שלום לך בחורה יקרה עם לב כל כך ענק!

קראתי אותך בשקיקה והתפעלתי מהכנות שלך, מהדרך בה את מביאה את הכאב שלך, בפשטות . בלי ללכת סחור סחור. יש בך הרבה מודעות ורצון להבין את הנפש שלך. וזה מקסים בעיניי.

אני שומעת ממך תשוקה ואהבה גדולה מאוד לחברה. שומעת גם את הקולות שאומרים אולי זה לא בסדר לאהוב ככה. שומעת גם את החסר הגדול שפער בליבך חור וגורם לך להתהלך בעולם רעבה.

זה לא פשוט להרגיש ככה. מבינה אותך.

בואי יקרה נעשה קצת סדר ונסביר קצת על אהבה.

כולנו מחפשות אהבה. אבל מה השורש שלה?

לפני שהנשמה ירדה לעולם בתוך גוף , היא היתה בחוויה עמוקה של אחדות עם הבורא. היא והבורא היו מחוברים ללא גבול. קוראים לזה אינטימיות= חיבור ללא גבולות. אחרי שהנשמה נכנסת לתוך הגוף יש בה כל הזמן געגוע לאותה תחושה של אינטימיות ואהבה. עצם זה שיש בנו נשמה , זה אומר שיש בנו מנוע פנימי ונסתר שכל כולו מהות של אהבה ותשוקה אין סופית. אלא שבהתחלה אנחנו לא שומעים את התשוקה הזו דרך הנשמה אלא דרך ערוצים נוספים שהיא מדברת איתנו. היא מדברת איתנו דרך הלב ודרך הגוף.

הלב מבקש להרגיש אהבה ללא גבול, בלי תנאי. להרגיש שייכות, ביטחון, שמישהו יעטוף אותנו ונהיה באינטימיות טוטאלית.

גם הגוף מדבר את התשוקה העמוקה. הוא מבקש חיבור פיזי קרוב ללא גבול או מחיצה עד כמה שאפשר.

בעצם מה שקורה זה , שהנשמה מכירה חוויה עמוקה של אינטימיות והלב והגוף מבקשים כל הזמן לחוות את אותה אהבה עמוקה שהם יודעים שישנה.

אלא שגם אם אדם יקבל אהבה עמוקה מאוד ללב שלו ויחווה אינטימיות גופנית , אם הוא לא ייתן מקום לנשמה לחוות גם אינטימיות ואהבה, תמיד הוא ירגיש חסר. רעב.

בגלל שהמקור להשביע את האהבה הגדולה הזו היא מהנשמה, כאשר יש הרמוניה בין כל החלקים, גם הנשמה חווה אהבה, גם הלב , גם הגוף חווים אהבה , יש שובע פנימי ותחושת מלאות מאהבה.

אז איפה זה פוגש אותנו?

אדם מסתובב בעולם עם מנוע פנימי של תשוקה ואנרגיה . עם רצון לחוויה אינטימית.

כשאנחנו קטנים יש חוויה פשוטה של התלהבות מהחיים, אפשר לראות ילדים שמתחברים בקלות לציפורים ולפרחים.. .זה הדיבור הפנימי של הנשמה שמוצאת חיבור ואינטימיות עם הבריאה. במשך השנים זה מתעמעם עם כל הרעש של העולם. כשאנחנו גדלות ומתבגרות הרצון לאינטימיות בא לידי ביטוי בהתרגשות, ברצון עמוק לקירבה גופנית. יש פרפרים בלב, הגוף יכול להרגיש אנרגיה ממשית ממגע או חיבור .האינטימיות בעיקר באה לידי ביטוי בגוף ובלב.

זוהי התפתחות בריאה לחלוטין. זה אומר שהכל תקין ופועל בצורה הטבעית שהשם ברא.

תביני, התשוקה האינטימית שבנו היא אנרגיה שנמצאת בתוכינו, ובמשך השנים היא מתחילה לטייל בתוכינו ועוברת בערוצים שונים. אפשר לדמות את זה לזרם חשמלי שקיים וכאשר נדליק את המתג יפתח ערוץ זרימה שדרכו יעבור הזרם החשמלי.

כך גם בתוכינו, האנרגיה מתחילה לנוע בתוכינו ואנחנו יכולות להרגיש אותה מול אנשים מסוימים, במצבים שונים, מול חוויות מסוימות.

כל עוד זה מרגיש לנו , זה אומר שאנחנו בריאות ותקינות לחלוטין. בדיוק כפי התוכנית שהשם ברא אותנו.

אז אולי עולה בך השאלה- האנרגיה והתשוקה שלי מופנות כלפי חברה, מה הבעיה בזה? הרי זה טבעי?

כאן נסביר עוד ענין.

בדרך הטבעית שהשם ברא את האדם ,האנרגיה הזו מטיילת בתוך ליבו וגופו ומפגשים עם אנשים מסוימים / מצבים מסוימים מעוררים את האנרגיה הזו והיא מורגשת בלב ובגוף. וזה בסדר שזה מורגש כך. זה מראה שהאדם בריא והכל עובד טוב אצלו. במצב האידיאלי אדם יכול להרגיש את זה בלי לתת לזה ביטוי חיצוני ולתעל את האנרגיה למקום הנכון. המקום המדויק והנכון עבורה זה להיות מתועלת אל בן המין השני בתוך מסגרת נישואים. אבל, פעמים רבות חוויות הילדות שלנו משפיעות על האנרגיה הזו להיות מנותבת למקום מסוים. חסרים עמוקים שנוצרו מחוויות ילדות כואבות, יוצרות כמו חלל שאליו האנרגיה הזו הולכת ושם היא מבקשת להתמלא. בסיפור שלך, חסר במגע מהאמא , חסר באהבה מורגשת – יוצר בור וחסר גדול , ואנרגית התשוקה מבקשת למלא את החסר הזה בתוכה. פעמים רבות חוויה אינטימית עם חברה תמלא את החסר הזה.

זה טבעי. זה גם לא אסור. אבל האם זה בריא לנפש.?

את מספרת על בור עמוק שנפער בילדותך. אין נוכחות מיטיבה של דמות אבא בחייך, מאמא לא קבלת ביטויי אהבה ומגע. כל זה יוצר אצלך רעב גדול מאוד.

את מסתובבת בעולם ושואלת או צועקת- מי ימלא את החסר הזה?

זה חסר כל כך כואב. אני מבינה אותך!

ואז נכנסת חברה ללב שלך, לגוף שלך, ויש שכרון חושים. הצורך הכל כך עמוק ובסיסי מתחיל להתמלא. ואת מרגיש האהבה. וואו זה הכי חזק שיש . באנו לעולם מתוך אהבה וכל הזמן אנחנו משתוקקות לחזור לאותה חוויה. והנה את מתחילה לטעום מזה.

אז למה לא?

אני שומעת ממך שתי קולות. האחד אומר – למה לא, מה , אסור לי לאהוב? זה כל כך נקי..

הקול השני אומר- אבל אולי יש כאן משהו לא טוב..?

אני שומעת בקול הראשון את הילדה הקטנה הרעבה כל כך למגע, לחיבוק ,לאהבה שרוצה להעיף את כל המוסכמות ורק בא להיות נאהבת ולאהוב חזרה. איזה רצון מתוק:)

והקול השני אני שומעת בו נערה בוגרת שאומרת אולי זה לא טוב. אולי זה לא נכון לי.

מאוד בריא שיש בך את שתי הקולות האלו.

אין איסור לאהוב חברה. אין איסור לנשק ולחבק. אבל הלב שלך יכול לשלם על זה מחיר כואב.

למה?

כי את הבור העמוק שלך אין אדם בעולם שיוכל למלא אותו באמת. היחידה שתוכל למלא את זה בתוכה, זו את. עם החלקים הבוגרים שלך. עם הקשבה לכאב ולחלל העצום שבך, עם חיבוק לתשוקה העמוקה שנמצאת בך. זה מסע פנימה, ואולי לא תתחילי אותו עכשיו. אבל זה מסע מתוק שמחכה לך.

כשאת ממלאת את החסר על ידי קשר עם חברה , הרי הוא לא יתקיים לעולם. יום אחד במוקדם או במאוחר זה יסתיים, ואז הלב שלך יכול להישבר שבר על שבר. זה לא אהבה עם בסיס יציב לחיים, זו אהבה שממלאת כרגע חסר עמוק . ואהבה כזו סופה להכאיב מאוד..

בטח את שואלת מה תעשי עם כל האהבה שמשתוללת בך? חשוב לי לאמר לך שעצם זה שיש לך בור כל כך עמוק מספר על זה שיש בך בערה מטורפת של אהבה . וכשהחלל בתוכך יתמלא באהבה שבאה מבפנים, את תתהלכי בעולם עם נביעה פנימית של אהבה שבאה ממך ולא תלויה באנשים מבחוץ. את תהיי מאסטרית של לימוד אהבה בעולם. ככל שהבור והחסר עמוק יותר- ככה המילוי יהיה גדול יותר. למי שחסר קצת אהבה הוא יחפס קצת אהבה ויתמלא בקצת אהבה. אבל למי שחסר הרבה אהבה הוא יהיה מעיין ענק של אהבה.

תביני, בגלל שהשם אוהב אותך הוא ברא בך חסר כלכ ך עמוק כדי שאת תוכלי למצוא ולברוא בתוכך נביעה אינסופית של אהבה שתהיה שלך.

נכון שלהרגיש את החסר הענק הזה זה כואב מאין כמוהו. אבל אני רוצה לאמר לך שאם עושים עבודת ריפוי פנימית לכל החסר והכאב אחרי זה פוגשים מקור של אהבה שממלא את כל החלל והכאב נעלם והופך להיות כמו אנרגיה שממלאת מבפנים ויוצאת החוצה לעולם .

איך מגיעים לזה?

אחרי ההבנה של כל מה שכתבתי, הדרך המומלצת זה לעבור תהליך פנימי של ריפוי, מומלץ מאוד עם אשת מקצוע. זה טיפול עומק ושורשי שיכול להפך את כל חווית האין לחוויה של יש מאוד גדולה.

ובתוך החיים שלך , עכשיו, ממליצה לך מאוד להיות את שמזינה את החלקים החסרים שלך. להתחיל ללמד את עצמך חוויה של התמלאות מבפנים ולא רק מבחוץ.

בפועל זה אומר, שעולה בך כאב, או רגש עמוק של אהבה, להקשיב לעצמך, להסכים להרגיש את זה. לא לרוץ מיד ליברה שתתן לזה מענה מבחוץ. להיות את המענה של עצמך.

אפשר כשאת לבד ועולה בך געגוע, לקחת את שתי ידייך ובאופן ממשי לחבק אותך ולאמר: אני ממש רעבה לאהבה.. כל כך חסרה.. איך בא לי מגע וחיבוק..

ולהסכים לזה. כשאת מדברת את הרגשות שלך ונותנת להם שם, מקום, ומגע מעצמך. משהו מבפנים לאט לאט מקבל קצת שקט. פחות להוט לרוץ לקבל נחמה מבחוץ. את מתחילה לבנות בך עוגן פנימי. לברוא בתוכך את המעיין של האהבה שלא תלוי מבחוץ. זה מקום של יציבות וריפוי.

ממליצה לך מאוד להכניס לתוך היומיום שלך זמן לעצמך ולהשם. כמו התבודדות וזמן מתוק רק לכם. יכולה לספר לו על הלב שלך, מה חסר, מה כואב, מה היית רוצה למלא בתוכך, למה את מתגעגעת.

להכניס את השם לתוך הגעגוע , זה אחד הדברים הכי מרפאים ומתוקים שיש. תוכלי להרגיש ממש איך לאט לאט מקור האהבה בתוכך מתחיל להתמלא.

יכולה גם לתת ביטוי נוסף לאנרגית האהבה בתוכך, ליצירה. לריקוד, לאומנות. הרי זו אנרגיה שזורמת והמקום שאת תבחרי לתעל אותה , לשם היא תצא.

במילה אחרונה אסכם, במקום שהחסר והתשוקה למילוי ינהלו אותך ויגרמו לכאב בחייך ( אמנם יש הנאה גדולה עכשיו אבל אחרכך אפשר לפגוש כאב גדול של אכזבה ומפגש עם הכאב והחסר שלא באמת התמלאו)

תהיי את המובילה של המילוי הפנימי. עם הכוחות החזקים שיש בנפש שלך יחד עם החסר- שהוא כלי כל כך גדול שמחכה להתמלא באהבה וטוב, מאמינה שבעזרתו יתברך תמצאי ותבראי בתוכך אהבה גדולה שלך לעצמך , לעולם ולהשם .

איתך

אילה [email protected]