דלג לתוכן
מה לענות לחבר שכועס נורא על ה'. הוא עבר חיים לא קלים בכלל והוא אומר שלמרות שהוא השתדל והתפלל והתחנן לה', הוא לא נענה לתפילות שלו, לכן הוא נורא כועס וממורמר וטוען "אם הוא לא עושה מה שאני רוצה, אני לא עושה מה שהוא רוצה" ומזלזל בתורה ובמצוות.
אני נורא רוצה לחזק אותו, אבל אין בפי את המילים הנכונות (להגיד לו שה' לא חייב לנו כלום, לא כ"כ יניח את דעתו…)
אם אפשר לקבל איזו עיצה או כיוון מחשבה בנושא
תודה רבה על כל מה שאתם עושים. אשריכם!
שואל יקר!
ראשית, דאגתך למען החבר מרגשת, כל הכבוד לך, הוא בטח זקוק לטללי התחיה שאתה מרעיף עליו, במילים טובות, בדברי חיזוק היוצאים מן הלב, אל תרפה ואל תתייאש וה' יהא בעזרך.
אקווה כי דבריי הקצרים יעניקו לך ולו כיווני חשיבה מסוימים, דרכם תוכל לשובב את נפשו המתייסרת ולהביא לה מזור ומרפא, בסייעתא דשמיא.
ובכן, נקודת המוצא היא (ותסביר לו את זה בדרכי נועם כמובן, לא בוויכוח) שבמונח 'כעס על אלוקים' טמון כשל לוגי, ואסביר:
כשאדם מאמין במשהו, וטוען שהדבר הזה קיים, חייב להיות שהוא מאמין בכל הקונספט, אם האמונה היא רק חלקית, כי אז הוא מערער בעצם את יסודות האמונה כולה. כל שכן כשמדובר באמונת בה', שמבוססת כולה על מסורת קבלת אבות דור אחר דור עד לאברהם יצחק ויעקב ע"ה, הרי האמונה בה' – פירושה אמונה בכל מה שלימדו אותנו אבותינו ורבותינו על ה' ועל דרכיו בהנהגתו בעולם. הרמב"ם הכניס את כולם לשלוש עשרה עיקרים, שהם כוללים הרבה יסודות מעבר לכך. ארצה לדבר איתך על כמה מהם, אחד העיקרים הוא, שהוא יתברך אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ואחד היסודות שלימדו אותנו אבותינו להאמין שלא ברא את העולם אלא להיטיב עם בריותיו! ושכל מה שהוא עושה אינו אלא לטובה! כך ש'לכעוס' עליו – פשוט לא שייך, זה או שהיהודי מאמין בה' ואז גם סומך עליו כבן על אביו אוהבו, שכל מעשיו לטובה, או שלא מאמין שכל מעשיו לטובה ואז הוא בכלל מדבר על אלוהים אחרים, לא על ה' אלוקי ישראל שבו אנחנו מאמינים בני מאמינים.
אלא מה?
איך קורה לנו בכל זאת שאנחנו לפעמים כושלים בלוגיקה הזאת ו'כועסים על האלוקים'?
זאת משום שאנו נוטים, בתת-המודע שלנו, לדבוק בתפיסה עליה חונכנו בגן הילדים. המבט על מציאותו של ה' ודרכי הנהגתו בעולמו, נשאר לנו לעתים, משום מה, 'תקוע' באותם משקפיים שהניחו על עפעפינו בגיל רך, בהתאם לשכלנו הקט דאז.
הוא נראה לנו בתת-המודע, כאדם משלנו, שמשמש תפקיד של אבא רגיל שלפעמים עושה טעויות, או של משגיח בישיבה שמנסה לתפוס את הבחור יוצא ללא רשות, יש שרואים אותו כשוטר בעל פנים של זעם שמחלק דוחות קורונה. ולא תמיד מצליחים להתבגר ולבגר את מבטנו על מציאות ה', ולשנות את התפיסה, להבין שמדובר במשהו אחר ונשגב מכל זה, במלך ואב רחמן שלא ברא אותנו אלא לטובתנו בלבד.
כדי להרחיב יותר בענין, ושיהיה לך גם מקורות לדברים מפי גדולי ישראל מכל הזמנים ומכל החוגים, אפנה אותך לקישור הבא https://akshiva.co.il/%d7%a4%d7%a8%d7%a0%d7%a1%d7%94/%d7%9c%d7%90-%d7%94%d7%95%d7%9c%d7%9a-%d7%9c%d7%99-%d7%a2%d7%9d-%d7%a4%d7%a8%d7%a0%d7%a1%d7%94/
דובר בתשובה שכתבתי לא מזמן ליהודי שלצערנו הרב פרנסתו הולכת לו בקושי, והוא שאל אם זה עונש משמים, ביקשתי גם בתשובה זו, הארוכה, לתת לו את המבט הנכון על מציאות ה' בעולם.
נקווה שהדברים האלה, יחד עם עצם ההקשבה שלך לצרותיו ולניסיונות שהוא עובר בחיים, יוכלו לרפא ולו מעט את פצעי נפשו השותתת דם. נקווה כי עצם שינוי המבט על החיים ועל אמונת ה', יעניק לו כוחות להתגבר על מצוקותיו, ובמקום לכעוס על האוקים, הוא יפנה אליו כבן אל אבא אוהב, יפרוק ויתרפק עליו, עצם הדבר הזה, שיהודי מרגיש קרוב יותר ואהוב יותר אל ה' – זה כבר חצי ישועה, וסולל את הדרך לחצי השני.
מקווה כי עזרתי לך, אם לא לגמרי, תוכל תמיד לפנות אלי אם דרך האתר או דרך המייל האישי.
בהצלחה רבה
משה
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
