שלום וברכה.

מכתבך נגע מאוד לליבי, והחזיר אותי כמה שנים אחורה לאותה תקופה שבה שאלתי את השאלות האלה, וחשתי את התחושות האלה. הרגשתי היטב את מה שכתבת על היצור המרושע שעושה רע, היו לי כמה כאלה. אני זוכר היטב את התחושה הלא קלה שאני צועק וזועק להקב"ה, ואני לא שומע תשובה, כך לפחות הרגשתי אז.. את הפחדים שצפים ולא מאפשרים לפעול ולעשות. הקב"ה הציב לי כמה אתגרים משמעותיים. אם אוֹמר שצלחתי את כולם בהצלחה זה יהיה שקר, חלק מאותם אתגרים עדיין מהווים אתגר.

אבל עשיתי כברת דרך ארוכה מאוד, ואני עדיין עושה. אני אשתדל לכתוב לך את התובנות שלי מאותה דרך. אולי התשובה שלי לא תהיה מסודרת ומאורגנת לפי סדר השאלות שלך. בהתחלה כתבתי תשובה מפולפלת ומסודרת, אבל מחקתי וזאת התשובה שאני מרגיש שהיא הכי נכונה. אני מקווה ומתפלל שתמצאי את המענה הנכון בתשובתי.

לפני שאכתוב על הפחד והקשר עם הקב"ה, אני רוצה להסביר בקצרה ממש, איך בעצם הקב"ה מנהל את העולם.

הייתה נקודת זמן מסוימת, שלפניה הייתה רק המציאות של הקב"ה עצמו, לא היה כלום לפני. בנקודת זמן מסוימת, הקב"ה התחיל את תהליך הבריאה. התורה מספרת שהבריאה הייתה ששה ימים, ברור שלא הכוונה לששה ימים שלנו, המדרש אומר שהיום הראשון היה שקול לאלפיים שנה! מה שחשוב לנו, שהיה תהליך בריאה דינמי מאוד שהגיע לסיומו בנקודת זמן מסוימת שהתורה קוראת לו: ערב שבת בין השמשות. ומצאת הכוכבים של השבת הראשונה, המציאות התחילה להתנהל כפי שאנחנו מכירים אותה. ההבדל הגדול, שהתהליך הבריאה מציאותו של הקב"ה הייתה גלויה וברורה. הקב"ה עשה את התהליכים באופן כולי ויזום כל הזמן. שהגיעה השבת הראשונה, הקב"ה קבע חוקים וכללים מוגדרים וקבע שחוקים וכללים אלה מעכשיו יתנהלו עצמאית. אמנם כל החוקים הקבועים והמציאות בכלל עדיין זקוקה לאנרגיית הקיום שלה, והקב"ה כל הזמן מזרים את אנרגיות הקיום האלה, כי בלי אותם אנרגיות אין יכולת קיום. אך הקב"ה בשלב זה של המציאות יצא מאור הזרקורים ונשאר נסתר ולא גלוי. הסיבה הפשוטה לכך, כדי לאפשר לבני האדם חופש מלא של בחירה. הקב"ה ברא את בני האדם ונתן להם חופש פעולה כמעט מוחלט. חופש פעולה להשתמש בשאר הברואים והנבראים כרצונם. הקב"ה גם נתן לבני האדם הוראות ברורות איך להתנהל בעולם ואיך להשתמש בחופש הפעולה בצורה נכונה, זוהי התורה. אבל הקב"ה גם נתן אפשרות לבני האדם להתנהל אחרת מהתורה.

יתרה מזאת, הקב"ה יצר בנו שני כוחות מנוגדים זה לזה. התשוקה לעשות טוב – יצר הטוב, והתשוקה לעשות רע – יצר הרע. הסיבה פשוטה. אם יש רק אופציה אחת לעשות טוב, אין כאן בחירה באמת. בחירה יכולה להיות רק כשיש מינימום 2 אופציות. אבל גם אם יש שתי אופציות, אבל כוחו העוצמתי של צד אחד ברור, אין כאן באמת חופש בחירה. גם למלאכים יש חופש פעולה, אבל כמעט ולא שמענו על מלאכים שעושים עבירות, כי עוצמתו של הקב"ה ברורה להם. רק במקרה אחד שבו 2 מלאכים ירדו בדמות בני אדם, כשהם היו בדמות בני אדם, הם חטאו הבנות האדם. כי כשהם נכנסו לגוף אנושי, הוסתר מהם כוחו הגדול של הקב"ה.

