שלום וברכה!

שאלות רבות וטובות שאלת, חשובות ויסודיות, הנוגעות בעמודי האמונה ועיקריה. אני מקדים מראש, שאם תרגישי שאין מענה לכל שאלותייך, פשוט תכתבי שוב, ואשתדל להרחיב.

בשאלה שלך יש שני חלקים- יש שאלות של "איך", שאלות של פרטים וידע. אבל יש מתחת לשאלותייך שאלה פנימית כללית ונוקבת של- "גאולה? משיח? בית מקדש? זה כל כך לא נודע, ומוזר, ומסתורי- וקצת מפחיד.. מה יהיה? איך זה יסתדר?"..

באמת, גאולה ומשיח זה לא נודע. זה משהו אחר. שונה ממה שהכרנו. וכשיש אופק לא נודע, באופן טבעי אנחנו מתמלאים בסקרנות, בלבול ואפילו בחשש.

אז לפני שניגע בפרטים עצמם, אני רוצה להדגיש כמה הדגשות, כהקדמה.

1. האם בכלל יש אפשרות לדעת מה יהיה באחרית הימים?

בתקופה שלנו היום יש הרבה מאוד "ידע" שמופץ ברשת לגבי ימות משיח: אגדות, פרשנויות, ציטוטים ואפילו נבואות, מכל מיני אנשים. הידע הזה, לצערי, פעמים רבות גורם לתחושות שהזכרתי" בלבול, חשש, רתיעה ואי סדר. וכאן אני רוצה לצטט את דברי אדוננו הרמב"ם, מי שכל התורה על רבדיה הייתה גלויה לפניו, והוא מצהיר כך:

"וכל אלו הדברים (כלומר- סדר ביאת המשיח ואחרית הימים), וכיוצא בהן, לא ידע אדם איך יהיו- עד שיהיו. שדברים סתומין הן אצל הנביאים; גם החכמים- אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים. ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו."

הרמב"ם ידע היטב את כל מה שאנחנו יודעים לצטט, את כל המדרשים והפסוקים. ולמרות זאת הוא בחר שלא לצטט אותם, והוא מלמד אותנו שאין דרך לדעת בבירור מה יהיה. והוא ממשיך:

"ועל כל פנים, אין סדור הויית דברים אלו (כלומר- התהליך אינו חשוב) ולא דקדוקיהן- עיקר בדת. (ופרטי ביאת משיח אינם מעיקרי היהדות, מספיקה רק האמונה בביאתו ולאו דווקא באיך זה יקרה). ולעולם- לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר. שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה.. אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר (כלומר, בביאת המשיח באופן כללי), כמו שבארנו".

אז אין עניין, מלמד הרמב"ם, לעסוק בזה. זה לא מקדם אותנו לשום מקום. ויתרה מזו- אין גם דרך לדעת בבירור את הפרטים.

2. אז עכשיו זה עוד יותר מפחיד: אז מה באמת יהיה? ומי אמר שזה כזה טוב שיבוא משיח?

אז זהו, שאת זה אנחנו כן יודעים: כשיבוא משיח יהיה טוב. הכי טוב שאפשר. גם אם אנחנו לא יודעים איך בדיוק, ולא נדע עד שזה יקרה- אנחנו יודעים שיהיה טוב. הנה מה שהנביא מתאר לנו את המשיח ופעולותיו:

"וְיָצָ֥א חֹ֖טֶר מִגֵּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשׇּׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה׃

וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ ה' ר֧וּחַ חׇכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת ה'׃

וְשָׁפַ֤ט בְּצֶ֙דֶק֙ דַּלִּ֔ים וְהוֹכִ֥יחַ בְּמִישׁ֖וֹר לְעַנְוֵי־אָ֑רֶץ וְהִֽכָּה־אֶ֙רֶץ֙ בְּשֵׁ֣בֶט פִּ֔יו וּבְר֥וּחַ שְׂפָתָ֖יו יָמִ֥ית רָשָֽׁע׃

וְהָ֥יָה צֶ֖דֶק אֵז֣וֹר מׇתְנָ֑יו וְהָאֱמוּנָ֖ה אֵז֥וֹר חֲלָצָֽיו׃

וְגָ֤ר זְאֵב֙ עִם־כֶּ֔בֶשׂ וְנָמֵ֖ר עִם־גְּדִ֣י יִרְבָּ֑ץ וְעֵ֨גֶל וּכְפִ֤יר וּמְרִיא֙ יַחְדָּ֔ו וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן נֹהֵ֥ג בָּֽם׃

וּפָרָ֤ה וָדֹב֙ תִּרְעֶ֔ינָה יַחְדָּ֖ו יִרְבְּצ֣וּ יַלְדֵיהֶ֑ן וְאַרְיֵ֖ה כַּבָּקָ֥ר יֹאכַל־תֶּֽבֶן׃

לֹא־יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכׇל־הַ֣ר קׇדְשִׁ֑י כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת ה' כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים׃ {ס}"

הפסוקים האלו מתארים מי שבא לעשות שלום בעולם ולאחד את כולם סביב תכלית אחת- הכרת הבורא וההתקרבות אליו. לא יהיה רוע וכאב, הכל יהיה ברור ידוע וטוב, התגלות הבורא תמלא את עולמנו כמו מים הממלאים את הים.

