The Butterfly Button
למה הקב"ה לא גומר לנסות אותי?

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה,
אני נשואה מעל 11 שנה. יש לי שני ילדים ב"ה, בעל תלמיד חכם, לב זהב ומידות טובות אבל… בעיות נפשיות ולכן לא מסתדרת איתו.
במשך שנים עברנו כל מיני יועצים על מנת לנסות להציל את הזוגיות שלנו…
אין בי כח להתחיל לתאר את המאמצים שנשאר ביחד.
בהכוונת הרב שלנו – לפני כחצי שנה הגענו למטפל על מנת שינסה לעזור לנו להציל את המצב בהבטחה מצד המטפל שהוא יצליח לטפל בנו.
עברתי תהליך ארוך מתיש ומייגע אך מסתבר שהכל היה לשווא
המטפל באיזהשהוא יום שלח מייל על סיום הפגישות
הרגשתי שחרב עלי עולמי, המטפל הרג אותי בעודי חיה
תליתי כל כך הרבה תקווה בטיפול, בזבזתי כל כך הרבה זמן, כוחות, כסף ועברתי כל כך הרבה עגמת נפש והטיפול נקטע באמצע בצורה אלימה ומאוד לא מקצועית

התעורר בי הרבה שאלות וחלק גם שאלות של חוסר אמון בהקב"ה
למה האמנתי בו? למה ה' נתן לי להכיר אותו בכלל? איך זה שה' לא גומר להפקיר אותי?
איך אני יכולה להגיד ש"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" ובכן לצערי גם אני ממעשיו. שום רחמים לא רואה כאן רק אכזריות לשמה. התעללות אין סופית ובלתי נגמרת שמתעצמת מרגע לרגע.
אותי לימדו שהקב"ה משגיח ויודע כל… הוא אחראי למצב הזה. לא אדם כזה או אחר. אז איפה הוא באמת בכל המצב הזה???
הגעתי לשלב שאני לא רואה עניין ביהדות, רואה שלה' יש ילדים אכזריים, לא רואה שתפילה עוזרת, מרגישה אבודה, רקובה ומיואשת.
נכספתי לרשתות החברתיות, מצד אחד יודעת שלא טוב לי להיכנס לזה מצד שני את הצד הטוב של עמ"י ניסתי לחפש ולא מצאתי אולי שם אמצא משהו יותר אמין.
אני עובדת בחברה חילונית – הם נראים הרבה יותר מאושרים ממני ה"חרדית"
והשאלה שלי באמת דקה לפני שאני רוצה לעזוב את הכל
האם יש לכם דרך להראות לי שה' מנהל את העולם אחרי כל כך הרבה רועה שאני חווה מהמגזר החרדי??
בברכה,

תשובה:

שלום אישה כאובה,

הכאב שלך זועק מכל מילה. נגע לליבי שפתחת בתיאור חיובי של בעלך עם לב הזהב והמידות הטובות, ורק אחר כך תיארת את הקושי לחיות לצד בעל עם בעיות נפשיות, לעשות מאמצים כדי להציל את הזוגיות, ולבסוף להישאר ברחוב בלילה קר בלי מעיל.

זה כואב עד העצמות. כואב כל כך עד שקשה להכיל. ואז הכאב מקבל עוד גוונים: כעס על המטפל הלא מקצועי (האמת שזה מכעיס גם אותי, לא ייאמן שעדיין קיימים דברים כאלה!), כעס על המגזר החרדי שמהכיוון שלו חווית רוע. הכעס הזה עובר ישר לכיוון של ה', כי הרי הוא זה שיצר את המצב ואחראי לו ויכול לשנות אותו, אז למה בעצם הוא לא עושה את זה?

