנשוי לאישה טובה ואוהבת, לבין שמירה על קדושה לאדם השרוי בלא אישה.
אני מדמיינת לעצמי את הקירבה, השייכות, והמעמד בעבודה כמו כוס קפה מהבילה על הבוקר,
ובתוכה מעורבת כף מלח, שבמשל הזה היא הקירבה לגברים זרים.
הטוב והרע מעורבים לגמרי באופן שאי אפשר להפרידם, ולכן את נאלצת להימנע משניהם.
זה כואב מאוד. זה ניסיון מיוחד שהקב"ה העמיד אותך בו, כנראה מתוך שהוא מאמין בך שתצליחי לעמוד בו, ולא רק זה, אלא תצליחי להמשיך להרגיש שהתורה והמצוות כדברי הזוהר, הן תרי"ג עצות לחיים טובים ונכונים.
גם אם כרגע המציאות הזו נסתרת מעינינו.
ובצומת הזה הטוב והרע כרוכים יחד ואת נאלצת לוותר ולהחסיר מעצמך צורך חשוב ואמיתי.
אז מה יתן לך כח לעמוד בזה?
1. תכירי בזה שאת נאלצת לוותר על משהו בריא וטוב. מותר לך לכאוב את זה, וכדאי לך להעריך את זה.
2. תרשמי לעצמך מה את מרוויחה מהשמירה על הערכים האלו.
רשימה שתעמוד לך במקום זמין במחשב ותוכלי להוציא בשעות קשות בעבודה…
תתיחסי ברשימה הזו להיבט הרוחני – קרבה לד' , לפום צערא אגרא
ולהיבט הזוגי – את מעניקה לזוגיות שלך משמעות של נאמנות עמוקה ומיוחדת.
אצלך – זה לא עניין תיאורטי שאת לא פונה אל גברים זרים, אלא משהו יומיומי שאת מוותרת עבורו על צורך נפשי חשוב.
בכל יום עבודה את בוחרת מחדש להיות אישה נאמנה ובלעדית לבעלך.
זאת מתנה מדהימה לזוגיות שלך.
3. יצירתיות ופתרונות חלקיים – מה יכול להקל מעלייך את הקושי? (אני יוצאת מתוך הנחה שאין לך אפשרות לעבודה אחרת)
אולי תתחברי ל"שמורה במבול"? אולי תפצי את עצמך בקבוצת שייכות אחרת?
או אולי רעיונות אחרים שיפצו אותך ויתנו לך כח.
את דמות מופת בעיני עבור אנשים רבים בדורנו שנמצאים במקומות עבודה מעורבים.
מעריצה את עמידתך האיתנה!! תהיי חזקה.
ציפי
דלג לתוכן
5 תגובות
כל הכבוד לך, הלוואי והיו כולן כמוך. תחזיקי מעמד, את מקריבה, אבל מרוויחה בכפל כיפליים בעולם הזה ובעולם הבא.
כל כך מבינה אותך, אני בדיוק באותו מצב.
ולא, אם אכתוב מה אני מרוויחה מהשמירה על הערכים האלו לא אכתוב דבר… כי אני לא חושבת שבאמת היחסים שלי עם בעלי היו פחות טובים… אולי דוקא להפך. אם הייתי יותר חיונית, נמרצת ונהנית בעבודה – גם אני וגם הוא היינו מרוויחים מזה… במקום זה אני מרגישה שבעבודה אני "מוחקת" את האישיות שלי, את מה שיש לי להוסיף לשיחות, את החייכנית שבי, את ההומור שלי, ומראה רק צד קר שאומר "בוקר טוב", "להתראות", כשכולם מתאספים לאכול ביחד, מדברים וצוחקים – אני אוכלת לבד ליד המחשב… נכון, הם מכבדים את זה, אבל זה לא עוזר לי במאומה.
ואת יודעת מה? דוקא זה מחזק אותי יותר – שאני עושה את זה לשם שמים נטו. בלי להבין מה יוצא לי מזה.
ברגעים של חולשה אני פשוט לוקחת עט וכותבת בתוך אחת המחברות שלי בעבודה כל מה שאני מרגישה, כותבת להשם, שרק הוא יודע להעריך את זה והכל זה רק בשבילו.
