שלום, שואלת יקרה!

אני מרגישה את העצב מהמכתב שלך ומזה שאת מספרת שאת עצובה ומרגישה ריקנות.

אבל גם אם לא היית אומרת איך את מרגישה ורק מספרת את הסיפור שלך, הייתי מרגישה מאוד את העצב ממנו. זה לא מוזר שאת עצובה ומרגישה ריקנות. זה לא כי את אדם עצוב. זה כיוון שעברת דבר קשה מאוד בחיים שלך ואת עדיין מתמודדת איתו. זה לגיטימי לגמרי להרגיש כמו שאת מרגישה. את בסך הכל- נורמלית.

נכון שילד הוא לא הפתרון לאושר, אבל כשמצפים למשהו בחיים, ובפרט שהוא כל כך טבעי ומתבקש והוא עדיין לא מגיע, כן- זה קשה. ומלבד הציפייה לילדים, גם לידה שקטה זה דבר שקשה מאוד לעבור.

כי כבר היתה התקווה וראיתם אותה קרובה והנה זה שוב מתרחק. לידה שקטה גם למי שיש ילדים היא דבר קשה, ולראייה לכך- יש קבוצות תמיכה לזוגות שעברו לידה שקטה. ואם מצרפים את הציפייה הלא ממומשת עדיין לילדים, עם הלידה השקטה אלה שני דברים גדולים שאת מתמודדת איתם.

קושי נוסף שאת מתארת הוא ההתעסקות הלא נעימה עם הבירוקרטיה. בירוקרטיות ובדיקות הם דברים מאוד מעמיסים. בעיקר כשזה נוגע לבריאות והתשובות שלהם חשובות ולפעמים דחופות.

רק בירוקרטיה לבד יכולה לגרום לאדם להרגיש אומלל גם אם הוא לא ממש תלוי בה.

ובנוסף לזה הלא נודע שבעניין מגביר את הקושי. מה יהיו תוצאות הבדיקות? לאיזה שלב זה יוביל בהמשך? ומה יידרש ממני הלאה? והכי חשוב, האם זה באמת מקדם אותי לעבר המטרה?

לוקח זמן ללמוד איזה טופס להביא ואיך להשיג מזכירה ספציפית. וזה מאוד יכול לשגע…

בקיצור, אני יכולה מאוד להבין מה גוזל לך את האנרגיות החיוביות.

אז את מבינה… שזה שאת לא שמחה עדיין זה לדעתי מאוד ברור… זאת התגובה הטבעית.

מה שמרגש ואולי אפילו מפליא זה שאת מתגעגעת לשמחה. שאת רוצה בה ורוצה לחזור אליה. שאת רוצה לשמוח. כי בד”כ כשאנחנו עצובים או ריקניים גם אין לנו שום מוטיבציה לצאת מזה. אני חושבת שאלה ניצנים טובים שמעוררים תקווה. את לא שוקעת בזה אלא רוצה לצאת מזה. זה ממש יפה.

את אומרת שאת אדם פעיל ובהחלט מרגישים את זה ממה שאת כותבת. כי לא רק שאת רוצה לצאת מהמצב שלך למקום של יותר רווחה רגשית ושמחה, אלא גם עשית צעדים בכיוון. ניסית ללכת לטיפול ואת כותבת כאן באקשיבה. כל הכבוד לך באמת.

ודבר נוסף שמראה על נקודת חוזק חשובה שלך הוא שאת רואה את הטוב בחיים שלך ויודעת להעריך אותו. כי כשאנחנו עצובים ומרגישים ריקנות אנחנו בד”כ לא יכולים לראות את הטוב הגדול שיש לנו. לפעמים אנחנו ממש מסרבים לראות את הטוב שקיבלנו ואפילו אומרים שהוא לא שווה כל עוד אין לי גם את מה שאני הכי רוצה.

את אומרת שיש לך בעל מושלם שאוהב אותך (איזה יופי!) ומשפחה עוטפת (כל כך חשוב…) וגם שאת אוהבת את העבודה שלך (גם זה לא מובן מאליו בכלל). אלה שלושה דברים מאוד חשובים שנותנים כח ומעטפת טובה לאדם. וגם אם את לא מצליחה לשמוח בהם כרגע, זה בגלל הקושי הגדול שאת מתמודדת איתו. אבל ברור לי שחשוב מאוד שכל אלה קיימים בחייך. וכל כך יפה שאת יודעת להעריך את זה.

אני חושבת שהשלב הראשון בדרך לשמחה הוא להבין שאני מתמודדת עם קושי מאוד גדול ולקבל את זה. להכיר בזה. להרגיש שזה בסדר שאני במצב כזה, כי אני מתמודדת עם דבר לא פשוט. ניסיון שרק מעטים מקבלים אותו.

השלב הבא הוא להבין שאני צריכה חיזוקים ומילוי ממקורות אחרים כדי להצליח לעמוד בקושי הזה. כל הדברים האלה הם ממש לא במקום ילדים. אלא כדי להרגיש טוב יותר בדרך לילדים. וגם אח”כ איתם.

בתקופות קשות אנחנו צריכים יותר חיזוקים מבחוץ. כיוון שהחושך באיזורים מסויימים בחיינו גדל אנחנו צריכים להגדיל את האור באיזורים אחרים. אנחנו צריכים ממש להשקיע בלהנות. וזה נכון לגבי כל התמודדות שאדם עובר בחיים שלו. אם זו התמודדות רפואית, או בתחום שלום בית או בכל קושי אחר.