בהתחלה גם בני האדם היו אמורים לחוות את עוצמתו של הקב"ה, אדם הראשון וחווה היו בגן עדן התחתון. אבל האנושיות ניצחה, ואדם הראשון נזרק משם, ומאז החוויה של מציאות הקב"ה כבר לא חזקה כמו לפני. דור המדבר כן זכו לחוות את המציאות של הקב"ה, אבל זה היה חד פעמי. בבית המקדש גם זכו לחוות את מציאות הקב"ה בצורה מוגבלת יותר, אבל המציאות מראה שזה לא הספיק.

הרש"ר הירש זצ"ל מסביר, שהקב"ה בעצם מוביל את האנושות כולה, ואת עם ישראל בפרט, תהליך חינוך עמוק שבסופו נגיע ונחווה את עוצמתו של הקב"ה בלי פילטרים, כמו המלאכים ואולי אף יותר.

אם הקב"ה היה עונה לנו מידית, לא היה לנו את חופש הפעולה האמיתי. ונכון, יש לזה מחיר לא פשוט. כי ישנם בני אדם שהרי התפשט בהם והם נהפכו להיות רעים, זה קרה בגלל הבחירות שלהם, לא בגלל שהקב"ה עשה אותם רעים. יתכן שהקב"ה ברא אותם עם נתונים שקל להם להיות רעים, אך הבחירה שלהם הייתה צריכה להיות לעבוד על עצמם ולא לעשות מעשי רשע.

הרב דסלר זצ"ל במכתב מאליהו כותב, שעיקר השכר והעונש זה על הבחירה במעשה זה או אחר, ומעט על המעשה עצמו.

הקב"ה יצר מושגים רבים בעולם, ואנחנו בני האדם אמורים להשתמש בהם בצורה נכונה. הפחד, למשל, הוא אחד המושגים האלה.

וכאן, אני מרגיש צורך להדגיש נקודה חשובה מאוד. מה שכתבתי עד עכשיו, זה לא שולל שהרבה פעמים נכפה עלינו מצבים מסוימים שאינם בשליטתנו. אין זה אומר שיכולנו להימנע מרגש כזה או אחר, ואם אנחנו חווים רגש מסוים זה בגלל שאנחנו לא מספיק טובים או שאנחנו לא בסדר. אם אריה רעב שואג מולי, אין לי אופציה אחרת לא לפחד.. אני מפחד. המצב הזה נכפה עליו. הגמרא גם מכירה בכך שיש מצב שאדם פועל לכאורה מרצונו, אבל הרצון הזה מלכתחילה נכפה עליו ללא יכולת להתנגד, זה נחשב שהאדם פעל שלא מרצונו. אם דוחפים לאדם חתיכת חזיר לתוך הגרון, באופן טבעי הוא יבלע, אין לו יכולת לעצור את רפלקס הבליעה, זה לא יחשב לו שהוא אכל חזיר והוא לא יצטרך לעשות תשובה על אכילת חזיר.

הקב"ה בהחלט ברא את רגש הפחד בשביל מטרה מסוימת. הפחד, אומר הרש"ר הירש זצ"ל, הוא הרושם מפני הסכנה. זאת אומרת, זה לא איזה רגש עלום ולא מובן שמנותק מהשכל, זה מבוסס על השכל ועל ההבנה, שמה שמולי מהווה לי סכנה. לפעמים, בגלל אירועים כאלה ואחרים שלא בשליטתנו אנחנו מרגישים שמצבים או דברים מסוימים מהווים לנו סכנה. וזה נכון שלא תמיד זה הגיוני, אך לפחד יש את ההיגיון שלו, בדרך כלל הוא משתמש בשכל שלנו והיכולות אחרות כדי להיות נוכח ולהשתרש בתוכנו עמוק.

הקב"ה גם יצר את המושג שסכין חותכת, אך האדם בוחר האם לחתוך בסכין אוכל או להרוג. יש רעלים שבמינון קטן מצילים בני אדם. בני האדם הם אלה שבוחרים באיזה מינון להשתמש.

