שלום לך שואל יקר

השאלה שאתה שואל היא שאלה גדולה, והיא מטרידה מאוד. ההתנהלות מול הוצאות יתרות על הכנסות ושאלת האחריות האישית בנוגע לזה, היא שאלה שצריכה להטריד הרבה אנשים. אלא שפעמים רבות חסר האומץ הפנימי להתבונן בכך. האומץ שלך לשאול את השאלה בכנות גמורה ולהתבונן בה, הוא בעצמה הישג אישי ורוחני גבוה.

למעשה השאלה מתחלקת לשני תחומים – גדרי ההשתדלות, וכתוצאה מזה הדרך לנהל ולהרבות כסף.

בנוגע לגדרי ההשתדלות. ישנה מחלוקת ראשונים האם – הגזירה עיקר וההשתדלות גזירה , או שהשתדלות היא חלק מהמחויבות העקרונית של בן אדם . כלומר האם אין קשר בין מעשי האדם לבין מה שהוא ישיג, או שיש קשר שהקב"ה ברא בטבע וציווה לנהל ולפתח את העולם – פרו ורבו ומילאו את הארץ וכיבשוה. זו הוראה שנצטוו בה בני אדם עוד לפני קללת אדם הראשון .

לפי דעה זו מהו אם כן ענין הביטחון? ענין הביטחון לפי דעה זו הידיעה הברורה והמלאה שההצלחה או הכישלון תלויים ברצון השם, ושאם האיר לאדם פנים, אין זאת בגלל הישגיו האישיים וחוכמתו אלא כי כך רצה ה'. וזו נקודה חשובה כי הרי אנחנו רואים אנשים מוכשרים ומוצלחים בתחומם, שאינם זוכים להערכה והצלחה, ומאידך אנשים בינוניים שמצליחים מאוד, וזה בוודאות כפי רצון ה'.

וענין שני של הביטחון, זו הצפייה הקבועה שיהיה טוב. כלומר, בעולם הזה ישנם דברים טובים ודברים רעים, הצלחות וכישלונות. וקשה מאוד למדוד מה יש יותר, ובוודאי אין שום דרך לצפות מה יקרה במקרה פרטי. [דבר זה הוכח במשבר 2008 שלא היה הבדל סטטיסטי בין אנליסטים לבין אנשים מהשוק בחיזוי המשבר] וא"כ כיצד נצפה את העתיד? דבר זה תלוי בתפיסה העקרונית שלנו בנוגע להנהגת הבריאה.

כלומר אם אנחנו, תופסים שמאחורי כל המקרים הפרטיים אין סדר ותכנון ואכפתיות ח"ו אזי המבט שלנו על העולם יהיה של חרדה כללית מכל מה שעתיד ליפול עלינו, ורוח של פסימיות כללית אמורה להיות החוויה הקיומית שלנו. אבל אם אנחנו יודעים שמאחורי הכל עומדת כוונה ורצון, דהיינו – ישנו מישהו שרצה שיהיה עולם, כדי לממש את מידותיו שהן להיקרא רחום וחנון וכו' ובלשון הרמח"ל כדי להיטיב . או מכל סיבה השייכת לרצון האלוקי ואין אנחנו יכולים לתפוס בשכלנו . אזי התפיסה שלנו משתנה בהכרח.

אנחנו מבינים היטב שאם מישהו רוצה שיהיה עולם, זה פירושו שהוא רוצה בטובתנו שהרי איננו חסר דבר מקודם לכן שנאמר שברא את העולם כדי להשלים בעצמו משהו, אלא כל הבריאה היא חריגה לעולם שיש בו נמצאים נוספים. והרי זה כמו אדם שיולד ילדים, שאפילו הבן אדם הכי פחות, עוסק בפריה ורביה ממקום של בנין צמיחה והטבה. גם אם אחר כך ח"ו הוא נופל לתוך התנהלות של הרס.

הקב"ה אין מגבלה של יכולת כמו בן אדם לילדיו, ואין לו מגבלה של יצר כמו בן אדם, אלא הוא הצדק המוחלט – אל אמונה ואין עוול. לכן כאשר התפיסה הזו מופנמת, אז ההסתכלות על העולם משתנה, והצפייה התמידית היא אל הטוב. משום שבתוך הערבוב של הטוב והרע, אנחנו יודעים תמיד שהטוב הוא מהותי והרע אקראי – כלומר חריגה מסיבה מסוימת.