לרוב אנחנו לא רגילים להשקיע בעצמנו אבל דעי לך שזה האוכל שהנפש שלך זקוקה לו עכשיו. כמו שבחולי הגוף צריך לחזק את הגוף במאכלים מסויימים, ואולי ויטמינים או יותר שעות שינה, כך צריך לתת לנפש את האנרגיה שהיא צריכה.

אני חושבת שכל אדם צריך לבדוק עם עצמו מה הדבר או הדברים שממלאים אותו. יש מישהו שאצלו זה לשמוע מוזיקה. יש אדם שספורט עושה לו טוב. יש אחד שאוהב לטייל ויש אחד שיצירה זה מה שמשחרר אותו. או להיות עם חברים. יש אפשרות גם לכתוב יומן או לשהות בחיק הטבע. כל אדם צריך לחשוב עם עצמו, ולברר מה הדברים האלה שממלאים אותו.

אל תתביישי לצאת לדברים שמשמחים אותך גם אם זה יותר ממה שחברות שלך רגילות בסגנון החיים שלהן. כי את צריכה משהו שימלא אותך במקום החוסר הגדול שאת מרגישה. זה נכון שזה לא תחליף אבל זה בהחלט עוזר.

טיפול זה דבר חשוב ביותר בעיניי. הוא עוזר לסדר את המחשבות והרגשות ולצמוח מתוך הקושי. הבעייה היא שלא תמיד מוצאים מיד את המטפלת הנכונה. צריכה להיות כימיה בין המטפלת לבינך. שתרגישי שהיא מבינה אותך ושאחרי תקופה תרגישי שהתקדמת בדברים שהיו חשובים לך להתקדם בהם. גם אם הטיפול של קופ”ח לא היה טוב, יכול להיות שמטפלת אחרת תוכל מאוד לעזור לך אפילו אם היא דרך קופת חולים.

אופציה נוספת היא דרך המחלקה של טיפולי הפוריות בבתי החולים. כמעט לכל בית חולים יש עובדת סוציאלית צמודה למחלקה של הפוריות שמלווה בחינם את כל מי שצריכה.

יש גם 2 טיפולים של ייעוץ פסיכולוגי שאפשר לקבל דרך ארגון בוני עולם. אולי אפשר לקבל טיפולים נוספים באופן מסובסד. אולי גם למכון פועה יש את האופציה הזאת, אני מאמינה שכן.

בכל מקרה כדאי מאוד לא לוותר על טיפול. אני יודעת שזה דבר יקר. את צודקת. אבל אם לא תצליחי למצוא משהו בחינם או מסובסד, אולי תוכלו להסתדר עם טיפול בתדירות נמוכה כמו פעם או פעמיים בחודש. זה גם יכול לעזור לדעתי.

לגבי טיפולי פוריות וגם טיפולים שבדרך לשם, אני חושבת שכדאי מאוד להיות בקשר עם בוני עולם או מכון פועה או שניהם. אפשר לקבל שם ייעוץ לגבי טיפול רפואי והפנייה לרופאים מומלצים ולפעמים הם מחזירים כסף על תרופות או ייעוצים פרטיים. בנוסף הם נותנים שירות של משגיחות מטעמם בתשלום (מקבלים החזר דרך ביטוח משלים של קופ”ח- צריך לבדוק מה קורה בקופה שלך). אבל זה שירות חשוב מאוד מאוד בטיפולי פוריות כדי לוודא שיש השגחה הלכתית על כל התהליך ולוודא שלא עושים חלילה טעויות במעבדה.

וחיזוק נוסף ואחרון שאני חושבת שהוא חשוב הוא חיזוק אמוני. כשאדם נמצא בסיטואציה שלא ברורה לו, וכשהוא מרגיש את הייסורים בתוכה עולות באופן טבעי שאלות באמונה. למה זה קורה דווקא לי? מה השם רוצה ממני? מה התפקיד שלי עכשיו? השאלות האלה יכולות מאוד להחליש. אבל אם לוקחים את הניסיון כהזדמנות ללמוד ולהתחזק באמונה הוא יכול להיות דבר מאוד מחזק ומאוד מגדל. אבל אני חושבת שצריך ללמוד בשביל זה. האם יש לך דמות רבנית שאת סומכת עליה? זה יכול להיות רב או רבנית או כל אדם שיש לו ידע תורני והוא מספיק קשוב לך. תשובות על למה אדם סובל ייסורים בעולם יכולות מאוד לחזק אותך וגם להשפיע לטובה על ההתמודדות שלך בתחום הנפשי.

לסיום, שואלת יקרה, אני רוצה לחזק את ידייך. את עוברת ניסיון קשה מאוד ואת עומדת בו בגבורה. הקב”ה יראה לך את הדרך הנכונה. אני חושבת שאת כבר עושה עבודה נפלאה.

עצם זה שאת רוצה לשמוח ומחפשת את הדרך לכך זה כבר חצי מהפיתרון.

אני מאחלת לך שלא תצטרכי להתמודד עם הניסיון הזה עוד הרבה זמן. ולא פחות חשוב, אני מאחלת שבזמן שאת מתמודדת איתו תמשיכי לגדול ממנו כמו שאת כבר עושה.

אשמח אם תכתבי לי אם את צריכה עוד כיוון או מילה טובה.

בהצלחה רבה!

נעה עינב.