שלום לך איש יקר,

ראשית, אני מתנצל על איחור תשובתי. מכתבך נגע בעומק לבי, ובמהלך הימים האחרונים הוא "הלך עמי" במחשבותיי ועיסוקיי. מצאתי את עצמי חושב על הדברים ומנסה לדייק אותם בטרם אכתוב לך בחזרה. חשתי היטב את הכאב שלך והזדהיתי מאד עם האכזבה והתסכול. התרשמתי מן הבהירות והרהיטות של דבריך, ובעיקר מן המודעות העצמית הגבוהה שנראה כי ניחנת בה. גם האומץ לשתף בדברים הכמוסים, וההחלטה לפנות ולהתייעץ אינם מובנים מאליהם, ועל כך קבל נא את הערכתי הכנה.

הנטיה הראשונה שלי היא לרוץ ולהרגיע אותך. לעצור אותך מלהיסחף לתהומות הייאוש והתסכול. אני מאמין בכל לבי שיש פתרון למצב שלך ובהחלט תוכל לשמוח, להיות מאושר ולהתאהב באשתך. במקביל, חשוב לי להסביר לך את מורכבות הדברים (במקום להפריח הבטחות ללא כיסוי, ש"זה יסתדר עם הזמן"), כי לפי דעתי – דווקא הבנה עמוקה של המורכבות היא הצעד הראשון בדרך לפתרון, וכפי שארחיב מיד:

קודם כל, מאחר והנושא הוא כל כך אינדיבידואלי, ותלוי בגורמים אישיותיים רבים (כדוגמת האופי שלך והאופי של אשתך, החלומות הכמוסים שלך, הנחות היסוד, הציפיות והשאיפות שלך, סולם הערכים ותפיסת המציאות שלך, ועוד ועוד), הדרך הנכונה ביותר היא לפרוס את הכל בטיפול מקצועי, שבו תקבל שיקוף טוב של עצמך, של השאיפות והצרכים העמוקים שלך, כתנאי להתקדמות לקשר מהנה ומספק עם אשתך. אני לא חושב שאתה צריך את השתתפות אשתך בתהליך, לפחות לא בשלב הזה. יהיה לגיטימי לומר לה שאתה מרגיש צורך להיפגש עם יועץ שיעזור לך לייעל ולשפר את איכות הקשר ביניכם ולעשות זאת (אם תרצה המלצות למטפל מתאים, אוכל לתת לך).

מאחר ואיני מכיר אותך ובמכתבך לא הרחבת בפרטים אודות עצמך. אני רוצה לכתוב לך בקוים כלליים, שנכונים באופן עקרוני, ואני מקווה שיהיו גם לך לעזר.

ראשית כל, אני רוצה להתייחס לנקודה שהעלית על תחושת ההתאהבות שחווית בעבר, ושאתה מחפש לשחזר אותה בקשר עם אשתך. ההתאהבות היא חוויה מסעירה ומרגשת. כיום יודעים החוקרים שלתחושת ההתאהבות יש בסיס ביולוגי. מחקרי מוח מתקדמים גילו שבעת ההתאהבות מפריש המוח כמויות מוגברות של מעביר-עצבי כימי בשם דופמין. חומר זה גורם לתחושות של עליזות, אופוריה, אקסטזה, מוטיבציה, אנרגיה מוגברת וערנות גבוהה מהרגיל. מבחינה זו יש דמיון גדול בין מצב ההתאהבות לאפקט של סמים על אדם הנוטל אותם. הסמים מגבירים אף הם את הפרשת הדופמין במוח ומציתים את אותן תחושות אופוריה ואקסטזה. כאשר ההתאהבות עולה על גדותיה, אנחנו במצב של עוררות יתר של המערכת הדופאמינגרית ממש כמו בנטילת סמים. המחקרים מראים שהמצב הזה מוגבל וקצר טווח יחסית, וממש כמו בסמים לאחר שההשפעה דועכת האדם מראה תסמיני גמילה, ומחפש הרפתקת התאהבות חדשה בכדי לחוות שוב את העוררות הגבוהה שמביאה איתה ההתאהבות, וחוזר חלילה.

מאחר והמנגנון הזה הוא ביולוגי ביסודו, הוא גם יכול "לצאת משליטה" ולהתעורר במקומות בעייתיים. לעתים, דווקא ההרפתקה שבדבר (כמו המקרה שתיארת עם הבחור), או חוסר ההיתכנות ההגיוני (כמו אדם בלתי-מושג) הם ש"מדליקים" את המנגנון הזה ומזינים את בעירת ההתאהבות, בעוד למביט הרציונלי מהצד ברור שלא רק שאין בכך שום היגיון וחשיבה, אלא הדבר יכול גם להוביל להתרסקות אישית כואבת (בה יווכח האדם כאשר תדעך לבסוף האופוריה).

[נקודה חשובה בהקשר הזה: לפעמים כל מה שמזין את ההתרגשות הוא דווקא המרחק, האדם הבלתי מושג והמסתורי, וממילא ברגע שהמרחק מצטמצם והאדם נהפך לבר השגה כל הקסם נעלם. פתאום נשארים עם האדם כפי שהוא, ומגלים את הצדדים הפחות מחמיאים. ההתרגשות פורחת ונעלמת, ולעתים נשארים "תקועים" עם הבחירה השגויה…].

המנגנון הזה של ההתאהבות הוא כלי שיכול גם לשמש אותנו בצורה חיובית. ברור שזה נברא אצל האדם למטרה טובה: בכדי להיות "דבק מאחד" וליצור חיבור בין בני זוג. אפשר לדמות את זה לאש, שיכולה לשרוף ולכלות כל חלקה טובה, ויכולה לשמש כמקור אנרגיה ומנוע רב עוצמה. השאלה היא אחת, האם אתה שולט בה או שהיא שולטת בך.

מכל הנ"ל ניתן להבין שכדאי לערוך הבחנה בין "אהבה" ל"התאהבות". ההתאהבות כאמור היא אפיזודה מסעירה ומטלטלת אך סופה לחלוף, ולמעשה היא אינה אינדיקציה לקיומה של "אהבה". אהבה, לעומת זאת יכולה להימשך שנים ארוכות, וככל שהזמן עובר היא רק הופכת לעמוקה וחזקה יותר.

כאן אנחנו מגיעים לשאלת ה"נישואין". מה בעצם כוללת החבילה הזו שנקרא "נישואין"? למה בדיוק אנחנו מצפים מחיי הנישואין? אילו צרכים, מאוויים וחלומות, אנחנו מצפים שיתגשמו במסגרת הנישואין? ובמקביל, מהם האידיאלים והערכים שאנחנו שואפים לממש במסגרת זו?

זו שאלה שלפחות צריכים לשאול, לנסות ולברר אותה בינינו לבין עצמנו, גם אם התשובה תהיה ארוכה, לא שלימה, או מסובכת.

אנסה קצת לענות על השאלה מנקודת המבט שלי.

בניגוד לעולם המערבי שבו מוסד הנישואין הפך כמעט ללא רלוונטי, בחברה שלנו הנישואין הם המקום אליו מתנקזים ובאים לידי ביטוי כמעט כל המישורים בחיי האדם הבוגר. הנה רשימה חלקית של מה שאדם יכול למצוא במסגרת הנישואין (הסדר הוא אקראי): זוגיות, אמון, אהבה, שייכות, משפחה, ילדים, שותפות לחיים, ברית, חברות, אינטימיות (נפשית, רגשית וגופנית), הגשמת אידיאלים וערכים חשובים, קדושה, עבודת ה', ועוד ועוד. מדובר על מישורים רבים ורבדים שונים שחיים זה לצד זה או שלובים ומזינים זה את זה. למעשה, היחס והמינון בין המרכיבים שונה ומשתנה בכל מערכת זוגית, וזה תלוי לא רק באופי הקשר הזוגי, אלא גם בתקופות שונות בחיי הזוג, ובעוד תנאים פנימיים וחיצוניים.

בניגוד לנטייה שלנו לתפוס דברים במימד אחד בלבד, חשוב להבין שהנישואין הם מציאות מורכבת. וטוב שכך. אני רגיל לחשוב ש"מורכבות" היא שם נרדף ל"עושר". כאשר אני רואה יצירה שמורכבת מצבעים רבים ופרטים רבים, אני יכול לחשוב עליה כעל משהו "מסובך" ו"מורכב", ויכול גם לראות אותה כעושר אינסופי של גוונים, שאף פעם לא אסיים להכיל ולמצות. מאידך, השם הנרדף למשהו "פשוט" הוא "משעמם" ו"שטחי". המורכבות של חיי הנישואין היא גם מקור העושר האינסופי שלהם.

בעולם המערבי יש תנאי עיקרי לנישואין (ולקשר זוגי בכלל) והוא: האהבה הרומנטית. כידוע, המודל המערבי של אהבה זו מעוצב ומהונדס באמצעות המדיה הקולנועית ההוליוודית. מלבד המרכיבים הדמיוניים והלא-ריאליים שבו, הוא מבוסס על תרבות הצריכה האובססיבית, שבה האדם "בוחר" במוצר היפה והטוב ביותר לשימושו ולהנאתו, וכאשר המוצר מפסיק לעורר בו עניין הוא פשוט מחליף אותו באחר. בתרבות הצריכה הזו גם בת הזוג הופכת למוצר ככל המוצרים, וגם לה יש תאריך תפוגה ו"חיי מדף" קצרים. מסיבה זו, האהבה הרומנטית היא תנאי סף לקיומם של הנישואין בעולם המערבי. כאשר היא מתפוגגת, או אפילו לא מספיק מסעירה, ישנה עילה מספקת לביטול הנישואין.

האהבה הרומנטית בבסיסה אינה זרה לנו. היא איננה רק פרי של הבניה תרבותית. יש לה בסיס טבעי ואפשר למצוא לה הדים גם במקורותינו (שיר השירים הוא דוגמה קלאסית). האהבה הרומנטית נצרכת וחיונית, אבל היא חייבת להיות חלק ממכלול עשיר של יחסים, היא צריכה להופיע כחלק מהמורכבות של הקשר הזוגי, שכולל גם שותפות, וגם חברות, וגם נתינה, ושייכות, ועוד ועוד, ולבסוף (אחרי שמתבסס קשר זוגי בריא ברבדים הכי אנושיים) גם מקום שבו יכולים להתגשם האידיאלים הגדולים של התורה, המטרה הגדולה של בניית משכן והשראת שכינה בין בני אדם.

אז אם נחזור אליך, בוא נתחיל מזה שאסור לך להיבהל. אתה כותב שרק לפני מספר חודשים התחתנת, זה אומר שאתה ממש בתקופת "אתר הבניה", בתקופה שבה מתחילים להניח יסודות ראשוניים למערכת היחסים, ובדיוק כמו באתר בניה, קשה לראות את הבניין החדש מבעד לפיגומים, הפטישים הולמים ומחרישים את האוזניים, הכל נראה מבולבל, מבולגן ולא יציב; הלכלוך, העפר והאבק צפים ועולים ומסתירים את שדה הראיה. לא יהיה חכם ונכון לנסות להגיע למסקנות על אופי הבניין שמוקם ברגעים אלה, וודאי לא מסקנות נחרצות. אלו רגעי התחלה המלאים בבלבול וספיקות, המשופעים בעליות ומורדות רגשיות ונפשיות, ועל כן כדאי מאד להתאזר במעט סבלנות ולהשתדל שלא לקפוץ מיד למסקנות.

בניגוד למחשבה (או לחלום) שהקשר הזוגי אמור להתפתח בקו רציף ומתמיד כלפי מעלה, כאשר החוויות רק הולכות וגוברות ומתעצמות, המציאות היא, כמו תמיד, הרבה יותר מורכבת – מה שהופך אותה (כאמור) לעמוקה ומשמעותית יותר. הקשר הזוגי האיכותי נוצר בתהליך של מסע. במסע זה יוצא כל אחד מבני הזוג בכדי לפגוש את בן הזוג שמן העבר השני. לצערנו, לא כולם עושים את המסע הזה. לא כולם יודעים בכלל שצריך לצאת למסע. המסע הזה כרוך בלצאת מעצמך וללכת אל השני, והוא דורש אומץ לשחרר את האחיזה ואת הריכוז בעצמי, למצוא ערוצי תקשורת, לנקוש על דלתו של השני וגם לפתוח לו את דלתך כשהוא נוקש עליה.

מסובב הסיבות בחר שזו תהיה בת הזוג שלך, ואני מאמין שאם תצא למסע, תגלה את העושר הגדול שבקשר זוגי טוב ובריא. תמצא חוויות מרגשות ומסעירות על בסיס היציבות, תגלה עולמות של עונג ושמחה, לצד תחושת סיפוק וידיעה שאתה בדרך הנכונה. בעוד החוויה הרגעית המסעירה היא כמו סוכריה גדושת סוכר, הקשר הזוגי היציב והעמוק הוא כמו מנת אוכל במסעדת שף, מתיקות מעודנת משולבת במניפה של טעמים, כולל גם חמיצות ומליחות שתורמות ו"משדרגות" את המתיקות.

כאמור, אני ממליץ לך מאד ללבן את הדברים ביסודיות בעזרת מטפל מקצועי, שיעזור לך למצוא את הדרך "להתאהב" באשתך ולבנות איתה חיים יפים ומאושרים.

מקוה שעזרתי ולו במעט, ואתה כמובן מוזמן לחזור ולשאול.

כולי תפילה בשבילך שתזכה למאמר חז"ל "זכו – שכינה שרויה ביניהם", דהיינו – שהטוב האלוקי יורגש וישתקף בחיי זוגיות בריאים ויפים במובן הכי אנושי וטבעי שיכול להיות.

בהצלחה רבה במסע,

אלי

[email protected]