לפעמים יוצאים לי גם הגיגים נחמדים שמחזקים אותי, למשל – שכולם באים לעבודה בשביל שיהיה להם כסף לחיים בעולם הזה, בטח את שומעת דיבורים על חו"ל, אוכל, כלבים חתולים וכדומה 🙂 אז הם כמו ילדים שמשחקים בארגז החול, ואני שם כמו בן אדם מבוגר, שיודע שבחול הזה טמונים שברי יהלומים, ואני לא באה כדי לשחק בחול, אלא כדי לחפש יהלומים! אני באה לכאן כדי לפרנס ולהחזיק בית של תורה! לחנך את ילדיי לחיות בשביל מטרה מעבר להבלי העולם הזה. כל מצווה שאניבעליילדיי עושים – נזקפת בגאווה גם לזכותי! אז מי שסתם משחק בחול זה רך ונעים לו, הכל סבבה… אבל אנחנו, הידיים שלנו נשרטות ולפעמים מדממות כי אנחנו ממוקדות באיסוף שברי היהלומים.
בקיצור, העבודה שלנו זה לדבוק בצדקת הדרך שלנו גם אם היא לא נוחה כרגע, ולזכור תמיד שבעזרת השם עוד נזכה לשבת על זרי הדפנה 🙂
ג'סיקה,
מה שאת כותבת מחזק ומעודד. תודה.
מאוד יתכן שכפי שכתבת המצב הזה פוגע בך וגם בזוגיות שלך. (ואולי במקביל גם מעמיק את הנאמנות – כי אין סתירה)
אולי במקרה שלך אם את מרגישה שאת ממש מוחקת את אישיותך, ונהיית כבויה ועצובה, כן כדאי לך לבדוק אפשרויות אחרות, אפילו אם הן פחות טובות מבחינה כלכלית – כי שמחה ואהבה יקרים יותר מכסף.
אני לא מכירה אותך ולא יודעת עד כמה את משלמת מחירים, אבל מציעה לך לתת דעתך על כך.
שלום לך,
השאלה שלך כל כך רלוונטית וכתבת כל כך יפה את הדילמה הקשה שלך ושל עוד הרבה.
האמת היא שלפני תקופה מסויימת הייתי עונה לך אחרת, אבל אחרי שהתחתנתי והלכתי גם לשיעורים של רבנים שמדברים על הנושא הזה [ממליצה בחום: הרב אוהד תירוש והרב אייל ורד, גם לשלוח מייל לחיזוק נוסף במידה ותצטרכי מעבר למה שענו לך באתר]
אצל אישה דיבור הוא מגע. אצל גבר הוא העברת מידע.
לכן כאשר אישה מדברת היא כמו נוגעת, כרצון לקשר עם האחר.
למה כשעולים על מעלית פתאום נהיה שקט שכזה? ואפילו חוסר נעימות?
כי הקרבה הפיזית גם משפיעה וגורמת לאינטימיות.
אני יודעת שלא דיברת על מגע אלא – כאשר אנחנו עובדים בעבודה מעורבת באמת זה חלק מהיום יום הדיבור, אפילו סתם חיוך מתוך נימוס
ואני יכולה להגיד לך בוודאות שלמה ומתוך ידיעה- שהרבה זוגות ומשפחות נהרסו בגלל זה!!!!! אני לא רוצה להלחיץ אותך חס וחלילה. אני גם עבדתי הרבה שנים בסביבת עבודה מעורבת ולצערי עוד לפני שידעתי את המידע ששווה זהב שצריכים להזהר- אז בתור דתיה חזקה שלא שמרה על הנושא הזה כי לא הבנתי מה הבעיה אני יכולה להגיד לך שאנשים נקשרו אליי ואני נקשרתי לאנשים. היה פתאום חשוב לי מה הוא חושב עליי והיה חשוב לי להראות שאני אישה טובה וכולי.. גם אם אין בגידה הלב שלי פתאום כבר לא נקי למשהו אחד.
את לא מבינה כמה את מדהימה שאת שמה לב לזה. את שומרת על עצמך. את שומרת על הבית שלך.
הרבה בתים התפרקו בגלל זה ולא דווקא מהמגזר הלא דתי. אני מדברת איתך על משפחות חרדיות!!! כי אין מה לעשות. דיבור התעניינות שיתוף קטן- מקשר!!
העבודה הזו היא זמנית, וגם אם לא, אחרי שתעזבי אותה בעוד כמה שנים.. את נשארת עם בעלך היקר. והלוואי והלב יישאר טהור ונקי.
מקנאה בעולם הבא שלך!!
את שליחה מדהימה של הבית שלך. תמשיכי עם הדרך שלך. זה רק גורם להערכה!!!!!
כל הכבוד!
כ"כ מעודד לשמוע שאני לא לבד, מרגישה ממש ככה.
אני כרגע בחיפוש עבודה בשל הענין הזה, ועד שאמצא בע"ה אני מתבודדת עם בדידות מקצועית וחברתית.
יישר כח, נתתם לי כח.