שלום, שואלת יקרה.

תודה על המכתב שלך. כולנו מתמודדים עם רגשות שונים שעולים לנו מבפנים ולפעמים לא יודעים למה. ואת בודקת וחוקרת בתוך עצמך, מה קורה לך ומנסה להבין למה. זאת דרך מצויינת ללמוד על עצמך ועל העולם. זה אומר שאת אדם שמתבונן ולא נותנת לדברים לעבור לידך. ישר כח! גם הסיפור עם אבא שלך נשמע בכלל לא פשוט ואת היחידה שחזרה להיות בקשר איתו. גם זה מראה שאת אדם חושב ומתבונן ולא עושה מה שכולם עושים אלא מנסה למצוא תשובות…

לשאלתך. הרגשות שלנו צצים לנו מבפנים ולפעמים מציפים אותנו, הרבה פעמים בלי שנדע למה. אבל באמת, איך זה שמישהו אחד שמח כששואלים אותו לשלומו ומתעניינים בו ומישהו אחד כועס? וגם כל אחד מאיתנו לפעמים שמח ולפעמים כועס בסיטואציות דומות מאוד. זה אומר שמשהו מבפנים משפיע על הרגשות שלנו ואח"כ גם על התגובות שלנו לכאורה בלי קשר לאירוע עצמו. הדבר הזה זה הפרשנות האוטומטית שאנחנו נותנים לדברים. לפי שיטת ה-CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) הסדר הוא כזה: אירוע, פרשנות, רגש, תגובה. או בראשי תיבות: אפר"ת.

ועכשיו אסביר: אירוע הוא אירוע אובייקטיבי, משהו שקרה או משהו שמישהו אמר. לדוגמא: מישהו שאל עליי.

פרשנות היא דבר סובייקטיבי, כל אחד מפרש אותו אחרת. לכל אחד יש משפטים אחרים אוטומטיים שרצים בראש בעקבות האירוע או האמירה. הפרשנות תלויה בתפיסת העולם שלנו, כמה עבדנו על עצמנו עד היום, באיזה מצב אנחנו באותו רגע כשקורה האירוע ועוד הרבה גורמים. בעיקרון הפרשנות היא אוטומטית, אבל אח"כ נראה שאפשר לשנות אותה.

רגש מתעורר תמיד בעקבות הפרשנות (לפי השיטה של הCBT). לדוגמא: כעס. בעקבות הפרשנות שאת נתת (באופן אוטומטי ואולי לא מודע) לאירוע (שמישהו שאל עלייך), התעורר בך כעס.

תגובה יכול להיות שלא תעשי כלום אבל אולי הטון שלך ישתנה. אולי תגידי משהו בצורה כועסת. או אולי תסמיקי מרוב כעס או שהדופק שלך יעלה. משהו פיזי יכול לקרות בעקבות הרגש שמגיע בעקבות הפרשנות שלך לאירוע.

אלה העקרונות, אבל מכאן את יודעת יותר טוב מכולם. אם תמצאי את הפרשנות שלך לזה ששואלים עלייך או מתעניינים בך תוכלי להבין למה זה כל כך מכעיס אותך (זוכרת? רגש בא בעקבות הפרשנות). אז איך עושים את זה? לוקחים דף ועט, חושבים על הסיטואציה המרגיזה ומתחילים לכתוב את כל המשפטים שיוצאים לנו אוטומטית. ממש ברצף כזה. ולפעמים משפט אחד גורם לעוד כמה משפטים לעלות. יכול להיות שתכתבי 2-3 משפטים ויכול להיות שיעלו לך הרבה מאוד דברים וימלאו דף שלם. אולי את מרגישה שמתערבים לך בחיים והמשפט הבא שיגידו לך אחרי השאלה לשלומך יהיה איזושהי עצה מרגיזה? אולי את מרגישה שאת לא ראוייה להערכה הזאת או לתשומת לב הזאת? אולי זה גורם לך להרגיש שנכנסים לך לפרטיות? או שאת מרגישה שזה גורם לך לציפייה שמישהו מתעניין בך ואת פוחדת מהאכזבה שיכולה להגיע אחרי? אולי את מרגישה שזאת צביעות ולא מאמינה שבאמת מעוניינים לדעת מה שלומך? ולמה את מרגישה מצפון אם את מנסה להנות מזה? למה דווקא מצפון?

אין כאן תשובות נכונות או לא נכונות. אחרי שתכתבי את המשפטים האוטומטיים על דף תוכלי להבין מה קורה לך בנפש. ובשלב הבא אולי תוכלי לעבוד עם זה. אולי אפילו לשנות את זה אם תרצי. לגבי המצפון – זה טוב שהוא מתעורר בך, כי זה אומר שהנפש שלך אומרת לך לעצור כשמשהו לא מתאים לה. וזה טוב שתקשיבי לקול הזה ותנסי להבין מאיפה הוא נובע.

הדרך הזאת טובה מאוד לכל אחד שרוצה לגדול מתוך ההבנה של המקום שהוא נמצא בו עכשיו. הרגשות החזקים שמתעוררים בנו מראים לנו שכאן יש נקודה לא פתורה אצלנו, ולא רגועה ואחרי שמגלים את הנקודה הזאת אפשר להתקדם ממנה. בהצלחה!

לגבי השאלה השניה שלך. בעצם היא מורכבת מכמה עניינים.

האם אדם שולט על עצמו ועל המידות והמעשים שלו או לא? באופן כללי אדם צריך להצליח לשלוט על הכעסים שלו. ובעקבות הכעסים גם על ההתנהגות שלו. אנחנו בעלי בחירה ויש לנו את היכולת לבחור את התגובות שלנו ואפילו את המחשבות שלנו. לפי התורה מידות הן דרך ארץ שקדמה לתורה. אדם שהמידות שלו אינן מתוקנות זה דבר לא טוב ולא נכון. אנחנו כולנו מתמודדים עם עבודת המידות, אבל צריך לדעת שזה לא דבר אסור, אלא דבר לא נכון. זאת תפיסה לא נכונה של המציאות. פסיכולוגים יכולים להגדיר את זה כ"תפיסת מציאות מעוותת".

חכמים כמו הרמב"ם, כותב אורחות צדיקים והרמח"ל מגדירים מידות רעות כחולי הנפש.

אורחות צדיקים כותב: "וכמו שרוב הכאב והצער והייסורין הוא חולי הגוף, כן רוב מידות רעות הם חולי הנפש וכיצד ומה הוא תקנת חולי הנפש? ילכו אצל החכמים, שהם רופאי הנפשות, שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך טובה (אורחות צדיקים).

והרמב"ם כותב: חולי הנפש, רצוני לומר: הרעים ובעלי המידות הרעות, ידמו להם הרע – טוב, והטוב – רע. והאדם הרע יתאווה לעולם לקיצוניות שהן רעות באמת; וידמה בעבור חולי נפשו, שהם טובות. וכמו שהחולים, כשידעו חוליים ולא יידעו מלאכת-הרפואה, שאלו הרופאים, והודיעום מה הם צריכים לעשות, והזהירום ממה שידמוהו ערב, והכריחום לקחת הדברים הנמאסים והמרים, עד שיבריאו גופיהם וישובו לברור הטוב ולמאוס המאוס. (שמונה פרקים, הקדמה לפירוש מסכת אבות, רמב"ם).

זה מבהיל לחשוב על זה ככה, כי בעצם כולנו מתמודדים עם כעסים לא מוצדקים על אחרים ועל החיים, וכולנו לפעמים מתמודדים עם ניסיון של גאווה או קנאה. אבל חשוב לדעתי לדעת את חומרת הדבר בעיניי החכמים. וצריך לדעת שמידות רעות זה דבר שאפשר לעבוד עליו. כי אם זה עניין שכלי- להבין שאני פשוט לא צודקת בתפיסת המציאות שלי- אז אפשר לשנות את תפיסת המציאות שלי לתפיסה בריאה יותר. לדוגמא- להבין מתי הכעס שלי לא מוצדק כשציפיתי משהו ממישהו אחר והוא לא עשה את מבוקשי. או להבין שאין לי זכות להתנשא מעל אחרים כי לכל אחד יש את המסלול שלו בחיים ואת הכלים שהוא קיבל. במקרים מסויימים טוב וראוי ללכת לטיפול פסיכולוגי או אחר כדי להבין איך לתפוס את המציאות נכון יותר. השיטה שאמרתי לך עליה קודם (CBT) עוזרת מאוד בלהבין מה התפיסות השגויות שלי ואילו תפיסות חדשות אני יכולה לאמץ לעצמי עם הזמן. במקרה שאת מתארת של אלימות, פגיעה באחרים או בעצמו נשמע כמו מקרה שצריך עזרה חיצונית. פסיכולוג יכול מאוד לעזור במקרים כאלה.

לגבי האם זה נחשב שהוא שולט בעצמו? כמו שאמרתי רוב בני האדם ורוב הזמן שולטים בעצמם וצריכים לשלוט בעצמם. אבל יש גם יוצאים מן הכלל. יש מקרים שבהם האדם באמת לא שולט בעצמו והוא במצב של חוסר שפיות. במקרים קיצוניים, אם הוא פוגע בעצמו או בסביבה (במצב של סכנה מיידית) וכשאין אפשרות לדבר איתו ולהרגיע אותו לפעמים צריך להזמין משטרה שתעצור אותו ותביא אותו לאשפוז. אנשים במצב כזה אכן מוגדרים במצב (זמני) של חוסר שפיות. לפי הרפואה הם בד"כ מטופלים גם בתרופות פסיכיאטריות וגם בטיפול של פסיכולוג. לפי התורה הם באמת לא עצמם ואי אפשר לדרוש מהם אחריות למעשיהם "חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה; החובל בהן חייב, והם שחבלו באחרים פטורין" (משנה בבא קמא, פרק ח, משנה ד).

קשה לנו להגדיר מתי אדם נחשב שהוא בחוסר שפיות ומתי הוא יכול לשלוט בעצמו. מקרים של אלימות הם כבר מצב של כמעט מאוחר מדי. הציפייה היא שאדם יבין שיש לו קושי לפני שהוא מגיע למצב כזה וילך לטיפול לפני כן. יש טיפול מכוון לאנשים אלימים וגם טיפול לבני המשפחה. אני חושבת שחשוב מאוד להבין ולהגיד לעצמנו על התנהגות רעה שהיא רעה ולא לנסות לייפות את המציאות. זה חשוב קודם כל כיוון שאנחנו לא רוצים שיהיו בתוכנו תפיסות שגויות כאילו ההתנהגות היא לא כל כך רעה. ואח"כ לצורך מעשי- כדי שנוכל לטפל בעצמנו אם נפגענו ולמנוע פגיעה כזאת בעתיד. ואם יש באפשרותנו כדי שנוכל להפנות גם את הפוגע לטיפול כדי למנוע המשך פגיעה שלו באחרים.

אני מבינה את הצורך שלך בלא לדבר על זה עם אף אחד. אבל אני חושבת שחשוב שתעזרי במישהו או מישהי מקצועית אחת כדי לקבל תפיסה נכונה של המציאות ולוודא שהמשך חייך לא יושפע ממה שכבר עברת. אף אחד לא צריך לדעת מזה, אבל נשמע שאת באמת מבולבלת וכדאי לך, בשביל עצמך ובשביל המשפחה העתידית שלך לקבל כלים טובים יותר. זה טוב שאת לא אדם שמסתיר, וכמו שאמרתי קודם את אדם חושב ומתבונן. תחשבי מה יהיה הכי טוב לך.

אני חושבת שההגדרה שההתנהגות רעה היא חשובה כמו שאמרתי. ועם זאת צריך להבין שלמרות שהאדם האלים מסב הרבה מאוד סבל לסביבה שלו, הוא בעצמו במצוקה וסובל ולא יודע איך להוציא את זה. זה יוצא בצורה מאוד לא טובה כיוון שהוא לא יודע להגיד במילים מה עובר עליו וכמה הוא מתוסכל. אני לא מנסה לרגע להצדיק את ההתנהגות, אבל יש משהו נכון במה שאת אומרת- להפריד את ההתנהגות מהאדם. אם האדם האלים יקבל טיפול הוא בע"ה יוכל לדעת איך לא להגיע למצבים הקשים האלה שהוא נמצא בהם ומשליך על הסביבה. כשבני הבית פגועים מהאלימות שהופנתה כלפיהם קשה להם מאוד (ובצדק) לקבל שהאדם השני גם הוא במצוקה. אבל אם יבינו את זה אולי יוכלו לכוון לטיפול מונע שימנע מצבים כאלה בעתיד.

זה יכול להיות מובן למה האחים והאחיות שלך לא בקשר עם אבא שלך. אבל לגבי הבחירה שלך כן להיות בקשר איתו- למה היא רעה? אם הוא עדיין פוגע חס ושלום אז ודאי שצריך להתרחק ואולי גם לדווח אם זה לא מפסיק. אבל אם הוא לא פוגע היום ואת רוצה להיות איתו בקשר ויכולה להתגבר או לעבוד עם עצמך (בעזרת איש מקצוע) על מה שהיה, למה את צריכה להתרחק?

קשה לייעץ לך דבר מעשי כי אני לא מכירה את כל הפרטים. מה המצב שלו ומה היה בעבר ובעיקר מה קורה היום… האם הוא מודע לפגיעה שהוא פגע בכם? האם הוא עשה תשובה על זה? האם הוא חס ושלום עדיין פוגע? האם הוא מטופל?

אם תרצי להמשיך להתכתב אשמח לעזור. בינתיים אני מאוד ממליצה לך להפגש עם מישהו מקצועי אם את מרגישה שזה משפיע עלייך. וגם אם לא, הייתי ממליצה לך להפגש עם איש או אשת מקצוע, כי זה נשמע שאת סוחבת הרבה על עצמך, מהעבר ומההווה ואפשר מאוד לעזור לך עם זה. אם תרצי פרטים והמלצה את מוזמנת לפנות אליי.

אשמח להמשיך להתכתב איתך אם תרצי.

את גיבורה. ישר כח על זה שאת רוצה לחיות את החיים שלך בצורה מודעת ובוחרת. כל הכבוד לך!

בהצלחה,

נעה עינב