יקרה,
התחושה הכאובה והעמוקה שעולה מתוך שאלתך היא של שאול המוות.
האמת היא שמשהו בתוכך כבר מת, נפטר, עזב ולא חי.
תקני אותי אם טעיתי.
מהתחושה האבלה הזו, אני מחזיקה איתך את האבדן, האכזבה והכאב העמום והצורב חליפות.
לאחר כמה נשימות עם יד על הלב,
אני מתבוננת איתך שוב- לתוך עינייך
בידיעה שמוות- הוא התחלה של חיים חדשים.
האשה שמתה, זו שלא רוצה לחיות כך
זו אשה שתוולד לתוך מה שהיא רוצה.
לא כי מישהו יממש וירעיף,
אלא כי היא בחרה איך להיות.
וכשתבחרי איך להיות-
מה תרצי?
(פאוזה: אם עולים לך קולות של שיפוט וביקורת על השאלה/התשובות שעולות לך – זה טבעי ביותר. פשוט שימי לב אליהם, בקשי מהם לשבת בצד, כי את כרגע מנהלת את השיחה, ואת לא זקוקה לתפקיד שלהם ברגע זה. )
וכעת חזרי לתמונת העתיד שעולה לך;
המציאות נשארת כפי שהיא. אבל מה שונה בך?
אילו תכונות נוכחות לך וקורנות ממך? מה המשאבים שאיתם את מחוברת? איך את נראית? מה התנוחה שלך? מה את משדרת?
איזו אמירה חיובית על עצמך מופיעה שם? (התחילי במילים “אני….”)
בכמה משפטים, כתבתי מפגש שיכול לקחת שעות ואף ימים. הזמיני את עצמך לפגוש את האשה הזו, הנולדת הזו.
כרגע היא בדמיון, אבל זה לא רק פנטזיה. זו התכווננות.
שימי לב מה התחושה הפיזית כשהיא נוכחת. עשי כמין סקירת גוף ושימי לב לביטוי גופני כלשהו (כמו יציבה/תחושה). לכל הרגשה יש גם ביטוי פיזי.
ממקום של כבוד למה שהיא מחזיקה ומבקשת, תוכלי להתיעץ איתה. אולי לשאול אותה למה היא זקוקה ומה הצעד הקטן שאת יכולה לעשות למען הנוכחות המתמשכת שלה.
יקירה, אין כאן דברי יהדות, אלא אנושיות כפי שהתורה מנחה אותנו לגדול.
אחרי ששמת לב לפעימות הלב שלך ויצרת חיבור מיטיב עם את,
הקשר עם הבורא יבוא מאליו בזרימה טבעית ובהעמקה מיטיבה בלי סוף.
הפנימיות והכנות שבה את מביאה את תאור חייך הקצרצר- מעידים על נפש עשירה וכנה מאין כמוה.
אני מאחלת ומאמינה שהיופי מבפנים יפגוש את חייך מבחוץ.
מגיע לך לקבל תמיכה ועזרה בדרך הזו. אשמח לנסות להפנות אותך אם תרצי ותשאלי שוב.
על אבל ציון וירושלים נאמר “ולעלובת נפש תושיע במהרה בימנו”
ומתוך השתתפות באבל- אני מתפללת לתקומה, מתוך ידיעה שאין סוף הדרך. יש דרך בלי סוף.
גם אחרי הסיום יש התחלה חדשה, עד לתכלית הטוב שעבורו נברא העולם *
את על הרצף הזה, אל הגאולה.
שלך בתפילה ואמונה,
שפרה
*להרחבה, מפנה אותך לספר “דרך ה'” לרמח”ל- הממפה את תכלית העולם. אם יתאים לך כרגע.