שלום, שואלת יקרה ועמוקה.

את שואלת את השאלה הכי חשובה בחיים. השאלה על מהות החיים. למה בכלל לחיות?

כל כך טוב לדעת שאנשים שואלים את השאלה הזאת עדיין. רוב האנשים בעולם עסוקים בלחיות את חייהם ומעטים מאוד שואלים על התכלית. ובמיוחד בגיל כזה צעיר כמו שלך. אנשים לפעמים מגיעים לשאלה שלך אחרי שעברו הרבה הרבה שנים, ניסוי והצליחו, ניסו ונכשלו… בגיל 70 מגיעים לשאלות האמיתיות. אם מגיעים…

אבל את, חשוב לך לדעת מראש. יפה מאוד באמת. כל הכבוד לך. זה מראה על האמת שבך ועל העומק שבך. וגם על הסקרנות שבך. זה לא ברור מאליו שבחורה צעירה תהיה עסוקה בעניינים שברומו של עולם.

אבל באמת זאת השאלה שהכי צריכה להטריד את האדם, במיוחד בתחילת חייו. בזמן שהוא מתכנן לעצמו את החיים. ואת זה אומר הרמח"ל בספרו מסילת ישרים (פרק א'): "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו".

כלומר, אנחנו עמלים מאוד, כולנו עמלים מאוד כל ימי חיינו כדי להשיג דברים בעולם הזה. לא כדאי שנבחן רגע אחד- מה המטרה שלנו כאן? עבור מה אנחנו כל כך עמלים?

אז אשרייך שאת מחפשת את הדבר הכי חשוב בעולם- את המשמעות של החיים ושל העולם כולו. זה מעיד על עומק המחשבה שלך ועל כך שאת מבינה שחיים ללא משמעות הם חיים תפלים ולא אמיתיים.

אני חושבת שעד עכשיו חיפשת כבר הרבה. חיפשת בחברות, במשפחה בלימודים, בעבודה, ביציאות… יש אנשים שמחפשים את המשמעות של החיים שלהם בחיי נישואים ובגידול ילדים… יש כאלה שחושבים שטיולים מסביב לעולם יתנו להם משמעות. כל הדברים האלה יכולים להביא הרבה שמחה ואושר לאדם. חלקם ממש נחוצים לו. אבל כמו שהבנת בחכמתך הם לא יכולים להוות משמעות אמיתית לחיים. הם לא יכולים להיות מהות החיים.

ולמה?

את בהחלט שמת את האצבע על נקודה חשובה: רבה ההשקעה והקשיים והתמודדויות על ההנאה מכל הדברים האלה. אם כל הדברים האלה היו הסיבה האמיתית, המשמעות האמיתית להיותנו כאן, היה צריך להיות שהם מספקים ומשמחים הרבה יותר מההשקעה עליהם. זה באמת נכון ורק מכך צריך להבין שאם לצורך זה אנחנו חיים כאן אז יש בעיה במערכת. או בלשון המסילת ישרים בפרק א' (תראי איך כיוונת לדעתו!): "ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה, או מי הוא ששמח ושליו ממש בעולם הזה… בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת, המוות. אחד מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית. וגם הוא, אילו יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן העולם".

הוא מוסיף דבר חשוב. אפילו אם נגיד שיש אנשים שחיים חיים שלוים ומהנים בעולם הזה, הרי בסוף החיים האלה נגמרים והאדם בטל מן העולם, ואיך נוכל להגיד שההנאות והשלווה הם הסיבה לחיים האלה?

אבל יש הסבר וסיבה יותר עמוקים למה משמעות החיים היא לא בכך.

הסיבה לכך היא שהמשמעות של כל דבר נמצאת מחוץ לדבר עצמו. קודמת לו.

ניקח דוגמא. אם אני רואה שולחן עבודה ואני רוצה לדעת מה התכלית שלו, אנסה לגלות את התכלית שלו מאיך שהוא בנוי. כמובן ששולחן לישיבות לא יראה כמו שולחן לטניס שולחן. שולחן כתיבה למחשב לא יראה כמו שולחן במעבדה ליצירת חומרים חדשים. אולי מהמראה שלו, הגובה שלו, החומרים שמהם הוא בנוי אוכל לנחש מה היתה מטרת השולחן. אבל הדרך הכי טובה לדעת מה מטרתו היא לשאול את האדם שבנה את אותו שולחן. כי בעצם, התכלית של השולחן היא לא מרגע שהשולחן כבר עומד. אלא התכלית שלו, המשמעות שלו, קדמה ליצירתו. מה שקרה באמת זה שהאדם שהחליט שיש לו צורך בשולחן היה צריך להגדיר לעצמו קודם לצורך מה הוא רוצה שולחן. ואחרי שהאדם (שהוא יוצר השולחן ולכן גם יודע להגדיר את ייעוד השולחן) הגדיר את מטרת יצירת השולחן, לפי המטרה הוא החליט איך בדיוק יראה השולחן, מאילו חומרים, באיזה גודל וכו'.

האם יתכן שהשולחן, אחרי שנוצר, יחליט על עצמו שיש לו ייעוד אחר? לא, כי לכך הוא נוצר. בעצם, כל דבר שיש משמעות ליצירה שלו, המשמעות חייבת להיות קודמת ליצירה שלו. ולפי זה הוא מיוצר. ודבר נוסף, הדבר בעצמו לא יוכל להגיד מהי המשמעות של עצמו, כי הרי לא הוא יצר את עצמו ולא הוא יודע למה הוא נוצר.

והתוצאה של כל המעשים של בונה השולחן היא כאן לפניי- אני רואה את השולחן. אבל ברור לי שהמשמעות ותכנית הבנייה קדמו ליצירתו. זאת המשמעות של "הסתכל באורייתא וברא עלמא". ברור שלפני בריאת העולם והאדם, קודם כל היתה משמעות לבריאה הזאת. ואח"כ נוצרה תכנית הבריאה שלהם, לפי המשמעות שיועדה להם. ורק אח"כ הם נבראו לפי התכנית הזאת.

באותה דרך לא נוכל להגיד שמשמעות החיים היא משהו שקורה בתוך החיים. נגיד לדוגמא שאדם כשרוני מאוד במוזיקה יגיד על עצמו שמשמעות חייו היא לנגן בכינור.

זה דבר לא נכון. יכול להיות שזה החלום שלו, שזה כל מה שחשוב לו מאוד, שזה מסב לו הרבה אושר… כלומר, מרגע שהוא הגיע לעולם ואם ממילא הוא כבר כאן, אז אפשר להבין שהוא רוצה להעביר את הזמן שלו כאן בנגינה על כינור. אבל לא נוכל להגיד שבשביל זה הוא הגיע לעולם (ובטח שלא נוכל להגיד שלצורך נגינתו בכינור נברא העולם כולו).

אם נרצה לדעת מה המשמעות האמיתית לחיים שלו, אם נרצה לדעת למה הוא הגיע לעולם, נצטרך לשאול לא את האדם עצמו אלא את מי שיצר אותו. (במאמר מוסגר, מי שיצר אותו יצר אותו עם הכישרון והאהבה לכינור. ברור שגם לזה יש תכלית בתוך הבריאה שלו, אבל זאת לא הסיבה בגללה הוא נברא).

בעצם המסקנה מכל זה היא שלא נוכל להמציא לעצמנו את משמעות החיים שלנו, או את משמעות העולם. ואפילו לא נוכל להבין מה היא המשמעות שלהם מעצמנו, אם לא יגידו לנו. נצטרך לשאול דבר שהוא מעל החיים שלנו ומעל העולם. את מי שיצר אותנו, או במילים אחרות את אלוקים. במילים אחרות, אם רוצים לדבר על משמעות החיים של האדם, חייבים להגיע למימד רוחני של מי ברא את האדם ולצורך מה. ויקטור פרנקל כותב על כך בספרו "האדם מחפש משמעות", שמספר על שהותו במחנה ריכוז בזמן השואה (עמ' 98): "מה שהיה דרוש באמת, היה שינוי יסודי ביחסנו אל החיים. צריכים היינו ללמוד בעצמנו וללמד את האנשים המיואשים, כי בעצם לא היתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים אלא למה ביקשו החיים לקבל מאתנו. צריכים היינו לחדול מלשאול לפשר החיים ותחת זאת לראות את עצמנו כנשאלים על ידי החיים יום יום ושעה שעה".

אז נכון שהקב"ה לא יורד כל יום על הר סיני כדי לגלות לכל אחד ואחת את סודות המציאות, אבל הוא כן נתן לנו תורה שתלווה אותנו במהלך כל הדורות ותיתן לנו הוראות, מה אנחנו בכלל עושים כאן ולמה הוא ברא את הכל.

