שלום אשה יקרה,

אני קוראת ומפנימה את שאלתך, מנסה לדמיין כמה אומץ וכוחות נפש עומדים מאחורי המילים “פתחתי את זה איתו”. את חשה שהקרקע נשמטת לך, תחושה של “אני מתה”, ועדיין- מצאת בך משאבים לעשות צעד נועז, שהיה נכון לך.

לכי בכוחך זה, היכולת לחפש ולמצוא את הצעד הבא קדימה. זה הדבר היחיד שביכולתך, ושבאחריותך לעשות.

ההכרות שלנו היא בת כמה שורות, אך מתאורך עולה שבעלך קרוע בין שתי עולמות: אשתו וילדיו, שבהם יש עול מחד, ועוגן ומימוש מאידך. העולם השני הוא של ריגוש, של “משהו חדש” והרפתקני, אשליה קורצת של משהו טוב יותר. הוא מודע במידה מסוימת לסכנה העצומה שבה הוא נתון, ולכן מודה על כך שזו בעיה ומבטיח ללכת לטיפול. את, גיבורת החיל, צופה בו במעידתו למדרון המסוכן. את נמצאת מעל הצוק, וקוראת אליו בכל כוחך להציל את עצמו, ואתכם.

האם יצליח לעמוד בניסיון? הלוואי והיה לי את מטה הקסם לנבא את העתיד הוורוד.

אך אני מעיזה לומר, גם אם יקשה עלייך להאמין: זה עוד יהיה טוב.

יתרה מכך, החוויה הזו יכולה להיות בטון שיצוק כח וחוסן לקשר שלכם.

כדי שהנסיון הזה יהפוך לנס מתנוסס המעיד על כוחות נפשכם המשותפים, חשוב לתת את הדעת ואת הלב לשני הבטים: אמון ונחישות.

1. אמון – בעלך מעד וגרם לשבר באמינות שלו. לכל אדם יש מסלול חיים, עם בחירות בכל צומת. בכל בוקר את מתעוררת ואומרת “רבה אמונתך” – בורא עולם מאמין בך! והוא גם מאמין בכל אחד מילדייך, והוא מאמין בבעלך. בואי הצטרפי גם את לאמון הזה. כן, יש כאן ניסיון קשה והוא נפל בו. ויחד עם זאת, כל עוד הוא חי, יש בו כוחות ואפשרות לתקן.

הוא אכן צריך להוכיח את האמינות שלו מחדש. אבל אם הקב”ה מאמין בו ובדרך התשובה עד יום מותו, גם לך, ההולכת בדרכי הבורא, יש רשות להאמין שהוא מסוגל ויכול.

חשבי על השדר הבונה הזה שביכולתך לאפשר לו

לחוש: “הייתי במקום אפל, שפל וחשוך, ואשתי האמינה בי שאצליח למצוא את כוחות הנפש לצאת אל האור”.

2. נחישות

–

יחד עם זאת, הוא ואת זקוקים להרבה כח. הכח הזה יגיע אלייך כשתאמיני שמגיע לך לחיות באמון ואמונה הדדית. שאת ראויה לכבוד בסיסי של יושר ונאמנות. כשתהיי ברורה עם הגבול הזה, שאת מעונינת לחיות רק עם בעלך ואיש בריתך ולא עם אדם בוגד, שניכם תהיו משוחררים. תרגלי זאת ליד מראה: אמירה ש

יש בה:

“קו אדום. אני לא חיה עם זה”. מצאי בתוכך את הכח, מהזן הזה של “פתחתי את הדברים” כפי שתראת בשאלה. את יודעת בבירור שסימון הגבול בעבורו הוא הדבר הנכון והמציל. לאחר שתתרגלי, מצאי זמן נינוח ורגוע, אולי בטיול בחוץ, או על כוס קפה. בטון רגוע, בטוח ומתוך עצמתך הפנימית אמרי לו באופן בלתי מתפשר שאת מאמינה בו, אבל עד שיוכיח זאת את לא מוכנה לחיות עם מצב של בגידה.

לאמירה הזו צריך להיות ביטוי מעשי.

בעלך הביע את נכונותו ללכת לטיפול. האם הוא מימש זאת? אם כן, אתם בדרך.

יקירתי,

הצורך בליווי

מקצועי לשניכם

הוא קריטי ממש. את רוצה לבנות ולהיבנות, ו”תשועה ברוב יועץ” כאשר הצומת בחייכם כרגע רגישה כל כך.

בעלך זקוק לעזרה בהעמקת הקשר הרגשי איתך ולא לטעות אחרי האשליה.

אז זקוקה לתמיכה ויעוץ כיצד לסלול דרך של תינת אמון תוך העמדת גבול ברור ואיתן שיכוון לקשר אמיתי ולא מנצל.

אשמח להפנות אותך לאנשי מקצוע מתאימים אם תרצי.

מאחלת ומתפללת איתך מכל ליבי שה’ יתן לכם- יחד ובנפרד- כוחות לעשות את תפקידכם נאמנה. תזכו לתמוך אחד בשני בשעת משבר ולהצמיח אהבה חדשה, בעלת שורשים עמוקים ויציבים ופירות מתוקים.

בהערכה עצומה ותפילה ל”אני לדודי- ודודי לי”,

שפרה

smw.wohl@gmail.com