שלום לך בחורה יקרה,

ראשית אתנצל על העיכוב בתגובה, המלחמה ומאורעות השבועות האחרונים הקשו עלי להתפנות לענות לך. אני מקווה מאד שאת ומשפחתך בטוב במידת האפשר בתקופה הלא פשוטה הזו שפוקדת את עמנו.

עכשיו מצאתי לי זמן לחזור ולקרוא את הדברים שכתבת ולנסות לענות לך.

אני חייבת לומר לך שמצאה חן בעיני המתיקות והכנות בהגשת העובדות והחששות באשר לבחור שאת מעריכה.

את מעריכה בחור, הוא מוצא חן בעיניך ונכנס לך לראש. את כפי הנראה בחורה ערכית שמחוברת למהות כי התפילה שלו והרגש שלו ללימוד מרשימים אותך יותר ממאפיינים חיצניים, וכבר 4 שנים הוא לא יוצא לך מהראש.

לפני שנגיע לחששות, אני רוצה רגע להתעכב על חלק שלא ציינת ואני רוצה לתת לו מקום, את מעריכה אותו ויש לך רגשות נעימים כלפיו. ועם כל החששות, המצפון ואי הנוחות שבעניין, יש בהערכה הזו גם תחושות נעימות שקצת ממלאות את הלב בתשוקה, בגעגוע, ברצון לקשר.

אני מניחה שאם כל העניין הזה שהבחור נכנס לך לראש לא היה בו גם מרכיב נעים, אולי אפילו קצת קסום, הוא היה יוצא משם, והסיבה ש4 שנים הוא כבר שם היא כי נעים לך להרגיש כלפיו הערכה. נכון- יש מחשבות טורדניות שיכולות לא לצאת מהראש ולהעיק בעצם היותן, אבל כאן, ואת מוזמנת לתקן אותי אם אני טועה, אני מתרשמת שהמרכיב המעיק הוא המצפון והתחושה כי אולי כל העניין הזה הוא לא בסדר ועלול להוביל אותך למקום לא טוב, אבל תחושת הערכה היא בסה"כ חיובית ונעימה.

אני לא כותבת את זה כדי להוריד מההתמודדות שלך, אלא כדי להסביר את הדינמיקה של החוויה הזו שעוברת עליך. אני חושבת שההבנה שלה תעזור לך לעזור לעצמך לצאת מהמעגל הזה:

את בחורה בעלת רגש ולב חם, הבחור הזה מצא חן בעיניך ונכנס לך לראש (וללב) כי יש בך איזה רצון כמוס לקשר ואהבה. רצון ותחושות לגיטימיות, אנושיות ותואמות גיל. יכולה להיות תופעה של הערכה גדולה, או התלהבות קסומה או בלשון העם "התאהבות" כלפי מישהו. בכח הרגש הזה לגרום לחיבור חזק בין אנשים וכשהרגש הזה מגיע בעיתוי הנכון זו מתנה גדולה שיכולה לסייע כדי להתחיל בצורה טובה מערכת קשר ארוכת טווח. בהתאהבות/ ההערכה הזו יש גם צד "טריקי" ומבלבל.. לפעמים נוצרת אשליה קסומה של אהבה והערכה גדולים, שמורגשים כמאד נעימים ואמיתיים, אך למעשה עד שלא הגיעו למבחן התוצאה, א"א לבחון את נכונותם. התחושה הזו היא מטעה כי היא יכולה להתמוסס במהירות. אם תראי משהו באותו בחור שלא ימצא חן בעיניך, או אם יבוא משהו שיגרום לך להעריך אותו יותר. במערכות יחסים אמיתיות וקרובות כאשר הקשר הופך למחייב ואמיתי יותר, התחושה הקסומה מתמוססת מעט אבל ההתאהבות הופכת לאהבה יותר עמוקה, אולי לפעמים פחות מרגשת, אבל יותר מוצקה, פחות מסיסה, עם פחות סיכוי להתנדף ברגע.

תחושת הערכה עמוקה כלפי מישהו, או התאהבות היא דבר נעים לברוח אליו כשהחיים בהווה הם חיים של כאב, סבל, או סתם כשאין מספיק משמעות ביום יום. הרבה יותר נעים לברוח לענן ורוד וקסום של אהבה. זה לא חטא לברוח לשם, זה ממלא את הלב במקום להתמודד עם האין וזו בריחה שהיא פחות מזיקה מדרכים אחרות שאנשים מאמצים לעצמם לברוח כשקשה להם (למסכים, לאלכוהול וכדו')

עוד מאפיין משמעותי: באהבה שהיא אמיתית ומחייבת כל צד עסוק בלתת ולשמח את הצד השני. בהתאהבות/ הערכה שאת מתארת, כל צד משמח את עצמו דרך הפנטזיה על הצד השני. אני לא בטוחה שאת צריכה להילחם בהערכה הזו שאת מרגישה כלפי הבחור. זהו מנגנון נורמלי והדברים האלו קורים. [בחברה שלנו, בחינוך נפרד משתדלים שהדברים יקרו פחות כדי שהבחור והבחורה לא ימצאו את עצמם בנסיון שקשה לעמוד בו לפני הגיל בו אפשר לבחור בצורה מפוקחת בחירות ארוכות טווח] אבל תביני שזו אשליה, את אכן מרגישה כלפיו הערכה, אבל את מרגישה את ההערכה הזו כי הנפש שלך מחפשת דרך להתמלא, לא כי הוא חשוב לך ואת רוצה בטובתו במנותק מהרצון שלך להיתרם מקשר איתו. (זהו לא מדע מדוייק, יכול להיות שהוא קצת נכנס לך ללב וממקום טוב ורגיש לזולת יש בך גם כמיהה שיהיה לו טוב, אבל זהו לא המרכיב המרכזי בסיפור הזה) אני מקווה שאני לא מכאיבה לך בדברים שאני כותבת, אני חושבת שעם כל הקושי שיכול להיות בקבלת הדברים, ההסתכלות על הדברים כך יכולה להקל על התחושה הקלועה/ האבודה שלך.

אם ברור לך מספיק שזו יותר אשליה ממציאות, הדאגה שלך לגבי השידוכים תשכח מעט. מכיוון שכל התחושות הן בראש שלך, לא היה לך איתו קשר במציאות. ולכן אם תיפגשי עם בחור אחר שימצא חן בעיניך יש סיכוי שהאשליה בת 4 השנים תתמוסס בבת אחת כי תמצאי לך מושא הערכה אחר, שיהיה יותר מציאותי ובר השגה.

אם הוא יתארס גם אם הוא לא יצא לך מהראש כ"כ מהר, ההבנה שהוא לא "שלך" יכולה להקל עליך לא להתמסר לתחושות האלה, וכשיבוא שלך יהיה לך קל הרבה יותר להתנתק.

אם הוא כן שלך אז זה יהיה סיום נחמד לסיפור שהוא בעצם רק התחלה לסיפור שיש בו מחוייבות, עומק ואחיזה במציאות.

אין דרך לדעת מה יהיה אבל ברור לי מעל לכל ספק שמנקודת המבט העכשוית ללא כלים וכחות להתמודד עם מציאות שטרם התרחשה, הכל נראה הרבה יותר מבלבל. אבל בעז"ה שתיכנסי לתקופת השידוכים ודברים יקרו, אני בטוחה כי הדברים יראו אחרת והקב"ה יצייד אותך בכלים וכוחות להתמודד עם הסיפור הזה באופן הטוב ביותר.

אם תביני שזהו איזשהו מחוז דמיוני ונעים לברוח אליו, גם אם תעשי את זה מדי פעם כשתרגישי צורך גדול לברוח למחוז בטוח ונעים, עצם המודעות לזה שזוהי בריחה שמלמדת על צורך שלך במשמעות, בעשיה, אולי במרפא לאיזה קשי או כאב- תשלח אותך להשקיע בעצמך- בלמלא את עצמך בדרך יותר יעילה. בניסיון לפתור את תחושת החסר בדרך יותר יסודית. תוכלי לתעל את הרגשות החזקים האלה, בעשיה טובה, בהוספת טוב בעולם בנתינה לאנשים הזקוקים לך עד שההערכה והרגשות האלה יהיו מנת חלקת במציאות בעומק, בשמחה, במסגרת מציאותית.

אני מבינה כל כך את הרצון לשחרר והמועקה שאת מרגישה אבל אני חושבת שעצם ההבנה מה קורה לך, למה התחושות משתלטות עליך ולאן כדאי לך להוביל אותן כשאת מרגישה שהדבר בשליטתך, יכולות לגרום לכל הדבר הזה להעיק פחות.

וגם לשמוח שה' חנן אותך בבערה פנימית, בלב חם, בכמיהה לקשר- מתנות מופלאות ומחברות שרק בורא עולם יכל ליצור. ואם רצה הקב"ה וכבר טעמת את טעם הרגשות האלה, עד שכל אלה יקבלו מימוש בבית שתבני, וגם אחרי- את יכולה להתייחס אליהם ככלים בעבודת ה', תעבדי אותו באמצעותם, תוסיפי איתם טוב בעולם ותשליכי על ה' את חששותיך… הוא שלח לך את הנסיון הזה. בבוא העת יהיו לך בעז"ה הכלים להתמודד.

מאחלת לך הרבה טוב, משמעות וטעם בהווה ובעתיד בעז"ה

ימים קלים, בשורות טוב וישועות גדולות לכולנו.

איתך ממש,

חנה