שלום לשוחרת האמת,

הלוואי שיכולתי להשיב לך בקצרה: יקירתי, את סתם מדמיינת. אין דברים כאלה במחנה שלנו. זה יושב לך על משהו אישי. את מכלילה, מגזימה, קוראת את המפה לא נכון.

ברוכה הבאה לעלמא דשיקרא! לצערי את שמה את האצבע על תופעה קיימת, ואף קוראת לה בשמה המדויק: עולם הפוך. בהנחה שאנחנו רוצים להיות קרובים לה’, שחותמו אמת ותורתו אמת, כל זיוף אמור לצרום לנו, ואם את שומעת את הזיופים זה אומר שהשמיעה שלך טובה.

עכשיו יש לנו שתי שאלות: איך להסביר את זה ואיך לחיות עם זה.

לגבי השאלה הראשונה, נצא מנקודת הנחה שכולנו פה כדי לבחור בין טוב לרע. יש אנשים שאצלם המערכה נטושה בחזית האמונה, ולכן היצר הרע ‘משחרר’ מישורים אחרים כמו מידות או יחסים שבין אדם לחברו. לא איכפת לו שהם יהיו מאוד ישרים וגם יתנדבו בבתי אבות, העיקר שימשיכו להכחיש את מציאות ה’ או יתעלמו מהתורה. אצל אחרים המלחמה היא על תפילה, שבת או כשרות.

ומה לדעתך אמור לקרות אצל לומדי תורה ויראי שמים? האם את מצפה שאותם היצר הרע יעזוב בשקט? או שמא את מצפה שהוא יופיע מולם כמו מפלצת מאיימת ויפתה אותם לאכול חזיר ביום הכיפורים בבית הכנסת? כשחז”ל לימדו אותנו ש’ככל שאדם גדול יותר יצרו גדול יותר’ הם לא התכוונו שהיצר יפתה לעבירות יותר מובהקות אלא להיפך. יצר גדול הוא יצר מתוחכם ונכלולי, עם זקן ארוך ושפה שמתובלת בפסוקים. יצר הרע גדול מפתה את האדם הגדול לחפש לעצמו חתן עם ייחוס כדי לזכות להשיא את ביתו ל’בת תלמיד חכם’, וגם נדוניה מכובדת לא תזיק כי ‘אם אין קמח אין תורה’ וכן הלאה על זו הדרך. הרב דסלר זצ”ל הקדיש מאמר שלם ל’יצר הרע המיוחד של תלמידי חכמים’. אז למרות שהיינו רוצים לחלק את העולם ל’טובים’ ו’רעים’, הדיכוטומיה הזו לא קיימת, ולאורך התורה אנחנו רואים איך גם במעשיהם של הגדולים ביותר התערבו מידות רעות.

אותי באופן אישי הרעיון הזה מרומם ומרגש. הידיעה שאין אדם בעולם שיש לו פטור מעבודה רוחנית, וגם הגדול שבגדולים נלחם מול אותו מלך זקן וכסיל שאני נלחמת, מזכירה לי שהבחירה תמיד תמיד מתקיימת. תארי לך עולם שבו כל החרדים היו גם ישרים, כל לומדי התורה היו גם מנומסים, וכל יראי ה’ היו גם בעלי חסד מדהימים. האם בכלל הייתה שאלה מי אנחנו רוצים להיות ולמי להתקרב? העולם ההפוך הוא זה שמאפשר לך בחירה, כי לא מובן מאליו שלומד תורה ועובד ה’ הוא גם בעל מידות טובות ו’מענטש’.

מכאן לשאלה איך חיים בעולם הפוך?

ראשית, בהודיה על הזכות לבחור כל רגע מחדש. המגרעות שאת רואה, ואת רואה היטב, מזכירות לנו שגם אם אנחנו במחנה ה’נכון’ עדיין יש לנו מה ללטש בעצמנו. ושעבודת זיכוך הנפש היא אינסופית.

הרצון להשתייך הוא מאוד טבעי ומובן, אבל עלול לסמא את עינינו. אז בואי נזכור שתפקידה של החברה היא להיות פלטפורמה לצמיחה אישית, לא מעבר לכך.

אם בחברת אנשים מסוימים קל לך יותר להתקרב לה’, כדאי לך להשתייך לחברה שלהם, אבל אין בכך משום הסכמה לכל דבר שנעשה מכוחם ובשמם מייצג אותך.

העובדה שאני רואה את עצמי כחלק מהחברה החרדית לא אומרת שאני מתחברת ואוהבת כל דבר שקורה בה.

מעבר לכך אני רוצה להזכיר שלמרות שהתופעה שתיארת אכן קיימת, היא לאו דווקא מייצגת.

בואי נדמה את החברה לתמונה צבעונית בתערוכה. אנשים שונים מביטים בתמונה וכל אחד נתפס לצבע או לפרט שונה. האם האמת היא בעיני המתבונן? או שמא יש אמת אבסולוטית?

התיאור של מידות לא מתוקנות בקרב אנשים בעלי עמדה בחברה החרדית מצביע על תופעה קיימת, אבל זה לא מחקר סוציולוגי או סטטיסטי.

מאחר שאין לנו נתונים על שכיחות התופעה, אנחנו מוזמנים לבחור איזה משקל לתת לה וכמה דגש לשים עליה. ברור שלא חסרים אנשים שה’בין אדם למקום’ שלהם לא נופל מ’בין אדם לחברו’, ואחרים שאצלם זה לא כך.

ברחוב שלי גרה משפחה מאוד מודרנית וביחס ישר לכך גם לא נעימה לבריות, בלשון המעטה. האם עלי להסיק מכך שפתיחות מובילה לגסות ולביריונות?

מה שאני מציעה זה להיות מודעים לכך שבכל מקום יש מהכל, והעובדה שאדם נושא טייטל מסוים (חרדי, בן ישיבה, עסקן, נושא משרה וכד’) היא לא ערובה לשום דבר. נכון, כואב ומאכזב כשדמויות מפתח ציבוריות מתגלות לפעמים בקלונן, אבל זה רק מזכיר לנו שאדם מועד לעולם.

אסיים בעצה פרקטית, בהנחה שכולנו רוצות לחיות ולעבוד את ה’ בשמחה ובטוב לבב. אחרי שזיהינו את הדיסוננס שקיים לעיתים אצל האנשים הכי טובים, ואחרי שאנחנו מודעים לכך שהעולם הפוך,

ואחרי שהבענו סלידה ממידות רעות גם אם הן שוכנות בקרב בעלי מעמד חברתי גבוה, אחרי כל זה יש לנו חירות לבחור במה להתבונן וממה להסיט את המבט.

מה להעצים ומה לגמד. מה לראות כמייצג ומה כחריג. ההסתכלות שלנו יוצרת את המציאות שבה אנחנו חיים, וגם אם היא לא אובייקטיבית – היא האטמוספרה שבה אנחנו מתקיימים.

מאחלת לך שתמצאי בתוכך את האמת שכל כך נעדרת בעולמנו ההפוך, ושה’ יקרה בדרכך אנשים שמידות טובות נר לרגליהם!

ברוריה