שלום וברכה לך שואל יקר
א. קודם כל אני מרגיש צורך לומר לך בפשטות שאני מתפעל! מתפעל מכך שאתה יודע לשאול שאלה מתוך מקום שבאמת הוא מין שטח אפור, שרבים מהאנשים הטובים שמשתדלים להיות טובים לזולתם, להתחשב, להיטיב, ולהתמסר, נופלים למבוכה שאתה מתאר, והיכולת להכנס למבוכה הזאת, ולא להתבשל איתה לבדך, לשאול ולבקש תשובה , היא דבר גדול ומיוחד ובעז"ה לכשתמשיך בדרך זו, תגיע לצמיחה אישית רוחנית אמיתית!
עצם נקיטת היוזמה, לאסוף את מרכיבי הבעיה להעלות על הכתב, ולשלוח, ולתת אמון, זה ממש גדול!
לגבי המועקה שציינת בסוף דבריך, וגם הוספת שאתה מרגיש אבוד בנושא, ניכר שאתה די פגוע מהצורה בה אלו שאתה מתחשב בהם, נוהגים כלפיך בחזרה, לא הרחבת יותר מידי, האם זה הרגשה קבועה או זמנית? האם זה מול בני משפחה או חברים? יתכן שאתה באיזה שהוא מקום מרגיש שזה לא הוגן, ואולי בעצם זה גם מצב שלא נותן לך כוח להמשיך בצורה זו, שכן באופן בריא ונורמלי, כל נתינה גוררת בעקבותיה פידבק חיובי.
מה שלי מרגיש מתוך דבריך [אם זה לא נכון פשוט תמחק], שיש שם כאב משמעותי, יש שם חוסר מעיק, ציפיה לקבל משהו שלא מגיע, הייתי מציע לך להתבונן ולחוות זמן מה את החוויה שאתה חווה לת לה איזה שם של רגש, להשקיע זמן מה בחסד לעצמך, למה מתרחש לך בלב, בלי שיפוטיות, לתת רגע של חסד פשוט לעצמך.
פתחת בשאלה האם עלי לקבל שכל דבר הוא מהשם יתברך? אני מתרגש ומתפעל מהרצון הכנה והקדוש שלך, לעשות טוב ולחיות באמונה אמיתית, אשריך שזכית לכך! רצון וכנות זו בוודאי יתנו לך כוח לעמוד בתפקידים שהחיים מזמנים לך!
עם זאת, אם מדובר בניצול של הסביבה או אפילו רק בחוסר הערכה של הסביבה למעשיך, לא תמיד יהיה נכון לקבל זאת כגזירת שמים, ולהמשיך להשקיע ולתת בצורה שלא בונה קשרי חברה או משפחה הוגנים. חשוב לדעת שנתינה לא בצורה הנכונה, ולא במקום הנכון, לא בהכרח בונה ומועילה.
מכלליות שאלתך משתמע שלא מדובר על מערכת יחסים זוגית, שכן בזה ההתייחסות שונה, וגם אם זה מול אב או אם, ההתייחסות שונה בהתאם לכללי כיבוד אב ואם, לכן אתייחס רק למערכת יחסים מול חבר,
ב. ברור שמדת החסד היא חשובה מאד והיא אחת מיסודות היהדות, לתת בלי לקבל תמורה, וידועים גם דברי המכתב מאליהו שנתינה היא זו היוצרת אהבה ולא להיפך, אבל בכל זה צריך שיהיה תנאי בסיסי מקדים שהנתינה תהיה מתוך תחושה חיובית כללית, כלומר לפעמים קשה לנו להשקיע בילדים או במשפחה, אבל בתוך תוכינו אנו יודעים שזה שווה, שזה טוב, ועושים זאת מתוך תחושה נפשית שזה נכון לעשות זאת ובחירה אישית ולא מתוך כפיה, גם אם יש קושי ואולי אפילו גדול, הסימן לזהות האם הנתינה הזו נכונה לנו, היא לאחר מכן האם אחרי זה ההרגשה היא של סיפוק [זה לא סותר לכך שיש קושי או עייפות], אבל אם מגיעים למצב שאחרי הנתינה ישנה תחושה פנימית לא טובה, כנראה שזה על חשבון משהו שגדול עליך עכשיו, שלא מתאים למערך הנפשי שלך, פה זה כבר לא יצור אהבה, ממצב כזה יכולה להווצר מועקה לא בריאה. זה כבר לא מידת החסד , חסד פירושו הוספת טוב בעולם, העולם כולל גם את עצמי, אם החסד לאחר יגרום לי לתחושת חוסר ללא סיפוק, ללא שלמות פנימית זה לא חסד.
