למנדי היקר.
בשאלתך אתה קושר בין שני הנושאים שהזכרת, מהי ההשתדלות הנכונה בכל נושא שמתעורר, ומה שבפועל קרה בסוף, ואתה מבין שאם לא ‘קלעת’ להשתדלות המתאימה כנראה שיצאת מכלל ההשגחה, ומה שקרה לך אינו בהכרח לטובה. בנוסף, קישרת לזה גם את הבחירה החופשית, שגם היא תלויה בהשתדלות שעשית.
אומר לך את האמת, הנושא הזה קצת עמום, ואני מרשה לעצמי לבחון מחדש גם דברים שהצגת כידועים ופשוטים.
האם הכל לטובה? האם כל מה שקורה לנו הוא בהשגחה ממרומים? ומה בכלל הפירוש שהכל מושגח? האם זו סיבה שדברים רעים לא יקרו? הלא הם קורים כל הזמן! האם תמיד הבחירה שלנו נכונה? האם אף פעם לא טעינו? ואם טעינו, האם העולם מוכן להכיל את הטעות שלנו ולהמשיך הלאה, או שזה יגרום “תקלה במערכת”, אולי נחזור לתהו ובהו.
כל אלו שאלות קשות מאוד, ואני לא יכול לתת לך יותר מאשר כיוון מחשבה.
לשם כך אני אשתמש באירוע הרצח הראשון בהיסטוריה.
התורה מתארת שקין קם על אחיו הבל ורצח אותו. האם זה טוב? פשוט שלא. האם זה היה ממרומים? ודאי שלא, קין נענש על כך. האם הבל היה מושגח באותה שעה? לא יודע, אולי לא, אחרת, איך הוא נרצח? אבל אם כן, למה הקב”ה הסיר ממנו את ההשגחה?
אז איך יתכן שקרה דבר כל כך רע, שאינו ממרומים ובלי השגחה?
לכן אני חושב שבודאי שהבל היה תחת השגחה באותה שעה, ולא רק הוא, אלא גם קין ואדם וחוה וכל העולם היו מושגחים באותה שעה, רק לא באותו אופן של השגחה.
ואני אסביר.
מה היה קורה אם קין היה רואה את מה שקרה ונבהל והולך והורג גם את אביו ואימו, ולבסוף מתאבד, וכך היה המין האנושי כלה סמוך מאוד לבריאת העולם. האם זה יתכן? האם היה משהו שיכול היה למנוע את זה? לדעתי כאן נכנסת ההשגחה, ואומרת שהעולם אינו מופקר גם בשעה של אסון, כי קין היה בנסיון האם לרחם על הבל או להתאכזר אליו, והוא כידוע בחר באפשרות השניה. אבל הוא כלל לא היה בנסיון להתאכזר להורים שלו, זה כלל לא היה אפשרות בשבילו, ולכן העולם כולו היה מושגח ובטוח שלא להנזק מקין, רק הבל היה בסכנה, וזוהי בדיוק ההשגחה שהיתה עליו, להיות מוטל לרחמי אחיו. ואם קין היה מתגבר, היה הבל ניצל וזו היתה תכליתו, וכעת שהוא נהרג, יש תכלית אחרת לעולם.
המעשה של קין בודאי היה נורא באותה שעה, אבל האם הבחירה שלו הביאה את העולם למצב שהוא לא היה ערוך לו? לא, שהרי אדם וחוה הולידו את שת וממנו יצא כל העולם, וזרעו של קין נכרת לבסוף במבול.
אם כן, מה ראינו כאן? ראינו השגחה שלא מחייבת בחירה טובה, וראינו בחירה רעה שלא מחייבת חורבן, וראינו השגחה חלקית לאדם אחד ובאותו מעשה השגחה מוחלטת לאדם אחר.
עד כה לא דיברנו על השתדלות, אבל כבר ראינו שהאחריות שלי על התוצאה איננה רחבה כמו שאתה חושש, אלא האחריות שלי לבחור נכון ולהביא טוב לעולם היא מצומצמת במידה מסויימת, וממילא גם היכולת שלי לגרום נזק היא מצומצמת, כי חלק גדול מהפאזל של המציאות אינו בשליטתי.
וזה דבר ברור, משום שאם כל השתלשלות האירועים שקבע הבורא תלויה דוקא בכך שכל הנוגעים בדבר יבחרו נכון, ולא רק פעם אחת, אלא כל תקופת ההתרחשות, סביר להניח ששום דבר שנקבע בשמים לא היה יוצא לפועל, כי בפירוש, לא כולם בוחרים נכון. רק כנראה הקב”ה נותן לנו את הניסיון אבל משאיר אצלו את הפיקוח על מהלך העניינים, ולכל היותר מי שבחר לא נכון מאריך את הדרך שבה ישתלשלו העניינים עד שרצון הבורא יגיע למימושו בעולם.
