בס"ד

שואלת יקרה,

מתוך השאלה שלך עולה "למה" אחד גדול והוא מבטא את הרצון שלך להבין את אופן הנהגת הבורא את חייך – למה צריך כאב? למה צריך לגדול מתוך כאב?

זו שאלה אנושית ואמונית גדולה שיש רק אחד יחיד ומיוחד שיכול לענות עליה. לכל אחד ואחת מאיתנו יש איזה "למה" בתוכו שאין עליו תשובה. ככה זה, וכבר נאמר על הבורא יתברך "אילו ידעתיו – הייתיו" וכמה טוב שכך!

בכל זאת, שאלת שאלה גדולה ובקשת התייחסות יהודית, רוחנית ופסיכולוגית ואני מקווה שאצליח בתשובתי לשזור את שלוש נקודות המבט האלה לכדי תשובה אחת.

נתחיל מזה שאת לא היחידה שמתמודדת עם השאלה הזו. גדולי הדורות חיפשו תשובות לשאלה הזו כדי להניח רטייה על הכאב האנושי ביחס לשאלה הזו. אין בכוונתי וביכולתי לפרוט פה את כל התשובות, אני מניחה שאת חלקן כבר למדת או לפחות נתקלת בהן, בכל אופן אציע לך על קצה המזלג מדברי חז"ל כדי שבהמשך אוכל לעגן את התשובה שלי על דבריהם:

שלמה המלך החכם באדם לימד אותנו את הכלל "…ויוסיף דעת יוסיף מכאוב" – ממנו אנחנו למדים על קיומה של "עסקת חבילה" פה בעולם הזה שכורכת דעת ומכאוב ביחד. שלמה המלך כמו אומר לנו – אם נתקלת בכאב בחייך, דעי לך שזו הזדמנות ללמוד באמצעותו, ללמוד ממנו ולהוסיף דעת. הרחבת כלי הדעת מתרחשת כנראה מעצם ההתמודדות עם הכאב. למה זה עובד ככה?

עם ישראל הוא ללא ספק הסובל שבאומות. יש מדרש שבו ממשילים את עם ישראל לזית וחז"ל שואלים על פשר הבחירה בזית. התשובה שהם נותנים מספקת הצצה ל"מאחורי הקלעים" של אותה הרחבת כלי דעת באמצעות ההתמודדות עם הכאב: 'אעא דלא סליק בה נהורא מבטשין לה גופא; דלא סליק בה נהורא דנשמתא מבטשין לה', בזהר הקדוש (חלק ב, קסח). בנרות שהיה נהוג להשתמש בהם פעם היה ברור שאם האש לא נתפסת כמו שצריך בפתילה (ולכן גם הנר לא מאיר יפה), יש צורך לתת כמה דפיקות מבטשות על הפתילה ואז הלהבה עולה יפה. אותו הדבר עם נר אנושי עשוי בשר ודם. אם אור הנשמה לא מאיר אז קצת ביטוש והנשמה מאירה. אולי זה לא נעים לשמוע / לומר את זה אבל יש לכאב סגולה מופלאה להעיר אותנו ולהזיז לנו את כל מערכי הלב. במצב הזה כשכואב לנו אז אנחנו פחות מלאים בעצמנו, פחות זחיחות דעת אופפת אותנו, אנחנו קצת יותר רגישים לכאב של הזולת, פחות גאים ועם טיפה'לה יותר ענווה. במצב הזה אנחנו איכשהו גם מרגישים יותר את הצורך להיות בקשר עם השם יתברך. ומה אומר לך יקרה? הלוואי והיתה דרך אחרת עוקפת כאב, אבל כנראה שפה בעולם הזה, יש דברים שנקנים דרך כאב ורק כך הם חלוטים בידינו. יש לנו קניין אמתי עליהם. שום דבר לא יכול לקחת אותם מאתנו. מובן שאין זו הדרך היחידית להשיג הישגים משמעותיים ברוחניות ובגשמיות אבל כנראה שאין מנוס מהתמודדות עם כאב.

עוד נקודת התייחסות לנושא שמדוברת בחסידות – קיים עיקרון בבריאה שנקרא "הדר נהורא ורישא חשוכה" בתרגום חופשי זה – אחר כך / בסוף אור, בתחילה חושך. כבר בדרך שבה מתארת לנו התורה את בריאת העולם מתקיים העיקרון המכונן הזה שבו המצב ההתחלתי הוא חושך, העדר אור ורק לאחר שעוברים דרך החושך האור מגיע. החושך בהקשר הזה הוא המושג המקביל לכאב. ושוב למה זה ככה? כנראה שיתרון האור הוא מן החושך דווקא. החושך הוא כמו נקודת התייחסות שדרכה אנחנו יכולים לבחון את האור ולהעריך אותו. האדם הוא עולם קטן. אותה חוקיות שחלה על בריאת העולם הגדול, חלה גם עלייך ועליי…

אז מה עושים עם ה"למה" הגדול הזה שלא מרפה?

פעם השתתפתי בקורס שבו המנחה בקשה מכל אחת מהמשתתפות לבחור מילת שאלה אחת שלדעתה אי אפשר בלעדיה. ניסינו לבדוק מה משותף לכל קבוצת נשים שבחרה במילת שאלה מסוימת. לדוגמא: היו שם נשים שבחרו "איך" – גילינו שהן כאלה שצריכות להבין איך דברים עובדים, נשים חכמות שעסוקות בחלק המעשי של החיים. היו כאלה שבחרו "מי" – נשים שהעניין שלהן היה סביב אנשים וכישורים חברתיים ודרך הערוץ הזה הן מוצאות את מקומן בעולם. היו גם נשים ששאלו "למה" – נשים נבונות ומעמיקות שמחפשות משמעות לכל דבר בחיים. האם אפשר לומר שאת אישיות של "למה"? כזו שמבקשת להבין את הסיבה, התכלית והמשמעות של אירועי החיים?

למה אני מספרת לך את כל זה? ייתכן, שדרך שאילת "למה" הגעת למקומות חשובים בחייך. וכעת, להמשיך ולשאול למה מבלי לקבל תשובה מייצר חוויה של מבוי סתום. אם זו החוויה שלך הייתי רוצה להציע לך לבדוק שימוש בשאלות אחרות, ולבחון דרכן את משמעות החיים. אני יודעת שלהחליף מילת שאלה נשמע כמו פרט טכני קל ליישום אולם בפועל מדובר בשינוי סגנון חשיבה וזה כבר עסק מאתגר הרבה יותר, אך שכרו בצדו. יש בזה התחדשות המוחין ממש. אפילו אפשר לומר ששאלות מסוימות יכולות לשלוף אותך למקום יותר רחב בתודעה שלך. קחי לדוגמא שאלות כמו:

מה אני יכולה ללמוד ממציאות החיים שלי? איך התמודדויות היומיום שלי מגדלות אותי והופכות אותי להיות רעיה/ אמא/ בת/ חברה טובה יותר? מי אני כאשר אני לא מקבלת את מה שאני רוצה או צריכה מהחיים? מה עוד אוכל לעשות למענך ריבונו של עולם שלי?

איך את מרגישה עם שאלות כאלה?

ייתכן שבעוד זמן מה תוכלי לחזור ולשאול "למה" ואז תקבלי תשובות שכרגע אינן בנמצא. תשובות אילו מצריכות פרספקטיבה של יחידות זמן מכובדות על מנת לראות דרכן תמונה רחבה וגדולה יותר של עצמנו ושל מציאות חיינו. למשל, אחת התובנות שיכולה להצמיח החוויה של הכאב היא ההבנה הלכאורה פשוטה שאין לי שליטה מלאה על חיי. זו תובנה לא קלה לעיכול עבור אנשים שזקוקים לוודאות ביטחון ושליטה מירבית בחייהם. מה קורה לי כשדברים מתנהלים אחרת משחלמתי/ציפיתי/רציתי/ אני צריכה? – שאלה חשובה שראוי להתבונן בה.

לסיום, הייתי רוצה לשתף אותך ברעיון טיפולי רווח מאד ומשגשג מאד בשני העשורים האחרונים. נדמה לי שדמותו של יוסף הצדיק היא המקור להשראה לרעיון הזה. זה מתקשר אל כל מה שכתבתי לך עד כה. זה קשור לנושא של סיפור חיים ומסגור מחדש של סיפור החיים שלנו.

למעשה, לכל אדם יש סיפור פנימי שהוא מספר לעצמו אודות נסיבות חייו. בסיפור הזה משולבים אירועים שהתרחשו במציאות עם אזכור ברור של זמן, מקום, דמויות, עלילה וכמובן סיבתיות (שוב "למה"…). בסיפור הזה גם משולבת בצורה טבעית הפרשנות האישית שהיא לרב רגשית. (רוצה לנסות תרגיל בדיקה מעניין? תני לשלוש חברות סיפור קצר שתבחרי. שבי עם כל אחת בהזדמנות נפרדת. תני לכל אחת לקרוא את אותו הסיפור ובקשי ממנה לספר אותו אח"כ במילים שלה. את תגלי שלכל אחת יש את הפרשנות האישית שלה לאותו הסיפור בדיוק). אמנם אין לנו בחירה והשפעה על אירועים שהתרחשו כבר במציאות, אולם יש לנו מרחב בחירה גדול ביחס לפרשנות האישית שאנו מייחסים לאירועים ולנסיבות, וזה כל הסיפור! במילים אחרות, איזה סיפור את בוחרת לספר לעצמך אודות נסיבות חייך? את הסופרת, את הבימאית, את השחקנית שנמצאת בקדמת הבמה של החיים שלך. הטקסט כבר כתוב אמנם, אבל בידייך לתת לו נימה טראגית או אופטימית. ביכולתך להכניס ממד של הומור, חכמת חיים, הסתכלות לטווח רחוק ועוד הרבה תכונות נפלאות שהם מנת חלקך. במה תבחרי?

לקראת סיום קראתי שוב את השאלה שלך ולא יכולתי שלא להתפעל מנוכחות הכוחות, התושיה ותעצומות הנפש שמבצבצים מבין השורות. ביני לבין עצמי בניתי לי סיפור עלייך. בסיפור שלי אני מציירת אותך כאישה צעירה, מלאת חכמת חיים, כזו שיודעת להסתדר, כזו שחשוב לה להיות אמא טובה ומטפחת לשני המתוקים שלה, כזו שיודעת להיות אשה מרחיבת דעת לבעלה, כזו שגם מציבה לעצמה מטרות ומצליחה לממש אותן על הצד הטוב ביותר, לומדת, עובדת ומתפרנסת ממקום עבודה עם דרישות, כזו שמתבוננת על חייה באופן מעמיק, כזו שמבקשת להתפתח ולגדול. כזו שנותנת לגיטימציה לרגשות שלה ובכללם לכאב שלה ויחד עם זאת בוחרת להמשיך הלאה.

באמת שיש לי עוד פרטים בסיפור אבל זה הסיפור שאני מספרת לעצמי עלייך…

איזה סיפור את בוחרת לספר לעצמך עלייך?

ליבי אומר לי שיש לך בסיס טוב לסיפור. בהצלחה רבה!

שירה ק.