והקב"ה הוא מאריך אף, הוא לא ממהר להתערב במציאות. הוא נותן לנו לחוות את התהליכים. הוא נותן לנו את אנרגיית הקיום ולפעמים כן מתערב, אבל ברוב מוחץ של הפעמים ההתערבות תהיה מוסתרת. בעת הצורך הקב"ה כן מתערב ומשנה תהליכים. כביכול הוא שם מעט אצבע בתוך התהליך, והתהליך מקבל כיוון שונה. הגמרא אומרת, שמאז שהקב"ה סיים את בריאת העולם, הוא יושב ומזווג זיווגים. כלומר, מדי פעם הוא מתערב בסתר, היכן שצריך.

למשל, ידוע לנו שלב מלכים ושרים ביד ה'. כשאנחנו מסתכלים על מלכים ושרים, בעיקר בראייה היסטורית, אנחנו יכולים להבין איך הקב"ה עשה זאת.

עוד נקודה חשובה שאנחנו צריכים להבין בהתנהלות העולם. הקב"ה יצר בעולם ממדים שונים. יש את המימד המציאותי, שאותו אנחנו חווים ויש את המימד הרוחני. וישנם השפעות מוחלטות זה על זה. הקב"ה נתן לבני האדם, ובמיוחד לעם ישראל, את היכולת לתת כוחות לכוחות הרוחניים המימד הרוחני. והכוחות האלה מתחלקים לשניים. כוחות הטוב כוחות הרע – הסיטרא אחרא. כשבני האדם, במיוחד יהודים, עושים טוב, זה משפיע אנרגיות חיוביות לכוחות הטוב, כשעושים רע זה משפיע אנרגיות שליליות לכוחות הרע. והם בתורם משפיעים עלינו, על בני האדם, אנרגיות חיוביות או שליליות. זה מעגל קסמים שלא נגמר. והקב"ה נתן את היכולת בידי בני האדם להכריע את המלחמה התמידית בין כוחות הטוב לכוחות הרע.

אני מאוד מבין את התחושה שאין פיתרון ואין דרך יציאה, במיוחד שהפחד משתלט שוב ושוב, והתחושה הלא קלה שהכל סוגר עלינו ואין מוצא. הייתי שם וחוויתי זאת. אך דעי לך, שתמיד יש דרך יציאה, לפעמים הוא מוסתרת וצריך למצוא אותה בזכוכית מגדלת. אבל מוצא יש. אני מצאתי בסוף את המוצא שלי, אין לי ספק שגם את תמצאי את המוצא שלך. אני אשתדל לתת לך רעיונות שיעזרו לך למצוא את הדרך.

אני ינסה לענות עכשיו לפני הסדר של השאלות שלך, אני מקווה שאצליח לתת לך מענה.

1.

עיקרון כוונה חיובית עליונה, אומר, שבכל דבר גם שלילי אנחנו יכולים למצוא כוונה שאפשר לקרוא לה חיובית. אין זה מצדיק כלל מעשה רע. זה אומר שגם שאדם עשה מעשה רע, ואין התר או הצדקה למעשה הזה, אם נבדוק לעומק נגלה מטרה עליונה שהיא טובה. והיא זאת שהובילה את האדם למעשהו. כשאנחנו יודעים מה אותה כוונה אנחנו יכולים לתת מענה אחר, או נכון יותר האדם יכול למלא את הצורך בדרך אחרת חיובית. כלפי רגש הפחד, נכון שהבסיס לקיומו של הפחד הוא חיובי, זה רושם מפני הסכנה. יש סכנה, אני מזהה אותה, ופועל לנטרל את הסכנה. אך לפעמים הפחד משתמש בהיגיון שלנו ובעוד יכולות שלנו, ויותר היגיון משלו ומזהה דברים שאינם סכנה קיומית כסכנה. כשאנחנו מכירים את הכוונה העליונה של הפחד, שזה בא להגן עלינו ממשהו, אנחנו יכולים לבחון האם המצב שלפנינו, שמזוהה אצלינו סכנה, האם הוא באמת סכנה? הפחד ישתמש בכל דבר שהוא יכול כדי להצדיק את קיומו, במיוחד שאנחנו מתחילים להתעמת מולו, הוא ילחם בכל כוחו להישאר. וצריך כאן להדגיש, גם אם הפחד, מצד ההיגיון הבריא, הוא מיותר, אבל האמת היא, שאם הוא נמצא אצלנו, יש לו סיבה אמיתית להיות. הפחד לא מגיע מכלום. יש חוויה או סיפור או כמה שבעקבותיהם הפחד התחיל להשתרש אצלנו. תהליך הריפוי מהפחד יכול להיות ארוך ועמוק. נכון שהמושג פחד ביסודו, הוא טוב. אבל לפעמים המושג הזה מסבך אותנו. בדיוק כמו שיש בנו שני צדדים, צד של טוב ומד של חושך. גם לפחד וכדו' יש צד טוב וצד פחות טוב. בסעיף 3 אני אשתדל לתת לך רעיונות מעשיים לעבודה על הפחד.

