שלום אהובה ויקרה

ראשית אאחל לך גמר חתימה טובה ושתהיה לך ולמשפחתך שנה טובה ומתוקה מאוד!

איזה שאלה מופלאה שאלת! שאלה שמראה על נפש גבוהה, על רצון יהודי וטהור להיות טובה יותר, מחוברת יותר וקרובה יותר.

קראתי את השאלה שלך כמה פעמים ובין השורות הרגשתי הרבה בהלה, הרבה פחד ואימה שאולי הם אלו שגם מובילים אותך למקום לחוץ, ומבוהל שחסר בו גם קצת אוויר לנשימה.

אני רוצה לבקש ממך עוד לפני שאת מתחילה לקרוא את מה שאני בעז"ה כותבת לך לעצום רגע עיניים, ולנסות לנשום כמה נשימות עמוקות תוך כדי שאת מפזרת את האוויר שנכנס לכל הגוף שלך. תנסי לשמוע באוזני רוחך רעש של גלים, ריח של ים וקצת קצת להירגע. הכל בסדר. את טובה. את ראויה. את אהובה. את בת מיוחדת של ה' יתברך שאוהב אותך וכל יום נופח בך את נשמתך מחדש. לא משנה מה קרה או מה עשית – יש דרך לתקן. ה' נמצא איתך "באשר את שם", ואת מושגחת בכל רגע ורגע מחייך. את חלק מתוכנית אלוקית מופלאה ואת עושה בכל זמן נתון את הכי טוב שאת יכולה לעשות.

מקווה שקצת נרגעת ואת בטוב יותר 😊

בואי נתחיל:

לפני ראש השנה היתה לך תקופה של נפילה שהצלחת להתרומם ממנה. הידד! לא כל אחת מצליחה לקחת את עצמה בידיים ולהפסיק. כתוב "שבע יפול צדיק וקם" – מתי הוא קרוי צדיק כשהוא קם אחרי הנפילה. גם צדיקים נופלים וקמים. זו דרך העולם וטבענו כבני אנוש. מלאכים מושלמים יש בשמים ובני אנוש שחוטאים וחוזרים בתשובה חיים על פני האדמה. את בחברה טובה. גם אם נפלת – העיקר שב"ה קמת. (במאמר מוסגר חשוב לי לכתוב שאכן האינטרנט יכול להיות מזיק ומרושע. בדיוק כמו שאת כותבת. ואפילו יכולים להיות בו דברים מסוכנים. מקווה שחלק מתהליך הקימה כלל גדרות חיוניים ובריאים לגבי השימוש בו וגבולות מדוייקים אותם את לא חוצה בשבילך לשמור על עצמך מכל הבחינות).

בראש השנה את כותבת שאת רגילה לבכות ולהרגיש וכנראה גם להתרגש והשנה זה לא הלך. אני יכולה להבין את המצוקה והכאב שלך על כך שזה לא הלך. חלק מתהליך ההתבגרות זוהי ההבנה והאמונה שאנחנו לא יכולים לתזמן מצבים רגשיים בחיים. נכון שמאוד הירואי ונחמד להצליח להתרגש ולבכות בתפילות החג, בתקיעת שופר ובזמן נעילה – אבל לא תמיד זה מצליח. כדאי להתפלל על זה במילים פשוטות לפני החג (עדיין רלוונטי כמובן גם לקראת יום כיפור) ולהגיד: ה' בבקשה אני כל כך רוצה לזכות לתפילה מחוברת ונרגשת. תעזור לי. את עושה השתדלות והתוצאות הם בידי רבש"ע. יכול להיות שהתוכנית האלוקית שמדוייקת לך באותו זמן נתון היא דווקא הרצון שלך להתפלל ברגש, לעשות פרצופים של כאילו ולמרות שלא הצלחת התפילה הזו יקרה וחשובה ופועלת הרבה לפני רבש"ע – כי את עשית את הכי טוב שיכולת ואת המירב – והתוצאות הן בידיו של רבש"ע והוא מחליט איך תראה התפילה שלך.

מנחם מאוד ברגעים מאתגרים כאלה להחזיק את הידיעה המופלאה שהקב"ה מצרף כוונה טובה למעשה: ולמרות שאת מרגישה וחושבת שהתפילה שלך לא נראתה בדיוק כמו שדמיינת – הקב"ה מחשב לך אותה ומצרף לך את הכוונה היקרה שלך.

את כותבת שעוד רגע יום כיפור ותמיד עשית חטאים והרגשת שאת מתנקה מהם – איזה יופי. מה קרה השנה? מה גורם לך השנה לחשוב שאת לא מתנקה? קרה משהו מיוחד? לא משנה מה קרה ומעשית – תזכרי תמיד שיש לך יכולת להשתמש במתנה המופלאה ש"תשובה" שמה.

ר' נחמן אמר: אִם אַתָּה מַאֲמִין, שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן. עוד הוא אומר "הירידה היא תכלית העלייה". בעצם כשאנו יורדים וחוטאים ומתרחקים – אם אנחנו זוכים לעשות תשובה אנחנו אח"כ מתקרבים. מתקרבים גם לעצמינו וגם לרבש"ע.

כשהייתי ילדה באחד משיעורי היהדות המורה סיפרה לנו משל שהולך איתי עד היום. היא אמרה שכל יהודי נולד קשור עם חבל ארוך שקושר אותו לרבש"ע. כשהיהודי חוטא – החבל (במובן המטאפורי כמובן) נקרע ומתנתק, כשיהודי עושה תשובה קושרים את 2 חלקי החבל ושוב אנו מחוברים. את יודעת מה קורה לחבל שנקרע וקושרים אותו? הוא מתקצר. כך בדיוק גם אנחנו. כשחזרנו בתשובה החבל והקשר ביננו לבין בורא עולם מתקצרים ומתקרבים עוד יותר. נכון שזה מרגש ומשמח?!

את מתארת ש"היתה לך תקופה ירידה": נכון שהזיכרונות ממנה הם קשים? נכון שאת מצטערת מאוד ממה שקרה? הנה – זו העלייה בהתגלמותה: הרגשות המגעילים שיש לך מהזיכרון של החטא הם אלה שהופכים אותך לטובה יותר ומרחיקים אותך מלעשות זאת שוב.

אני אניח כאן גם את הסיפור על ר' אלעזר בן דורדיא שחי את חייו כרשע ועשה עבירות חמורות מאוד עד שאמרו לו שאינו יכול לעשות תשובה. הוא ניסה לפנות לעזרה לשמים, לארץ, לכוכבים ולעוד איתני טבע שיבקשו עליו רחמים ואלו לא עזרו לו עד שהבין ש"אין הדבר תלוי אלא בו". "הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו, יצתה בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא", ועליו בכה רבי יהודה הנשיא ואמר "יש קונה עולמו בשעה אחת", ולא די שמקבלים אותו אלא אף קוראים לו "רבי". – תראי מה זה. בשעה אחת אפשר לחזור בתשובה שלימה על עבירות חמורות ועל חיים שלמים ולהיות מזומן לחיי עולם הבא.

הצלחת להשתכנע שהתשובה היא אפשרית?

למה הרחבתי כ"כ בעניין התשובה? כי כתבת על "אימת הדין". יש כלל חשוב מאוד בתורה וביהדות: כתוב "עיבדו את ה' בשמחה" מה שמצער אותך ומבהיל אותך וגורם לך לשיתוק רגשי ומחשבתי אלו לא דברי אלוקים חיים ולא רצון התורה. המחשבה שהימים הללו הם ימי דין מלחיצים ויש להט החרב מתהפכת ומסתכלים עלינו מלמעלה בזכוכית מגדלת בוחנת וכועסת – זה ממש לא מה שאת אמורה להרגיש.

אם תבואי ותגידי אבל זה כתוב בספרים וככה ידוע אז אענה לך 2 דברים:

1. תלכי לבדוק אם זה מה שכתוב בספרים או שזה חלק מתוך קונטקסט שלם שמדבר על אהבת ה', על כך שהוא בעל הרחמים ושהוא מוחל וסולח אחרי שעושים את תהליכי התשובה המתבקשים

2. כל אחד צריך ללבוש בגדים במידה שתואמת לו. נניח נולד לך עכשיו אח קטן או אחיין את מבינה שמידת הבגד שיקנו לו תהיה NB או בגדים שתואמים לגילאי 0-3 חודשים בן 10 שנים ילבש בגדים במידתו ומי ששוקל 50 או 100 ק"ג גם לא הולך עם אותה מידת בגד. לכל אחד יש את המידה והסגנון שמחמיאים לו, שמדוייקים לו ושמשרתים אותו.

