שלום לך שואלת יקרה.

משאלתך הכתובה היטב באמת ניתן להתרשם כי את בחורה בוגרת בעלת חוכמת חיים. את מתארת את המצב שלך באופן מאוד ברור ומודע ואת עושה את הקישור בין קשיי הדיבור הפיזיולוגים לקשיי הדיבור הרגשיים שלך, זה יפה מאוד לקרא שאת מבינה את כל זה.

ברשותך אנסה לענות לך בכמה דרכים שונות כי יש בשאלתך מספר רבדים.

הרגש הראשון שהתעורר בי כשקראתי את מה שכתבת, הוא התסכול מחוסר הסימטריה בינך לבין העולם- את מקשיבה, מייעצת, נותנת את הזמן שלך, משקיעה את הרגש שלך, אך את לא מקבלת את אותו הדבר בחזרה. אין ספק שזאת מציאות מאוד מתסכלת. תסכול מטבעו נוטה לגבור עם הזמן – אם לא מטפלים בו, אם לא משנים את מה שגורם לו. נכון שאת אוהבת לעזור לאנשים וזה עושה לך טוב וכיף אך לא לקבל עזרה באופן עקבי זה עלול- במשך הזמן לגזול ממך את ההנאה במה שאת עושה ולהקשיב לאנשים יהיה פחות טוב. ואת זה אנחנו רוצות למנוע.

ננסה לחשוב יחד על הסיבות האפשריות לכך שאת לא מוצאת את מי לשתף. את כתבת שאין לך על מי לסמוך, שאין מי שיקשיב, ושאת יותר טובה מכולם- עלייך כן אפשר לסמוך ואת כן יודעת להקשיב. אני חושבת שמאחורי בעיות אמון יכול להסתתר ניסיון גרוע עם אנשים, מקרים בהם שיתפת מחייך והמידע הגיע אל אנשים שלא רצית, או לחילופין שציפית לתגובה מסוימת אך קיבלת תגובה אחרת, מאכזבת. יכול גם להסתתר צורך בשליטה- כשאת נותנת מידע על עצמך ועל בעיותייך את למעשה נותנת כלי בידי אנשים שאת לא יודעת מה הם יעשו בו. זה אולי נשמע קצת חשדני ופראנוידי אך אלו דברים שנמצאים עמוק מתחת לקושי לשחרר ולסמוך על אחרים.

ברור שאם את נמצאת במקום בו את מייעצת כל הזמן לאנשים אחרים את מבינה כמה דברים על התחושות שסיפורים יכולים להעלות בך את אומנם מתארת את הכאב והצער שאת סופגת אך את גם מתארת את העול שמונח על כתפי המקשיב- עלייך וגם את הבוז הקל שלעיתים מתעורר עקב הקשבה לצרותיהם של אחרים. האם ייתכן שאת חוששת ממה שהתוכן הפנימי שלך יעורר במי שיקשיב לך? האם ייתכן שאת חוששת שהתוכן שלך כל כך קשה לנשיאה שאין מי שיוכל להחזיק אותו?

אנחנו חיים בעולם כזה שיש בו המון סוגים של אנשים ותמיד יש אנשים שיותר מקשיבים וכאלו שיותר מדברים וחולקים. זה לא אומר שאין צורך לעבור בין המצבים השונים וזה לא רק שיש ורך אלא שיש ממש חובה. כל קצה שאנו ניצמד אליו ונדבוק בו- בין אם מרצון ובין אם לא, הופך להיות מצב שמוגדר בפסיכולוגיה 'פתלוגי'. זה אומר מצב שבו נוצרת תבנית קבועה של התנהגות שיכולה בסופו של דבר לגרום לתבנית התנהגותית אשר פוגעת באדם עצמו או באנשים בסביבתו. תבנית שלעיתים קשה לשנות אותה. כשאת מתארת שאת נמצאת ממש קרוב לקצה אני קצת דואגת שזה לא יהיה מצב שיפגע בך- הרי איך תמצאי בין זוג כשאת לא התאמנת על לחלוק את רגשותייך ולדבר את אשר על ליבך? איך תוכלי לחזור חיים כאשר את מאמינה שאת יכולה להקשיב אבל כל האחרים לא?

אני תוהה מתי ניסיתי לאחרונה ניסיון אמיתי לשוחח עם מישהי מחברותייך/ מכרותייך על משהו שקרה לך, על מה שאת חושבת. את יכולה להיזכר בניסיון כזה? את יכולה לרשום לעצמך אותו ולהבין מתי נעצרת והפסקת לדבר? אולי תוכלי אפילו לנסות שוב ולזהות איזה רגש מתעורר בך כשאת מספרת על עצמך, האם זו חרדה? בושה? אכזבה?

האמת היא שהתיאור שלך על הקושי בדיבור מבהיר לך וגם לי שאת כבר רואה את הנזקים שהשתיקה שגזרת על עצמך גורמת. אני חושבת שזאת העת הנכונה לחשוב על טיפול פסיכולוגי שיעזור לך לנתח את התהליך שהוביל אותך עד לקושי בדיבור והיות שאת ממש טובה בניתוח (ככה נראה), תוכלי לעבור מהר מאוד לשלב בטיפול בו תוכלי 1. לחלוק עם מישהי זרה את מחשבותייך ותחושותייך- להשתחרר קצת. 2. אולי לבנות יחד תכנית אימון התנהגותית לשינוי הדפוס שכרגע מלווה אותך ומזיק לך מאוד.

אני מקווה שמאוד שעד שעניתי לך הקושי בדיבור נעלם כלא היה אך עדיין ההמלצה שלי עומדת בעינה. לא טוב להיות לבד, לא טוב להרגיש לבד, לא טוב לחשוב שרק אני טובה בלהקשיב. הרבה יותר נכון יהיה לנסות ולמצא מה עומד בבסיס החסימה שלך ועד כמה הוא אמיתי, עד כמה באמת זה המצב ואם זה אכן המצב אז עד כמה כדאי להתסכן ולשנות דפוסים בשביל לא להיות לבד.

מאחלת לך המון הצלחה ואני זמינה לכל שאלה או בקשה להרחבה.

שלך

נועם

[email protected]