וכעת זה כבר יותר קל. ולכן אומר במענה לשאלתך, שאצל כל אדם יש חובת השתדלות אחרת, כל אחד לפי מעלתו ודרגתו, והכלל הוא להתבונן באנשים כמוך, ולשער מה הם היו עושים, זוהי ההשתדלות שלך. כי יש צדיקים שדי להם בהשתדלות קטנה כדי להיות בטוחים בישועת ה’, ואם יעשו יותר מזה- זה יחשב להם לחסרון בבטחון (כמו יוסף הצדיק שביקש משר המשקים שיזכיר אותו לפני פרעה ונענש), ויש אנשים שאם ישדלו כמו הצדיקים יחשב להם חסרון בהשתדלות. אז איך נדע? נתבונן באנשים בערך שלנו, או לחילופין נראה איזו פעולת השתדלות מרגיעה אותנו, מה שהטבע שלנו מכוון אותנו לעשות, בלי יותר מידי חקירה ודרישה, זו היא ההשתדלות שלנו.
כמו שכתב בעל חובת הלבבות (שער הביטחון פרק ד):
ראוי לו להתעסק בסיבות (כלומר הוא צריך לנהוג בהשתדלות שמתאימה לתוצאה שהוא רוצה), ואל ירפה מחזר עליהם, כשהם ראויות למדותיו ולגופו ולאמונתו ולעולמו, כאשר קדמתי, ויבטח עם זה על אלהיו, שלא יעזבהו ולא ירפהו ולא יתעלם ממנו.
ולגבי שאלתך השניה, הקב”ה מצוה אותנו לבטוח בו, וזה מה שהוא רוצה, שיהיה לנו רוגע נפשי, זו בדיוק המטרה. ויש לזה סיבה חזקה. תחשוב על בן של מלך גדול, או נשיא מעצמה. איך יגיבו אנשים אם הבן יחיה בפחדים, מה יהיה איתי? מאיפה יהיה לי כסף? אולי יגנבו ממני? אולי יהרגו אותי?
מי שישמע אותו מדבר כך יחשוב אחד משני דברים, או שהוא לא מכיר בערכו של אבא שלו, או שאבא שלו באמת לא כזה כל יכול. כך שבחששות שלו הוא בעצם פוגם בכבוד אביו.
זהו ענין הבטחון, הקב”ה רוצה שנחיה חיים רגועים מכח הבטחון שלנו בו, כי זהו הביטוי הבסיסי להכרה שלנו בעוצמת הכל יכול שלו.
אני מקוה שמצאנו נתיב רגוע בתוך סבך מאורעות החיים.
בהצלחה
נועם ש
דלג לתוכן
2 תגובות
יוצא אם כך שגורלו של הבל תלוי בבחירה של קין, והלא בחובת הלבבות נאמר שאדם לא יכול להינזק מאדם אחר , רק אם כך בחר לו השם , וכי הרבה שלוחים למקום. האם לא נכון שגם אם קין היה מתגבר הבל היה נהרג באופן אחר?
לשואל היקר שלום.
לא מצאתי בחובת הלבבות את הלשון: ‘הרבה שלוחים למקום’, רק את הנוסח שאדם צריך לבטוח בה’ שחייו ומותו אינם ביד חבירו. אם יש לך ציטוט מדויק, אשמח שתשלח לי.
מכל מקום לדעתי אין כוונתו לומר שאדם לא יכול לשנות את הנגזר על חבירו, משום שבסמוך הוא מביא את הדוגמא של שמואל שפחד ללכת למשוח את דוד למלך באמרו: איך אלך? ושמע שאול והרגני!, ומה יש לו לפחד? אם נגזר עליו למות אין לו הצלה, ואם לא, אין לו סכנה. אבל פירוש דברי בעל חובת הלבבות לדעתי הוא שחיי האדם שנקצבו לו, ומתי ימות, אינם ביד חבירו לשנות לו את קצבת ימיו, אבל אין כאן הבטחה שאין הוא יכול להרוג אותו אם לא היתה עליו גזירה.
ויש לכך כמה דוגמאות במקרא, למשל דוד אומר על שאול: ‘או יבא יומו ומת, או במלחמה ירד ונספה’, ולמדו מכאן המפרשים שאדם יכול למות במלחמה גם אם לא בא יומו, ולא נגזר עליו למות כעת. וראה גם בענין מכירת יוסף: וישמע ראובן ויצילהו מידם – ומהי ההצלה? להשליך אותו לבור שיש בו נחשים ועקרבים. איזו מין הצלה זו? גם שם ימות. וכתב האור החיים שכשהיה מסור ביד אדם היה יכול למות גם אם לא נגזר עליו, וכשהושלך לבור ניצל מיד בעל בחירה, כי החיות לא יהרגו מי שלא נגזר עליו, לכך נקראת זו הצלה.
והגם שהדוגמאות הללו הם באדם שמכניס עצמו לסכנה, העקרון דומה גם בסכנה שבאה על האדם, גם בזה יכול בעל בחירה לשנות את גורלו של אדם אחר.
והאמת שזה מוכרח, כי אם לא כן, לא היה העולם יכול להיות מונהג כמו שהוא כעת – בהסתר פנים, כי היו אנשים רבים שהם חסינים מכל היזק של אדם אחר, גם הגדול שבאויביהם אם יפלו לידיו, לא יוכל להרע להם כלל, וזה איננו טבעי.
לכן לדעתי כלל לא מוכרח שאם קין לא היה הורג את הבל הוא היה נהרג בכל מקרה, וכמובן שהעולם שלנו היה שונה בתכלית אם זה היה קורה, כמו שאנחנו לא מכירים עולם שבו אדם לא אכל מעץ הדעת, וזה ודאי איננו דבר שהיה אמור לקרות על כל פנים, נכון?
אשמח לשמוע הערות.
נועם.