בס"ד

שלום לך שואלת יקרה,

ראשית צל"ש על הפניה! אני בטוחה שזו שאלה שמעסיקה אותך ממש, ויפה שהצלחת למצוא מקום לחלוק בו את ההתמודדות הזו. כולי תקווה שאצליח לתת לך מענה נכון.

את מתארת סיטואציה ממש קשה ולא נעימה, בלשון המעטה. להיות חשופות כל כך, לראות את אימא שלך נתונה לפגיעה ולהלבנת פנים כפשוטה ממש. אני משערת לעצמי שכרגע במצב הנתון העסק יישאר שם, ולא נראה שאפשר לעשות שינוי מסוג כזה.

העניין הוא שהצעקות והמצב כולו משפיעים גם עליך, ואולי אפילו בצורה עוצמתית יותר. אנסה להסביר את כוונתי: אמא שלך היא אישה בוגרת. ייתכן והיא פיתחה איזושהי חסינות בעניין, או לפחות מנסה להיות אדישה כנגד זה. על אף שאין ספק שגם לה העניין קשה מאד.

את, לעומת זאת, עדיין בשלב צעיר יותר בחיים. שלב בו העולם עדיין קצת נוטה להיראות לנו בשחור לבן, וכל חוויה שאנו חווים- מתבטאת בעוצמה גבוהה הרבה יותר. הצעקות והעלבונות מפריעות לך מבחינה חברתית, אבל לא פחות מכך- גם מבחינה אישית: אף אחד לא אוהב לשמוע עלבונות וצעקות. בוודאי שלא כשהן מכוונות כלפי מישהו שחשוב ואהוב לו.

לכן, התגובה שלך, כפי שאת מתארת, היא פשוט לנסות להתחפר, להיעלם וכך להתעלם. זו דרך התמודדות מסויימת שמופיעה במקרים שבהם אנחנו מעדיפים להימנע מסיטואציות לא נוחות לנו.

זו יכולה להיות דרך התמודדות הגיונית, אולם היא דרך שלא מיטיבה אלא רק מדחיקה, והיא עלולה לפגוע בנו. כי בסוף איכשהו נצטרך להתעמת עם המציאות.

אני חושבת שכדאי לך לנסות לדבר עם אימא שלך על הנושא. (אם קשה לך לפתוח בשיחה- את יכולה פשוט לכתוב לה, ואז יהיה לכן אולי קל יותר לשוחח בע"פ). תזכרי שאמא שלך היא המבוגר האחראי בעסק, ייתכן שהיא לא מספיק מודעת לעוצמת הכאב שזה גורם לך. אם תשתפי אותה, תוכלי לתת לה הזדמנות למצוא פתרון כזה או אחר. אולי תצליחו ביחד למצוא דרך התמודדות.

אבל לא פחות מכך- תוכלי לקבל כוחות לעבור את המסע הזה, ולא לבדך. אין שום סיבה שתתביישי להביא חברות בגלל דבר כזה.גם אם המצב זה ימשיך.

חשוב לזכור שפעמים רבות (אולי כמעט תמיד,אפילו) אנחנו מסתכלים על הסביבה מבעד למשקפיים של עצמנו, ומפרשנים בפרשנות שנראית לנו, ולא בהכרח כזו שהחֶברה רואה זאת כך.

למה הכוונה? תחשבי על מישהי שנורא נורא לא מסודרת, בלשון עדינה ביותר (מכירה אישית כמה כאלו…),

ובכל פעם שהיא פותחת את דלת הבית ללא-משנה-מי, היא מיד פוצחת בהתנצלות על מראה הבית ותפקודיה ה(לא) ניהוליים, ובכך רק גורמת לנכנסים להסתכל היטב ולקלוט בדיוק איך הבית לא מסודר.

ייתכן שאם לא היתה אומרת כלום, האדם מאחורי הדלת, לא היה בכלל מתייחס ברצינות רבה כזו לעניין הסדר הלא-שורר…

אולי אפשר להקביל את זה למקרה שלכן: תנסי להיות אדישה. לפחות מבחוץ. את לא הדוברת של השכן, וגם לא של אף אחד אחר.

ייתכן שאם לא תתייחסי ולא תעשי 'אישיו' מהצעקות, גם החברות שלך לא תתייחסנה לכך מדי ברצינות. אם את רוצה כן להכין קצת את הקרקע – את פשוט יכולה לומר מראש לחברה שאמורה להגיע, שיש איזשהו שכן שצועק ומקלל, אבל זה ממש לא קשור אלינו. וזהו.

כמובן, בלי להסתייג מהאמור לעיל שכדאי כן לנסות למצוא איזושהי דרך למזער את ההתמודדות עם הבעיה, אבל נראה לי שזה כבר שייך לזירה אחרת…

תמשיכי להקיף את עצמך בחברות שאת אוהבת, ובאנשים שעושים לך טוב,

ואל תהססי לפנות עם כל שאלה או תהיה.

המון הצלחה וכח!

לאה