בעקבות זה, גם אם אנחנו לפעמים רואים שיש כישלונות הפסדים צרות וייסורים, הציפייה הקבועה שלנו צריכה להיות: שזה ייפסק ויגיע לנו אושר גדול. ובאמת השיר הפופולארי 'תמיד אוהב אותי' הוא אמת לאמיתה, [עד שמיד שהוא יצא שלח לי אותו דיין ותלמיד חכם גדול אחד למייל, כדי לחזות בפלא כיצד הוא מבטא את כל דרך הביטחון בצורה מדויקת] כי באמת מי שיודע שהעולם הזה, ראשית: מנוהל. שנית: מתוך הכוונה הכי טובה האפשרית. הציפייה הקבועה שלו היא [ולא משנה באיזה מצב נורא] שיהיה לו – עוד יותר טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב.

החשיבות של תפיסה זו לעולם העסקי, אינה צריכה ביאור. הרי אף אדם לא יתעסק במשהו לולי הציפייה שהעולם יגיב בצורה חיובית לשאיפה שלו להצלחה. ואכן מה שאמר לו אותו רב הם דברים מפורשים בדברי רבי אברהם בן הרמב"ם במספיק לעובדי השם. שם הוא מונה את דרגות הביטחון – שכיר, עצמאי, חקלאי. זה האחרון תלוי לחלוטין בהנהגת הבורא, ונושא עיניים לשמים תמיד.

הביטחון בהשם בעסקים, הוא כלי מדהים להצלחה, והוא מה שמכונה – תודעת שפע. היינו ההבנה שהשפע איננו מוגבל, ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו, ואין אמת בטענה שאדם שמצליח הוא בעצם חי מכסף של אחרים [כטענה הקומוניסטית] אלא אדרבה ככל שאדם ירוויח יותר [ביושרה ותוך שימת לב לחמלה על הסביבה] כך יהיה יותר שפע בעולם כפשוטו, ולא רק שאין זה על חשבון אחרים אלא זה עצמו יוצר שפע.

כי הציפייה להצלחה ולשפע היא בעצם אמונה וביטחון בבורא, כמו שביאר רבי אברהם בן הרמב"ם שם שאפילו החיות שהן מצפות לגשם הן בצם בוטחות בבורא, וכך כל בעלי החיים בעצם. 'כי האישה בוטחת על בעלה, ובעלה על המעסיק, המעסיק על הלקוחות, והלקוחות על המדינה וכו' עד שזה ליד נעלמה שמנהלת את הכל וזה בעצם הבורא. והמתייאש מההצלחה מכונה שם – רע המחשבה. כי למה הוא חושב שהקב"ה לא יתן לו, היד השם תקצר?

למה אני מאריך בכל זה? כי זה משפיע באופן ממשי על דרך ההתנהלות הכלכלית. משום שאם אנחנו תופסים שסכום השפע בעולם מוגבל, וכל כסף שאדם מרוויח זה על חשבון האחר, וההצלחה היא אקראית כמו הכישלון. אז באמת במצבך אולי נכון להוסיף עוד עבודה ועוד עבודה כדי 'להצדיק' וללחוץ על הגורמים הסיבתיים לשפע.

אבל אם אנחנו תופסים שהעולם מנוהל, ושהעיקרון המנחה הוא שהיה לי: עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. אז אמנם, מחד תפקידנו לפתח את העולם ולבנות אותו כדרך העולם, ולכן עלינו לעשות השתדלות סבירה ונורמלית כדי למלא את התפקיד שהוטל עלינו, וכדי למשוך שפע. ובלשונו של האור לציון 'לקנות כרטיס להגרלה' כי מי שלא קנה כרטיס בוודאי לא יזכה . מאידך עלינו להבין שהזכייה בהגרלה היא מהשם ולכן יהיו לזה כמה משמעויות מעשיות.

דבר ראשון צריך שה'כרטיס' יהיה באמת 'כרטיס'. כלומר שתהיה תוכנית סבירה והגיונית לצמיחה כלכלית ולא התנהגות מופקרת. [חוץ מאברכים ששם זו סוגיא נפרדת, גם מבחינת סייעתא דשמיא, וגם מבחינת המוכנות להצטמצם] ותוכנית כזו צריכה להיות תוכנית לטווח קצר -בינוני -ארוך. דהיינו, טווח קצר: סדר בחשבונות וניהול תקין גם כשיש מינוס [לקחת הלוואות מראש, תקציב, עמידה בהוצאות סבירה – כפי המצטרך מאיזה טעם שיהיה ]

טווח בינוני: לבנות את החיים באופן שתוך כמה שנים, [למשל שלוש שנים] המינוס הופך לפלוס, דהיינו, שיש צפי סביר לצמיחה בהכנסה. ואם אין, אז לשנות תוכנית, למשל להתמחות בתחום העיסוק ללכת לייעוץ עסקי וכדו' ולא להיבהל מהמינוס בינתיים.

