אני בת 22, נשואה כשנתיים + ילדה . לומר את האמת המרה ממש לא רציתי להכנס להריון כשהתחתנתי . אבל זה קרה בלי רצון וממש סבלתי כל ההריון מכל תופעה אפשרית גופנית וגם מבחינה נפשית הייתי ממש כעוסה ומתנגדת ו"למה אני צריכה את זה" ו"איך הגוף שלי נהרס" ו"למה ההלכה מכריחה אותי" ועוד הרבה טענות שתמיד בעלי לא הבין ומאוד כאב לו כי הוא ראה בזה מתנה כל כך גדולה שהוא ציפה לה. אבל אני בתור בחורה שרק יצאה מהסמינר ובכללי הייתי אנטי נגד ילדים שברור לי שזה נכנס לי לתת מודע מהסתכלות על קרובות משפחה ממורמרות בטיפול בילדיהם הקשים והחוצפנים והמבולגנים ובעיקר מאמא שלי שכל חייה רק חיכתה שנגדל ויהיה לה חופש והיה לה מאוד קשה לגדל את 5 ילדיה וכו'.אבל לאחר הרבה חודשי הריון קשים נפשית ופיזית הגעתי ללידה. והלידה הייתה עוד יותר גרועה וכואבת ולא רוצה בכלל להזכר בזה. אבל כל זה היה רק הקדמה. מאז שהילדה נולדה אני מרגישה שהנישואים שלי עם בעלי נהרסו כליל. נכון אני אוהבת אותה, היא האוצר שלי, החיים שלי והכל . אבל מאז שהיא נולדה גילתי הרבה דברים על בעלי שלא חשבתי שככה יראו הנישואים שלנו . עוד בהריון כששטחתי בפניו את החששות שלי לגבי גידול הילד הוא הבטיח לי!! שהוא יעזור לי בהכל ונהיה בזה יחד ולא יעזוב אותי וכו' וכו'. בפועל — הייתי קמה ל-ב-ד לילדה 3-4 פעמים בלילה סחוטה מעייפות והוא היה ישן ואני הייתי מתמלאת כעס זעם וחימה שלמרות שהיא אוכלת בקבוק ולא יונקת הוא לא משתת; איתי בקימות הליליות בטענה שיש לו כולל ושאני בחופשת לידה. לא מחליף טיטולים כי הוא נגעל , כועס עליי שאני ישנה עד 1 והוא מגיע מהכולל לבית חשוך ולאישה בפיג'מה שקמה הרגע אחרי לילה מייגע .וכמעט שלא עושה דבר בקשר לילדה .ואני שבכלל לא ביקשתי את ההריון והוא החריב לי כל חלק בגוף ועכשיו נוסף לזה העייפות התשישות , אין לי את עצמי, לא יכולה לישון כשאני רוצה הכל הילדה מכתיבה לי . כמובן שאני לא מאשימה אותה היא רק תינוקת . אחרי שיחות עם בעלי והרבה כאב ואחרי שהיא כבר ישנה לילה שלם הוא נהיה יותר פעיל בקשר אליה. אבל קרה מצב נוראי : הוא הפך להיות אובססיבי אליה בקטע שזה בא על חשבוני!!! לדוגמא: לוקחים אותה איתנו למסעדה והוא רק חושב על לתת לה לטעום מהאוכל ולרסק לה. אחרי מקלחת אני רוצה להלביש אותה בחדר ואני מתה מחום כי אנחנו גרים בעיר רותחת אז אני רוצה להדליק מזגן בידיעה שעד שהוא יתחיל לקרר הילדה תהיה לבושה והוא מתנגד לכך בכל תוקף ואני עצבנית וצועקת מהחום והוא מצידו רק שהיא לא תתקרר ואני ימות מהחום ויזיע, מלא פעמים הוא מגלה שהיא עם טיטול מלולכך ומביא לי אותה להחלפה לא משנה מה אני עושה כרגע הוא פשוט לא מסוגל להחליף לה !אני מנסה לחנך אותה לישון ולהרדם לבד והיא בוכה בלול ואני אומרת לו לא להרים אותה והוא לא שואל אותי ושובר לי את המילה העיקר לתת לה חום ואהבה והוא לא מבין שזה בדיוק מה שלא צריך לעשות כי ככה הילדה לומדת שהבכי שלה עובד והיא גורמת לנו לרקוד לפי החליל שלה. ועוד הרבה דוגמאות שלפעמים אני מרגישה שחיה איתי עוד אישה לא בעל!!! הנישואים שלנו ממש יורדים לטימיון אני כבר לא מסתדרת איתו, כל הזמן רבים ומתווכחים והולכים לישון כעוסים והוא מלא בטענות כלפיי שאני רק רוצה לישון ועצלנית ורוצה שהוא יהיה עבד שלי ומבשלת בכוח והכל אצלי ב"אוף" ולא מכבדת אותו וכו' וגם אני מצידי מלאה טענות עליו וכל הזמן חולמת על תחילת הנישואים איך הכל היה ורוד ונעים והיה לו אכפת ממני ומה חסר לי ומה להביא לי וממש הייתי מלכה בשבילו .אני מלאה במחשבות על למה התחתנתי ולמה עשיתי את זה לעצמי ומה יהיה בעתיד ולאן החיים עוד ידרדרו ומתי יהיה לי חופש???????? ועוד הרבה שליליות… תעזרו לי נמאס לי כבר מהכל אני עובדת מפרנסת חוזרת ב5 ואז מתחילה את המשמרת השנייה עייפה ומיואשת.