2,

אני יסביר מעט יותר. כל פעולה של אדם משפיעה במישרין על המימד הרוחני. הקב"ה בחר בעם ישראל וקבע שהשפעת המעשים שלהם תהיה חזקה יותר. הקב"ה בחר בנו לא כי היינו יותר טובים מאחרים, ההיסטוריה מוכיחה. אלא דווקא בגלל שלכם ישראל יש תכונה ייחודית. עם קשה עורף, עם עקשן וחשדן. עם שלא מקבל כל דבר כמובן מאליו. אם דווקא העם הזה, העקשן והחשדן מקבל את מרות הקב"ה והתורה, סימן שיש כאן משהו עמוק ונכון. עם ישראל צריך להציב את הדוגמא לשאר העמים איך צריך להתנהל נכון בעולם. לכן ההשפעה של מעשי יהודי חזקה יותר ומשמעותית יותר לעומת גוי. עם ישראל יוּעַד להיות חיל המשמר, כוח הקומנדו של הקב"ה בעולם.

ולכן גם הפתרונות לפעמים יהיו שונים מיהודי לגוי. התורה ומצוותיה, זה הפעולות הנכונות שבעשייתם או אי עשייתם יהודי משפיע אנרגיות חיוביות לכוחות הטוב המימד הרוחני, והם בתורם ישפיעו חזרה אנרגיות חיוביות, מזוקקות יותר ועוצמתיות יותר.

אני מקווה שהרעיונות שאכתוב בהמשך יתנו לך את הכלים למצוא את הדרך שלך לפיתרון.

3.

אני אדם שמגמגם. לקח לי כ25 שנה להבין, שעיקר הסבל שלי מהגמגום הוא בעיקר, שאני עצמי לא קיבלתי את עצמי כמגמגם. אני כותב עכשיו ספר על הגמגום שלי, כשהוא יצא לאור תוכלי לקרוא בו את המצבים ההזויים שעברתי.

היו זמנים שהסבל מגמגום שלי היה קשה מנשוא. היה לי מאוד קשה בהתחלה להבין שאין טיפול או תרופה שיכולה להעלים לי את הגמגום, רק נס. התפללתי ובכיתי להקב"ה שיקח ממני את הגמגום, שאני רוצה לדבר כמו כולם. עברתי תהליך, עזרו לי חברים טובים שמגמגמים, עד שיום אחד נפל לי האסימון. זה בסדר שאני מגמגם. אז יש לי דיבור בקצב שונה מאחרים. בעיקר הבנתי שנלחמתי עם עצמי, שלא הסכמתי לקבל את עצמי איך שאני. הבנתי, שיש לי זכות מלאה להיות מי שאני ולדבר איך שהדיבור שלי. ואין זכות לאף אחד אחר להחליט לי מי אני יהיה ומה אני יהיה ובעיקר, איך אני ידבר. באותו רגע שהבנתי שאני בסדר גמור, ויש לי את הזכות לדבר שונה, ואם יש לי גמגום, זה לא אומר עלי יותר מזה שאני רק מדבר שונה. חלק משמעותי מהסבל נעלם!

זה בסדר לפעמים להרגיש לא יכולים או לפחד גם אם החברה מגדירה שֶמִמַה שאני מפחד זה שטותי, אז מישהו אחר חושב אחרת ממני, מבחינתי זה בסדר גמור לפחד משטויות גם. ובשבילי זה לא שטויות זה משהו מפחיד.

הרעיון כאן, זה קבלה עצמית מלאה. מי שאת איך שאת על כל המכלול שהוא את, זה נהדר ושלם. כל אדם הוא עותק יחיד ומיוחד בעולם. לא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו, משחר ההיסטוריה ועד סוף ההיסטוריה. ויש לך דברים שרק את יכולה להביא לאנושות, את ולא אף אחד אחר!

ההבנה הזאת, תשחרר אצלך לחץ ותאפשר לך למצוא את הדרך המיוחדת והייחודית שלך להתגבר על הפחד והסבל.

הצעה: כתבי לעצמך את המשפט הזה: "אני בסדר גמור. מי שאני זה נהדר. אני יותר יחיד ומיוחד בעולם, לא היה כמוני ולא יהיה כמוני. מי שאני איך שאני זה שלם. הזכות שלי להיות מי שאני ואיך שאני נובעת מעצם היותי אני. האישור שלי להיות בעולם הזה ויש לי מקום זה עצם זה שאני חיה.". את המשפט הזה תשנני כמו תפילה. אפילו לא כמו תפילה, אלא שזה יהיה התפילה שלך.

במשך הזמן, התת מודע יקבל את זה ויפנים את זה, והלחץ ירד משמעותית. את יכולה גם ללכת ברחוב ולחשוב את זה. אל תתייחסי למחשבות האחרות שבטח יצוצו בהתחלה. גם בהם אל תלחצי למחוק אותם. תני להם מקום של כבוד. זה העניין, זה בסדר גם שהמחשבות האלה מגיעות וצצות.

כמשל, כשמישהו ממציא תוכנת מחשב משוכללת, התוכנה מושלמת. נכון, גם תוכנה מושלמת צריכה עדכונים מדי פעם. אבל הצורך בעדכונים לא מבטל את עצם היות התוכנה מושלמת.

כמו שהבטחתי, אכתוב לך כאן רעיונות איך למצוא את הדרך החוצה מהקושי ו/או הסבל והפחד.

קני לך מחברת, הכי יפה והכי מושכת. עט יפה ונוח. ותתחילי לכתוב שם הכל. לא משנה הסדר לא משנה הנושא, פשוט לכתוב מה שעולה בראש ואיך שזה עולה בראש. אל תסנני כלום. מה שעולה בראש, פשוט לכתוב. גם אם הכתיבה תיקח לך כמה ימים. עדיף לא לכתוב ברצף כל היום, מדי פעם תעצרי ותעשי משהו שכיף לך לעשות עושה לך טוב, אפילו משהו קטן. אם תסיימי מחברת אחת ועדיין יהיה לך צורך לכתוב, קני עוד אחת. אל תהססי להרגיש. גם אם בא לך לבכות באמצע, זה בסדר, או שבא לך לרקוד, עוד יותר טוב.

הרעיון של כתיבה, זה להוציא החוצה את מה שאנחנו מרגישים. הכתיבה עצמה עושה פלאות. כשאני עשיתי זאת, כתבתי במשך יומיים 2 מחברות מלאות, בכיתי כעסתי שמחתי רקדתי ניגנתי, אבל בסוף שהסתכלתי על 2 המחברות חשתי הקלה. הרגשות המחשבות התחושות לא היו משהו מעורפל ולא מובן ולא ברור, היה להם מקום של כבוד. נתתי כבוד לרגשות שלי, זה היה בסדר מה שאני מרגיש. תנסי זאת, זה יקל עלייך מאוד.

בשלב הבא אני מציע, לקנות חבילת דפים, או כמה מחברות. כל דף (או מחברת או פנקס) להתחיל להגדיר לעצמך קושי אחד או פחד אחד. כתבי מה שעולה לך לראש מבלי לסנן שום דבר. המחברות שכתבת יכולות להיות לך לעזר בשלב הזה. להגדיר כך. אני מפחדת מבדיקות דם כי (אני כותב כדוגמא) אני מפחדת שיכאב לי נורא והדם לא יעצר. נסי לפרט יותר. יכאב לי נורא כי ידקרו אותי עם מחט, הדם אולי לא יעצר ואז ייצא לי כל הדם ואני ימות. למה אני חושבת שיכאב לי נורא והדם לא יעצר? כי… בשלב הזה יעזור מאוד שיטת הספגטי של שאלת לַמַה וה'ואז..'. למה אני חושבת שיכאב לי נורא? כי דוקרים אותי בזרוע. ואז.. אולי יפגעו לי בעצב.. ואז… היד תהיה משותקת, ואז.. אני לא יוכל לעשות דברים. למה? כי היד משותקת..