בדיוק, להבדיל, אותו הדבר עם דברי החכמים אלינו. אם הדיבורים על דין, על מאזניים, על ספרי רשעים וצדיקים משתקים אותך – כנראה זו לא ההסברה שמתאימה לך. יכול להיות שיש כאלו אנשים שיודעים מגודל חכמתם איך לתפוס את הדברים האלו כחלק ממכלול שלם של אהבת ה' ורחמים בשונה מאיתנו ה'עממיים' יותר שהיצר הרע בוחר להנגיש לנו רק את הדברים המלחיצים מתוך כל המכלול המופלא של תשובה ויום כיפור.

אני אתך לך עוד דוגמא שאולי תעזור לי לפשט את הרעיון: תדמייני לעצמך שאת מזמינה במסעדה מנת צ'יפס עסיסית וקריספית שמוגשת עם צלוחית קטשופ מפנקת והכל נראה כל כך טעים. לו יצוייר שאני אגיש לך רק את המלח שמפוזר על גבי הצ'יפס הוא יהיה לך טעים?? ממש לא! אבל מלח במידה שמוגש כחלק ממכלול הוא משדרג, הוא מקפיץ את טעם הצ'יפס ואני בטוחה שהבנת את הרעיון.

כך גם עם המונח "יום הדין", "אימת הדין" או מה שמלחיץ אותך. תחשבי על זה כמו מלח שמוגש לבד – אם זה עושה לך רע – לא לזה התכוון רבש"ע.

אז מה כן?

יש את 4 שלבי החזרה בתשובה שאת מכירה. הם עזיבת החטא, חרטה וידוי וקבלה לעתיד. תעשי את זה על מה שאת יודעת שלא עשית כשורה. בקשי סליחה אם את יודעת על עניינים של בנ"א לחברו ותנסי לקרוא ספרים שמציגים את יום הכיפורים בשפה מונגשת ונעימה. בשפת הלב. ספר שיכול להיות רלוונטי הוא הספר "לפעמים" של חיה הרצברג שמחולק לפי מועדי השנה.

מהספר הזה אני כותבת לך את הרעיון הבא:

ביום כיפור יש את הדברים שאסורים לא אוכלים, לא שותים, לא סכים את הגוף ולא נועלים מנעלי עור. על יום הכיפורים נאמר "עיצומו של יום מכפר": גם אם מישהו זרוק במיטה, בהודו או בכל מקום שכוח עצם זה שהיום הזה עבר עליו והוא בו – הוא מכפר.

אפשר להבין את זה יותר אם תיזכרי בסיטואציה שאת עומדת כמה דקות ליד חנות שווארמה. גם אם לא קנית ולא אכלת ואפילו לא היית בתוך – הריח נדבק כך. כך, להבדיל ביום כיפור, עצם זה שהיית בעולם הזה כשהוא היה – זה מכפר.

ולכן אהובה, לכי לבשי בגדי תפארתך, תזכי ותזכרי ותתפללי לעשות תשובה מאהבה אמיתית, תשובה כמו שהקב"ה ביקש עם ארבעה שלבים מוגדרים ומדוייקים. תזכרי שמרוב שהימים הללו גדולים ונשגבים היצה"ר עובד קשה מאוד בשביל לבלבל ולעצבן ומגיש לנו חלקיקי אמת על התשובה כשהאמת האמיתית היא שה' הוא אבא אוהב ומרחם.

בתפילות בבית הכנסת ובכלל – אם זכית להתרגש ולבכות – איזה משמח. וגם אם לא – למרות הכאב – לא קרה כלום. ה' מצרף כוונה טובה ורצון – למעשה והוא מכיר את צפונות ליבך ויודע כמה את רוצה להיות קרובה וטובה וכשאת חלילה עושה משהו לא טוב – זו לא את האמיתית. זה לכלוך שדבק בך שניתן להסרה.

מאחלת לך ערב חג רגוע, יום של כיפור מועיל ממקום שמח ומודה על הזכות ושנה טובה ומתוקה מלאה בבשורות טובות ישועות, נחמות וגאולה אמיתית

רותי