שלום לך יקרה!

הבאת בפנייתך כמה נושאים שונים וחשובים איתם את מתמודדת, לכל הנושאים השונים יש מכנה משותף אחד שמלמד עליך הרבה טוב- בכל התחומים חשוב לך מאד להיות בסדר ולעשות את הטוב, ההתלבטויות והנושאים שאת מביאה משקפים כמה את מקסימה ושואפת לעשות את הדבר הטוב והנכון, ועל כך את ראויה להערכה גדולה.

אתייחס לכל תחום בנפרד ואנסה לענות לגופו של עניין ובסוף אתייחס באופן כללי למאפיינים המשותפים של הנושאים השונים.

בעניין אחותך- לפי דבריך את מרגישה סוג של אחריות כלפיה, מפריע לך עניין שמירת המצוות אצלה והעובדה שהיא מרשה לעצמה דברים שאמך לא מרשה ואת שואלת מה המקום שלך כלפיה ואיך עליך להגיב, האם כאשר תאמיני בה היא אולי תתאים את עצמה לאמון שלך…

הגישה של האמון היא גישה חשובה בחינוך ובחיים בכלל, אך על מנת שיווצר שינוי צריכים להתקיים שני פרמטרים: האחד קשור לנותן האמון והשני למשמעות האמון.

נותן האמון צריך להיות משמעותי מאד כדי שהאמון מצדו יגרום לצד השני לרצות להוכיח את עצמו. כלומר- במקרה שלך, התדמית והרציה מצד אחותך צריכים להיות מאד חשובים בעיניה. הכלל הזה לכאורה לא מתקיים ביניכן, כי בד"כ ביחסי אחיות, מכיוון שהיא יודעת שלמרות הכל תמיד תשארי אחותה ותהיי שם בשבילה, התחושה שאולי יש לה היא שמה שלא תעשה היא תשאר אחותך, ללא תנאים, ותמיד תדאגי לה ותהיי שם בשבילה, ובנוסף, לפי מה שאני מבינה אין פער גילאים גדול מידי ביניכן, ולכן יכול להיות שבאופן טבעי למרות שהיא בטוח חשה כלפיך אהבה והערכה, היא לא מתייחסת אליך ממקום שחשוב לה לרצות אותך, למצוא חן בעיניך ולהיות בסדר בעיניך- כי כך או כך תמשיכי להיות אחות אוהבת ואכפתית… .הפרמטר השני- האמון צריך לבוא מבפנים- לא רק שדר חיצוני "אני מאמינה בך"- אלא אמון אמיתי, מלא ושקוף שהיא אכן תהיה בסדר ותשמור על עצמה. כאשר את שואלת ממקום של דאגה אמיתית למצבה קשה מאד מאד "לעבוד על עצמך" ולשנות את המחשבה למחשבה מאפשרת ונותנת אמון. אין הדבר בלתי אפשרי, אך הוא דורש הרבה עבודה ושינוי בחשיבה אם תצליחי להגיע למצב של נתינת אמון- ודאי יכולה להיות מכך תועלת לגביה-  בתחושות שלך שעולות ביחס אליה, ביחסים שלך איתה ואולי גם תהיה לכך השפעה על מעשיה, אך המשימה אינה פשוטה…

את שואלת מה מקומך… אני בטוחה שהיא יודעת היטב כבר מה את חושבת על מה שהיא מרשה לעצמה, ומהבחינה הזו נשמע לפי דבריך שהשתדלת מספיק. כמה דברים שכן ניתן לעשות:

בדברים קיצוניים שנראה לך שאמך אינה מודעת למה שקורה איתה יתכן ונכון היה ליידע אותה כי אחריות החינוך היא בסופו של דבר על ההורים…

אם נראה לך שמגיעה שעת כושר ולפי דבריך יכולה להתפתח שיחה נעימה בה את יכולה להשפיע- יש זמנים נדירים כאלה וחשוב לנצל אותם

