שואל יקר,

ווואו!!!

איזו שאלה יפה!

אני כל כך מודה לך על שאלתך העמוקה. בזכותך, בטרם השיבותי לך, התחלתי לחשוב כמוך, בזכותך…

חשבתי על כל כך הרבה דברים שלא חשבתי עליהם קודם. כמו למשל, האנטיביוטיקה שקיבלתי מדר’ כהן, רופא המשפחה שלי. ממה היא עשוייה. פתחתי את קפסולה וראיתי גרגירים קטנים, תהיתי לשם מה צריך כל כך הרבה מהם. העטיפה נראתה לי מעניינת, הכנסתי אותה לתוך כוס מים והיא נעלמה ברגע. תהיתי האם זה קורה גם בתוכי ומתי.

גיליתי לעצמי פתאום עולם שלם של תהיות שאין לי להם תשובה.

בזכותך.

המשכתי לשאול את עצמי שאלות חכמות ומעניינות. לפתע הרגשתי בדכדוך שאופף אותי. גיליתי שאני יותר לא יודע מיודע..

מחשבות שלא עלו לראשי מעולם, החלו פתאום צצות ומשנות את תפיסת העולם שלי מאדם שהחזיק מעצמו חכם וכשרוני, יועץ ומטפל רגשי לאדם שהוא… סליחה על הבוטות… טיפש מטופש.

כיצד יתכן שאדם שהוא צעיר ממני לפחות בחמש עשרה שנים נמצא במיון, יודע את כל התרופות בעל פה ואפילו נושא תג שעליו מתנוסס לתפארת התואר הנכסף ‘רופא’.

אנשים צעירים ממני יודעים לנתח ולפרשן בדיקות דם תוך דקות ואילו אני, חוץ מלקרוא את המילים באנגלית… כלום.

למה גלים כל כך גבוהים?

למה הגלים מתנפצים זה אחר זה ולא שובתים ומלינים על כך שאין להם המשכיות?

ומדוע נערים שלא חטאו עדיין טובעים?

ותינוקות?

ומדוע ילדים ניצלים ברכבים

ומדוע יש תאונות?

ומחלות?

וקורונה?

כל כך הרבה שאלות יש לי ללא תשובות.

ועדיין אני מתפלל ומקיים מצוות.קשה לי לדעת שלא הכל אני יודע אבל גם בן לא יודע את כל החשבונות של אביו ואנו הרי נקראים ‘בני תורה’, לאמור: גם כשאיננו יודעים הכל, עלינו להאמין שיש הגיון במה שאבא מחליט…לא תמיד אנו יודעים מה ההגיון, אבל גם מה מכיל כל סוג אנטיביוטיקה איננו יודעים ועדיין לא שואלים שאלות על רופא..

וכשאנחנו עדיין לא רגועים ,אנו מבקשים חוות דעת שנייה ממי? מרופא…

כשמשה רבינו רצה לבקש מריבונו של עולם לדעת את ההגיון העומד מאחורי האירועים אותם אנו חווים, עונה לו ריבונו של עולם: ‘וראיתם את אחורי,ופניי לא יראו’

כשמה רבינו מבקש מריבונו של עולם ‘הראיני נא כבודך’- שתף אותי, עונה לו הקב”ה: רק לאחר מעשה, בפרספקטיבה תוכל לראות את הערך המוסף במה שקורה..

אלישיב, מאוד קשה להישאר בחוסר שיווי משקל רגשי, קשה לדעת שאנו נמצאים בעולם בו לא הכל גלוי וידוע לנו.

אנשים רבים חווים כיום חוסר אונים משווע בגלל המצב הקשה בו חוסר הוודאות סביב נגיף הקורונה תופס כל חלק בחיינו.עיקר הקושי נעוץ בכך שהסוף אינו ידוע. למרות הכל אנשים קמים, יוצאים מהבית, מתפקדים,מי יותר- מי פחות. גם כשחוסר האונים משתלט על חיינו, עלינו להמשיך לאכול, לשתות, להמשיך לחיות.

גם אם חלילה נחליט לשבות .לא נתפלל, לא נודה על כל כולנו לקב”ה, וכי זה ישנה את המצב או יחריף אותו? לדעתי, מה שמחזיק אותנו, בשונה מאחרים שאינם מאמינים,הוא המשמעות שאנו נותנים לקורה לנו ומשליכים את יהבנו על רופא כל בשר ומפליא לעשות. לא תמיד נקבל תשובות לשאלות שלנו אבל לפחות אנו יודעים שיש לנו את היכולת לשאול שאלות ולהבין שגם אם אין לנו תשובות, עדיין אנחנו מאמינים שבסופו של דבר יש סיבה ומסובב.

אני ממליץ לך לנסות משהו שהצלחתי בו בזמן האחרון, בזכותך.

נסה למצוא בך נקודת כוח משמעותית שבה אתה חזק בשגרה. נסה לבדוק מכל כיוון את נקודת החוזק שבך. הבט בה, תבדוק היכן אתה מוערך ממנה, מה הערך המוסף שאתה משיג בעקבותיה. החזק בנקודה זו והמשך בשגרת יומך כשאתה מנסה לאתר עוד נקודות כח.

אינני מתכוון להמליץ לך לשכוח מהקושי,חלילה,אלא פשוט להניח לתחושת חוסר אונים זאת לתפוס מקום פחות מרכזי בחייך.פשוט הנח תחושות אלו בקרן זוית ותבטיח לעצמך שבהזדמנות הראשונה שתוכל להעמיק בשאלות אלו ,תעשה זאת בשמחה.

כל עוד לא תהיה לך הארה שמיימית, מקצועיתאו עניינית, תן לחייך להמשיך..כי הלא לא הכל בידינו ולא לכל דבר יש תשובות…

לפעמים צריך פשוט לחכות ש: אל- ישיב

בהצלחה יקר

ישראל א.