שלום לך יקרה מאוד,

איזו דרך ארוכה עשית עד כה, ואת רק בת 19! החזרה בתשובה עצמה היא תהליך כ"כ משמעותי וחשוב, ובגילך הצעיר לזכות ולעשות אותו וכבר להיות מחוברת לקהילה זה בכלל לא מובן מאליו!

קראתי את שאלתך מספר פעמים, כדי לנסות ולהבין מה בעצם מפריע לך במצב שנוצר, וכשנראה היה לי שהבנתי, שמחתי. כי מדובר בתהליך טבעי ובריא מאוד.

חזרה בתשובה הרי היא כמו לידה מחודשת. וכמו בשלבי הגדילה הטבעיים, אף פה יש בשלב הראשון קשר ותלות בדמות שעזרה וליוותה אותך בצעדייך הראשונים בעולם התורה, ובמקרה שלך הקהילה החב"דית. בשלב הזה את לומדת את השפה, את ההתנהלות, את פרטי ההלכות, ואופן קיום המצוות. תוך כדי את כמובן מתערה בקהילה, ונקשרת לחברה ולמאפייניה.

ועכשיו, כמה שנים לאחר מכן, הגיע הזמן לומר – מזל טוב! הגעת ל"גיל ההתבגרות"

ואף פה, תהיה הקבלה בין גיל ההתבגרות הביולוגי ומאפייניו, לבין התהליך אותו את עוברת.

ההתבגרות הרגשית היא תהליך של היפרדות מהזהות של הילד, המחוברת לזהות של הוריו (או דמות מטפלת משמעותית בחייו). המתבגר מעצב את עצמו כיישות בעל זהות נפרדת, כאשר הוא נפרד, בשלבים, רגשית שכלית וחברתית מהדמויות המרכזיות במשפחתו. ראשית מגדיר לעצמו מה הוא כבר לא, ובהמשך – מה הוא כן. מהי האישיות הייחודית שלו.

ומה שמרגש, ואף מרגיע, בשאלה שלך, היא שהשאלה שלך כל כך מתאימה לתהליך הזה.

חזרת בתשובה, הליך כל כך מורכב ומשמעותי, היית קשורה לקהילה שקיבלה אותך בחום ובהכלה ועזרה לך בשלבים הראשוניים, ועכשיו את מתבגרת ומתחילה לשאול את עצמך שאלות של זהות: מי אני? האם הדרך החב"דית מתאימה לי?

והפחד הזה, משאלת הזהות ותחושת חוסר הביטחון גם הוא מאפיין את גיל ההתבגרות. אך הוא פחד טבעי, המראה את עומק התהליך שאת עוברת.

אז ראשית, מקווה שתהיה אחת שלך, הרי היא "אני לא יודעת מה עובר עלי" כבר באה על פתרונה. את יודעת מה עובר עלייך. עובר עלייך תהליך בריא של התבגרות דתית. של גיבוש זהות ייחודית לך לאחר שנים של חזרה בתשובה. ואת כמובן צודקת שכדאי מאוד להיות ברורה עם הדרך לפני היציאה לעולם השידוכים, כדי לחפש בן זוג שתואם את הדרך שאת מתחברת אליה, ולעבוד יחד את ה' מתוך הרמוניה ובנייה משותפת של בית איכותי.

ומה באמת קורה עכשיו? מה את עושה עם השאלות האלו שמסתובבות אצלך ללא מנוח?

השאלות של: מי אני? האם אני עדיין חב"דניקית? ואם לא – מה אני? האם ארגיש בנח בחברה אם אלך לי לדרך אחרת?

כאן המקום שלך לשבת עם עצמך, ולהחליט האם את רוצה להשקיע בעצמך ולבחון לעומק את הדרך שבה את הולכת.

התורה, זו שעבורה עזבת הכל וחזרת בתשובה, עמוקה מיני ים, ורחבה מיני ארץ. יש בה דרכים רבות, וכבר בקריעת ים סוף עברו השבטים בנפרד, כל שבט בשביל המיוחד לו. כולם אהובים לפני ה', כאשר הם נובעים מהמקור הטהור של אהבת ה', ורצון עז להיות מחוברים אליו ולתורתו.

יש דרכים רבות לעבוד את ה', ואם את מרגישה לא נח במקום בו את נמצאת – תתחילי לבחון את השוני ביניהם. לכל דרך המאפיין הייחודי שלה בעבודת ה'. למה את מתחברת יותר? מה הדרך שתגרום לך לעבוד את ה' בשמחה, בחיבור אמיתי, ובשמחה רבה יותר?

ואני חוזרת לשאלה שלך. את כותבת שאת מתחברת לעוד סגנונות בעבודת ה', כמו הכיפות הסרוגות. ואני שואלת: למה את מתחברת? האם שמעת הרצאות/שיעורים? את מתחברת למהות של הדרך?

הדבר החשוב ביותר בשלב הזה הוא להתחבר לדרך עצמה, לעקרונות, ולאופן היישום של הקהילה את העקרונות. כי תפקיד הקהילה הוא לא להגדיר אותנו, אלא להיות המקום התואם ביותר את הדרך בה אנחנו מאמינים, ולשמש מסגרת תומכת לדרך זו.

יש לך עכשיו הזדמנות נדירה לעשות דבר שלא הרבה מסוגלים אליו. האפשרות לבחור את הדרך שלך ואת הקהילה בה את רוצה לגדל את ילדייך. אל תוותרי על זה.

וכמובן, תקדישי לתהליך הזה גם הרבה תפילות… התפילות האהובות והיקרות ביותר הן תפילות על הרצון לקיים את דבר ה' מתוך חיבור אמיתי. מה יכול לשמח אבא יותר מאשר רצון של ילדה טובה ואהובה שלו שרוצה לעבוד אותו ממקום אמיתי ומחובר יותר? תפילת שמונה עשרה מלאה בבקשות, ואני בטוחה שתמצאי את המילים אליהן תתחברי, ואת הבקשות הפרטיות במילים שלך אותן תוסיפי במקומות המיועדים לכך. ואת יודעת, למרות שבשבת לא נוהגים לבקש בקשות בתפילה, בקשות רוחניות זה משהו אחר לגמרי. אלו בקשות שכל כולן אהבה וחיבור, ומותרות בבקשה אף בשבת.

אני איתך, בחורה גיבורה ואמיצה כל כך, מקווה שתעברי את התהליך הזה בשמחה ובבהירות.

תרצה

[email protected]