אז אולי אנחנו לא יודעים איך יהיה, אבל אנחנו יודעים מה יהיה: יהיה טוב. פשוט טוב. בצורה כזו או אחרת, התהליך הזה מגיע רק לטובתנו; והקב"ה הכל יכול- יכול בוודאי להשגיח שלא נהיה מבולבלים או מפוחדים או כואבים כשיבוא משיח- אלא להיפך ממש, נהיה הרבה יותר מאושרים, בוטחים, שמחים ורגועים. יהיה טוב באמת!

3. אז הבנתי, יהיה טוב. אבל איך? מה זה הקסם הזה?

כאן צריך לרדת לעומק ולבאר יותר. אשתדל לפשט את הדברים כמה שניתן.

קשה לנו להבין תהליכים רוחניים. כי אנחנו איננו רוחניים, אנחנו בעלי גוף ושכל גשמיים מאד. כל פעם שאנחנו מדקלמים מושג רוחני, זהו דקלום בעלמא; איננו מבינים אותו. למשל, המושג- "אין סוף". מה זה אומר? מעולם לא נתקלנו בדבר כזה! או- הקב"ה הוא "אינו גוף". מה הכוונה? אין לנו מושג.

אבל למרות זאת, היהדות מושתתת על האמונה, שיש רובד רוחני בעולם. הורגלנו שלא להתעסק איתו כי אנחנו לא מבינים אותו, ולכן מלמדים אותנו להתעסק בעשייה הפיזית ופחות לחקור את המשמעות העמוקה של הרבדים הפנימיים. מלמדים אותנו להתפלל, פחות למדנו על איך זה עובד ומשפיע. למדנו לעשות חסד, יותר במשמעות של ערכים של נתינה ואהבת הזולת, פחות דיברו איתנו על ההשפעה הרוחנית שזה יוצר. למדנו שהעולם נברא על ידי הקב"ה, אבל איך זה קרה, מעולם לא שמענו..

אבל זה שלא התעסקנו בזה, לא אומר שזה לא קיים. אז עכשיו נדבר על זה מעט. רק מעט.

הקב"ה הוא אין סוף. מה זה אומר? קשה להבין, אבל יש דבר כזה: אין סופי. מלא את כל המציאות. מה היה לפני שנברא העולם? היה הקב"ה, ממלא את הכל. אור אין סוף של אלוקות.

ובתוך חלל שהוא אינסופי, אי אפשר לברוא עולם עם אנשים, בעל חיים, ועצמים נפרדים בפני עצמם. כדי שזה יכול היה לקרות, כך מלמדים אותנו רבותינו, היה הקב"ה צריך "לצמצם" את האור האין סופי, "להסתיר" אותו וליצור בו חלל, שכביכול, רק כביכול, פנוי מן הקב"ה. בחלל הזה הקב"ה ברא עולם גשמי, שבו אנחנו, יצורי החומר, יכולים להתקיים.

ועם כל זאת שכביכול העולם ריק מהאלוקות, הקב"ה עדיין נמצא בו, בדיוק כמו מקודם. נמצא בכל דבר ובכל רגע. לנו נדמה שהוא איננו- האמת היא שהוא תמיד נמצא, ובלעדיו אין חיות לשום דבר.

בעצם, הקסם הגדול הוא הבריאה בעצמה: שיש עולם שהוא כביכול נפרד מן הקב"ה, יחד עם זאת שהקב"ה ממלא עדיין את כל המציאות ונמצא בכל מקום. זהו הקסם. זהו הדבר הלא טבעי. המציאות הטבעית האמיתית שהקב"ה נמצא ומתגלה בכל מקום. זה שאנחנו לא רואים את זה- זה הדבר המוזר..

אני יודע שקשה להבין את זה. אבל כך מלמדת אותנו התורה, באמצעות חכמינו הקדושים. אז גם אם אי אפשר להבין, אפשר ללמוד על זה ולדעת שככה זה. למה זה כל כך חשוב? בגלל השורות הבאות.

הקב"ה הוא שלם ואינסופי וטוב מוחלט. כשהוא מסתתר, אנחנו מתרחקים מהטוב. כשהוא מתרחק- נוצרים רוע, וסבל, וכאב. כל מקום שאין אור- יש מיד גם חושך. וכשהקב"ה נמצא, מאיר פניו אלינו, מגלה את מציאותו- הכאב מתפוגג והחושך נעלם.

כך כותב רבינו משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, בספרו דרך ה':

" ואולם סבת כל מצבי האדם, חשכתו ובהירותו (=כשמאיר וכשחשוך), הנה היא- הארת פניו יתברך אליו (=שאז הכל מאיר) או התעלמו ממנו (=כשהקב"ה נעלם, אז מחשיך).. כי הנה כל מה שהאדון ב״ה מאיר פניו, מתרבה הזוך והשלימות במי שהגיע לו הארתו. וכפי שיעור ההארה (באותה המידה שהקב"ה מתגלה וקרוב לאדם) כך הוא שיעור השלימות והזוך הנמשך ממנה. והפך זה, ההעלם. (=שכפי מידת ההתרחקות של הקב"ה מן האדם, כך מידת החושך שהוא חווה)."

במלים שלנו: כדי שיהיה לנו טוב, צריך יותר לחפש ולמצוא את הקרבה אל השם יתברך. כשהוא מתגלה, העניינים מסתדרים והכל מאיר. כשהוא מתרחק ונעלם- העניינים משתבשים ופתאום מחשיך. מה זה אור וחושך?

אור- בריאות, שמחה, שלווה, רוגע, אושר, סיפוק והצלחה. חושך- כאב, פחד, דאגה, מחלות, צרות.

התפקיד שלנו בעולם הוא לגלות מחדש את מלכות ה' שהסתתרה. להתקרב אליו יותר, להבין איפה הוא בחיים שלי. למצוא ולייצר קשר איתו בתוך היום יום: כמובן בבית הכנסת, אבל לא פחות בבית ובעבודה.

משיח הוא לא רק אדם, משיח הוא סמל לתקופה, שבה הקב"ה חוזר להתגלות בכל העוצמה, חוזר להאיר את אורו שישטוף את כל הבריאה. משיח הוא אדם- לא מלאך- אדם מורם מעם, צדיק וירא שמיים, שעיקר העיסוק שלו יהיה- ללמד את כולנו על הקב"ה שמסתתר. ללמד את כולנו איך יוצרים איתו קשר, איך מוצאים משמעות רוחנית לחיי היום יום. הוא ילמד אותנו להתפלל ולפנות לאבא שבשמיים, לגלות שהוא זה שעדיין מנהיג את העולם בחסד וברחמים. משיח ידע למצוא מסילות ללב כולנו, הלב הכואב והמבולבל- ולעזור לנו למצוא עומק פנימי אדיר ואושר אמיתי. וכשכולם ימצאו את הקב"ה, אור אלוקי יתגלה בעולם, וכבר למדנו שכל הצרות הם כשהאור האלוקי נסתר, וכשהוא מתגלה- זה מביא איתו רק טוב, כמו שהיה לפני שנברא הכל. זה לא "קסם", זו חזרה למצב הטבעי. את זה גם כן מתאר הרמח"ל:

"כי הנה, המצב הטוב של העולם הזה באמת, הוא- שיהיו בני האדם דבקים לחכמה (=לרוחניות) ועוסקים בעבודת בוראם, ויהיה האמת גלוי וברור, ויהיה הרשע נרדף ונכנע, והתרמית- מושלך, ולא תימצא עבודה בעולם בלתי אליו יתברך, וכל המדות הטובות תמצאנה ותגברנה, ותרחקנה המדות הרעות ותמאסנה. וכנגד זה, תרבה השלוה וההשקט, ולא ימצאו יסורים ומכאובים ונזקים, ויהיה האדון ב״ה משרה כבודו בגילוי בעולמו ושמח על מעשיו, ומעשיו שמחים ועלזים לפניו."

אז נסכם: מה יהיה? יהיה טוב. הכי טוב. איך יהיה? למרות שיש בזה דעות רבות, מדרשים ואגדות- את הפרטים לא נדע, וזה לא כל כך חשוב. אבל באופן כללי אנחנו יודעים, שלפני הבריאה היה רק אור אלוקי שוטף ומאיר, והבריאה עצמה נוצרה על ידי ריחוק מהקב"ה, וכשהקב"ה מתרחק- העולם מחשיך ומתבלבל. כשהקב"ה מתקרב, שוב מאיר עלינו אור של טוב ושפע. אז העבודה שלנו היא לסייע למשיח להפיץ אמונה והכרה במציאות הבורא, עד הגילוי המלא, שהקב"ה יחזור אלינו ואנחנו אליו- והכאב והחושך יחלפו מן העולם.

אני מקווה שמצאת בדבריי מענה. אם לא- אנחנו תמיד כאן.

בהצלחה ותודה על השאלה. נתן.