אלעד שלום!

מעבר מחברה אחת לאחרת אינו דבר קל, על אחת כמה וכמה בתקופתנו בה גוברים הבידול והגבהת החומות. עקב כך ראויה להערכה רבה נכונותך לחשוב על אופציה כזו והאומץ שאתה מגלה בנסותך לבדוק ולהגיע לחקר האמת.

לגופו של עניין: כשאתה מדבר על "החברה החרדית" זהו מונח השגור בפיהם של הבריות, אך אליבא דאמת אין במציאות חיה כזאת. נכון יותר לדבר על "חברות חרדיות" שביניהן מכנה משותף קטן אם בכלל. אנסה להסביר זאת, אך תחילה קצת היסטוריה:

החרדיות במקורה התפתחה כתגובה לתהליכי המודרנה, ההשכלה והחילון, שפשו בעם היהודי בעת החדשה, ומטרתה הייתה לחזק את האחיזה בדת במקום בו רבו המחלישים. ל"חרדיות" זו היו שותפים הרבנים והמנהיגות הדתית מכל העדות והקהילות של כל גלויות ישראל בעולם. כך גם באמצע המאה ה-19 כאשר החלה להתפתח הציונות האידיאולוגית, ששאפה להפוך את עם ישראל מ"עם" ל"לאום", שללו אותה בתוקף כל אנשי המנהיגות הדתית, כולל אלו שלימים נתפסו כמנהיגי הציונות הדתית. לעומת זאת לאחר הקונגרס הציוני כאשר התפתחה הציונות המדינית בראשות הרצל, זו שטענה שיש להקים ליהודים בית בארץ ישראל, החלו להתפתח חילוקי דעות בתוך המנהיגות הדתית, שנחלקה לשלוש דעות עיקריות: אלו שראו בהקמת מדינה יהודית ראשית צמיחת גאולתנו, אלו שראו בה איסור חמור מן התורה ועל כן סברו שאין לשתף עמה פעולה כלל, ואלו שנקטו עמדת ביניים וראו במדינה גורם נייטרלי שמעשיו יקרבוהו או מעשיו ירחקוהו.

עם היות החזון למציאות ולקראת הקמתה בפועל של מדינת ישראל, גברה המחלוקת והחל פילוג של ממש בקהילה הדתית. תומכיו של הגרא"י קוק זצ"ל שמלבושו החיצוני היה כשל אדמו"ר חסידי ודעותיו ההלכתיות היו לעיתים אף מחמירות מאלו של הרבנים החרדים, הקימו את החברה הדתית-לאומית מתוך רצון לשלב בין הציונות והחיים במדינת ישראל לבין שמירה על הדת. תומכיו של האדמו"ר מסאטמר  ובני היישוב הישן בירושלים, הובילו את הקו שראה במדינה עבירה והתנגד לה בכל תוקף גם בפעולות אקטיביות, בעוד החזון איש, הרב מבריסק וממשיך דרכם הרב שך, הובילו את הקו שראה במדינה דבר נייטרלי שיש לבחון אותו על פי מעשיו בהקשר לדת. על פי גישה זו, תמיכתה של המדינה בקיום התורה והמצוות מאפשרת לשתף עמה פעולה, בעוד שאם יהיו שאיפותיה לחלן את העם, יש להילחם בה מלחמת חורמה. זו הסיבה שהרבנים החרדים בדיוק כמו רבני המזרחי, הורו למפלגתם אגודת ישראל להיות חלק ממועצת העם ולאחר מכן להשתתף בכנסת ואף בממשלה. רק בשנות ה-50 לאחר שנחשפו פעולותיה של הממשלה לחילון העולים מארצות המזרח, וניסיונותיה החוזרים ונשנים לכפות חוקים אנטי דתיים, פרשו החרדים מהממשלה ולא חזרו אליה עד ימי בגין שנתפס כאוהד לדת.

בעקבות המחלוקת והיפרדות הקהילה הדתית לכמה ראשים, נטלה על עצמה כל אחת מן החברות תפקידים ייחודיים הקשורים לפיתוח העם והארץ. בעוד החברה החילונית עוסקת בהקמתה של מדינת ישראל וביסוסה כמדינה שוות זכויות במשפחת העמים, נטלה על עצמה החברה הדתית לאומית את השמירה על קדושתה של ארץ ישראל ואחדותו של עם ישראל. באותה עת, החברה החרדית ראתה לעצמה שליחות לשקם את עולם התורה שנחרב בשואת אירופה ונחרב בשנית בתהליך חילון עולי ארצות המזרח. במשך שנים עסקה כל אחת מהחברות בתפקידה, תוך הסתמכות על כך שהחברה האחרת דואגת לשמירה על התחומים האחרים. אך ב-20 השנים האחרונות מתחולל שינוי. כל אחת מהחברות מעוניינת לפרוץ ל"תחומי ההתמחות" של החברה האחרת. החילוניים דורשים הכרה על התחדשות דתית המתעוררת אצלם, הדתיים-לאומיים דורשים להיות חלק בלתי נפרד מעולם התורה, בעוד החרדים מצידם מבקשים להיות שותפים מלאים בחיי המעשה במדינת ישראל.

ההבדלים בין הציונות הדתית לבין החברה החרדית מעולם לא היו חדים וברורים. גם בקהילה החרדית היו מנהיגים כדוגמת הרב כהנמן ואף הרב אלישיב בתקופות מסויימות, שראו במדינת היהודים דבר חיובי, בעוד גם בציונות הדתית היו מנהיגים שראו בלימוד התורה ערך עליון החשוב יותר מארץ ישראל. בגלל דבקותה של כל חברה במשימה שלקחה לעצמה, הלך המיינסטרים של שתי החברות והתרחק זה מזה. הציונות הדתית עסקה בבניין העם והארץ ולכן באופן טבעי השקיעו חבריה פחות בלימוד התורה, בעוד החרדים השקיעו בבניין עולם התורה ולכן לא עסקו כלל במעמדה של מדינת ישראל ובקשר עם שאר חלקי העם. כאמור, בעשורים האחרונים גם זה השתנה וכיום קשה לשים גבול ברור בין החברה החרדית לזו החרדית-לאומית, למעט אולי "התמיכה בציונות" שהיא סיסמה מקובלת אך לאיש לא ברור מה היא בדיוק מכילה.

בנוגע לחברה החרדית עצמה, בעבר כשהיא הייתה קטנה במספר, הייתה מנהיגות מרכזית שנתנה את הטון והשפיעה על התנהלותם של פלגיה. כיום היא מורכבת מתתי-קבוצות שכל אחת מהן שמה דגש על מרכיב אחר של החרדיות. אינה דומה חרדיות ליטאית ישראלית, השמה דגש על עיסוק מסיבי בלימוד התורה בשיטת בריסק ורואה ערך בלמדנות ובעיון, לזו האמריקאית-ליטאית הרואה ערך בשילוב תורה עם דרך ארץ תוך דגש על יראת שמיים וקירוב הבריות. איננה דומה האוריינטציה החסידית, הרואה ערך בקירוב רגשי להקב"ה גם במחיר הזנחה מסויימת של פסיקה הלכתית קונקרטית, לזו הספרדית השמה דגש על בקיאות תלמודית ולימוד "אליבא דהלכתא". אינה דומה החרדיות החב"דית הרואה ערך בקידום הטכנולוגיה והמודרנה כדי להשתמש בהם להפצת היהדות ובחשיפה לכל חלקי העם היהודי בכל פזורותיו על פני הגלובוס, לזו של פלגים חרדיים אחרים המקדשים את ההסתגרות מפני המודרנה ומנסים בכל דרך להתבדל מחשיפה לפלגים אחרים. נכון, יש כמה נקודות משותפות עליהן ניתן לכאורה להצביע במרבית הקהילות החרדיות: ציות לסמכות רוחנית, שאיפה לקיים את ההלכה בפרשנותה המחמירה, שלילת הציונות (לפחות כאידיאולוגיה אם לא למעשה), והליכה במלבוש מסורתי ייחודי. יחד עם זאת, עם ההתרחבות העצומה שחלה בחברה החרדית בשנים האחרונות, הולכים ומתרחבים גם השוליים, וניתן למצוא כיום קהילות המגדירות עצמן חרדיות על אף שאינן מקיימות אחת או יותר מהנקודות הנ"ל.

ומדוע הבאתי את כל הנאמר לעיל? לא ח"ו כדי לרפות ולבלבל אלא להיפך, כדי להראות שהרצף דת"ל-חרדי אינו שחור או לבן ויש בו הרבה גוונים באמצע. השאלה איננה אם להיות חרדי או לא, אלא אלו אלמנטים כדאי לקחת מחרדיות פלונית ואלו מחרדיות אחרת. הדבקות בלימוד התורה היא ערך מרשים שהחרדיות הצליחה להחדיר לעם היושב בציון. כך גם את אמונת החכמים כערך חשוב. שלנו. האם זה אומר שעלינו לדבוק בה כמקשה אחת על יתרונותיה וחולשותיה? האם זה אומר שאנו צריכים לקבל אמירות אמורפיות על השקפה שאיננו יודעים את מקורותיה? ממש ממש לא.

כמו כל תופעה סוציולוגית מוצלחת, גם לחרדיות ישנן תופעות לוואי שאינן בהכרח חיוביות. מצוות "עשה לך רב" או האסמכתא של "ועשית ככל אשר יורוך", אינן מחייבות את האדם להפסיק לחשוב עצמאית ולקבל כאקסיומה כל דבר שאומרים לו בשם רב פלוני. השאיפה לבנות "עולם של תורה" הצליחה ב"ה מעבר למשוער, אך גררה בעקבותיה את הצורך להמעיט בלימודי אמונה ומחשבה יהודית. אתה כמביט מהצד, מזהה נכונה את נקודות החוזקה של החרדים כמו גם את המחירים שהם משלמים על בניית עולם התורה, ויש לך את יכולת הבחירה לקיים "תוכו אכל קליפתו זרק".

לסיום, אם ברצונך להעמיק ביסודות ההשקפה וההתנהלות החרדית, ממליץ לך לעיין ב"מכתבים ומאמרים" של הרב שך זצ"ל (1988-1996), לקרוא את ספרו של א. גיטלין "יהדות התורה והמדינה" (1959), את ספרו של הרב מרדכי נויגרשל "מדוע הם שונים" (2002), וכן לעיין בספרו של הרב משה גרילק "החרדים: מי אנחנו באמת" (2002). כמו-כן לאחרונה יצא לאור ספרו של ד"ר חיים זיכרמן "שחור כחול לבן" (2013), גם הוא יוכל לתת לך פרספקטיבה נוספת על החרדים.

מעריך מאד את רצונך לדרוש ולחפש, ומאחל שתמצא את הדרך המתאימה בעבורך להתעלות ברוחניות ולהרבות כבוד שמיים.

דניאל

[email protected]