שלום לך שואלת אהובה

קראתי את השאלה היקרה שלך והתפעלתי מתעצומות הנפש שראיתי בה: אמנם כתבת בענייניות ובתמציתיות – אך אני רואה בעיני רוחי אישה חכמה, מודעת, כזו שעוברת חוויה לא קלה – של פרפקציוניסטיות ושל הרבה חשש וחרדות סביב עניין הטבילה – ובחרת לעזור לעצמך ולא לוותר. ידעת כבר לשאול מבחינה הלכתית מה מותר ומה אסור, ועכשיו – כשההלכה כבר נהירה לך – את יודעת להגיד “אוקי, יש פה עוד משהו”, “אני רוצה שהיום הזה יהיה רגוע וכיפי – איך אני יכולה לעזור לעצמי” – וזאת השאלה והפעולה הכי חשובה – כי כשבנאדם רוצה לעזור לעצמו, ופותח פתח כפתחו של מחט – בעז”ה ה’ עוזר ונפתח לו פתח כפתחו של אולם.

מה שבעצם ננסה לעשות פה – זה סוג מסויים של התבוננות פנימית: חשוב לי לבקש ממך לעשות את ההתבוננות הזו ממקום מתעניין ולא חלילה שיפוטי, ממקום שרוצה ללמוד את עצמך ולהכיר. הייתי שמחה אם היית עושה את זה במקום שנעים לך גם מבחינה פיזית – כי הנפש היא עדינה וראויה לחמלה – אף אחד לא אוהב שמדברים איתו בכעס או בשיפוטיות או ביקורתיות – ולכן גם לך עצמך מגיע שתתייחסי אליך בחמלה. חשוב גם שתזכרי, שאת לא מוזרה בהרגשה שלך. יש עוד לא מעט נשים שמרגישות ככה – הידיעה הזו תורמת להרגשה המעיקה סביב התחושה של “אני לבד בסיפור הזה”.

אז בואי נבחן איך באמת את יכולה לעזור לעצמך?

דבר ראשון – ואני בטוחה שעשית את זה – זה להתפלל ולשתף את אבא שבשמים. לספר לו שקשה לך עם ההרגשה הזו וכל העיסוק הלא מדוייק סביב זה – ולבקש ממנו עזרה.

בנוסף, כדאי לך לנסות ‘להתידד’ עם כמה שאפשר עם המקום הזה – ולא להילחם בו, להתעצבן עליו ולרצות כבר שיעבור. מותר לכאוב את הכאב והתיסכול – אבל כשלא נלחמים במשהו – הלחץ לפעמים יורד ואיתה גם ההתמודדות… משהו שם קצת נרגע – וזה יכול לעזור – בתור התחלה. להגיד לעצמך משפטים כמו “נכון, היום אני בלחץ, אני הולכת לחשוש משערה מיותרת” – זה נקרא לתקף את התחושות ולדבר אליהן – מאחלת לך ומתקווה שתראי שזה קצת עוזר לך.

ובואי ננסה לרדת לשורש העניין:

את מתארת תחושות של מועקה סביב היום הזה, הרגשה של “אני חייבת להיות פיקס” – אני רוצה להזמין אותך לבחון עם עצמך מה זה התחושה הזו של “אני חייבת להיות פיקס” – האם זה פוגש אותך רק ביום הזה הרצון הזה להיות הכי הכי הכי בסדר שאפשר? הרצון לעשות מעבר למה שצריך? או יכול להיות שאת מכירה את זה מעוד מקומות בחיים שלך במינונים כאלה או אחרים? האם אולי יש בך איזשהי פרפקציוניסטיות מסוימת שעומדת לך לרועץ לפעמים (כמו במקרה הזה)?

בדר”כ כשאנחנו חווים איזשהי הרגשה – גם אם במבט שטחי נדמה לנו שאנו חווים אותה רק בסיטואציה מסויימת – אנחנו בדר”כ נגלה שיש לנו ממנה גם בעוד מקומות. בהקבלה פשטנית לעולם המעשה – אם יש אישה שהיא ‘בלגניסטית’ וזה פוגש אותה מאוד בעבודה שלה – שהיא שם מבולגנת והבוסית צועקת עליה, ונעלמים לה מסמכים חשובים ומתפספסים לה דברים – אז היא כנראה בלגניסטית לא רק בעבודה – אלא כנראה גם בבית היא לא מידי מסודרת – רק ששם אין בוסית שתצעק – ואם היא תבין שכשהיא מטפלת בבלגניסטיות שלה – היא לא צריכה להסתכל על זה כמשהו נקודתי בעבודה שלה – אלא כמשהו רוחבי שאם היא “תטפל” בו ישתנו לה החיים לטובה – גם יהיה לה יותר אנרגיה וכח רצון להשקיע במיגור אתגר הבלגניסטיות – וגם היא תכיר ותדע עוד על עצמה – ויהיה לה יותר קל בעוד גזרות בחיים.