כך תכתבי על כל פחד קושי ו/או סבל. כל רגש יקבל דף או מחברת משלו. את לא חייבת להתחיל עם הכל, תתחילי עם משהו אחד שנראה לך הכי משמעותי.

בשלב הזה כבר הרגש/הפחד יהיה יותר מוגדר וברור. זה שלב קריטי בתהליך הריפוי. כי עוצמת הסבל מפחד, למשל, זה שהוא משהו עמום ולא מוגדר. הפחד עושה ויעשה הכל כדי להישאר עמום ולא ברור, לכן כשאת כותבת, תשתדלי להגדיר ולהבהיר כמה שתצליחי. אפשר לחזור על התהליך הזה כמה פעמים שנראה לך לנכון, עד שיהיה לך מוגדר וברור.

השלב הבא, תנסי למצוא נקודה אחת בשרשרת המחשבות והפרדיגמות השליליות, נקודה אחת שנראה לך שאם תשני אותה זה ישפיע על כל השרשור של המחשבות. ותנסי להפוך אותה למשהו חיובי. לפחות תתחילי לנסות. אל תחששי ואל תבהלי אם זה לא מצליח. בהתחלה הפחד או הקושי יתנגדו מאוד. אז תבחרי לך נקודה קטנה שיהיה לך קל להתמודד איתה.

את יכולה ככלל, לבחור לעצמך נושא אחד לעבודה אישית, אל תתחילי לעבוד על הכל בבת אחת. אפילו משהו קטן וקל. התחלת את השינוי.

ואני מדגיש! שאת עושה שינוי בעצמך, את לא מנסה להפוך את עצמך למישהי אחרת! את רק עושה עדכונים שאת רוצה לעדכן כדי לשפר עוד קצת את עצמך. זה נכון, שאת מעדכנת ומשפרת, יפתחו לך דלתות חדשות ומעניינות. יכולות מרתקות פתאום יצוצו וירצו לבוא לידי ביטוי, זה נהדר.

דרך נוספת שיכולה לעזור לפחד, לדוגמא פחד מבדיקות דם. זה פשוט לעשות, לתת לפחד להיות נוכח, אבל לא לעצור את מה שהחלטת לעשות. כדי לעשות זאת בהתחלה במקום מוגן, למשל, ללכת לאחות שידועה ברגישותה. הרעיון לצבור חוויות חיוביות ככל שניתן לגבי נשוּא הפחד. אפשר לקחת מישהו שאת סומכת עליו שילווה אותך ויתן לך תמיכה ועזרה כשצריך. זה בעצם אחד היסודות של הבעש"ט: סור מרע ע"י שתעשה טוב .

המלצה שלי, לקנות את הספר 'לפחד ולהישאר בחיים' של גאווין דה בקר. ספר מדהים שמסביר על אינטואיציה שזה בעצם תהליך מהיר ביותר של הסקת מסקנות ממידע קיים, ונותן עצות פרקטיות לזהות אלימות אפשרית ואיך להימנע. ספריו של הרש"ר הירש זצ"ל, במיוחד אגרות צפון וחורב, יפתחו לך אפיקי מחשבה עמוקים וחדשים. מומלץ מאוד.

4.

דרכו של הקב"ה היא לתת לבני האדם להתמודד בכוחות עצמם באופן גלוי, והוא מתערב באופן מוסתר. כמו האיש שמאחורי הבמה בתאטרון. שוב, אם הקב"ה יתערב באופן גלוי, אז איזה חופש פעולה יש לנו?

תחושת הבגידה ממישהו, מגיעה לאחר שאנחנו חושבים שהוא מחוייב לנו לזה ולזה. אני חשתי בעבר, שאם הקב"ה שם אותי כאן בעולם הזה, אז מחובתו גם לדאוג לי. אם הוא שם אותי כאן בעולם הזה, ולא דואג לי, אז הוא בעצם מפקיר אותי או שונא אותי ולכן נותן לי עונשים כל הזמן ומכביד עלי.. לקח לי זמן ועיון עמוק להבין כמה דברים. לא אשקר, בהתחלה היה לי קשה עם התובנות האלה, הסבל והקושי היו חזקים, אבל ככל שהתעמקתי הבנתי. והאמת, אני עדיין מתעמק ומנסה למצוא תשובות טובות יותר (זה הסיבה המרכזית שהתעכבתי בשליחת התשובה).