לכעס יש אנרגיה, וכשהוא מדבר הטון שלו כל כך חזק, עד שלפעמים הכאב קצת זז הצידה, אבל לא באמת. כשאת כועסת יש לך תחושה שהנה את עושה משהו, משנה כיוון, מביעה רגש, אבל בסוף זה משאיר אותך עם כל הכאב רק יותר מרוקנת. לכן אני מציעה לך לשים על השולחן את השאלות שהעלית:

האם ה' מנהל את העולם?

האם הוא טוב לכל או אכזרי?

למה הוא הוביל אותי למצב הזה?

למה הוא ממשיך להשאיר אותי אבודה ללא עזרה?

למה התפילה לא עוזרת?

אלה שאלות גדולות ויש להן מקום. אפשר עכשיו לפתוח פה סמינר ולהתפלסף על סוגיות באמונה, מציאות ה' והשגחתו, ייסורים בעולם הזה ועוד. אבל יש לי תחושה שאלה לא באמת שאלות אלא זעקות. זעקות גדולות ומרות על מציאות חייך, על שאת כן ראית צדיק נעזב וזרעו מבקש נחמה, על שיד ה' הפתוחה והרחבה לא שולפת אותך מבור התחתיות שבו את נמצאת כעת.

הזעקות האלה אמיתיות, ונראה לי שהלב שלך מבקש לבכות אותן החוצה ולא להתווכח על הסוגיה האמונית. אז בואי נשאיר את השאלות זועקות ומדממות על השולחן ונדבר עלייך. על הלב שלך ועל הכאב שלך:

מה את צריכה עכשיו כדי להשתקם?

מה יעזור לך למצוא מטפל ראוי לשמו ולהתחיל תהליך בונה?

איך תתחברי שוב למקורות הכוח שלך?

נראה לי שהתשובה לא נמצאת ברשתות החברתיות. שם פעילים כוחות מקצועיים שצובעים את החיים ללא ה' בוורוד, והם יודעים לעשות את זה בצורה מעולה. עוד לא ראיתי מחקר מקצועי אחד שמגלה שהאושר נמצא בעזיבת הדרך, ולמרות שבסרטים מראים לך תמונה זוהרת, מהיכרות קרובה עם אלה שעזבו את הדרך לא השתכנעתי שהן מצאו את המפתח לשלווה. אני מציעה לך לא לקחת צעד ולקבל החלטות גורליות ממקום כל כך כאוב ונסער כמו שאת נמצאת בו כעת. צעדים דרמטיים כאלה את תמיד תוכלי לעשות. עדיף לך לקחת נשימה ולעבור דרך הנסיבות הכאובות של חייך עד שתגיעי לחוף מבטחים ממקום של בחירה שלימה ושקולה.

בואי ננסה ביחד לנשום עמוק בשקט. מעבר לשאלות ולכעס, ומעבר לזעקה ולכאב יש אותך. האם את יכולה להקשיב רגע לפעימות הלב שלך? תרגישי את הטוב שלך, תתחברי לאדם שבך, לאישה שבך, אולי אפילו לילדה שבך. האם את מרגישה את עצמך? את עצמך עם הכאב ואת עצמך עם הרצון לחיות. הכל ביחד. חבקי אותך. תרגישי את החיים שבך. אולי אחרי כמה זמן תתחילי להרגיש עוד דברים, כמו חמלה, קירבה וכוח לעשות מהלך שיצמיח אותך. אולי תרגישי שאת מוכנה לפנות לעזרה מתאימה? או אולי לקחת לך פסק זמן כדי להירגע קצת מכל הדברים הלא פשוטים שעברו ועוברים עלייך? אולי תרגישי צמא לחברה קרובה או למעטפת אחרת?

תקשיבי פנימה, שם נמצאות התשובות שלך לעצמך, ושם נמצא גם טוב ה'. לפעמים לוקח זמן עד שרואים אותו, ולפעמים אנחנו כל כך כאובים ואז לא מצליחים לראות אותו אבל הוא שם, מחכה שנעשה את התהליך שלנו כמו גדולות.

מאחלת לך שתמצאי את הדרך אל הלב שלך, אל החיים הטובים שנכונו לך, ואל טוב ה' שממתין לך.

 

ברוריה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. איזה זעקה בשאלה. כ"כ מזדהה.

    2 פרטים רציתי להאיר.
    א. ה' לא נמצא רק במגזר החרדי בדווקא. כך שגם אם התאכזבת מהמגזר ( או מבעיות בתוך המגזר) זה לא קשור בהכרח לעבודת ה' כולה.
    ב. אני פשוט בוכה יחד אתך על התופעה של "מטפלים" כביכול בציבור החרדי שלא קיבלו הכשרה מקצועית ועושים שמות במטופליהם. אני אישית לומד כיום תואר טיפולי ואני רואה כמה קושי עמל ויזע זה מצריך וכמה זה משנה אותך וממקצע אותך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך אפשר רק לשבת ולחכות לשידוך שלי בלי לצאת ולחפש אותו?
בכל אחד משלבי החיים בורא עולם נתן לנו סוג של עצמאות ובחירה מאד מוחשית בין הדברים שלא כך בשידוכים ההוראה היא לא לצאת לחפש בחור אלא לחכות להצעה שתבוא עם בחור המיועד וזה קשה לי!!! כי אין לי משהו שאני יכולה לעשות מלבד תפילה !!! וזה מרגיש לי ההפך משאר...
8 השאלות שלי על אלוקים גהינום ובחירה
השאלות שלי נשאלות באמת מתוך כאב ואולי ישמעו לא טוב, אבל אני לא שואלת מרצון להתריס אלא כי זה באמת קשה לי… 1. אמרו לי שכולם עוברים דרך גהינום, כי כולם הרי חוטאים ואף אחד לא מושלם. ואני חושבת שדוקא בגלל שאיננו מושלמים אז צריך לסלוח לנו… 2. איך יתכן...
כועסת על הקב"ה כשדברים שאני רוצה לא קורים
תודה על ההזדמנות לשאול.. אני לא יודעת עד כמה השאלה שלי מבוססת על משהו שאפשר לענות לו רק בשכל כי היא גם מאוד רגשית. אבל אני מרגישה חובה לנסות לפחות.. אני מנהלת בעולם עם מערכת יחסית מאוד קשה מול הקב"ה אני כל זמן מרגישה שאני כועסת, פשוט כועסת וזה קורה...
נמאס לי להיות עצובה מדברים שקורים...
נמאס לי לקבל על עצמי קבלות כל פעם שקורה דברים רעים… מרוב צרות של עם ישראל אין לי כוח כבר להצטער!! ולקבל על עצמי קבלות.. התרגלתי לזה ואני רק במקום לקבל על עצמי קבלות אני כועסת על הקבה… כי נמאס לי!!! אחרי שאני שומעת על דברים רעים עכשיו,אני רק אומרת...
מה אתה רוצה ממני?
נמאס לי. אין לי כוחות יותר. עייפתי לגמריי. לא יכולה יותר עם הדרישות של הקב"ה אליי. אני כותבת את זה עם דמעות. רווקה מעוכבת זיווג. עבדתי על המידות, כי השם הראה לי שזה למה אני לא מתחתנת. השתדלתי לקבל הכל באהבה. אני חווה בעיות בפרנסה. אני רוצה מאוד מאוד דבר...
עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא, איך?
כבר הרבה זמן אני משתמש באתר הנפלא הזה, ומאוד נהנתי מהתשובות המחכימות שלכם, ולכן החלטתי לשלוח לכם את שאלותיי, (וכבר שלחתי כמה פעמים) שאתם עונים עם רגש מיוחד, אשר שמור רק לכם, עכשיו לשאלתי , איך באמת יכולים להאמין בלב שלם שהמשיח הנה בא, הרי חיכינו לו כבר כ"כ הרבה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן