שלום לך יקרה,

את מתארת מציאות לא נעימה שגדלת בתוכה, משפחה ביקורתית מאד, אחות מתקיפה ופוגעת. בשנתיים האחרונות את גם מבינה כמה המציאות הזו לא מתחילה ונגמרת באחות ובשאר המשפחה,

אלא הולכת איתך לכל מקום. את חשה שלא אוהבים אותך, את חוששת מביקורת, לא בטוחה במה שאת עושה וגם כשאת מול עצמך ורוצה לפרגן לעצך את כבר לא יודעת איך לעשות את זה.

ראשית, אני רוצה לחזק אותך על עצם הפניה.

ביכולת לקום, לעשות מעשה בו את מבקשת שיהיה אחרת יש בשורה גדולה ואסביר:

לחיות במערכת ביקורתית ורעילה זה לא נעים בכלל, וכמו שאת מתארת, זה עלול להשפיע על מי שחי במציאות הזו.

הוא "מפנים" את הקולות הביקורתיים שנמצאים סביבו, וגם כשהם לא נמצאים שם פיזית לבקר ולהקטין,

האדם שחי במציאות הזו בצורה אוטומטית משמיע לעצמו את הקולות האלה- כלומר זה ממשיך גם במחשבה ויכול להשפיע על הרבה תחומים וחזיתות,

גם במקומות טובים בהם אף אחד לא מקטין אותך.

הסיכון במצב הזה הוא העמדה ה"קורבנית" שמי שחי במציאות הזו עלול לפתח.

כשאני כותבת "עמדה קורבנית" אני מתכוונת לחוויה כזו ש"אני נולדתי למציאות לא פשוטה בה מזלזלים בי, משתלחים בי, אלה החיים, אין הרבה מה לעשות."

כמה שהעמדה הזו אנושית ואופיינית יש לה שתי בעיות עיקריות:

1. היא משאירה את האדם פאסיבי- בלי יכולת לעשות שינוי. החוויה היא חוויה של "אלה נסיבות חיי אל תוכן נולדתי, יש להן השלכות מרחיקות לכת על חיי החברה שלי ומערכות היחסים שלי, ומכיוון שנסיבות חיי לא ממש יכולות להישתנות, המציאות כאן כדי להישאר."

2. עמדת הקרבן, יכולה לייצר מעגל קסמים שמשאיר את האדם בסיכון גבוה יותר לביקורת ופגיעה, גם מצד המשפחה וגם מצד הסביבה.

אדגים ע"י הסיפור שלך. אינני מכירה את אחותך, אני משערת שמסיבות מצערות היא מחפשת שליטה והאדרה עצמית.

יתכן מאד שכל המערכת הזו התחילה ממנה אבל כשהיא למדה בצורה לא מודעת שכשהיא פוגעת בך את מתכווצת ונפגעת ומאפשרת לזה לקרות,

את הפכת מבחינתה לאדם שנח לה דרכו ובאמצעותו להרגיש שליטה ולהרגיש טוב.

גם בסביבה, את מזהה אנשים בעלי רצון לשלוט ולהתנשא כאיום, ואנשים כאלה, אולי בצורה לא מודעת מרגישים את הפחד והכיווץ שלך

ועלולים לייצר דווקא איתך מערכת יחסים שיש בה ביקורת או השפלה.

אם אחותך, בני ביתך, או בני אדם אחרים בסביבה היו מרגישים ממך חוזק, בטחון או יכולת לעצור את הפגיעה, להדוף את הביקורת ולהגן על עצמך, יתכן והמעגל הזה היה מפסיק. או לפחות תדירות הפגיעות הייתה פוחתת.

ברור ומובן שבאופן טבעי זה קשה מאד, כי מערכת כזו השפיעה עליך בעוצמה כזו שאת מרגישה שמאגרי האומץ והבטחון שלך דלילים מכדי לעמוד מנגד.

אבל המיוחד כאן שאת מתעוררת להבנה שאת זקוקה לעזרה כדי לעצור את זה. את לא מוכנה להישאר בעמדה הקורבנית, שמעוררת אמנם הרבה רחמים אבל משאירה אותך במקום.

אני שומעת כאן איזו הבנה והשלמה עם המציאות שגם אם נסיבות חייך לא ישתנו כל כך מהר, את רוצה כוחות ועזרה לשנות את היחס שלך והאופן שבו את מתמודדת עם המציאות הזו, וזו הבנה קריטית כדי שיתחולל שינוי.

השאלה האם יש לך כרגע יכולת וכוחות להתמודד לבד עם מערכת שמקיפה אותך כל כך, או שאת זקוקה לעזרה חיצונית.

בפניה שלך אני מזהה הרבה כח ועוצמה, אבל יחד עם זה את מגדירה את עצמך כרגע כ"טובעת", כשטובעים צריך איזה עוגן או מישהו שיזרוק לנו גלגל הצלה עד שנהיה במקום בו יש לנו היכולת להתמודד לבד.

נראה שנכון עבורך כרגע לפנות למישהו שיעזור לך בתוך המציאות הזו להחזיר לעצמך את האמון בעצמך, למצוא את הכוחות לעמוד מנגד.

מדובר במסע, לא קל בכלל אבל אפשרי והכרחי כדי להחזיר לעצמך את הכבוד הביטחון ותחושת הערך שמגיעים לך ביושר גדול. אני לא יודעת לאן בדיוק המסע הזה יביא אותך,

האם תזדקפי קצת ותלמדי לעצור את הפגיעה ולקחת את הביקורת בעירבון מוגבל, או יותר מזה, כמו שכתבת, תהפכי למנהיגה מלאת בטחון ויכולת לפרגן לעצמך. (משהו בחלום והרצון הזה שלך נותן לי אישית תחושה שעוד תגיעי לשם, אבל מכיוון שאני לא באמת מכירה אותך, ורוצה להציג לך את המציאות בצורה ריאלית, חשוב לי גם שתכירי באפשרות שגם אם לא תגיעי לשם, את יכולה להתקדם מאד ולהיות שבעת רצון מהמקום אליו תגיעי)

אני מתכוונת לליווי או עזרה מקצועיים של מישהי שתתן לך מקום ומרחב להתבוננות לכל מה שקורה לך, וכח לעמוד מול זה ולהחזיר לעצמך חוויה של שליטה, בטחון ואומץ.

איך בפועל תעשי את זה? זה מן הסתם לא פשוט. אני לא יודעת האם בסביבה המשפחתית שלך יתמוך בבקשה ששלך לגשת לטיפול או עזרה מקצועית.

לפי גילך אני מבינה שאת עוד במסגרת של בי"ס, תיכון. אולי שם יש לך מישהי אכפתית שאת יכולה לפנות אליה ולהיעזר בה? אפילו רק כדי שתעזור לך ותתווך לך אשת מקצוע?

אם מבחינה מעשית את לא חושבת שזה אפשרי, את ממש מוזמנת לפנות שוב ואחשוב איתך במסגרת האפשרויות הקיימות למי ניתן לפנות.

עוד דבר חשוב לסיום,

כשקראתי את דבריך הרגשתי הרבה חמלה כלפיך וכלפי המציאות שאת מתמודדת בה,

אני מתארת לעצמי שחיים בתוך מציאות כזו יכולים להיות מלווים בתחושת כאב ואולי אפילו כעס על המציאות שנגזר עליך לחיות בתוכה.

וכאן אני רוצה לכתוב דברים שלא תמיד מתיישבים על הלב בנקודת הזמן הזו אבל כן יכולים לתת איזה רוגע וגם כח ומנוע לרצות בשינוי להאמין שהוא אפשרי,

אני לא מכירה אותך ויודעת מספיק כמה את מרגישה קרובה לבורא עולם כדי שהדברים שאני כותבת ירגיעו אותך, אם קשה לך לאמץ את הדברים את יכולה פשוט לא להתייחס לחלק הזה.

אני רק רוצה לחזק את הצד האמוני של המציאות שלך. הקב"ה בחר בך כבת למשפחה שלך, כאחות לאחותך כי הוא ידע מה הכי טוב לך, והוא נותן בך אמון ויודע שיש בך היכולת רק להתפתח ולצמוח מתוך המציאות הזו.

אלו דברים שאולי קשה לראות ולהרגיש כאן ועכשיו, אבל האמונה בזה יכולה לתת כח להתמודד, המחשבה על זה שהקב"ה שם אותך במקום הזה יכולה לתת משמעות לסבל שהיה מנת חלקך עד היום ולדרך שתעשי בעתיד.

והלוואי ומהר יגיע היום בו את תרגישי איך העובדה שגדלת בתוך מציאות החיים הזו נתנה לך איכויות והזדמנויות שגידלו אותך ולא היית מגיעה בלעדיהם למקום שתגיעי בעז"ה.

מאחלת לך הרבה טוב, אומץ ונחת, בעיקר מעצמך.

מגיע לך.

איתך-

חנה