לכן גם אותך אני מזמינה לבדוק האם יש עוד מקומות בחיים שמתבטאת בהם פרפקציוניסטיות יתר – כמו להיות בלחץ מגזיזת ציפורניים או משערה מיותרת?

במידה ותגלי שכן, אל תיבהלי, יש כל כך הרבה אנשים ונשים שסובלים מהרצון הבלתי נשלט להיות בסדר. והרבה נשים באמת חוות את זה בעוצמה ביום הטבילה – כי יש ביום הזה הרבה דגש על ענייני הלכה – שבאופן אוטומטי יש לנו “יראת כבוד” וחוסר רצון לטעות בהם. – אז דעי שזה נורמאלי ושבעז”ה תוכלי אם יהיו לך הכלים הנכונים להתמודד עם זה.

אחרי שהתבוננת האם את מכירה את הצורך “להיות פיקס” מעוד מקומות בחיים שלך ולא משנה מה התשובה שמצאת– אני מזמינה אותך לעוד התבוננות – נסי בבקשה לשאול את עצמך “מה זה משרת אצלי העיסוק האובססיבי סביב ההכנות, מה יוצא לי מזה שאני ככה משקיעה בזה מעל ומעבר למה שצריך למרות שאני יודעת מה ההלכה” – אני אתן לך תשובות אופציונאלית כדוגמא – תבדקי אם עצמך מהן התשובות שלך – האם אולי את משיגה מזה הערכה עצמית שלך כלפי עצמך (הנה אני “מהדרת” איפה שלא צריך, עושה מעבר למה שצריך) האם את משיגה מזה ‘רוגע’ (רק כשאני עושה מעל ומעבר אני רגועה) יכולות להיות עוד הרבה תשובות – אני רוצה שתמצאי את זו שלך.

גם אם התשובה לא תגיע מיד – אל תיבהלי! יכול להיות שתצטרכי להקדיש לזה כמה פעמים של מחשבה במשך מספר ימים – כי כשלא רגילים בכזה קו חשיבה – לוקח ללב שלנו קצת זמן לנער את האבק שיש עליו בשביל להבין מה באמת עובר עלינו ומה באמת אנחנו מרגישים – ולכן, אחרי שתגיעי לתשובה האמיתית לשאלה “מה ה’אובר התארגנות’ הזו מביאה לי – תנסי לחשוב:

“איך אני משיגה את התחושה הזו והצורך הזה – בדרך שתהיה נעימה לי” – למשל – אם הבנת שההתארגנות המוגזמת הזו בעצם גורמת לך להיות שלווה – אז תוכלי ללכת ולהתבונן איך משיגים שלווה (ע”י מדיטציות, או ספרים בנושא הרגשת פחד או “אמונה וביטחון” יהודי) – אם הבנת שהכנות היתר הללו גורמות לך להעריך את עצמך – נסי לבחון איך תוכלי לגרום לך להעריך את עצמך יותר – בדרך טובה ונעימה – ולא דרך התנהגות ש”משגעת” אותך.

זהו תהליך שאולי כדאי לך להיעזר באשת מקצוע בשביל לעשות אותו עד הסוף ולעומק ולהרגיש שינוי אמיתי ביחס שלך ליום הזה ולעצמך בכלל – אבל דרך 2 השאלות הללו שציינתי בפנייך – אני חושבת שתוכי לגלות כמה דברים שאולי עוד לא ידעת על עצמך. (השאלות הן 1. מה “יוצא לי משתלם” מההכנות יתר. ואחרי שיש לנו את התשובה לזה אז השאלה השניה – איך אני יכולה להשיג את ההרגשה שאני זקוקה לה – בדרך חיובית שתשמח אותי).

בכלל חשוב שנדע – שמה שעושה הרגשה לא טובה – זו לא דרך התורה. לפעמים היצר הרע מתלבש באיצטלה של “חומרות” מיותרות כמו הקפדה וחזרה אובססבית על מילים בתפילה, הקפדה קיצונית בצניעות וכו’ – המדד לבחון אם זה נכון או לא זו “תחושת הלב” – האם המעשה הזה שאני הולכת לעשות עושה לי הרגשה טובה בלב או לא. אם התשובה היא לא – יש פה משהו שדורש בירור מעמיק יותק. כי התורה “דרכיה דרכי נועם” ו”תורת חיים היא” – התורה שלנו מקדשת את החיים הנעימים והטובים ולא דורשת שנייסר את עצמינו היכן שלא טוב לנו. התורה על תרי”ג מצוותיה מכווינה אותנו לחיים שלמים וטובים ורגועים יותר בשורה התחתונה – ואם אנו חווים מועקה ולחץ ממשהו – אז כדאי לנו לבחון מה אנו לא עושים נכון – ולשפר.

מאחלת יקרה הצלחה רבה – שתצליחי למצוא תשובות לשאלה הזו שלך ולחוות את היום הזה בפרט ואת כל חייך כשלווים, רגועים ונכונים.

איתך בתפילה

רותי