שואלת יקרה מאוד,

אפתח ואומר שאל לך להתנצל על התביעה והבקשה להבין . הגמרא מבארת שכיוון שחותמו של הקב"ה הוא אמת עומק התביעה מהאדם היא התביעה לאמת פנימית בעמידה מול השם. כלומר, שהדברים יתאמתו אצל האדם ויתאמתו אצלו ולא ירמה האדם את עצמו.

מפני חשיבות הדברים אני מעתיק להלן את דברי הגמרא, בבלי יומא, ס"ט, ע"ב:

"אמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו עטרה ליושנה:

אתא משה אמר האל הגדול הגבור והנורא.

אתא ירמיה ואמר נכרים מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו? לא אמר נורא.

אתא דניאל אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו? לא אמר גבור.

אתו אינהו ואמרו: אדרבה זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים, ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות?

ורבנן היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה?

אמר רבי אלעזר מתוך שיודעין בהקב"ה שאמתי הוא לפיכך לא כיזבו בו."

ועתה לענייננו – בוודאי שמת לב שבשורש שאלותייך היפות עומדת תמיהה אחת – שאלת הצדק.

שאלתך הראשונה עוסקת בבעיית הצדק שבהעדפה של חלק מהנבראים.

שאלתך השניה קצת שונה, אבל ביסודה גם היא נוגעת בהנחה שיש שנולדו לחיי עולם בעולם הנצח, ויש שנולדו לחיי שעה חולפים בעולם החומר.

שאלתך השלישית גם היא עוסקת בשאלת הצדק – הצדק שבשכר ועונש שבעולם הבא.

ישנן תשובות שונות במסורת היהודית לשאלות הללו אולם אתחיל בעיקרון יסוד של היהדות שצריך לפיו לבאר כל מקום שיש ספק כלשהו – הקב"ה הוא טוב ומטיב, ותכלית הבריאה היא אך ורק להיטיב לכל הברואים.

כיוון שאנו נמצאים ערב יום הכיפורים שעיקר בקשת הרחמים בו היא באמצעות אמירת י"ג מידות אשתמש בכך על מנת להמחיש את הטענה הזו.

את אמירת י"ג מידות אנו פותחים בקריאה ה' ה'. ישנה מחלוקת ראשונים היכן בדיוק מתחילות המידות האם מההזכרה הראשונה של שם ה' או מההזכרה השניה אולם ברור ששם הוי"ה הוא הראשון והבסיס לכל מידות הרחמים. כפי שאת בוודאי יודעת כל השמות שיש לה' הינם כינויים: "א-לוהים" הוא שם של כוח שמשותף גם לדיינים, א-דוני הוא שם אדנות המלמד על אדונותו של ה', אולם רק שם אחד הוא "שמו הפרטי" השם "האמיתי" שלו ולא כינוי הנסמך על מידותיו – שם הוי"ה. במסורת חז"ל שם הוי"ה הוא מידת הרחמים. כלומר המהות העומדת בבסיס כל ההנהגות וכל השמות היא מידת הרחמים והיא המהווה את כל המציאות כולה.

בכל פעם שאת נתקלת בסתירה בין מקורות או באי בהירות ואי הבנה תמיד יש להעדיף את העיקרון היסודי יותר. וכפי שאמרתי, תכלית הבריאה של הבורא שהוא מלא רחמים הינה להיטיב כפי שחוזר על קביעה זו הרמח"ל, ויסוד הדברים גלוי ומפורש בדברי חז"ל והמקרא לכל המעיין ברצינות.

אחרי שקבענו את הקביעה הזו אני רוצה רגע ברשותך לעצור. גם אם התשובות שאציע להלן לא יספקו אותך הדבר היחיד שחשוב עבורי שתקבלי מהתשובה הזו הוא את ההבנה שמיסודי היהדות ממש, זו לא הגזמה בכלל, לדעת שהבורא הינו טוב ומטיב ותכלית הבריאה הינה להיטיב לכל הברואים. לפי הבנה זו עלייך לפרש כל סתירה שתמצאי בין קביעות שונות.

