The Butterfly Button
למה להתנדנד בין הגשמיות לרוחניות?

שלום,
לאחרונה יש נושא שמאוד מציק לי. העניין הוא שאני מרגיש שאנחנו כאילו מנותקים מהתכלית האמתית שלנו כאן. כלומר, אני מרגיש שאנחנו כל הזמן כביכול מתנדנדים בין הגשמיות לרוחניות, ומנסים לרצות את שני הצדדים. מכיוון שברור שהרוחניות חשובה יותר, שאלתי היא: אם אנחנו כאן רק כדי לקיים תורה ומצוות ולעשות את רצון השם – אז למה להכין אוכל טעים? למה לגור בדירה יפה? למה להתלבש יפה? למה לעסוק בתחביבים ולצאת לטיולים? יש כאלה שאומרים שצריך את כל זה כדי שיהיה לנו כוח לעבודת השם, אבל בינינו, אנחנו הרי לא באמת עושים את כל זה כדי לאגור כוח לעבודת השם… אנחנו עושים את כל זה כי זה כיף לנו!
לאחרונה דיברתי על זה עם מישהו, והוא אמר שאין שום עניין בחיים שלא מועילים לעבודת השם, זה ממש בזבוז זמן. מצד אחד זה היה נשמע לי הגיוני, אבל מצד שני – הרי לא מצפים ממני לוותר על תחביבים ודברים כאלו כדי לעסוק כל היום בתורה ומצוות.
ואם תאמרו שצריך איזון בין הדברים, ואנחנו לא מלאכים – אז למה רבנים כן יכולים לעשות את זה? יש סיפורים על רבנים שכבר מגיל 11 הלכו לישיבה ולא אכלו ולא שתו ולא ישנו (כמעט) רק למדו ולמדו… אז אם אני מאמין בזה – למה שלא אסתגר בחדר ואלמד תורה עד יום מותי?
אני לא באמת חושב שזה מה שצריך לעשות, אבל אני רוצה לקבל הסבר למה זו לא הדרך הנכונה… למה לא להתמסר לזה עד הסוף?

תשובה:

שלום לך, שואל יקר!

לפני שנתחיל, אני מוצא את עצמי מתפלא שנער בגילך כבר הגיע לרמת הבנה שכזו. זה מצביע על כישרון יוצא מגדר הרגיל, ורצינות בהסתכלות על החיים. הייתי חושש שבן גילך יתקשה בהבנת התשובה, אך אם לשאלה הזו הגעת בכוחות עצמך – אני סבור שאת התשובה תוכל להבין גם כן… :)

בכל מקרה, אכתוב את הדברים בפשטות ובבהירות, אבל חשוב שתדע שהם עמוקים יותר, וניתן (ואף רצוי!) להעמיק וללמוד אותם עוד ועוד.

השאלה ששאלת, אינה נקודה צדדית בחיינו שאנו חפצים לבררה, אלא שאלה עקרונית ויסודית הנוגעת לעצם ההבנה של חיינו כיהודים וכעבדי ה'. ולכן, לפני שנענה – ברשותך בא נחדד אותה קצת;

היהדות: אסור ליהנות מהעולם הזה!

במקומות רבים, ובייחוד בספרי המוסר, אנו יכולים למצוא ציטוטים המדברים בגנות ההנאה מעולם הזה.

  • "יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו" (קהילת ה, יב)
  • "עד שאדם מתפלל שיכנסו דברי תורה לתוך גופו, יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו" (כתובות קד, ע)
  • "חורבן הנפש בתיקון הגוף ותיקון הנפש בחורבן הגוף" (רמב"ם בהקדמה למשנה)
  • "ככל שיוסיף הישוב בניין יוסיף השכל חורבן" (רבינו בחיי, חובת הלבבות)
  • "אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה…" (ברכות לה.)

מכל הציטוטים הללו אנחנו יכולים ללמוד כמעט בבירור: אסור, או לפחות רצוי מאוד, שלא ליהנות מהעולם הזה! הלא כן?