בכל מקרה חשוב לא להיבהל ממה שהיא עושה (כדאי שהיא תקבל תחושה שאפשר להכיל את מה שהיא עושה ולהתמודד עם זה, ולא שהיא עושה מעשים שלא יעשו וכדו')

ובאופן כללי- במקום שהוכחות והערות לא נשמעים (ועלולים חלילה להרחיק עוד יותר) לא נשאר אלא לקבל ללא תנאים, להיות אחות אוהבת, אמפתית,  ובעיקר בעיקר- ל ה ת פ ל ל, תתפללי עליה תבקשי שהקב"ה יפתח את ליבה, שיהיו לה כוחות למלא את עצמה בדברים טובים ולעשות טוב לעצמה ונחת לסובבים אותה…

בעניין סביך, לפי מה שאת מספרת השתדלת ועשית את הדברים הנכונים, אך אולי ננסה להבין אותו כדי לבדוק איך אפשר לסגור את הסיפור הזה עם מה שפחות נזקים ורגשות לא נעימים.

סביך אדם מבוגר, עם עולם ערכים סדר עדיפויות ומשנת חיים סדורה, והנה הוא פוגש את נכדתו החביבה עמוק בעולם אחר, זר ומוזר בעיניו ומנותק ממה שהיא למד ומכיר. בכך שאת לא רוצה לעבוד בחנותו הוא רואה פגיעה איך את הצעירה לא מבינה את מה שהוא עמל עליו כל חייו ואיך לתחושתו את לא מייחסת חשיבות לערכים החשובים בעיניו. בגיל כזה לא קל להבין, להיות במקום אמפתי ולהשלים עם העובדה שצאצאית שלו, בשר מבשרו מצאה לה דרך אחרת שלא כ"כ מובנת לו ועל כן הפגיעה, וההודעות הרבות.

לשנות אותו, לשכנע אותו ולרצות אותו במאת האחוזים, אי אפשר. אך מתוך מקום של הבנה וכבוד אפשר אולי להגיע לשיח של הבנה ופיוס. למצוא הזדמנות לדבר איתו על השוני ביניכם על הכבוד וההערכה הגדולים שאת רוחשת לו למרות הפער והדרכים השונות. יתכן שכבוד והבנה של המקום שלו, יגרמו לו ליחס סלחני יותר והשלמה מסוימת שלו עם הדרך בה בחרת.

בעניין החברותיות, הדימוי העצמי, הבטחון העצמי וגם.. הקול- (בהבנה שלי המאבק שלך עם הקול קשור חזק לנושאים הנ"ל) בתחילת דברי החמאתי לך על הרצון להיות בסדר עם עצמך ועם כולם. המחמאה בעינה עומדת, וככל שאני מתקדמת בכתיבת התשובה, וחושבת על הדברים שכתבת אישיותך ותכונותיך מרשימים ומעוררים הערכה רבה.

אבל התכונה הזו של הבדיקה העצמית- האם את טובה, ועושה את הנדרש מביאה אמנם להרבה טוב, אך לפי התיאורים והשאלות שאת שואלת היא עלולה לעמוד לך לרועץ , להפריע לך ולגזול ממך מנוחת נפש בתחומים שונים בחיים, אדגים במה הדבר מתבטא ואח"כ אנסה לחשוב איתך עכל דרכים מעשיות להתמודדות.

דימוי עצמי לא גבוה מספיק וחוסר בבטחון העצמי מחזקים את הבדיקה העצמית המתמדת "האם אני בטוח בסדר?", "האם אני עושה מה שנכון?", "איך אני בעיני ___?" וכו'… בחברה כדי להיות חברותי צריך להיות משוחרר- אם את מוטרדת מעצמך ובודקת את עצמך באופן תמידי את לא חופשית ואותנטית ויתכן שחוסר הבטחון שחרור שלך לא מאפשרים לך להיות "זורמת" מספיק בחברה.

