שלום לך אחותי, אשה יקרה,

ראשית אני מתנצלת שעברו ימים שבהם הייתי פחות נגישה למייל ולכן התשובה התעכבה. מאז שקראתי את שאלתך אני בהודיה אלייך על שהזמנת אותי להתבוננות פנימית, ומשם שאבתי את המילים הכתובות. אני מקווה שתמצאי בהן נחמה ותועלת, אפילו קטנה.

אתייחס לשתי הבטים בשאלתך: הפן הגשמי, והפן הרגשי. בשניהם מושחל גם הפן הרוחני.

א. כשקראתי את התאור שלך על ניהול הבית ביד רמה, התפעלתי כל כך מהחוסן שלך לשרוד אפילו יום אחד. שאלתי את עצמי- ומפנה גם אלייך: מניין הכוחות?

המשימה שעל כתפייך היא כבדה מאד, יותר משאוכל לדמיין. אני הולכת עם הבחירה שלך שנכון לעכשיו, את מעדיפה להמשיך לחיות כך מאשר להתגרש. אני מאמינה שהצלחת ותמשיכי להצליח. אחדד כמה נקודות וכלים:

1. סיפרת שלפעמים את מדמיינת את הפטירה שלו, ובמובן מסויים הוא אכן כבוי ולא חי בחיים שלכם. אני אקח את הפנטזיה שלך למקום מצמיח ומגדל: דעי, שכמו שהקב"ה נכנס כפרטנר כשראש המשפחה נפטר, כך הוא גם ממלא מקום כאשר דמות האב לוקה בנוכחות.

כלומר: אם אין לך בעל שותף לבית, אז בורא עולם בכבודו ובעצמו מסייע לך. הוא לעולם לא נוטש. את קמה בבוקר ואומרת "מודה אני שהחזרת… רבה אמונתך" – הוא מאמין בך! הוא יתן לך כוחות ותושיה. קחי נשימה עמוקה וראי אור עליון נכנס בתוכך, נוסך בך כלים וכוחות לכל מה שאת צריכה, מסייע לך להצליח ביום שלפנייך. את תעברי את היום הזה, או את השעה הזו, מחוברת לכוחות עליונים, אינסופיים.

2. נסי לחשוב רק על הצעד הבא, לא על תקופה או על חיים שלמים. בחיי האישיים, כמו לכל אחד, יש תקופות שנראות "בלתי עבירות" אבל בפירוק לגורמים ועם מיקוד חיובי (ראי בהמשך), זה אפשרי. הביטי לאחור על השנים שחלפו. עשית את זה! איכשהו חיית והגעת לקרוא את המייל הזה עכשיו, וזה בכלל לא מובן מאליו! עכשיו תני לעצמך חיבוק על כל יום שאת קמה מהמיטה. על כל רגע של תפקוד. על כל חיוך ונתינה. את אשה גדולה, כי בחרת בכל צעד קדימה. גם אם נראה לך שפעלת מחוסר ברירה, אין זה נכון. יכולת לבחור אחרת, ועמדת בכבוד. ועכשיו – עוד חיבוק גדול!

3. ראי את הערך שבמשימות שאת מבצעת. אם עכשיו את צריכה לקחת את הילדה לגן, למשל, היי ממוקדת בזה. תעשי את המשימה הזו מכל הלב, מתוך ראיית הערך שבדבר. ראי איך הארוחה שאת נותנת לילדייך היא מזון לגוף וגם לנפש. היא בונה את היחס בין הילד לבינך, מגדלת את הילד לחייך כשהוא נותן לאחרים. וכשאת מכינה את הארוחה לבעלך- את מקיימת "חסד של אמת" כי את עושה זאת ללא תמורה. כמה אנשים זוכים לקיים חסד של אמת כל יום? כמה נשים זוכות להוות דוגמה לילדיהן של נתינה ללא ציפיה לתמורה?

ב. מבחינה רגשית, אני מבינה שחווית נסיונות טיפוליים רבים וזה לא קידם את הקשר ביניכם.

1. לאור זאת אני תוהה אם המטרה של "לאהוב אותו" כפי שציינת, היא מטרה שכדאי להשקיע בה אנרגיות. לפעמים שינוי ההגדרה מאפשרת חתירה לכיוון אחר ומשם יש פריצת דרך לאיכות החיים. למשל, את יכולה לבחור מטרה של "לאהוב את עצמי" "לגדל את הילדים בבריאות הנפש והגוף", "להיות אדם נותן – לעצמי ולאחרים" או כל מטרה שיוצאת מהקופסא של מה שכבר ניסית ולא עבד.

2. לאחר שבחרת משמעות ששווה לחיות בשבילה, חשבי כיצד תוכלי לפתח וליישם אותה. חשבי על כיוונים בבית, ומחוץ לבית. למשל המטרה "לגדל את הילדים בבריאות ושמחה" יכול לכלול: אוכל מזין, זמן איכות, חיוכים, סיפורים, שיתוף, חיבוק ומגע נעים, לשלם תשלומי חשמל ומים כדי שנוכל לתפקד, פרידה ביציאה למסגרות וקבלתם בשובם, וכמובן- גם השקעה בעצמך, כדי שבין השאר תוכלי להיות מיטיבה לילדים.

3. כשאת משקיעה בעצמך, אינך אגואיסטית כפי שנשים רבות תופסות. אם את עושה זאת מתוך קשב לצרכייך הפיזיים והנפשיים – את משקיעה בפיקדונות שהקב"ה נתן לך: גופך ונפשך. בדיוק כפי שאינך מזלזלת בצרכים של ילדייך, כך חובה עלייך לדאוג לצרכים שלך. חשבי וערכי רשימה של פעילויות מטעינות באנרגיה חיובית. למשל: הליכה, טלפון לחברה, שמיעת שיעור בטלפון או בקבוצה, קריאה, סריגה, ריקוד, מוזיקה… קחי לך פסקי זמן ל"נשנוש" לנפש.

אני מאחלת לך, מכל ליבי המעריך, הרבה שמחה.

שתהיה לך שמחה בלתי תלויה,

ושבכל צומת- תהיה לך את הבהירות לבחור מה יוסיף שמחה אמיתית לחייך.

חיבוק ממני,

שפרה

[email protected]