היהדות: חובה ליהנות מהעולם הזה!

אלא שכנגד ציטוטים אלו, ישנם ציטוטים רבים אחרים – שאומרים בדיוק את ההפך:

  • "אשר ברא בריות טובות ואילנות טובים, ליהנות בהם בני אדם" – נוסח ברכת האילנות. משמע שמטרת בריאת האילנות היא כדי שבני האדם יהנו מהם!
  • על הנזיר נאמר "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש", ומהו החטא? מבארים חז"ל "על שציער עצמו מן היין". משמע שאדם צריך שלא להתנזר מיין אלא לשתות וליהנות ממנו!
  • על העני נאמר "כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו" ומבארים חז"ל (כתובות) שעשיר שיש לו הנאות רבות, צריך שיתן לעני את אותן הנאות שלו!
  • "יכוון ליבו לשם בוראו אשר הפליא חסדו עימו ונתן לו הפירות או הלחם ליהנות מהם" (משנה (ברורה ו, א) – זאת הכוונה הרצויה בזמן ברכת הנהנין!
  • "עתיד אדם ליתן דין לפני המקום על כל מה שראו עיניו ולא רצה לאכול ממנו אף על פי שהיה מותר לו והיה יכול" (ירושלמי קידושין פ"ד הי"ב).

וציטוטים כאלו אפשר להביא לעשות ומאות. ומהם אפשר ללמוד בבירור: יש עניין, אולי אפילו חובה, ליהנות מהעולם הזה.

רגע, אז היהדות בעד ליהנות מהעולם הזה או לא? מה נסגר?

קדש עצמך במותר לך

ברור אפוא, יש כאן משמעות מסוימת שמסבירה את הדברים.

והאמת, לשאלה הזו יש כמה תשובות, שכל אחת מהן היא לא רק תשובה – אלא דרך בעבודת ה', ומשקפת גישה ייחודית בתוך מסגרת היהדות.

אנו ניגע כאן בגישה כללית המשלבת כמה מהן, אך חשוב לדעת שהדברים מורכבים המה, ואפשר ואף רצוי להעמיק בהם עוד ועוד.

הקב"ה ברא את העולם כדי להיטיב לנבראיו. זו הסיבה שכולנו כאן. וההטבה הזו, עיקרה בעולם הבא – ששם הוא העונג הנצחי והאמיתי, ומיעוט שבמיעוט ממנה הוא גם בעולם הזה. וכפי שאמרו חז"ל באבות "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה", כלומר – שבעולם הזה כן יש איזו הנאה מסוימת, אלא שהיא כאין וכאפס לעומת ההנאה העצומה של האדם בעולם הבא.

מה זה עונג? איך נהנים?

כעת, בא נסביר רגע – מה הכוונה עונג? הנאה?

איך וממה אדם נהנה?

חחח… מה הכוונה? נהנה! אוכל פיצה – נהנה! מה יש להסביר?

אז זהו, שיש מה להסביר. כי יש אנשים שפיצה לא טעימה להם, ויש אדם שבדיוק סיים ארוחה דגשנה והוא לא יהנה מהפיצה הזו. מה קובע אם אדם יהנה או לא יהנה?

למה יש כאלו שנהנים מבאנג'י או מסנפלינג מפחיד, ויש כאלו שרק סובלים? למה יש כאלו שנהנים מלימוד תורה ויש כאלו שלא? למה יש כאלו שלא אוהבים מוזיקה, ויש כאלו שעבורם היא עונג צרוף?

התשובה נעוצה בהבנה – מהו עונג.

ההנאה, היא בשתי מילים: מילוי חיסרון.

בשביל שאדם יחוש הנאה, חייבים לקרות שני שלבים: א. שיהיה חסר לו דבר מה, ב. שהחיסרון שלו יתמלא.

כדי שאדם יהנה מפיצה הוא חייב א. להיות רעב מספיק, ודאי שלא שבע, ב. שמנגנוני הטעם שלו יתאימו לכמות המלחים והשומנים המוגזמת שעליה. אם שני השלבים לא יתקיימו – הוא לא ייהנה!