לפעמים קושי חברתי מאופיין בחוסר התאמה של התנהגות למציאות, קושי במיומנויות חברתיות וכדו', במקרים כאלה הפתרון הוא עבודה על כישורים ומיומנויות חברתיות, לפי איך שאני מתרשמת, אצלך לא מדובר בקושי בסגנון הזה, הקושי שאת מתארת הוא יותר בתחושת הבטחון העצמי שתיארת, אך כישורי החברה והרגישות האנושית שלך תואמים לסביבה.

אם תאמיני ותבטחי בעצמך באופן טבעי תרגישי יותרה "זרימה", תהיי חופשית ואותנטית ויחסך לחברה ושל החברה אליך ישתנו. כאשר את חושבת הרבה בסיטואציות חברתיות שונות ואת לא במצב של "זרימה" את לא מדברת בקול הטבעי שלך וכאשר את תפוסה במחשבה על כך, בודקת את עצמך ומייחסת לכך חשיבות, אך טבעי שתרגישי את השינויים בקולך ויהיה לך קשה להשמיע את קולך בצורה משוחררת…

כך שלמעשה, כאשר תהיי שלמה עם עצמך יותר ופחות בתהליך של בדיקה וחיפוש אישורים מעצמך ומהסביבה הרבה התמודדויות שאת מתארת יראו אחרת. למעשה עבודה על הבטחון וההערכה העצמית יכולים לעזור לך מאד. איך עושים את זה?

תחושת ערך עצמי היא תחושה שמתחילה להתפתח מגיל הילדות המוקדמת ויכולות להיות סיבות רבות ושונות לתחושת ערך עצמי נמוכה, בד"כ בעלי הערכה עצמית נמוכה התרגלו במשך חייהם בכל מצב לשמוע ולראות את המסרים המחלישים ואילו את המחמאות והמסרים המחזקים הם לא שומעים או לא מייחסים להם חשיבות, אחת הדרכים לחיזוק הביטחון העצמי יכולה להיות בחינה מחודשת של המחשבות השליליות שיש לך על עצמך- ערעור ובדיקה אם יש לכך הוכחות במציאות, או שהתרגלת כך לחשוב, וכן מתן אמון בכל מסר טוב ומחזק שנשמע מהסביבה.

במקביל, היכולת להישאר עם חוסר הוודאות ולשהות במקום של ספק לגבי מידת היותך בסדר מחלישים את הצורך המטריד בבדיקה עצמית וצורך באישור. (אולי לא הייתי בסדר כלפי מישהו?, אולי כועסים עלי? אולי לא עשיתי את הדבר הנכון?) כלומר, במקרים שהספקות מטרידים מאד יש המלצה להשלים ולהישאר עם חוסר הוודאות ולהרגיל את עצמנו שאין הדבר כ"כ נורא… לא חייבת להיות רציה מוחלטת של כולם ושל עצמנו, זה בסדר להישאר עם הספק…

חשבי על כך שהקב"ה אוהב אותנו,מחייה אותנו ומחדש בנו את הנשמה יום יום למרות שלא תמיד עשינו את המוטל עלינו במאת האחוזים, גם אם היינו לא בסדר עדיין יש לנו ערך רב ואנו ראויים להערכה גדולה…

עד כאן- כמה עצות קטנות ומעשיות אך לא תמיד מספקות לגרם לשינוי מהקצה לקצה.

תיקון וביסוס מלא של הביטחון העצמי צריכים לבוא ממקום עמוק ושורשי של הבנה מה גרם לתחושת חוסר ההערכה העצמית הנמוכה ובניה מחודשת ויסודית של הנ"ל.  אמנם אנשים רבים בחברה מסתובבים בתחושת ערך עצמי ירוד, אך אם באמת התחושה מטרידה ומשפיעה לא טוב על תחושת הרווחה הנפשית נכון ורצוי למצוא איש מקצוע שיעזור בדרך מקצועית לבנות את המקום הרעוע הזה מחדש.

אני בטוחה שהבניה המחודשת של הדימוי העצמי בדרכים שתבחרי לעצמך, יכולה לעשות לך הרבה טוב ולתת משמעות רבה לכל תכונותיך וכחותיך.

מאחלת לך הצלחה רבה!

בהערכה רבה-

חנה

[email protected]