חבר טוב שלי, שאמו נפטרה כשהיה בגיל 11, סיפר לי שהוא שאל הרבה רבנים, חלקם ידועים ומפורסמים, שאלה אחת: למה?? הוא היה בן 11, זה לא הזמן הקב"ה מעניש על עברות, אז למה הקב"ה לקח לו את אמא? הוא קיבל הרבה תשובות שלא הניחו את דעתו. עד שהוא שאל את האדמו"ר מביטשקוב זצ"ל. והאדמו"ר ענה לו: למה? למעלה! אתה רוצה תשובות? הן קיימות, אבל למעלה. הקב"ה יתן לך את כל התשובות לשאלות, אבל בשביל זה צריך להגיע למעלה. חכה עד אחרי המאה עשרים שלך, ותקבל את כל התשובות. החבר שלי לא ידע, אבל זה נתן לי תשובה.

חשבי על כך. נסי להבין את ההיקף שהקב"ה מנהל בבת אחת. נחשב רק את בני האדם. יש בעולם כ8 מיליארד בני אדם, כל אחד הוא יחיד במינו, יש לו את רצף האירועים האישי שלו מיום היולדו זה לכשעצמו, דורש ניהול משמעותי. ולנהל את האירועים שלו במקביל לבני משפחתו הקרובים, ואת האירועים שלהם במקביל לאירועים של בני השכונה, ושל בני השכונה במקביל לבני העיר, ושל בני העיר במקביל לתושבי הארץ, וליבשה, ולכולם. כמו תוכנת מחשב לשח מט, שעל כל פעולה של השחקן היא מחשבת מיליארדי אפשרויות, כך הקב"ה מחשב על כל פעולה של כל אדם, ביחס לשאר הפעולות והאירועים האישיים, והכל צריך להיות בסנכרון מדויק, גם ברמה האישית וגם ברמת החברה הקרובה והרחוקה, ושל כלל האנושות כולה! אנחנו יכולים רק להבין שמדובר במארג בלתי נתפס שמתרחש כל רגע. והקב"ה הוא זה שמפעיל הכל. לנו הנבראים, אפילו למלאכים אין את היכולת המלאה להבין את הקף העוצמה הזאת. ודיברתי כרגע רק על בני האדם, מצרף לזה את בעלי החיים והצמחים, בעצם את המציאות כולה. זה בלתי נתפס. אגב, רק בשנים האחרונות המדע החדיש מתחיל למצוא שבדברים שנראים אקראיים, בעצם יש שם סדר מורכב מאוד. רק מתחילים להבין שזה קיים, הצליחו להבין חלק מזערי מאותם סדרים. אז אני יודע, ואני מקווה שתקבלי את התובנה הזאת, שיום אחד הקב"ה יתן לך להבין לעומק לפחות את מה שנוגע אלייך. שהקב"ה יתן לך את התשובות שלך.

כשאני קורא את מה שאני כותב, אני יכול להתחיל להבין למה הקב"ה נתן לי את מה שנתן לי. רק בזכות מה שעברתי, אני יכול לכתוב לך את הדברים והתובנות האלה.

כשאנחנו מתחילים לקרוא מאמצע הספר, ומפסיקים באמצע, אנחנו לא יכולים להבין את הסיפור כולו.

ואגב, אחד מדרכי הפעולה של כוחות הרע בעולם, זה להעצים בתוכנו את התחושות הקשות של בגידה והתעלמות מהכאב שלנו, במטרה להרחיק אותנו מהקב"ה. הם יעצימו כל רגש שלילי וקשה ויעשו כל שביכולתם שמרגיש את כובד הכאב והקושי. זה הלחם והחמאה שלהם. וכשאנחנו לא נשברים, ומכניסים אפילו מעט אור ושמחה לעצמנו, זה מזעזע אותם.

5.

אם נתבונן, נבין את ההבנה הפשוטה, הקב"ה לא צריך באמת את התפילות שלנו.

בגישת העולם, תפילה היא לתת לאל טפיחה על השכם, האל מרוצה ומבסוט, אז הוא מעניק חזרה שפע וטוב. אם לא מתפללים לאל, אז הוא כועס ונותן על הראש עם אלת בייסבול. כלומר, המתפלל מתפלל מהפנים לחוץ. גישת היהדות, מסביר הרש"ר הירש זצ"ל, שונה לחלוטין. המתפלל מתפלל מהחוץ כלפי פנים, כלומר, תפילה מטרתה להטמיע בתוכנו אמיתויות ותובנות. אמיתויות אלה נועדו לנו שנכיר את עוצמת הקב"ה ואת יכולתו המוחלטת לשלוט בגורלנו. מה שאת מדברת עליו, נקרא תחינה. המתחנן מבקש מאחר שיעזור לו ויתן לו, במקרה שלנו מהקב"ה. לאחר תחינה יכולה להגיע חנינה, כלומר, הקב"ה מחליט לתת את הרצון המבוקש. אין הכרח שבכל תחינה נקבל חנינה. אפילו משה רבינו לא קיבל את מבוקשו. כי נתינת חנינה תלויה בגורמים נוספים. בעצם יש כאן בקשה מהקב"ה להתערב במהלך האירועים שהוא קבע מסיבות רבות, ולשנות את מהלך האירועים. שינוי כזה דורש גם שינוי עמוק בכל מארג האירועים במציאות. לשינוי כזה צריך סיבה. כשמישהו מגיש בקשה להנחה בארנונה, ישנם קריטריונים ברורים, אם המבקש עומד בקריטריונים, הוא יקבל הנחה, אם לא, בקשתו נדחת. כדי שנקבל את מבוקשינו מהקב"ה, אנחנו צריכים לעמוד בקריטריונים. לא סתם אין סומכין על הנס. כי מה מבטיח לנו את הנס? האם אנחנו עומדים באותם קריטריונים? הסיבה השניה שלפעמים הקב"ה דוחה את מילוי הבקשה שלנו, כי מילוי הבקשה יפגע בחופש הפעולה שלנו, בכוח הבחירה שלנו. זאת הייתה הסיבה שהקב"ה לא הראה למשה את אחדות הפעולות שלו ממש, כי אם היה מראה לו את אחדות הפעולות שלו בעולם, היה נפגע משמעותית חופש הפעולה – כוח הבחירה של משה.

כשאנחנו אומרים תהילים, למשל, אנחנו בעצם מטמיעים בתוכנו אמיתויות שונות. כשאנחנו מטמיעים זאת בתוכנו, אנחנו בעצם יוצרים זכויות נוספות, על גב זכויות נוספות אלו, אנחנו יכולים לבקש, להתחנן, להקב"ה. אנחנו יכולים להוסיף גם זכויות אחרות ולבקש על גבן בקשות, הרבה פעמים הקב"ה, שהוא רחום וחנון, נותן לנו את מבוקשינו. המשנה אומרת: עשה רצונו רצונך כדי שיעשה רצונך רצונו. המשנה בעצם נותנת לנו את הכלל שאם נבצע אותו ככל יכולתנו, אז הקב"ה גם יעשה לנו כלפינו מעבר.

עוד נקודה, מצד אחד, הנשמה היא בעצם צינור הקשר שלנו עם הקב"ה. לכל אחד יש את הצינור הזה. המצפון, למשל, כותב הרב יעקב יחיאל וינברג זצ"ל בעל השרידי אש, הוא קול ה' המהדהד בנשמה. את צינור הקשר הזה, אנחנו צריכים לנקות היטב כדי שנהיה יכולים לשמוע את דבר ה'. אחת הדרכים העתיקות לכך, היא דרכי הנבואה. אם צינור הקשר לא נקי, לא יעזור כמה שהקב"ה ידבר איתנו, יהיו לנו קשיים בשמיעה ובהבנת דברי ה'.

מצב זה, הוא לא תקשורת לעתיד, היא תקשורת בהווה. רק ננקה את צינור התקשורת ונשמע הכל.

טיפ קטן שכתוב בספרים הקדושים, אם באמצע התפילה פתאום אנחנו מרגישים איזו שמחה פתאומית, סימן הדבר שברגע זה התקבלה תפילתנו. אם נבחן לעומק, נגלה מצבים שבהם התפילה התקבלה, אפילו חלקית.

עוד נתון חשוב, לפעמים כחלק מאותו מארג מורכב מאין כמותו, הקב"ה לוקח תחינה על דבר מסוים ומעביר אותה לדבר אחר. אנחנו רק צריכים להבחין בזה.

אני מקווה שנתתי מענה ראוי ונכון. האומץ שלך והכנות וחיפוש האמת ראויים להערכה.

ישראל ש.