זה גם דבר מעניין להתבונן בו, שהיהדות היא הדת היחידה שנותנת תשובה כוללת לשאלה הזאת- למה אנחנו כאן.

נסתכל שוב בדברי הרמח"ל במסילת ישרים ומהם נלמד למה נברא האדם: "והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה, הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (משנה אבות, ד, ט"ז) "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא "והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר ציוונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחילה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה."

זה בפסקה אחת משמעות החיים של כולנו כאן.

כלומר משמעות החיים שלנו היא להשלים את עצמנו, לקנות אמצעים על מנת שנוכל להתענג על ה' בעולם הבא.

פשוט, נכון?

אז זהו, שזה מצד אחד פשוט עד כדי כך שאפשר לכתוב את זה בפסקה אחת. ומצד שני, זה נשמע לנו אולי עדיין לא מספק. עדיין לא נותן כוחות לקום בבוקר. אני חושבת שהתשובה לכך היא שכאן נכנס הלימוד העמוק יותר. ההבנה של הדברים וההורדה שלהם לתוך הלב שלנו ולתוך החיים שלנו. ואח"כ לתוך המעשים שלנו. "וידעת היום והשבות אל לבבך…" קודם צריך לדעת. צריך ללמוד. אבל אח"כ מגיע שלב משמעותי לא פחות והוא נקרא שלב ההשבה אל הלב. החיבור אל הדברים. ההבנה "איפה זה פוגש אותי?". ואת זה כל אחד צריך לעשות בדרך שלו. במסע שלו. זה משהו מאוד אינדיבידואלי.

אבל שתדעי לך שהמשמעות הכוללת הזאת נותנת משמעות לכל המעשים הכי קטנים שלנו. לפי זה, אם באמת הבנו את זה, אדם אמור לקבוע את כל חייו. הידיעות האלה אמורות לעזור לו להחליט את כל החלטותיו, הגדולות והקטנות לאור המשמעות הזאת. כי מרגע שיש משמעות גדולה לחיים, אז גם לכל חלק ולכל מעשה הכי קטן יש משמעות, כי הוא משרת את המטרה הגדולה.

לדוגמא, הורים שמחליטים להוליד ילד ולגדל אותו ולחנך אותו בדרכם, יש להם מטרה גדולה מאוד. הם רוצים להעמיד אדם שילך בדרך שהם חושבים שהיא הנכונה. אבל בשביל זה קודם כל צריך לטפל בתינוק הזה מגיל 0, להאכיל אותו, להחליף לו, לקום בשבילו בלילה, ללכת לרופא, לרשום אותו למסגרת, לקנות לו בגדים, לארח חברים, ללכת לאסיפות הורים, להקשיב לסיפורים שלו ולבעיות שלו ועוד ועוד… גידול ילד מורכב ממיליוני ומילארדי פעולות של ההורים עד שבע"ה הוא מגיע להיות אדם. האם בכל פעולה ופעולה ההורים מרגישים שהם מגדלים את הילד? ממש לא. הם יכולים להיות מאוד מתוסכלים לפעמים. אבל ברור שכל פעולה ופעולה של ההורים הם חלק מהתוצאה הסופית שהיא המטרה שלהם.

כך גם בחיים שלנו- אם יש משמעות גדולה לחיים, אז פתאום כל דבר הכי קטן שאנחנו עושים נהיית לו משמעות. גם אם אנחנו לא מרגישים אותה באותו רגע. והבחירות שלנו לגבי איך לחיות את החיים שלנו צריכות להיות מושפעות מהמשמעות הגדולה.

צריך גם להגיד שאחרי שלומדים את המשמעות הכוללת של כל הבריאה והאדם, יש גם משמעות לכל אחד מאיתנו. יש משמעות לכך שאנחנו שונים אחד מהשני ולכל אחד יש תכונות אחרות, משיכה לתחומים אחרים, אתגרים אחרים. בתוך המשמעות הגדולה, לכל אחד מאיתנו יש את התפקיד הייחודי שלו. גם אותו צריך למצוא בחיפוש עדין במהלך החיים.

אם ניקח רגע את נגן הכינור שלנו, הוא יצטרך קודם כל להבין שהוא חלק מבריאה שלמה, שיש לה משמעות כוללת. ובתוכה הוא- אדם, נזר הבריאה. יהודי- שלו יש קשר ישיר עם ה' והתכנית האלוקית של כל הבריאה מתקיימת בו. ויש לו תפקיד בעולם- להגיע למצב שהוא מתדבק בקב"ה ע"י היותו "בעל הטוב ההוא" (מושג מספר דרך ה'). אחרי שהוא יבין את כל מה שכל היהודים שותפים לו, הוא יצטרך לגלות גם מה המסע הפרטי של הנשמה שלו בעולם. לדוגמא, למה הוא קיבל במתנה כישרון לנגינה בכינור ואהבה לזה ואיך זה עוזר לו בתכלית שלו.

המסע שלך לא יהיה זהה למסע של אף אדם אחר בעולם. כי את היחידה שקיבלת את הכלים המיוחדים לך, שמתאימים לנשמה המיוחדת שלך ולמה שהיא צריכה לעבור כדי להיות שלמה. והדרך הזאת מתחילה בלשאול שאלות קשות, כמו אלה שאת כבר שואלת את עצמך הרבה זמן. והיא ממשיכה בללמוד חומר על זה, כדאי ע"י שיעור עם רב. והיא ממשיכה בהרבה שאלות וחקירות והרבה התבוננות פנימית.

אני רוצה להפנות אותך לכמה חומרים שאולי יתנו לך כיוון להתחלת החיפוש, אם תרצי.

ויקטור פרנקל היה יהודי לא דתי. אבל מתוך חוכמתו הרבה והתבוננותו על העולם, במיוחד על עולם שבור ומשוגע של תקופת השואה, הוא הגיע למסקנות די דתיות. בספרו "האדם מחפש משמעות" שאותו ציטטתי קודם תוכלי אולי לראות התחלה של מחשבות בנושא.

אבל אם את רוצה ללמוד ישר את האמת שניתנה לנו בהר סיני (במילים אחרות לדלג על כל הניחושים האנושיים בנושא ולשאול ישירות את מי שיצר את כל התכנית), תוכלי ללמוד את הספרים היהודיים שמדברים על זה. זה חלק מהם:

מסילת ישרים של הרמח"ל: ההקדמה ופרק א' (בבאור כלל חובת האדם בעולמו).

דרך ה' של הרמח"ל: חלק א' פרק שני (בתכלית הבריאה).

מכתב מאליהו של הרב דסלר: חלק א' פרק ראשון מאמר ראשון (האושר והשכר בעולם הזה).

כל המקורות האלה הם מאוד קצרים ומתומצתים. הם יכולים לתת תשובות אבל צריך מאוד להעמיק בהם עם מישהו שמבין. כל פרק כזה שכתבתי לך יכול להיות בסיס להרבה שיעורים. לכן אני חושבת שכדאי מאוד ללמוד אותם במסודר בשיעורים עם רב.

אני ממליצה לך לחפש שיעורים של הרב אריה שפירא ושל הרב פייבלזון על מסילת ישרים ודרך ה'. יש שיעורים בקול הלשון. אם תרצי אוכל גם לשלוח לך בע"ה.

לא חיפשתי, אבל אני בטוחה שיש שיעורים ל"הדברות" בנושא. נסי לחפש את הרב יוני אליצור, מרצה בנפש יהודי (ארגון שחושף סטודנטים ליהדות). הוא מדבר הרבה על עניין המשמעות וגם מדבר על ספרו של ויקטור פרנקל.

אבל לדעתי הכי טוב זה למצוא עוד בחורות ונשים שמתעניינות בנושא הזה ולנסות לקיים שיעור בעצמכן עם רב, שבו תוכלו לשאול שאלות. אם זה מעניין אותך אולי אוכל לכוון אותך.

את נמצאת בדרך חשובה ומעניינת מאוד. אני מתפעלת מהשאלות המהותיות שלך על החיים בגיל כזה, כשהדרך כבר לכאורה סלולה לפנייך ואת רק צריכה ללכת בה. כל הכבוד לך על האומץ לשאול ועל הדרישה לתשובה. את צודקת. מגיעה לך תשובה אמיתית. "מקום שבעלי תשובה עומדין שם צדיקים אינן עומדין שם".

אני מאחלת לך מסע מעניין ומעצים שבו תמצאי את האמת על העולם ועל עצמך. אשמח לענות לך על שאלות אם תצטרכי.

ה' איתך בכל דרך ובכל חיפוש.

בהצלחה!

נעה עינב