דלג לתוכן
לאשתי היקרה יש OCD בקיצור מחשבות טורדניות כפיתיות
לפני בערך חצי שנה התחתנו ברוך השם , עם המחשבות עצמן היא מתמודדת יום יום בצורה יוצאת מן הכלל ולא נותנת לזה להפריע לזוגיות , אך יש לה בעיה ספציפית עם מצוות המקווה.
בכל פעם שהולכת לטבול ואפילו בזמן הטבילה יש לה את המחשבות הלא רצונליות האלה.
אשמח לאיזה שהיא עצה מה היא יכולה לעשות כדי שלא יעלו לה מחשבות טורדניות בזמן המקווה.
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה שואל יקר.
חשוב מאד שאתה שואל, בנושא הזה ככל שמטפלים יותר מוקדם יש הטבה. ולכן חשוב שאתה לא ממתין ואתה שואל מיד בתחילת חיי הנישואין על ההפרעה הזו חבל להישאר עם ההפרעה לאורך זמן, ולסבול. מעבר לסבל, הזנחה של אובססיה יכולה להעמיק אותה, כל חודש נוסף של טבילה עם אובססיה מוסיפה להחמיר את האובססיה וחבל. ולכן זו חכמה גדולה מצדך שפנית בהקדם, ויהיה חכם מאד מצדך אם תעשה את הפעולות הנדרשות בהקדם.
ובכן, אתה כותב שאשתך מתמודדת יום יום בצורה יוצאת מן הכלל עם ה OCD ואתה לא כותב איך? אתה גם לא כותב באיזו רמה המחשבות הטורדניות שלה, האם היא מטפלת על ידי תרופות, או שהיא מקיימת שיחות עם אשת מקצוע. אם היא מקיימת שיחות עם אשת מקצוע חשוב שהיא תדבר על כך גם בהקשר של הטבילה.
ובכל מקרה אומר את חלקי באופן כללי בענין הזה. המחשבות הטורדניות מעבר לכך שהם אופי מסוים. יש להם תהליך מסוים. והתהליך בדרך כלל מתחיל ממחשבה ראשונית על דבר מה שהוא משמעותי לאדם, משהו שהוא רוצה שהוא יהיה מושלם. בעקבות הרצון לשלימות האדם שואל את עצמו האם המעשה נעשה באופן מושלם או לא, והספק על השלימות של המעשה יוצר מחשבה טורדנית [אובססיבית] על אודותיו, וזה מייצר חוסר שקט ולחץ, ומתוך כך האדם עושה שוב ושוב פעולה כדי להשיג וודאות, וזה נקרא "טקס" או "מעשה כפייתי" כיון שהאדם עושה את הפעולה הזו מתוך תחושה של דחיפות ולחץ, וכיון שבדברים רבים לא שייך להשיג וודאות המחשבה חוזרת להטריד ושוב עושים את המעשה הכפייתי. ומשם נכנסים למעגל של סחרור שקשה לצאת ממנו.
בדרך כלל המחשבות הטורדניות לא מגיעות אלא על דברים רציניים, או לפחות שהם נחשבים רציניים ומשמעותיים אצל החושב הטרוד. אביא דוגמה. אין סיבה שתהא מחשבה טורדנית ביחס ליציאה מחדר לחדר בבית. המחשבה הטורדנית יכולה להגיע ביציאה מהבית, שמא הבית לא סגור, אם הבית לא יהיה סגור אולי יבואו גנבים…. ומשם מתחילה האובססיה של בדיקות חוזרות ונשנות אם הדלת סגורה או לא, זה מלווה בהרבה טקסים, וכל טקס נוסף של בדיקת הדלת מוסיף אובססיה ומוסיף מחשבות טורדניות עד שאין לדבר סוף. המחשבה הטורדנית מגיעה ממקום של צורך להיות בטוח שהדלת סגורה.
אם נצליח להשתחרר מהחשש, נצליח להבין שגם אם הדלת לא תהיה סגורה לא יקרה כלום, או אפילו אם יקרה משהו, זה לא סוף העולם. המחשבות הטורדניות ייפסקו. צריך לדעת איך לתרגל את זה, יש לכך שיטות שונות איך להפגיש את החושב הטרוד עם הפחד שלו, ולתרגל אותו להשתחרר מהפחד.
כעת אגש למקרה שלך. אשה התחתנה רק כעת, היא גילתה דבר חדש, היא צריכה לטבול במקוה, היא יודעת שהטבילה מוציאה אותה ממצב של נדה למצב של טהורה, זה מאד משמעותי עבורה. היא בפחד גדול, שמא חלילה היא לא תעשה את זה נכון ואז חלילה היא תישאר נדה. החשש מובן, זה באמת מפחיד… אלא שפעמים רבות החשש נובע מכך שהיא חושבת שבשביל לצאת ממצב של נדה, צריכה להיעשות פעולה גדולה מידי. היא למדה את ההלכות, והיא לא יודעת את כובד המשקל של כל הלכה שהיא למדה, היא יודעת שהיא צריכה להקדים לטבילה הפסק ומוך דחוק ושתי בדיקות כל יום בשבעה נקיים, היא יודעת שכל הבדיקות הללו צריכות להיות נקיות ממש ללא טיפה קטנה אפילו של דם, היא יודעת שהיא צריכה להיות ללא חציצה כלל, היא יודעת שהיא צריכה להיות כולה, ממש כולה, בתוך המים. היא יודעת שהיא צריכה לא להתאפק כשהיא טובלת. כל זה מספיק בשביל ליצור אובססיה, זה המון פעולות משמעותיות מאד. יתכן שהיא חושבת עוד כמה דברים שהם משמעותיים. פגשתי מקרים בהם האשה חשבה שאם היא לא ישבה בדיוק כך וכך דקות בתוך המים היא לא תצא ידי חובת טבילה.
בכדי להסיר ממנה את הפחד, צריך קודם לשחרר אותה מהלחץ ההלכתי, על ידי שתדע מה מעכב ומה לא. כי הבדיקות, הנקיון לפני המקוה, הטבילה עצמה, מלווים בכל כך הרבה טקסים, שהם קרקע פורייה מאד להתפתחות של אובססיה ומחשבות טורדניות.
בכדי לשחרר אותה מהלחץ, צריך קודם כל לשחרר אותה מהבדיקה של הבדיקות, שאת הבדיקות של השבעה נקיים וגם של ההפסק לא תבדוק בכלל, היא תביא אותם לך ואתה תכריע, וכשצריך הכרעה על ידי שאלת רב, תשאל רב, והיא לא צריכה להיות מודעת לכך שהייתה שאלה והייתה הכרעה.
אחר כך בהקשר להכנות למקוה, עליך לעבור איתה על ההלכות וללמד אותה מה הכרחי, ומה מנהג, ומהו מנהג שאינו מעכב שגם אם היא תדלג עליו היא לא תישאר נדה, והיא תהיה מותרת לכתחילה. היא צריכה לדעת יותר על הלכות חציצה, יתכן שהיא חושבת בטעות על כל מיני חציצות שאמנם נוהגים לדאוג שהם לא יהיו קיימות, אך אם הם היו קיימות הם לא מעכבות את הטבילה. לשם כך כמובן אתה צריך לדעת היטב את הדברים, אתה צריך לשוחח עם איש הלכה שיעשה לך סדר בדברים שתדע מה מעכב ומה לא, וכך תוכל להרגיע אותה, יתכן שיש דברים שצריך במקרה כזה לוותר מראש. [חשוב לדבר עם רב שמודע לבעיית OCD אחרת הוא לא יבין את הצורך להקל].
גם אחר שמופו החובות ההכרחיות, חשוב שגם בדברים המעכבים, יהיה סדר פעולות ברור. כלומר, מה היא עושה בדיוק וכמה זמן היא עושה, כשיש החלטה ברורה שאחר כך היא לא עוסקת בזה יותר, לא משנה אם היא חוששת שעשתה טוב או לא, גם זה צריך להיות על פי הוראת רב. לדוגמא, היא צריכה לשמוע שרב הורה שהסירוק של השער בראש לא לוקח יותר מ- 10 דקות, אחרי 10 דקות אסור לה לסרק יותר. אם לא יהיה לה סדר פעולות ברור וכמות זמן שזה צריך לקחת לה לעשותם, גם על מה שנשאר לה לעשות היא עלולה ליצור אובססיה.
אם יתברר לה במדויק יותר את מה שהיא צריכה להיעשות, הטבילה תהיה עם פחות טקסים, וממילא היא תעבור יותר ברוגע. יתכן וגם כדאי ליצור קשר עם הבלנית במקוה, אם אדע את איזור מגוריכם אוכל לסייע לכם למצוא מקוה בו הבלנית יודעת לכווין נכון במקרה כזה, כי לצערי ישנן בלניות שלא מודעות לתופעת הocd ורק גורמות ליותר כפייתיות. ולכן חשוב שתטבול במקום שהבלנית לא תוסיף לה חשש.
ועוד דבר, היחס שלך, כשמשהו לא מסתדר מאד יכול להועיל. לפעמים ההכנות לא מסתדרות, בדיקה אחת יוצאת לא טובה, או שנשכחת, והבעל מגיב בחומרה. או אפילו מביע צער גדול. ואז היא יראה מכל זה, ולכן חשוב שאתה תביע רוגע ביחס לכל זה.
ודבר אחרון, חשוב שהיא תדע שהבורא יתברך לא מבקש מהאדם מאה אחוז, הדרישה שלא תהא חציצה, ושכל הבדיקות יעברו בשלום, ושהיא תהיה בתוך המקוה, הם דרישות מאדם, אדם מסוגל לטעות. הבורא יתברך לא מבקש שלא נטעה, הוא מבקש שנעשה מה שצריך. איננו מלאכים והדרישה ממנו היא לא להיות מאה אחוז, אלא לעשות כל מה שאנחנו עושים כמו בני אדם, ולא כמו מלאכים.
הסוד של היציאה מהאובססיה היא להירגע. אם היא תהיה רגוע ביחס לטבילה הכל יראה אחרת, בעזרת ה'.
בברכה מרובה
שלמה
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