אדם שרצה מאוד לרכוש רכב אך לא היה לו כסף, ולפתע זכה בהגרלה הסינית – ייהנה מזה עד מאוד. אדם שאין לו רישיון, או שיש לו כבר רכב טוב – לא ייהנה מהמתנה הזו.

עד פה מובן? מוסכם?

ההנאה בעולם הבא

כעת, המטרה המרכזית שעבורה נוצר האדם היא – שהקב"ה יוכל להנות אותו, ולהיטיב איתו. וההנאה הכי גדולה שאדם יכול לחוש היא קרבת ה'. כשהאדם בעולם הזה הוא נולד חסום בפני ההרגשה הזו, אך כל הנאות העולם הזה – נובעות מה"יש" היחיד שהוא הקב"ה.

לא אכביד בהסברים, אבל בעצם – כשאדם נהנה מפיצה, או מטיול בקאריביים – הוא נהנה מהאלוקות השוכנת בעולם ומענגת אותו. אלא שכל הנאות העולם כולו הם בבחינת "נהירו דקיק", דהיינו: כמו תריס סגור שיש בו חרך קטן מאוד וקרן שמש דקיקה נובעת בו ומאירה קצת את החדר.

כל התענוגות שאנו אוהבים ומכירים, הם אור קטן וקלוש מאוד שנובע מהאור הגדול והאמיתי – הקב"ה. והן כמו אותה קרן אור קטנה, לעומת חלון גדול הפתוח לרווחה.

בעולם הבא – האדם יכול לחוש את הקב"ה בהתאם לשיעור קומתו שלו, ככל שתיקן את עצמו יותר, כך יוכל לחוש את אור ה' וליהנות ממנו, והנאה זו היא בלי כל השוואה לכל הנאה אחרת שאנו מכירים כאן בעולם.

ההנאה בעולם הזה

וכאן מגיעים אנו לדיון על ההנאה בעולם הזה.

ישנן דעות שונות על סיבת ההנאה הקיימת בעולם הזה. והן כרוכות בשאלה כיצד בדיוק העולם הזה – ה"פרוזדור", מתקן את האדם לקראת העולם הבא – ה"טרקלין".

גישה אחת סבורה כי האדם בעולם הזה צריך להרחיב את כלי הקבלה שלו, כדי שהוא ישאף להרגיש עונג רב ככל האפשר, ולאחר שהגיע למיצוי – יחל לצמצם את כוח הקבלה ולחזק את כוח ההשפעה שלו, כדי להידמות לקב"ה.

גישה אחרת נוקטת כי הקב"ה הוא בבחינת משפיע – והאדם בבחינת מקבל. והאדם צריך לקבל, אך מתוך הכרה וידיעה מיהו המשפיע. כמובן שאדם צריך תמיד לזכור מה העיקר ומה הטפל, ולהתמקד בחיי העולם הבא ולא בחיי העולם הזה.

גישה נוספת טוענת כי דווקא ההנאה של האדם בעולם הזה – כשהוא עושה זאת לשם שמיים, היא זו שמתקנת את העולם ואת האדם. אדם צריך ליהנות, אך לכוון את לבו לשמיים. אדם צריך לאכול, אך לברך לפני כן. אדם צריך להינות, אך לקדש את החומר כל העת ולרוממו לכיוון חיי הרוח. את המאכלים הערבים והמשובחים ביותר – לאכול דווקא בסעודת השבת, בכשרות, בקדושה ובטהרה, לכבוד השבת ולכבוד ה' יתברך.

הבאנו לעיל ציטוט "אסור לו לאדם שייהנה מהעולם הזה", אך לא הזכרנו את ההמשך: "…בלא ברכה". כלומר – עם ברכה מותר ורצוי ליהנות!

והאמת, שאחר העמקה ולמידה ניתן לראות כי במידה רבה הגישות הנ"ל עולות כולן לקנה אחד, ובסוף מובילות יחד לתיקון אחד וליהדות אחת.

תעניות וסיגופים

רק אחרי שהבנו את כל זה, אנו יכולים להזכיר ולדון בדרגות נשגבות יותר, של סיגופים ותעניות.

רבים מגדולי הדורות התפרסמו בסיגופים, בצומות ותעניות, גלגולי שלג וכו', וכמובן התנזרות מקסימלית מחיי העולם הזה. מדוע? יש מצב שהם פספסו את מה שלמדנו כאן?

התשובה היא פשוטה: מדובר בדרגות שבמקומנו כיום (מקומי לפחות) לא שייכות אלינו!

מרן קדוש ישראל ה'בבא סאלי' זצוק"ל העביר את רוב ימיו בתעניות וסיגופים, ופעמים רבות אף עשה תענית "הפסקה" (תענית שבה לא אוכלים שבוע שלם, ממוצאי שבת עד לסעודת ליל שבת שאחריה), כדי לתקן תיקונים נשגבים למען כלל ישראל – תיקונים הנוגעים בתורת הקבלה שאין לנו כל השגה בהם. מובן שאיש לא ידע מכך בזמן אמת מלבד רעייתו, ופעמים שגם היא לא. נו, כיצד הוא עשה דבר כזה?

התשובה היא שכשאדם מגיע לדרגות נשגבות שכאלו, יש דרכים ושיטות רבות לתקן תיקונים שלנו אין כלל השגה בהם. ועד לפסגות אלו – דרכנו עוד ארוכה מאוד מאוד. במקום שבו אנו נמצאים – נכונים הדברים כפי שהוצגו לעיל. במקום בו בבא סאלי עמד, ושאר ענקי הדורות עמו – ישנן דרכים אחרות בעבודת ה'.

ואם בכל זאת חפצים אנו לדבוק בדרכו של הבבא סאלי? אפשרי בהחלט! אלא שצריך להתחיל עם הדברים האחרים שהיה עושה. למשל: ללמוד תורה 20 שעות ביממה בתענית דיבור. אני חושב שאנחנו יכולים להתחיל גם עם חצי מזה…

ואמנם זאת דוגמא קיצונית, אך אפשר ללמוד גם מגדולי ישראל שחיו עמנו עד לאחרונה. כולם מכירים את קירות ביתו המרוטשים והמהוהים של מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל. האם זה אומר שכך צריכים להיראות קירות בתינו? ברור שלא! בדרגתו שלו הוא כבר הגיע למקום בו דברים אלו הם באמת חסרי חשיבות וערך בעיניו, אך זה לא קרה ביום אחד. זה קרה אחרי עשות שנות תורה ביגיעה אמיתית!

סיכום הדברים

לסיכום;

  • הקב"ה ברא את האדם כדי להיטיב עמו, הן בעולם הזה ובעיקר בעולם הבא.
  • האדם יכול ליהנות בהיתר בעולם הזה משפע הטוב שנתן לו הקב"ה, ועל ידי שהאדם נהנה בעולם הזה, מתעוררת בלבו אהבת ה' והודאה על חסדיו.
  • אדם צריך להיות עירני שלא לשקוע בחיי עולם הזה, ולהחליף את חיי הנצח בהנאות חולפות, ולכך כאשר ההנאה בעולם הזה היא על חשבון העולם הבא – ודאי שיש להימנע מההנאה הזו!
  • ההנאה בעולם הזה צריכה להיעשות דווקא מתוך קידוש החומר לדברים רוחניים. למשל, ליהנות מטיול כדי להחליף כוח להמשך עבודת ה' ולראות את פלאי הבריאה, ליהנות מאוכל משובח מאוד לכבוד שבת קדש וכדומה.
  • כשאנו קוראים ושומעים על אנשים גדולים שהתנזרו מחיי העולם הזה, עלינו לדעת כי אמנם זוהי דרך נשגבה שאולי ראוי לשאוף אליה – אך זו גם דרגה שאנו, כיום, עדיין לא נמצאים בה! אנו צריכים ללכת בדרכם, אך קודם כל להתחיל עם הלימוד, עם התפילה ברצינות ועם הברכות בכוונה מרובה. משם בעזרת ה' נוכל להעפיל יום אחד מעלה מעלה, עד לדרגות נשגבות.

ושוב כפי שציינתי, הדברים ארוכים ומורכבים ואפשר להעמיק וללמוד בהם רבות. ממליץ לך לחפש אחרי ספרי מוסר ברמה הרצויה מבחינתך, ולהרחיב את ידיעותיך והשגותיך בתחומי אהבת ה' ויראתו.

בהצלחה, חבר!

ישראל כ.

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני לא מרגיש את קדושת השבת
כשהייתי צעיר, כל שבת היתה רוממות, וקדושה, והרגשתי ששבת זה משהו שאני מחובר אליו היטב, אבל מלפני כחצי שנה בערך, הפסקתי להרגיש את ה'שבת עדן הנפשות'. בהתחלה חשבתי שזה זמני,. אבל ככל שעבר הזמן התחלתי להרגיש שאני כבר לא מחובר לשבת קודש,. אני רוצה להרגיש חיבור עמוק לשבת,. אני רוצה...
הלימוד לא ממלא אותי ואני מודאג מפרנסה
חזרתי בתשובה בגיל 22 דרך ישיבה של חוזרים בתשובה מאד מאד נוחה ונעימה הן ביחס ובגישה והן בחופשיות להביא את עצמך איך שאתה , עם הזמן מאד התחזקתי וגם התחתנתי , ולאחר כמעט חמש שנים שם התחלתי להרגיש שפג טעם הלימוד ואני חש בריקנות מסוימת שאינה עוברת , לא מוצא...
מה אני אמורה להגיב על הטענות נגד החרדים?
מה אני אמורה כחרדית ליטאית טובה , ירא"ש, רצינית, משתדלת, רוצה להקים בית של תורה יכולה להגיב כשאני רואה סירטונים של איש תקשורת שמאשים את החרדים בסחיטת כספים,בהאשמה חמורה בנושא הגיוס בכך שהם לוקחים תקציבים אבל לא מתגייסים, התבלבלתי ביותר. וברור שלי שאני נשארת חרדית ושזה לא אמור להזיז או...
מרגיש תקוע ומיובש בלימוד תורה
אני אברך בסביבות גיל 40, אני לומד באחד הכוללים החשובים בעולם, כולל גדול ומיוחד באמת. וגם שם אני נחשב מאוד לאחד האברכים הטובים ביותר, אני כאן אנונימי ולכן אני מרשה לעצמי לכתוב בצורה גלויה, יש לי באמת כשרון גדול לעומק בסוגיות ואני כמו חצי משיב בכולל, חצאי סדרים שלמים אני...
איך אפשר רק לשבת ולחכות לשידוך שלי בלי לצאת ולחפש אותו?
בכל אחד משלבי החיים בורא עולם נתן לנו סוג של עצמאות ובחירה מאד מוחשית בין הדברים שלא כך בשידוכים ההוראה היא לא לצאת לחפש בחור אלא לחכות להצעה שתבוא עם בחור המיועד וזה קשה לי!!! כי אין לי משהו שאני יכולה לעשות מלבד תפילה !!! וזה מרגיש לי ההפך משאר...
נקרע בין הצורך בפרנסה לבין הרצון ללמוד תורה
ברצוני להתייעץ על הנושא הכלכלי בחיי כאברך חרדי, אני מרגיש במיצוי. אשתי לא יכולה להשתכר יותר ממה שעכשיו, ואני מצד אחד לא רוצה לוותר על החלום להיות גדול הדור הבא… או סתם להיות מונח בלימוד ומצד שני לא מסוגל ללמוד מרוב לחץ. לא מצליח לחשוב על אפיק פרנסה שישאיר אותי...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן