The Butterfly Button
לא מבינה את עצמי

שאלה מקטגוריה:

לפעמים אני לא מבינה את עצמי…
הרבה שאלות יש לי על עצמי, אבל אני לא יודעת את התשובה עליהן..
אני מצד אחד כ"כ רוצה כ"כ יכולה ומצד שני כ"כ תלושה, כ"כ לא קשורה..
אני מנסה, זה מעסיק אותי כל היום, אבל אני לא מצליחה.
אני לא מצליחה וזה מתסכל!
זה כאילו אני חיה בעולם ששייך רק לי.. אף אחד לא יודע איך לנהוג בעולם הזה שלי ואני לא יודעת איך לנהוג מחוצה לו..
מה שמשאיר אותי בבועה שקופה לבד,
כ"כ קרובה להכל, בלי שום גישה…
נמאס לי לכתוב את הרגשות שלי לתוך מכשיר.. אני רוצה שלמישהו יהיה איכפת מהם…
אולי יש הרבה מסביבי שאיכפת להם אבל אני רחוקה מהם.. אני לא קרובה אליהם מספיק!
אני רוצה לחצות את המרחק הזה אבל אני לא יודעת איך…
מן הגנה שמישהי בתוכי בונה סביבי…
אין לי שליטה על זה!
אני ממשיכה להגיד שאין לי שליטה על זה אבל גם בזה אני כבר לא בטוחה…
אני כנראה אחראית לזה
לפני זמן, הייתי זורקת את השק על מי שהיה קרוב..
עכשיו אני לא מספיק קרובה לאף אחד.
הלוואי והיה משהו שהייתי יכולה לעשות כדי להשתחרר..
נמאס לי מהדמעות האילו ונמאס לי לדבר רק עם זאת שבתוכי…
פעם הייתי מדברת גם איתו , עם אבא..
אבל הפסקתי…
בזמן שהכי הייתי צריכה אותו החלטתי להפנות לו את הגב…
ועכשיו אני כאן, מנגבת לעצמי את הדמעות ונותנת לעצמי ליפול שוב ושוב לתוך הבור הזה של הרחמים העצמיים מסתכלת על הכל מלמטה.
נמאס לי מזה!
אני רוצה להיות במקום אחר…
לא טוב לי!
אני מנסה לצעוק את זה בלי קול, בלי מילים אבל אף אחד לא מבין את השפה הזאת…
הכל נשאר אצלי…
קשה לי ואין לי למי לומר את זה…

אני העונש של עצמי…

תשובה:

שלום לך יקרה,

נפש יחידה ומיוחדת,

 

אינני קוראת כאן שאלה, כי אם משאלה: אני רוצה להרגיש את החיות פועמת בי! רוצה להרגיש את עצמי, להרגיש נוכחת בגופי ובנפשי, לחוש את העולם שסביבי, אבל באמת.

אינני יודעת מה גילך ואת פרטי מצבך, אך אשתדל בשורות הבאות לפתוח כיווני הבנה שבע"ה יהוו התחלה לדרכך.

 

בשנים הראשונות לחיינו אנחנו מקבלים מהסביבה המגדלת את הערכים שלה. בדרך כלל (להוציא מצבים חריגים) ההורים הם אלה שמחליטים על פי שיקול דעתם את הקו המנחה לחממה שבה יצמחו ילדיהם.

שלב זה הינו הכרחי מכיון שלילד אין את הכלים לשפוט מהי דרך האמת. אך עם כניסת ה"דעת" בגיל הבגרות, מתחיל שלב חדש. אינך מסתפקת בתשובות ובעובדות ששמעת כילדה,  ומתחיל שלב הספקות. סימני השאלה המתעוררים הינם סימן של חשיבה עצמית וטמון בהם פוטנציאל לבגרות. התהיות בסגנון: מי אני? מה החיים האלה בכלל? מי אמר שאני חיה באמת ולא חולמת? למי אני קשורה? איך יוצרים קשר? – אני מקווה שדייקתי בשאלות שמדברות מתוכך, אחרת תקני אותי.

אילו שאלות מערערות ומנתקות מכל מה שהיה בטוח ומובן מאליו עד עתה. מאידך, רק דרכן את תגיעי להכיר את ההרכב היחודי שאיתו נשלחת לעולם, כדי לפעול בו ולהביא אותו למקום שאף אחד אחר לא יכול במקומך.

אני מבינה שהעומס של סימני השאלה וחוסר הבהירות גורמים לך לתחושות קשות של תלישות, בדידות ויאוש. אולי את מרגישה בתחתית הבור, מקום שאין ממנו מוצא. אז זהו, שלא. כעת קחי לך רגע אחד של נשימה (ואם יש צורך- קראי שוב את הנכתב לעיל) ותשמחי על סימני הגדילה שלך! דווקא התהיות הללו יסמנו לך את הדרך העולה מן הבור אל אור היום.

 

כעת אציע לך, מתוך ה כמה אפשרויות להתחיל במסע היפה ביותר שלך, מסע אל עצמך.

 

– ראשית, הקדישי לעצמך בכל יום זמן מוגדר, בין 10 דקות לשעה, שבה את יושבת ותוהה, מאפשרת לשאלות לצוף. זאת מכיון שאמנם הן מצמיחות, אבל אם אין להן גבול – הן מציפות וכובלות. אני ממליצה על כתיבה חופשית ורצופה בבוקר (ממש בלי להפסיק. אם אין לך מה לכתוב תכתבי "אין לי מה לכתוב") עד שיתמלאו לך 3 דפי A4. אוורור כזה שמגיע ללא עכבות, מאפשר למח לסדר הרבה חומר באופן זורם ומרתק.

 

– ביתר שעות היום, אפשרי לעצמך פשוט להיות. הרגישי את התנועה, או המנוחה, את הריחות והמראות שסביבך. אם את עוסקת במשהו – חשבי על הערך של מה שאת עושה, אבל בלי שאלות. התרכזי בחמשת החושים שלך ובמטרה. ואם שאלה צפה – הפני אותה לזמן המוגדר (ראי לעיל).

 

– אמרת ש"לפעמים אני לא מבינה את עצמי". זאת אומרת שיש פעמים שאת כן מבינה את עצמך. חשבי על מקרה או אפילו רגע אחד כזה. וכתבי לעצמך (או הקליטי) תשובות לשאלות הבאות:

מה היה שונה בו? מה אפשר את ההבנה העצמית? איך את תרמת לבהירות הזו?

 

 

כמובן, שאלו רק הצעות. קחי מתוכן רק מה שמדבר אלייך. מלבד זאת, אלו רק רעיונות התחלתיים ביותר. אני ממליצה לך לפנות לטיפול רגשי מקצועי על מנת לסייע לך בהבנה ויישום המהלכים הפנימיים הללו. אשמח לעזור לך למצוא דמות מתאימה, אם תרצי ותפני שוב. זה מגיע לך, ללא ספק, מכיוון שנפשך היא פיקדון שהקב"ה נתן לך על מנת שתוכלי לחיות חיי שמחה מלאים.

 

זכרי שבורא עולם נמצא איתך גם, ובמיוחד, כשקשה לך לפנות אליו. הוא נמצא איתך בצרה ובמיצר, ושומע את קריאתך הכנה לשינוי. ומתוך כך הוא בוודאי יסייע  ויחלץ את נפשך אל המרחב.

וגם אני איתך, בהערכה וידיעה שתמצאי את היבשה לפסוע בה בתוך מי החיים השוצפים,

שפרה

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

רוצה לחיות מתוך בחירה ולא מתוך חובה
תודה רבה על הפלטפורמה הזאת והמקום לשאול בו שאלות. שנים חיפשתי מקום שיהיה אפשר לשאול בו. יש לי שתי שאלות: השאלה הראשונה שלי היא על עצם מהות החיים. למה אנשים רוצים כל כך לחיות ונלחמים בשביל לחיות? הרי הנשמה לא רצתה לרדת לעולם, היה לה טוב למעלה, ובעולם העליון טוב...
סבתא נפטרה ואני לא מתאוששת מזה
לצערי סבתא שלי נפטרה לפני כמה חודשים. ברגע שזה קרה נפער לי חור ענק בלב, חור של געגוע וחוסר אינסופי שאין אף אחד שימלא אותו. סבתא הייתה חולה והייתי צמודה אליה מאוד במשך תקופה ארוכה. היה בינינו קשר מיוחד של אהבה וחיבור מעבר למילים. כשהגעתי לבית שלה לפני הלוויה סבא...
געגוע למי שהייתי לפני שחזרתי בתשובה
אני בעל תשובה בישיבה תיכונית בכיתה י בן 15 וחצי וכבר משנה שעברה (כיתה ט) אני מרגיש סוג של געגועים כאלה לעבר שלי בין אם זה לכל העניינים האלה של זוגיות וכל זה שהיה בין אם זה חברים מסוימים חברה מסוימת שהייתי בה בית ספר מסוימים ואני מרגיש מאוד שאני...
בין הרצון להתחתן לפחד לבחור
  אני בת 30, ומתמודדת כבר שנים עם קושי משמעותי בכל הנוגע להיכרויות ולנישואים. מצד אחד, יש בי רצון להקים בית ולהביא ילדים, ומצד שני, אני מפחדת שלא אצליח להכיר את הבחור מספיק במסגרת של מספר פגישות, שאקבל החלטה שגויה ושאתחתן עם מישהו שלא אהיה שלמה איתו. בנוסף, אני מאוד...
סתם רוצה לפרוק.. מה יש?
אני נערה בת 14 ואני מרגישה שהראש שלי עמוס בהמון התלבטויות ואני פשוט מוצפת. אני מנסה לעשות לעצמי קצת סדר ומקווה שתוכלו לעזור לי. קודם כל, אני ממש מרגישה חוסר שייכות לבית הספר שלי. אני לא יודעת אם בכלל שווה לי להישאר שם או שאני צריכה לעזוב, וזה יושב עליי....
אני לא רוצה לשנוא את אבא שלי
כבר שנה בערך שלא קל לי ממש עם אבא שלי. אני מרגיש שאני מסתכל עליו בעין כל כך רעה אבל כי אני באמת לא יכול להתעלם ממה שהוא עושה כמו על כמה הוא ביקורתי – כל מקום חדש אני נכנס ישר ביקורת מתמקד בדברים הרעים, מעצבן, צועק, מתעצבן, כועס, (בעיניי)...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן