שלום לך, בחורה של חיות,

התואר הזה מגיע לך ביושר, ישירות מהשאלה הבועטת, המטלטלת: בשביל מה???

אני לוקחת רגע להיות איתך בכאב שלה,

ולהחזיק בתקווה שהיא מבטאת.

אשה בלידתה "יושבת על המשבר".

כך בדיוק, משבר הוא רגע של לידה. משהו חייב לקרות. כפי שזה כעת – אי אפשר להמשיך.

את מיטיבה להעביר את האנרגיות שאת מרגישה, שכל כך קשה לתרגם אותן למילים. רגשות של ריק, של התשה וחוסר אונים.

הפתרון היחיד באופק הוא שלוות האקזיט. יציאה מהסבך אל מקום ששם אין התמודדות. כמה זה נכון, אבל עדיין בוסר.

את תגיעי למנוחה, אבל היא תהיה קנין נצחי שלך, מתוך הבחירה בחיים. ומתוך כך, גם החיים כעת יתמלאו לך באור משמעות וחיבור.

המשבר כעת יכול להוביל אותך ללידה של עצמך, להכיר עולם שמחוץ למאמץ המתמיד והחסר שצובע את הכל.

ההתחדשות היא לא באופן שמשנה אותך, אלא באופן שמרחיב אותך.

כעת את במיצר. כואב. חסר. תפל. אין בשביל מה.

כשהמיצר הזה יתרחב, יהיה אויר לנשימה. חמצן. אנרגיות.

זה בדרך כלל לא קורה במהפך, אלא בהדרגה.

והבשורה הטובה היא, שיש מה לעשות!

את לא יכולה לשלוט על התוצאות, אבל יש דרכים להתחיל לנוע בכיוון של טוב מורגש.

את לא משוואה

השיתוף הכאוב והיקר שלך פותח בהשוואה לאחרים, בהשוואת התחושה למה שאת "אמורה" להרגיש.

יש בי בקשה, אם אפשר. בקשה שנובעת מתוך הכרה במטען המגביל של קולות משווים.

אנא, הניחי לזה. אפשרי לקולות המשווים להתרכך הצידה.

החלק המשווה שבך בוודאי לא בא להרע. הוא מתכוון לסייע לך שתמצאי את הטוב שלך ותוכלי להתמלא ממנו,

אבל בטון התובעני והמשתלט שלו הוא מקשה עליך. בקשי ממנו לאפשר לך לבוא לקראת רגשותייך בחמלה.

לרגשות שלך יש מקום. קחי נשימה, לפתוח לכאב מרחב קיום.

נוכחות מיטיבה עם חלקים כאובים

כמו ביחסים בין שניים, גם החלק בתוכך שנושא כאב-

יקבל נחמה מעצם היותך איתו,

מכך שהוא לא לבד.

זה לא ענין של החלטה או של רגע. זה פיתוח יחסים של חמלה ואמון בינך לבין החלק הכאוב:

להקשיב לו, לאפשר לו לחוש שאת איתו כמו שהוא צריך.

ואולי החלק הכאוב מופיע לך כמו ילדה קטנה, כמו את- קטנה.

תראי אם את מזהה את הגיל שלה, איך היא נראית, למה היא זקוקה כעת.

פשוט תהיי איתה כמו שהיית צריכה שיהיו איתך אז, ולא היה.

ועכשיו את כאן, איתה.

*

*

*

מכאן- תוכלי להחזיק לה יד, לאפשר לה לראות פרספקטיבה רחבה יותר.

הרמח"ל בספרו המדהים "דרך ה'" ממפה את ה"למה" של העולם מתחילתו ועד תכליתו.

המערכת הפנימית שלך מזהה את הכאב של העולם, וזקוקה לסיבת קיום.

עצם הביקוש יוביל אותך

לא רק להשלמה

אלא להכרה בהירה ואפשרות למנוחה.

את צודקת. אין סיבה להלחם. החיים לא חייבים להיות מלחמה. יש בהם אתגר, אבל יש אפשרות לחיות אותם בהתמלאות במקום התרוקנות.

ריפוי החלקים הכאובים הוא שלב קריטי מכיון שאלו מחזיקים אמונות ותחושות על הקושי והכבדות, על הריק וחוסר הטעם.

כמו ענן שמתפזר, היחס החומל שלך לכאב יאפשר לשמש שאת להאיר לך ודרכך.

זהו תהליך וכאן שיתפתי במעין קריאת כיוון.

יש חלקים שתוכלי לעשות בעצמך, ויש חלקים מהדרך שלא נועדנו לעשות לבד. אשמח להמליץ לך על טיפול שיאפשר לך שחרור מהמועקה וחיבור לזרימה המאירה שבך.

נתינה- > שמחת ההשתלמות

הבט נוסף של התמלאות הוא דרך נתינה.

מכיון ששמחה היא התקרבות לשלמות,

כל דבר בעולם שמח יותר כשהוא מתקרב ליעודו.

את נועדת להיות אור. הנשמה שלך היא ענף משורש האור האלוקי.

לכן, כל השפעה חיובית שלך על העולם ואנשים סביבך-

יש בכוחם לאפשר לך התמלאות.

זה לא יעמוד בפני עצמו, ולכן הקדמתי את ענין לימוד מפת התכנית של המציאות שבה את קיימת.

כנדבך חשוב, רק שימי לב מה קורה לך כשאת מיטיבה לאחרים.

התבוננות במקום סחף

מה שיעזור לך להתמלא הוא היכולת הטמונה בך להתבונן

בין אם לכאב ובין אם להתמלאות מטוב, את בתוך החוויה.

על מנת לראות את המגדל במקום להיות בתוכו, מוגבלת בארבע קירותיו,

קחי צעד אחורה.

המח הגבוה שלך (האונות הקדמיות, מאחורי המצח) הוא זה שמסוגל להתבונן. כמו מגדל פיקוח מדהים הוא רואה את החוויה.

שימי לב לגוף שלך, לנשימה, לתחושות,

קחי רגע לשים לב במקום להסחף.

שימת הלב המתבוננת, בלי לקבוע אם זה טוב או לא-

יאפשר לך יותר בחירה איך להיות ומה לעשות.

את תוכלי לבחור לנשום עד שזה עובר,

להיות עם ההרגשה כמו שהיא צריכה עד שהיא נרגעת,

להעצים ולנשום עמוק פנימה את החוויה הטובה.

***

יקירה,

יש לך מרחב אינסופי של בחירה

בתוך השרטוט המדויק של גבולות הבחירה שלך.

מרחב לשחרור וריפוי כאב

להתבוננות ויכולת להיות עם מה שעולה בך, באור של חמלה ודיוק מיטיב

לחיים שיש בהם משמעות קיומית, בכל רגע מחדש.

בערב חג הגאולה,

אני לא יודעת מה את מאחלת לעצמך. אני מקשיבה פנימה ושומעת תפילה גדולה בוקעת,

שתזכי לתפוס בקרני האור של החג הזה

כמו העובר במעי אמו שאינו יודע שאפשר אחרת,

שתדעי- ולו להצצה קטנה-

שתחושת ה"זהו, אין לי כח"

היא משבר שמבשרת לידה שלך,

גאולה שלך. קמעא קמעא.

בינתיים, קחי לך תוף. כי את עוד תשירי.

אני לא מכירה אותך, אבל מרגישה גל של אהבה גדולה,

מחיבור אליך וחיבור לעצמי דרך השיח איתך.

תודה שהשמעת את קולך היקר.

שפרה

__________________________________________________________________________________