טווח ארוך: השקעות סולידיות, בנדל"ן או במדדים, בקרנות פנסיה וכדו' או לחילופין ירושה שסביר שתבוא, ירידה בהוצאות הצפויה בעתיד, או כל דבר שמאפשר צמיחה לטווח ארוך. באופן שיאפשר עמידה בהוצאות המשתנות הצפויות בחיים, כדוגמת דירה למגורים, חתונות ילדים, טיפול בהורים, זקנה וכדו'

הכתוב אומר שבוני מגדל בבל אמרו: נלבנה לבנים ונחמרה חימר ונעשה מגדל ראשו מגיע השמיימה. כאשר הם ראו בוץ בתוך תבנית נאפה בתנור, הם הבינו שמחתיכות הבוץ הללו, ניתן לבנות מגדל שראשו מגיע השמיימה. באותו אופן כשנמצאים במינוס זה נשמע הזוי לדבר על השקעות, אבל צריך להבין שאלף שקל בחודש שמושקע במינוף בנדל"ן שווה – מאתיים אלף בערך, וכך קצב הצמיחה צריך לעלות.

אבל כאן מגיע הביטחון בהשם. כי כאשר אינו בוטחים בהשם, אנחנו ניטה לרדוף אחרי כל שטות שאולי תביא לנו כסף, ונסכן את החיים האישיים, המשפחתיים הנפשיים או הרוחניים שלנו, או את הכסף שכבר יש לנו ביד, או שחלילה נעשה דברים שאינם כשרים על פי ההלכה. צריך לזכור שההגדרה של שפע איננה מספר אלא היא מורכבת משלושה פרמטרים. – מספר הכסף, זמן, ואיכות חיים.

אדם שעובד בשבת ומרוויח כפול הוא לא באמת אדם ש'עושה כסף' כך גם בן אדם שמשקיע בטבע דיגיטלי ומסתכל כל רבע שעה אם עלה או ירד, הוא בן אדם שמבזבז הרבה כסף, כי זה פוגע בחיים שלו, ושורף את הזמן שלו. כי בסוף הערך העיקרי של השפע זו הפניות לעסוק בחיים הרוחניים שלנו – משפחה, תורה, שלווה, עבודת השם, שמחה עזרה לזולת וכו'

בנוגע לשאלה הספציפית האם להוסיף עוד עבודה. זו כמובן שאלה שתלויה בהמון פרטים טכניים, שאתה האדם העיקרי שייודע לענות עליהם, גם אם יש תועלת מרובה בלדון על זה עם אדם קרוב או מאמן עסקי, בסוף אתה הוא זה שעונה על השאלות ומקבל את ההחלטה. בתשובה שלי ניסיתי למפות את העקרונות שלפיהם כדאי לחשוב על הסוגיא. עליך לשאול את עצמך בכנות רבה [כדאי גם לכתוב לעצמך את הדברים] את השאלות הבאות:

האם יש סיכוי סביר שבטווח של כמה שנים קרובות, המינוס הופך לפלוס?

בדר"כ ישנם ארבעה מנועי צמיחה – עבודה של שני בני הזוג, השקעה של ההון הקיים, ניהול כלכלי שמוביל לירידה בהוצאות. מה קורה אצלי בכל אחד מהם?

האם, שעות העבודה שאני עובד נוחות לי? האם הן מתישות אותי? מה המחיר האישי-רוחני-משפחתי שאני משלם על עבודה, או לחילופין מה אני נתרם מהעבודה?

האם תוספת שעות באמת תתן לי ערך ממשי?

האם אני באמת ממצה את הזמן שטוב לי לעבוד?

אולי טוב לי לעבוד יותר?

מה אני עושה בזמן שנותר פנוי? האם אני משקיע אותו בצמיחה רוחנית/ משפחתית/ אישית, האם אני לומד מוסר? האם אני נהנה מספיק בזמן שנותר? האם אני שומר על הבריאות -כושר שינה, עישון, מערכות יחסים מטופחות? [כל זה חלק מהתנהלות כלכלית לפי ההגדרה הנכונה של כסף]

האם אני לומד דברים שיעזרו לי לקדם את הרווחים שלי מחוץ לשעות העבודה? [יש המון ספרים, וסדנאות חרדיים, מפרסמים הרבה במייל ובדר"כ יש כנס ראשון חינם, והם נותנים המון המון מידע בכל התחומים]

האם אני באמת בטוח שהקב"ה יצליח דרכי, ומה אני יכול לעשות כדי להתחבר יותר לחוויה הזו? [ללמוד שער הביטחון, או המספיק לעובדי השם, שיעורים, התבודדות, שיחות, לתלות משפטים וכו']

אחרי כל זה נדמה לי שתהיה בפניך מפה שתוכל להתבונן בה, ולקבל החלטה בנוגע לזה

מקווה שהועלתי לך.

שמחתי לכתוב לך

ואם תרצה תכתוב עוד

יוסף