לעצם העניין – הניסיון להביא את הבשורה לכל העולם כשל כפי שמלמדים אותנו סיפורי בראשית (דורו של נוח ודור הפלגה) ולכן בחר הקב"ה בעם קטן שישא את הבשורה ויביא אותה לידי מימוש. שימי לב שגם מתוך העם הזה מעטים אכן מימשו את כוונת הבורא. לאורך בית ראשון עם ישראל היה שטוף בעבודה זרה וגם לאחר מכן היו לא מעט שעזבו בנסיבות כאלו ואחרות. להביא את הבשורה לעולם זו משימה קשה ותובענית שרק קשי העורף הגדולים ביותר הצליחו לדבוק בה. אולם גם לאחר הבחירה בעם ישראל לא נסגרה הדלת בפני שאר העולם. המסורת היא שאת התורה הקב"ה הציע לאומות אולם הן דחו אותה. המהר"ל מבאר שעד היום ההצעה של הקב"ה בעינה עומדת כיוון שהתורה מהווה את כל המציאות ולכן היא פונה לכל הנמצא במציאות (התורה שהיא מצד הנותן אינה פרטית ושייכת גם לאומות). כלומר, הקול שבקע מסיני מהדהד עד היום בחלל העולם וכל מי שרוצה יכול לשמוע אותו, ויש מי ששומע אותו. אגב כך אציין נקודה שאותי תמיד מפליאה – בתורה כתוב שהקב"ה מבטיח לאברהם שיתברכו בו כל גויי האדמה. הדברים נכתבו לפני אלפי שנים וחזרו עליהם גם בתקופות בהם נדמה היה שהעם הקטנטן והמוזר, עם ישראל, יעקר מהעולם באבחה אחת. המעצמות האזוריות האדירות שבצילן חיינו והאימפריות הכובשות ששלטו על העולם היו כולן אליליות ואף אחת מהן לא הבינה מה היהודים המוזרים הללו רוצים. אבל היום חלק גדול מאוד מהעולם כולו משייך עצמו לאברהם בצורה זו או אחרת (האיסלאם רואה את עצמו כיורש ישיר של אברהם גם רוחנית וגם ביולוגית, ואילו הנצרות רואה את עצמה כיורשת רוחנית של הבשורה האברהמית). היום התורה ידועה בכל העולם, אפילו במזרח הרחוק, וכל המבקש לשמוע את הקול שבוקע מסיני יכול לשמוע. היהדות מאפשרת לכל אדם להצטרף אליה ולהיכנס גם הוא בדיוק באותה ברית בה נכנסו אבותינו בסיני.בנוסף יש לזכור שלבד ממצוות התורה המיועדות לעם ישראל בלבד, ישנן שבע מצוות של בני נוח שהן מוטבעות בשכל האנושי וכל אדם מבין אותן באופן אינטואיטיבי. גם כל מי שבוחר להישאר במעמד של בן נוח ומקיים את יסודות היושר והצדק עליהם נברא העולם הבאים לידי ביטוי בשבע המצוות, גם לו יש חלק ושכר בעולם הנצח. ברור ששכרו של מי שעמל קשה יותר יהיה גדול יותר אולם כפי שיסד הרמב"ם – רק א-ל דעות הוא היודע לערוך משקל המצוות והעבירות.

האם הגויים נבראו עבור העולם הזה בלבד או לא זו סוגיה שיש בה דעות שונות במסורת היהודית. מי שרואה בבחירה אקט המעיד על שוני מהותי בין "סוגי אדם" שונים סבור שמבחינה מציאותית ההוויה של הגויים שונה מזו של היהודי. במבט חיצוני הם נראים זהים ולשניהם יש את השכל שהוא דבר עליון אבל רק ליהודי יש שאר רוח מיוחד, יש לו שכל נבדל מחומר. לפי תפיסה זו אין להשוות בין יהודי לגוי כפי שאין להשוות בין אריה לארנב. אמנם שניהם בעלי חיים אולם אין טענה של אי צדק מדוע על הארנב נגזר להיות ארנב בעוד שהאריה זכה להיוולד כאריה.חשוב לציין שלצד שיטה זו יש מסורת מפוארת שנושא הדגל המפורסם ביותר שלה היה הרמב"ם הגדול, שסבורה שאין הבדל של מהות בין יהודי לגוי אלא הדבקות בה' הנעשית על ידי השכל והתורה. גם יהודי שלא יתעלה לדרגת עובד ה' אינו זכאי אוטומטית לחיי עולם הבא ואילו גוי שיעמול ויהפוך את עצמו לאדם טוב וראוי ויקיים את שבע המצוות כן יזכה לחיי עולם (הדברים הללו הינם לפי עיקר שיטת הרמב"ם ברוב המקומות. בפרק האחרון לפירוש המשנה למכות הוא אומר דברים קצת אחרים).

רעיון השכר העתידי הוא מתכלית ההטבה. המטרה היא לא לצער אף אחד על מה שלא הספיק לעשות אלא ההיפך – חפץ הקב"ה לזכות את ברואיו לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. הרמח"ל מבאר שהחיסרון העמוק ביותר של האדם שמטיל צל על כל קיומו הוא עצם העובדה שהוא נברא. כלומר, עובדת היות האדם נברא מעמידה אותו תמיד כחסר, כלא שלם, וכלא קיים באמת מצד עצמו אלא רק מצד היותו נברא בחסד. התכלית של העבודה בעולם הזה היא להעניק צידוק שבדיעבד לעצם בריאת האדם ובכך להפוך אותו מברוא בחסד לקיים בזכות. אמשול לך משל, אם ראובן פגע בשמעון ושמעון סולח לו הרי שזוהי פעולה של חסד מצד שמעון כלפי ראובן, פעולה שמצד הדין היבש היא לא מוצדקת. אולם אם מחמת הסליחה ראובן יהפוך לאדם טוב יותר ויעניק לשמעון ולעולם כולו כפל כפליים, הרי שבדיעבד פעולת הסליחה הופכת מחסד טהור לפעולה שההתפתחות של ראובן הצדיקה אותה ברטרוספקטיבה. כשאנו מסתכלים אחורה אמנם יש בחינה של חסד מצד שמעון אולם ההתקדמות וההתפתחות של ראובן הופכת אותו לראוי לחסד הזה, ובכך מהפכת את החסד מחסד טהור לפעולה שיש לה הצדקה פנימית.כך גם שהאדם מתגבר על יצרו ועושה רצון ה' וממליך אותו על העולם הוא מחזירו ומדבק אותו בשורשו, בכך מצדיק האדם בדיעבד את בריאתו והופך מקיים בחסד לקיים בזכות. זוהי תכלית העבודה כפי שלימד אותנו הרמח"ל הקדוש.דברי הכיבושין שאת שומעת שנועדו לעודד את האדם לבחור בטוב הם טובים ונכונים, אולם המסר הבסיסי העמוק צריך להיות הפוך – שמו הפרטי של הקב"ה הוא מידת הרחמים וזו תכלית הבריאה ולכן יש פה את עולם העבודה שהוא עצמו הופך להיות עולם השכר. פה זה עולם העשיה בו עיקר העבודה היא לגלות את כבוד הבורא והיא גופא מובילה לעולם הטוב שהוא התכלית המעותדת של הבריאה בכללה ושל כל אחד ואחד.

אחתום שוב בהתנצלות על התארכות זמו המענה, וכמובן אם יש עוד שאלות ורצון בהבהרות אשמח לענות.

בברכת גמר חתימה טובה ושנזכה לכפרה בחסד וברחמים,

אליהו