ג. מדת החסד מורכבת מהמון דרגות, כל אחד והדרגה שלו בה הוא עומד, כמובן שהשאיפה שלנו תמיד להתקדם בזה, ברור שהיו בעם ישראל גדולים בחסד עד רמה של מסירות נפש ליהודי פשוט, רק צריך לזכור ולא להתבלבל, זו היתה הדרגה שלהם, הם עשו זאת שמחה ובשלמות פנימית, אין לנו להשלות עצמינו, וגם לא נדרש ממנו להיות בדרגה זו, ואם ננסה לחקות אותם זה לא יהיה חסד זה יהיה חיקוי בלבד, שבמקרה הטוב מיד נבין שזה לא מתאים לנו ונפסיק זאת, ובמקרה הרע יגרום לתסכול ומועקה, איך תדע מהי הדרגה שלך? אותו החסד שאתה עושה בהרגשה כללית טובה זו הדרגה שלך, מותר לנו להתאמץ קצת מעל הדרגה שלנו, בדומה למי שהולך לחדר כושר וכל הזמן מוסיף קצת מעל היכולת שלו, אבל בצורה מבוקרת ואחראית, ולזמן מוגבל, כלומר לא להתבלבל ולחשוב שאני אכן בדרגה הזו ולדרוש זאת מעצמי. בעז"ה אם תלמד ותתבונן בתוכן הפנימי של מידת החסד, ותבחר מתוך הבנה ורצון פנימי להתקדם בזה תוכל בסבלנות ובאחריות לעלות את דרגתך, ולהגיע ליכולת פנימית ממשית להתחסד עם הבריות מתוך שלמות פנימית!
ד. לפעמים בטעות מתבלבלים בין חסד מתוך בחירה עצמית, לבין חסד שנובע מאי היכולת לומר לא, במצב כזה בעצם זה לא חסד זה סוג של שליטה בלתי מודעת מהצד השני, עם זאת כל יחסי חברה או משפחה יש בהם מחויבות מסוימת הגיונית, אבל אם נוצר מצב של מין משחק תפקידים בזה בתוך החברה, או המשפחה שאתה הוא הטוב, זה שעוזר לכולם, זה שכולם יודעים שאף פעם לא יסרב, הגענו לשאלה מורכבת, ואזי אעמיד לך את השאלה, האם אתה מודע לתפקיד שלקחת לעצמך? האם אתה מסכים בבחירה לעמוד בו? אם התשובה היא כן, אז אשריך ומה טוב חלקך! הרי שכנראה יש לך גדלות אמיתית במדת החסד, אבל אם ההרגשה שלך היא לא טובה בהקשר הזה, כנראה שאתה צריך ללמוד לומר לא כשצריך, כנראה שיש לך איזה פחד או רצון מוגזם להיות טוב לכולם ולרצות את כולם, ועל זה התורה אומרת 'עבדי הם ולא עבדים לעבדים', מה שאומר שיש לך עבודה עם עצמך בתחום זה. לא בהכרח שיהיה מאד קל לעשות את השינוי הזה, דברים טובים ברי קיימא לא מגיעים בקלות כידוע, אני מאמין בהחלט שזה אפשרי ומחזיק לך ידיים שתלך על זה, שכן להיות במצב של מרצה מול החברה, יש לכך מחירים משמעותיים, במדה מסוימת זה מרוקן את החברות מתוכן אמיתי, כמובן שיש בזה דרגות, ואני לא מכיר את הנתונים המדוייקים, בכל אופן שינוי כזה דורש ממך לסמן גבולות ברורים יותר מול הסביבה, עד כמה אתה נותן מעצמך, בכל אופן כדאי לא לשבור את הכלים, לעשות זאת בשפה נעימה ומכבדת, אולי להסביר את עצמך שאתה מצפה ליחס יותר מעריך, וקשה לך לתת בלי קבלת תמורה, אולי פשוט ללמוד לומר לא לפעמים, בצורה מכובדת אבל בלי יותר מידי הסברים, ובמקביל לקבל בסבלנות ובאורך רוח, את האי הבנה של הסביבה אחרי שהתרגלו לקבל ממך כמובן מאליו, ולאט לאט לבנות לך מקום יותר נכון מול הסביבה.
ה.אסיים בנקודה אחרונה, ישנם מקרים יוצאים מהכלל, לפעמים יש לנו חבר או בן משפחה שנראה שהוא מנצל את העזרה ולא מעריך ולא מחמיא, ולא מכיר טובה, וזה נראה כחוסר התחשבות, אבל אם מתבוננים לעומק מדוע הוא נוהג כך, מתברר שזה לא בגלל ניצול ואי התחשבות, אלא שיש לו קושי אמיתי, קוגנטיבי או נפשי, ולכן הוא בעצם מנצל את העזרה שלנו יותר מידי, כי הוא באמת זקוק לה מאד! מה שלא ניכרת ההערכה שלו זה לא נובע מאי התחשבות סתם, אלא באמת מכך שהוא נמצא בקושי אמיתי, וקשה לו להודות בקושי, ובדרך כלל כמה שהקושי יותר אמיתי, יש קושי נפשי עמוק להודות בנזקקות, הדבר הקשה ביותר לאדם בריא הוא להודות שהוא נזקק לזולת, ולכן זה נראה שהוא לא מעריך, אם משמים הגיע לפתחנו מצב כזה, זה המקום האמיתי בו יש לנו ניסיון ואתגר משמים האם נצליח להגביר את מידת החסד, ולא להיפגע מכך שהוא לא מעריך ולא מכיר טובה, זה מקום אמיתי של חסד, בו רצוי וצריך להבין שאם אותו אדם תלוי בנו וזקוק לנו, לקבל זאת כגזירת שמים ולהשתדל לעזור לו כמה שידנו מגעת, בוודאי ובוודאי אם זה בן משפחה, ילד עם קושי, וכדומה, וגם בזה כדאי להתייעץ איך לעזור לו מצד אחד, ובד בבד לדאוג שלא יהיה תלותי, ואדרבה לפתח בו את היכולת לקחת אחריות על עצמו.
שתזכה לכלכל דרכך בתבונה, מאחל באהבה מאיר
דלג לתוכן
