שלום לך
אני רואה שאת נמצאת בתקופה בחייך שיש לך שאלות רבות ואני שמחה מאד שמצאת כתובת טובה לשאול את שאלותייך הטובות.
קראתי את שאלתך בעניין רב ואני רוצה לומר לך בשורה מרעישה:
את לא הולכת לשום גהנום!!!
את נערה בשנות העשרה עם נסיונות קשים ומתישים עם טכנולוגיה זמינה ומפתה בתקופה סוערת של חייך. בואי לא נחליט דברים הרי גורל על עתידך על סמך שנים אלו.
לגבי השאלה העיקרית ששאלת על למה מגיע לך להיות שמנה אם את בן אדם טוב סה"כ, שומרת מצוות ועושה כמיטב יכולתך להיות בסדר.
זה מעניין ששאלת מה ששאלת דווקא על שמנה/רזה שזה דברים שיותר קשורים לבחירה של האדם ולא שאלת למה לאנשים טובים וצדיקים יש מחלות?
למה אנשים נפלאים נהרגים בפיגוע?
למה צדיק ורע לו? רשע וטוב לו?
בואי נחשוב על דרך פשוטה להבין את הדברים.
תארי לך עולם יפה צודק נכון ומושלם, בו כל הטובים והצדיקים חייהם נפלאים נטולי מחלות , מתים רק בגיל 120 במיתת נשיקה, ילדיהם מחונכים וארנקם מלא,
והרשעים לעומת זאת מרים חייהם כלענה, רצופי סבל ומכאובים הם נרצחים בפיגועים וחולים בסרטן.
מעניין מה היית בוחרת להיות בעולם כזה…
איזו בחירה היתה לך?
אלוקים ברא את העולם שלנו כל כך מבלבל. לאנשים טובים לעיתים יש צרות, ויש שאינם טובים וחייהם מלאי כל טוב. ככה כשאנחנו בוחרים להיות טובים זו בחירה אמיתית! משמעותית ופנימית. לא בגלל הפחד שיכה בנו הברק אם נעשה שלא כהוגן.
את כותבת "למה לא אעשה מה שבא לי…",שואלת יקרה, שימי שניה בצד את עניין הגהנום וגן עדן, הייתיי מציעה לך לעשות בירור פנימי עם עצמך לבדוק אילו דברים עושים לך רע, מורידים אותך, ומקטינים את רוחב אישיותך. השכר והעונש אינם רק בעולם הבא, ואין רק איזה "פרס", קודם לכל היא האדם שבך, האישיות שבך, הטוב שבך, ואם ישנם דברים שפוגעים בטוב הזה, כן עולם הבא לא עולם הבא , מדוע לבחור בהם?
וחשוב שתזכרי: גם אם נפלת ולא הצלחת ועברת עברה, ואפילו קשה, לומר "הכל לא שווה אני ממילא בגהנום". חלילה לך!!
כל מצווה ומעשה טוב שכן עשית בחייך, ואני בטוחה שיש לך המון המון כאלו, כל מילה של תפילה, כל חסד, כל חיוך לחברה עצובה, כל ברכה, הם שק נפלא של אוצרות שתמיד ילוו אותך וישארו בחלקך ללא קשר לכשלונות שקורים לעיתים. ובשום אופן הם לא מורידים מהערך של המעשים הנפלאים שאת כן עושה.
מאחלת לך שיהיה לך נחמד בעולם הזה עם סיפוק של עשיית טוב וחסד.
בברכה
תמר
[email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
כשאני היתי נערה היתי שמנה, היה לי קשה מאד וכמעט בלתי אפשרי להרזות. חשבתי שהעולם מתאכזר אליי וכעסתי מאד על כל השומן ועל המצב. בכלל השומן גם חשבתי שאני מכוערת.
אבל היום כאשה אני מסתכלת לאחור ומבינה שהייתי יפה מאד מאד והשומן הזה היה מתנה כדי לעזור לי לא ליפול בצניעות ולא ליפול בידי גברים שיש להם כל מיני מחשבות ורצונות. השומן שמר עליי! אני ככ כעסתי עליו אבל הוא עזר לי מכיוון שהביטחון החלש שבי לא נתן לי לעשות מה שבנות עם בטחון עשו.
כשעשיתי תשובה והתחרטתי על מה שעשיתי לגופי בפריצות ובזילזול החל מגיל 22 כשרזיתי, הבנתי למה היתי שמנה בערך 20 שנה. כי עוד לא ידעתי לשמור על עצמי והשומן היקר שמר עליי.
זו רק דוגמא וחיזוק לבנות הצעירות כדי ללמד שבדיעבד תמיד מבינים בהסתכלות אחורה איך הסבל שלנו שמר עלינו.
לא רק עבור בעיית השומן אלא כל בעיה שמלווה מהילדות או מהנערות מעצבת אותך את האשה שאת ולמעשה הבעיה היתה מאד חשובה וקריטית לאותו הרגע.