The Butterfly Button
למה אין אנשים נורמליים, למה?

שאלה מקטגוריה:

שלום!
קודם כל תודה רבה על האתר שכ"כ עוזר ותורם ונותן מענה להרבה אנשים שמתמודדים עם קשיים ועם שאלות שאין להם מענה.
ישלם ה' שכרכם!!!
לשאלתי—
אני בחורה בת 22 מאוד בוגרת לגילי. יש לי חכמת חיים.
במעגל חברותי אין לי אף בת שאוכל לשפוך לה את צרותי ותסכולי ואת כל מה שליבי מרגיש,
ולעומת זאת אני אוזן קשבת לכולם, תמיד אני זאתי שבאים לשפוך את לבם עלי, אני מכילה אותם ומייעצת להם.(גם לגדולים ממני).
אני מרגישה שאני מלאה גם כי אני סוחבת איתי את רגשות סובבי (עם כל סיפור כואב וקושי שיש לשני אני מזדהה ומרגישה אותו על בשרי) וגם אני בנאדם וגם לי יש כאב וגם עלי עוברים זמנים של משבר ואני מתמודדת איתם ל ב ד ,
אין אף אחד שהייתי רוצה לשפוך לו את ליבי, לא כי אני לא רוצה, פשוט אין!! לא קיים אצלי משהו כזה!! אני ממש בודקת ומחפשת איזה חברה משהי שאני סומכת אבל את אף אחד אני לא רוצה, פשוט אני רואה את חברותי בתור חברות לכיופים אבל לא לשיחה רצינית, עמוקה. הם שטחיות ממני, ואני זאת שנותנת להם תמיד. זה לא מסתדר לי שזה יהיה ההפך.
וחוץ מזה שאני מכילה את אמא שלי בכל מה שעובר עליה, (עבודה, ריבים עם אבא שלי) ואני מרגישה שזה מדי בשבילי.
אני פשוט חייבת לשחרר הכל החוצה,
גם לאחרונה עבר עלי משהו קשה שאף אחד לא יודע עליו ואני לבד שורדת את זה,
ולאחרונה התחיל לי לקות בדיבור, זאת אומרת אני לא מצליחה לדבר ברור, לסיים משפט כמו שצריך, רוב הפעמים אני צריכה לחזור שוב על המשפט כי פשוט לא הבינו מה אמרתי, אף אחד לא פתח מולי את הנושא לגבי הדיבור למרות שזה מאוד ניכר לעין. אני חוששת מאוד, ואני חושבת שבגלל שאני שומרת הכל ולא מוציאה זה בא לידי ביטוי בדיבור.
זה הוריד לי מאוד את הביטחון, אני לא מצליחה לבטא את עצמי כמו שצריך מול אנשים, אני מעדיפה פחות לדבר, נהייתי בחורה מופנמת ושקטה עם כל מה שאני עוברת בתוך תוכי, זה כיבה אותי.
אני מרגישה שהגיעו מים עד נפש ואני חייבת טיפול, שפשוט יקשיבו לכל מה שאני עוברת ויעזרו לי לצאת מהמקום שאני נמצאת בו.
כשאני עם חברות אני מאוד בולטת ומאוד אוהבים אותי, אני נותנת את כל כולי למען האחר בלב הכי שלם.
טוב לי כשטוב לי האחר,
שמחה הכי בעולם לעזור ולתת לייעץ לעזור, זה הכיף שלי, זה מה שמחייה אותי, זה הסיפוק הכי גדול שיש.
אני אתן את מה שיש לי לאחר גם אם לא ישאר בשבילי.
איך אני יכולה להתקדם בחיים. אני רוצה תמיד לתת אבל אני לא יכולה להרגיש בודדה. פשוט ב ו ד ד ה.
בגלל שאני נורא נדיבה, טובת לב ובוגרת קשה לי למצוא את האנשים האלה שיהיו במעגל חברות שלי לא רק כדי לעשות כיף ביחד ולבלות, גם להיות אוזן קשבת אחת לשנייה. איך באמת אפשר למצוא???
אני מרגישה שאני מדי טובה לעולם הזה ופשוט כל דבר רע שעושים לא קשור אלי, קשה לי להבין את זה על אותו בנאדם שעשה. קיצווור המשפט שלי תמיד "למה אין אנשים נורמליים בעולם, למה?"
אני מקווה שהבנתי את מה שרציתי לומר, ואני אשמח לשמוע ממך…

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה.

משאלתך הכתובה היטב באמת ניתן להתרשם כי את בחורה בוגרת בעלת חוכמת חיים. את מתארת את המצב שלך באופן מאוד ברור ומודע ואת עושה את הקישור בין קשיי הדיבור הפיזיולוגים לקשיי הדיבור הרגשיים שלך, זה יפה מאוד לקרא שאת מבינה את כל זה.

ברשותך אנסה לענות לך בכמה דרכים שונות כי יש בשאלתך מספר רבדים.

הרגש הראשון שהתעורר בי כשקראתי את מה שכתבת, הוא התסכול מחוסר הסימטריה בינך לבין העולם- את מקשיבה, מייעצת, נותנת את הזמן שלך, משקיעה את הרגש שלך, אך את לא מקבלת את אותו הדבר בחזרה. אין ספק שזאת מציאות מאוד מתסכלת. תסכול מטבעו נוטה לגבור עם הזמן – אם לא מטפלים בו, אם לא משנים את מה שגורם לו. נכון שאת אוהבת לעזור לאנשים וזה עושה לך טוב וכיף אך לא לקבל עזרה באופן עקבי זה עלול- במשך הזמן לגזול ממך את ההנאה במה שאת עושה ולהקשיב לאנשים יהיה פחות טוב. ואת זה אנחנו רוצות למנוע.

ננסה לחשוב יחד על הסיבות האפשריות לכך שאת לא מוצאת את מי לשתף. את כתבת שאין לך על מי לסמוך, שאין מי שיקשיב, ושאת יותר טובה מכולם- עלייך כן אפשר לסמוך ואת כן יודעת להקשיב. אני חושבת שמאחורי בעיות אמון יכול להסתתר ניסיון גרוע עם אנשים, מקרים בהם שיתפת מחייך והמידע הגיע אל אנשים שלא רצית, או לחילופין שציפית לתגובה מסוימת אך קיבלת תגובה אחרת, מאכזבת. יכול גם להסתתר צורך בשליטה- כשאת נותנת מידע על עצמך ועל בעיותייך את למעשה נותנת כלי בידי אנשים שאת לא יודעת מה הם יעשו בו. זה אולי נשמע קצת חשדני ופראנוידי אך אלו דברים שנמצאים עמוק מתחת לקושי לשחרר ולסמוך על אחרים.

ברור שאם את נמצאת במקום בו את מייעצת כל הזמן לאנשים אחרים את מבינה כמה דברים על התחושות שסיפורים יכולים להעלות בך את אומנם מתארת את הכאב והצער שאת סופגת אך את גם מתארת את העול שמונח על כתפי המקשיב- עלייך וגם את הבוז הקל שלעיתים מתעורר עקב הקשבה לצרותיהם של אחרים. האם ייתכן שאת חוששת ממה שהתוכן הפנימי שלך יעורר במי שיקשיב לך? האם ייתכן שאת חוששת שהתוכן שלך כל כך קשה לנשיאה שאין מי שיוכל להחזיק אותו?

אנחנו חיים בעולם כזה שיש בו המון סוגים של אנשים ותמיד יש אנשים שיותר מקשיבים וכאלו שיותר מדברים וחולקים. זה לא אומר שאין צורך לעבור בין המצבים השונים וזה לא רק שיש ורך אלא שיש ממש חובה. כל קצה שאנו ניצמד אליו ונדבוק בו- בין אם מרצון ובין אם לא, הופך להיות מצב שמוגדר בפסיכולוגיה 'פתלוגי'. זה אומר מצב שבו נוצרת תבנית קבועה של התנהגות שיכולה בסופו של דבר לגרום לתבנית התנהגותית אשר פוגעת באדם עצמו או באנשים בסביבתו. תבנית שלעיתים קשה לשנות אותה. כשאת מתארת שאת נמצאת ממש קרוב לקצה אני קצת דואגת שזה לא יהיה מצב שיפגע בך- הרי איך תמצאי בין זוג כשאת לא התאמנת על לחלוק את רגשותייך ולדבר את אשר על ליבך? איך תוכלי לחזור חיים כאשר את מאמינה שאת יכולה להקשיב אבל כל האחרים לא?

אני תוהה מתי ניסיתי לאחרונה ניסיון אמיתי לשוחח עם מישהי מחברותייך/ מכרותייך על משהו שקרה לך, על מה שאת חושבת. את יכולה להיזכר בניסיון כזה? את יכולה לרשום לעצמך אותו ולהבין מתי נעצרת והפסקת לדבר? אולי תוכלי אפילו לנסות שוב ולזהות איזה רגש מתעורר בך כשאת מספרת על עצמך, האם זו חרדה? בושה? אכזבה?

האמת היא שהתיאור שלך על הקושי בדיבור מבהיר לך וגם לי שאת כבר רואה את הנזקים שהשתיקה שגזרת על עצמך גורמת. אני חושבת שזאת העת הנכונה לחשוב על טיפול פסיכולוגי שיעזור לך לנתח את התהליך שהוביל אותך עד לקושי בדיבור והיות שאת ממש טובה בניתוח (ככה נראה), תוכלי לעבור מהר מאוד לשלב בטיפול בו תוכלי 1. לחלוק עם מישהי זרה את מחשבותייך ותחושותייך- להשתחרר קצת. 2. אולי לבנות יחד תכנית אימון התנהגותית לשינוי הדפוס שכרגע מלווה אותך ומזיק לך מאוד.

אני מקווה שמאוד שעד שעניתי לך הקושי בדיבור נעלם כלא היה אך עדיין ההמלצה שלי עומדת בעינה. לא טוב להיות לבד, לא טוב להרגיש לבד, לא טוב לחשוב שרק אני טובה בלהקשיב. הרבה יותר נכון יהיה לנסות ולמצא מה עומד בבסיס החסימה שלך ועד כמה הוא אמיתי, עד כמה באמת זה המצב ואם זה אכן המצב אז עד כמה כדאי להתסכן ולשנות דפוסים בשביל לא להיות לבד.

מאחלת לך המון הצלחה ואני זמינה לכל שאלה או בקשה להרחבה.

שלך

נועם

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך יוצאים מהחושך של הדיכאון?
אני אמא לארבעה ילדים מקסימים ונשואה לבעל מדהים, יש לי היסטוריה של חרדות ודכאון אחרי לידה שחוויתי לאחר הלידה הראשונה, מאז הייתי מטופלת בכדורים שלאחר ככ5 שנים ניסיתי להפסיק והחרדות חזרו בעוצמה גדולה מאד, חזרתי לכדורים תוך כדי טיפולים רגשיים ורוחניים שנמשכו כ3 שנים, מאז הייתי יציבה כבר 4 שנים...
אתם יודעים מה הדרך הכי טובה לצאת מדיכאון?..
הי שלום תודה רבה לכם. אני מירי ואני חושבת שיש לי את מה שקורים לו דיכאון. אין לי חשק ועניין וכח למלא עניינים שפעם כן היה לי. אני מרגישה בהצגה כשאני מדברת עם אנשים. בקיצור אני לא מכירה את עצמי . הבנ"א שכביכול הייתי או לפחות הזהות והתדמית העצמית שלי...
דיכאון חרדות מחשבות טורדניות- נמאס לי לחיות!
זו פריקה והתייעצות מאשר שאלה , אני בן 28 כבר תקופה של 7 שנים שאני חווה דיכאון כבד , כל החיים הדיכאון והדכדוך ליוו אותי אבל זה היה בא בתקופות ואז מגיל 21 זה הפך להיות תקופה ממושכת עד היום , אני אתחיל ואומר שאני חושב שאני יודע מה הבעיה...
רווקה וקשה לי כל כך
אני בת 22 שנתיים אחרי הסמינר, ואני רווקה , בערך שנה בשידוכים וקשה לי ככ!! מרגישה שנמאס לי ואני לא מסוגלת, לא יודעת מה יהיה אם עד החגים לא אתחתן, מרגישה שאני אשתגע חברות שלי נשואות, נשארו בודדות ממש בכיתה, גם ככה לא היו לי הרבה חברות, ספורות ממש שהן...
הסתכלות מדכאת על החיים
אני חוזר בתשובה מהתיכון, הייתי כמה שנים בישיבה ליטאית של דתיים לאומיים ש"הופכים" לחרדים . ויצאתי ממנה מתוך לחץ גדול .. אני רואה את המצוות מהצד התקיף ודיני – למה להניח תפילין? כי אם לא אניח זה קרקפתא דלא מנחי שזה אסור אסור ומסוכן.. במקום הסתכלות של – זאת מעלה,...
החיים שלי בלתי נסבלים!
באמת אני שואל שאלה כנה אני כבר הייתי אצל פסיכולוגים ויועצים ואני מרגיש שאני לא מצליח לצאת מהמצב שלי אני לא מבין למה החיים לא קשים אלא לא נסבלים כי אם היו אומרים שיש קשיים וככה גדלים אמת אבל מגיל 6 אין לי חברים והיה לי קשיים במשפחה ולא היה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן