שלום וברכה!

השאלה ששאלת היא יסודית מאוד, אולם היא גם מאוד כוללנית והיא נוגעת לכמה מישורים שונים. אנסה לפרט יותר ולהציע תשובה המורכבת מכמה זוויות.

• ראשית, את שואלת איך תוכלי להיות בטוחה שהאמונה שלך צודקת תוך ידיעה שכל בן דת אחרת משוכנע לחלוטין שהאמונה שלו היא הצודקת, ומוסלמים רבים אף מתאבדים מכוח אמונתם.

דבר זה אינו אמור להטריד. ההתמסרות של מאן דהו לאמונתו איננה מלמדת דבר על טיבה של האמונה עצמה. גם הגדולים שברשעים התמסרו לאמונותיהם הזדוניות וממש מסרו נפש על זה. פרעה, המן, היטלר וסטאלין, כל אלה נלחמו למען רעיונותיהם ואמונותיהם במסירות נפש ובגבורה. האם עובדה זאת מלמדת שאמונתם היא אמיתית וצודקת יותר? ברור שלא. אין קשר בין ההתמסרות לאמונה לצדקתה.

השאלה איזו אמונה נכונה, צודקת או אמיתית, ואיזו אמונה איננה כזו, היא שאלה העומדת לעצמה. זאת שאלה אובייקטיבית. אם אנו רוצים לדון על טיבה של אמונה כזו או אחרת עלינו לדון על האמונה עצמה, לא על ההתלהבות של מאמיניה וההתמסרות לה. מסירות נפש אינה מלמדת דבר. גדולי עובדי עבודה זרה מסרו את נפשם ואת נפש ילדיהם למען אמונותיהם.

• אולם בשאלתך טמונה שאלה אחרת, שהיא פסיכולוגית יותר. לפעמים נדמה לנו שאנו מאמינים באמונה שלנו רק בגלל שחונכנו להאמין לה, ואנו רואים שבאופן כללי גם מאמיני אמונות אחרות, שחונכו להאמין באמונתם, מאמינים מכוח ההרגל והחינוך שלהם. כל אחד מאמין לפי החינוך שהוא קיבל. האם אין בכוח זה ללמד שמה שאנו מאמינים בתורה זה לא נובע ממקום אובייקטיבי אלא ממקום סובייקטיבי, של חינוך, של הרגל.

זאת שאלה קשה, עמוקה ומטרידה יותר. והתשובה לכך עמוקה יותר.

ראשית, אכן כן. עובדה היא שחונכנו לאמונה מסוימת, ובאותה מידה עובדה שאנו מאמינים באמונה הזאת. האמונה היא קודם כל המקום שלנו, המקום ממנו אנו באים. ילד אוהב את אביו יותר מכל מכיוון שזה אביו, האבא האישי שלו. לא בגלל שהוא האבא הכי טוב בעולם והכי מוצלח, אלא בגלל שהוא האבא הכי טוב בשבילו, פשוט בגלל שזה אבא שלו. כך גם לגבי היהדות. היהדות זה הבית שלנו, הקב"ה הוא אבינו. אנו לא חושדים ומחפשים אולי ישנו אבא טוב יותר בחוץ, משום שמי שבחוץ הוא פשוט לא אבא שלנו. השאלה הזאת איננה אמורה לערער אותנו, אלא להיפך, במובן מסוים היא אמורה לחזק. יש לנו אבא שאותו אנו אוהבים יותר מכל בגלל שהוא אבינו. אין דבר צודק יותר מזה. זה אכן סובייקטיבי ולא אובייקטיבי.

שנית, כל החיים שלנו מורכבים מן המקום שבו אנו נמצאים. אנו תמיד יכולים לומר שמה שאנו מאמינים שרצח וגניבה הם מעשים רעים זה בגלל שכך חינכו אותנו, שהעובדה שאדם נותן צדקה לעני נתפסת בעינינו כמעשה טוב זה בגלל שכך הרגילו אותנו. וזה אכן נכון. הורגלנו וחונכנו לכך. אבל, האם בהכרח ההרגל והחינוך הופכים את מושא אמונתנו ללא נכון? יש לנו ערכים, אנו גם יודעים שחונכנו על ברכיהם, ובכל זאת אנו מאמינים בהם, בגלל שאנו חושבים שהם ערכים אמיתיים ונכונים. העובדה שאנו יודעים שחונכנו לתעב רצח איננה גורמת לנו לחשוב שהערך הזה אינו נכון. (אפילו שהרבה אחרים אוהדים רצח ומאמינים בכך בלב שלם).

גם אם חונכנו לדבר מה, כושר השיפוט שלנו עומד בעינו. אנו יכולים לעמוד, עם חוט שדרה ועם מחשבה בריאה וצלולה ולבחון מה הוא ערך נכון ואמיתי ומה הוא ערך בלתי צודק. העובדה שחונכנו לדבר מה איננה אומרת שכושר השיפוט שלנו מסורס.

אם כן, האם זה רק במקרה שאנו מאמינים ביהדות, – בָּאמת, והמוסלמים מאמינים באסלאם?

• אמונה לא בוחנים בכלים של אמת ושקר אלא בכלים של טוב ורע. אמונה 'נכונה' או 'אמיתית' פירושה אמונה טובה. אם אנו עומדים ובוחנים את עצמנו בצורה רצינית ומכירים בכך שמה שאנו עושים זה דבר טוב, מתוך כוונה טובה ומתוך רצון טוב, אזי אין במה לטעות. טעות נובעת ממחשבה שגויה, מחשבה שדבר מה הוא אמיתי כאשר במציאות זה לא כך. אולם ערכים אינם נמדדים לפי 'מציאות' אלא לפי הכרה. אם אני מאמין שאסור לרצוח אין אני אומר שזה 'אמת' אלא שזה 'טוב'. לא שייך 'לשגות' בזה, שייך פשוט להאמין או לא להאמין.

• אחד היתרונות הגדולים של היהדות היא שהיא מכירה בעובדה שבני אדם הם שונים. היהדות אינה מנסה לגייר אנשים שאינם יהודיים ולא רואה בהם פסול ובמנהג אבותיהם, כל עוד הם מתנהגים בצורה אנושית בסיסית וראויה, (מה שמקופל ב'שבע מצוות בני נח'). היהדות איננה דת מסיונרית ולא דת החושבת את עצמה כבלעדית. זאת הדת של היהודים במובן זה שהיא הברית של היהודים עם הקב"ה, הצורה של היהודים לעבוד את ה'. השאלה איך אחרים עושים זאת אינה מעניינה של היהדות.

הבנה זו נובעת מכך שהיהדות לא חושבת שאנו כבני אדם יכולים להיות טוטליים. אנו נדרשים להתנהג בצורה טובה מן המקום שלנו, מתוך המסורת שלנו, לא באמצעות האמירה שאלה שאינם יהודים הם שוגים, אלא באמצעות ניסיון ליצור ברית משלנו עם הקב"ה. הברית הזאת היא ייחודית לנו, מי שלא מקיים זאת הוא לא שוגה או טועה או חי בשקר, אלא פשוט חי מחוץ ליהדות ומחוץ לאמונה. אנו רואים ערך באמונה, וכיהודים, בצורת אמונה המתגלמת בשמירת תו"מ.

לכן אין מקום לשאלה 'אולי אנו טועים'? היהדות מלכתחילה לא רואה את עצמה כ'אמת' מול 'טעות', אלא היא רואה את עצמה כהגשמה של ברית, של קשר עם ה', קשר בדרך שלה, וכניסיון של כל יהודי ויהודי לעשות ולדלות את המירב מן המקום שלו. חז"ל לא מהססים לשבח את חסידי אומות העולם. הם לא טוענים שבגלל שהם מאומות העולם הם שוגים. אדם שאוהב את אביו בדרכו שלו, נותן לו את המתנות שהוא בחר ושהוא מוצא לנכון כדבר טוב, מקיים את רצונו של אביו כפי שהוא דורש ממנו וכו' וכו', לא יכול לשגות. גם אם במשפחה אחרת הדברים מתנהלים אחרת, זאת לא 'אמת' מול 'אמת' אחרת, אלא דרך אחת מול דרך אחרת.

• ולבסוף. לפעמים מספיק לפקוח עיניים. יש לך מחד גיסא את האמונה היהודית שלך שכל תמציתה הוא לעשות טוב וצדקה, לעשות חסד, להתפלל בפני ה', לעשות את רצונו, לקיים מצוות שכל מטרתן הוא קידוש שם שמים ועשיית טוב. מה פתאום לחשוב שאמונתם של קנאים ושל רוצחים טובה יותר? למה לחשוב שאמונתם של אנשים ההורסים את העולם, המחריבים כל חלקה טובה, המאמינים ברצח ובכל זוועה אפשרית, היא אמונה טובה יותר? הדברים עומדים לנגד עינינו.

נכון, לא כולם כך ואף לא רובם. אבל מה חסר? מה גורם לך לחשוב שהאמונה שלך אינה צודקת? ההצדקה לאמונה שלך נמצאת באמונה עצמה. האמונה היהודית שואפת לעשות רק טוב, רק בניין, רק תיקון ומידות טובות. למה לחשוב אם כן שהיא אמונה כוזבת?

ציינתי כמה נקודות וכמה זוויות. בכל אחת מהן ניתן להאריך הרבה יותר וניתן לפתוח גם זוויות חדשות. אני מקווה שבמילים הספורות הללו הצלחתי לתת מעט מענה להרהורייך.

אם יש לך שאלות נוספות את יכולה להוסיף ולשאול.

כל טוב.

מנחם

[email protected]