The Butterfly Button
כמהה לקשר לאהבה לשיכות

שאלה מקטגוריה:

שלום רב

אני בחורה חרדית כבת 29
עברתי משבר גדול בשנה האחרונה
התייסרתי נפשית בצורה איומה ללא כל תמיכה.
ואני פשוט מסתכלת כיום על מצבי ולא יודעת מה הלאה.
איך יכול ליהות שהגעתי עד שערי מוות, ואף אחד לא היה שם?
ואיך עדיין אף אחד?

סיכומו של דבר, אני בחורה שנחשבת איכותית ושמורה לאחר תקופה קשה ומייסרת מאוד, בודדה ממש.
אין בי את הכח להשתדך ולהקים בית כרגע.
אני גם לא יודעת בכלל מה ואם רוצה.
יש לי אגב הרבה הצעות שידוכים ואף אחד לא מבין למה מסרבת.
אני זקוקה נואשת לדמות מכוונת ותומכת אך אין לי.
זה גורם לי לאחרונה לחפש קשרים שיפצו אותי. אני נלחמת עם עצמי לא לעשות זאת כדי לא להרוס את עתידי אך אני מרגישה שבמילא אין לי עתיד. במילא אני ימים שלמים לפעמים מבקשת למות.
מה יתן לי כח לרצות לחיות?
הדבר היחיד שאני מרגישה כשמנסה לעזור לעצמי לרצות להתקיים- זה כמיהה לקשר.
אך לא מוצאת שום אופציה סביבי והאמת שגם לא בתוכי כי קשה לי להאמין שיש דבר כזה קשר שאני יהיה חשובה למישהו למרות שהוא לא חייב לי כלום. מה שנשאר לי זה הכרויות ברשת שזה לא מתאים לי שכל חיי שמרתי על עצמי. שמרתי על עצמי וחייתי כמו רובוט ללא טיפת חום ואהבה עד שקרה מה שקרה.

אני עובדת עצות מה לעשות כרגע. אין בי כח להתמודד. מתלבטת בין להפסיק להילחם לחיות לבין להידרדר לקשרים לא ברורים העיקר לקבל משהו אנושי.
אציין שאין לי כוחות לטיפול כאשר אני בבדידות כזו וחסרת תמיכה לגמרי.
אני אחרי מלחמה ארוכה
החודשים הראשונים מהתקופה מגדירה כתופת ,נלחמתי לחזור לחיים והצלחתי אך שמה בחיים עצמם אין משהו /מישהו שמחכה.
אשמח שתאירו את עיניי.
תודה וסליחה שהארכתי. עדיין זה רק מעט מהתמונה..

תשובה:

בחורה יקרה,

מה שמדהים אותי בשאלתך, זו דווקא הכותרת שבחרת. יש בה פתיחות, תקווה והודיה. הים יפה, גם כשמתחוללת סערה.

וכעת נלאית ממלחמה. את שואלת אם להתיאש או להתעקש, ואני סבורה שאת יודעת את שנפשך רוצה. ביכולתך להרפות ולא ליפול.

איך אפשר?

אני מזמינה אותך להעמיק יחד איתי למשאלות נפשך.

את פייטרית, מורגלת במלחמה. החיים דרשו ממך לאמץ כל טיפת כח בשירות ההישרדות. שנה מורכבת מרגעים שנדמים כנצח כאשר סובלים בהם. אני יודעת שככל שתכתבי, לא תמצאי את המילים להביע את הייסורים שחווית.

כעת הגעת לסף, נראה שהתהום פעורה תחתיך בכל מקרה, אבל אני כאן כדי לבחון איתך את האפשרויות.

התפיסה הראשונית אומרת שאי-מלחמה פירושה כניעה ויאוש.

אבל אם נביט לעומק, מלחמה וכניעה אינם הפכים. אלו שני צדדים של ראיה דיכוטומית שרואה רק בצבעי שחור-לבן.

מה שנפשך מחפשת הוא מקום לנוח, והמוות הוא מקום המנוחה האולטימטיבי. במוות יש השקטה של צרכים ורגשות, אין נזקקות ואין אכזבה.

לחמת עד היום למען הערכים החשובים לך. רצית לצאת מהייסורים, לחיות בקשר מיטיב. היה ברור לך שקשר אמיתי יכול לנבוע רק ממקור טהור, ונלחמת לשמור מקום לקשר שכזה ולא ליפול לבורות נשברים.

תמיד היתה מלחמה בין הסיפוק המיידי של אשליית קשר, לבין המטרה לטווח ארוך יותר של בניית הקן המקודש שלך.

עייפת, ובצדק. במיוחד שכבר אין צורך במלחמה כבדה.

הגיע הזמן למרחב של מנוחה.

אב-טיפוס של מנוחה קיים ומובנה במערכת חיינו כמתנה טובה מבית גנזי הבורא. אם נעמיק בו מעט, נוכל לדלות משהו לקחת:

מדי שבעה ימים את מוזמנת למרחב של “כל מלאכתך עשויה”. ברור שמבחינה פרקטית, עדיין יש הרבה דברים על הראש. עם הדלקת נרות, רשימת המטלות אינה פורחת לה אלא ממתינה ב(חוסר) סבלנות עד לרגע שתוכלי לטפל בה. לא מדובר בחוסר עשיה, אלא מצב צבירה שבו אין יצירה. כל העשיה מופנית אל המקור, וכל הזמן מופנה אל התכלית.

ומהי פניה זו? – כאשר את מכירה בכך שאת צינור להעברת אור בעולם, את לוקחת את מה שה’ מזרים דרכך, ומנתבת אותו לטוב. כלומר: האחריות היא לא על מה יש לך, אלא איך את משתמשת בו. את מכירה בכך שאין לך אחריות או יכולת לגרום לנתונים מסוימים להיות כך או אחרת. יש לך בחירה מה ליצור מתוך הרכיבים שנתונים לך. ככל שהיא מופנמת ומורגשת יותר, ההכרה הזו מאפשרת שחרור. קחי דקה לעצום עיניים, לשים לב לנשימה. ראי קרן אור שיורדת ממקור עליון עד לקדקודך, מתפשטת סביבך ובתוכך. ראי את הצבע, שימי לב לתחושה.

אנשים רבים חווים תחושה, אפילו זמנית וחולפת, של רגיעה וביטחון. אם מתאים לך- את תמיד יכולה לחזור למקום הזה.

– הפניה אל התכלית: אינך יודעת מה צופן עתידך. לעיתים אינך רואה דבר מלבד ריק, מסך שחור וכבד. לא מפליא שאינך רוצה אפילו עוד פסיעה לכיוון הזה. הבשורה הטובה היא, שלא חייב. ואפילו- אין מצב.

זאת מכיון שה’ מוביל אותך ואת העולם לכיוון אחד בלבד: היום השביעי.

את מוזמנת להיות “יהודיה של שבת”, לספור בכל יום “היום יום ראשון בשבת, היום יום שני בשבת”.

אני מתארת לעצמי שדוקא הדימוי הזה פחות הולם בקריאה ראשונה, כי שבת ברווקות זה לא דבר פשוט תמיד. אך דווקא לכן, נראה לי מתאים להתכוונן לשבת, היום שמסמל את העולם הבא. את לא תקועה. אין חיה כזו. את מתקדמת כל הזמן, עם כל בחירה שלך.

יש לך עתיד, אין לדעת איך הוא יראה. אני זוכרת שבגיל צעיר חליתי במחלה קשה וראיתי בעיני רוחי איך אני שוברת את המשוואה: כאב = סבל.

כאב מגיע מאת ה’, חלק ממסע חיים שמוביל לתיקון. סבל הוא החלק שאנחנו סוחבים כסבלים על כתפנו, ולולא ציפינו שהיה אחרת- לא היינו נושאים את העול הכבד שהוא מהווה. ומה המשוואה שלך? מה הראש שלך מספר לך?

האמת האמיתית היא, שאינך תלויה בנתוני חייך. את אהובה ושייכת לתכנית גדולה. את אהובה ויש מי שמנהל את הלו”ז. את יכולה למצוא את ה’בסדריות’ של עכשיו? האם את רואה סביבך פרח יפה, צלחת או מפה שמושכים את עינך? צלילי מוזיקה או צליל אחר נעים?

הביאי את עצמך חזרה לכאן ועכשיו, כי עד כמה שזה נשמע מוזר, העתיד אינו העסק שלך כלל. הדבר היחיד שאת יכולה לעשות למען עתיד טוב יותר, הוא הווה טוב יותר. במובן האמיתי והפנימי של “טוב”. מהות היום השביעי הוא עונג; “וקראת לשבת עונג….אז תתענג על ה'”. מכיון שהוא משקף את תכלית העולם “שהאדם לא נברא אלא להתענג על השם”.

בעומק כאב הבדידות, יש קשר אחד שתמיד קיים בשבילך. אני יודעת, את משתוקקת להרגיש קשר כאן בארץ. ובעזרתו יתברך את גם תמצאי אותו. אך הקשר היחיד שנפשך תמלא ממנו הוא זה שמשקף את הקשר עם הבורא: טוב ומיטיב. את מרגישה שאין בך כח להתמודד, והלב שלי מאשר לך: תוותרי על ההתמודדות, תחיי בטוב שקיים בשבילך עכשיו. בעונג המעודן שהבורא נתן לך דרך הבריאה, דרך ריחות, טעמים, חוויות פשוטות וחושיות. אולי דרך ספר מעניין או שיחה שעוררה בך חיבור. במקום להלחם בדחף לקשר, תשתמשי בו לקשר שלך עם העונג שקיים. והוא תמיד קיים, כל עוד אנחנו לא מתעלמים ממנו לטובת ציפייה אחרת. החיבור הזה יאפשר לך להרגיש שאת קיימת ושייכת פשוט מעצם היותך, מבלי להזדקק לאישורו של איש. המקום המעוגן והמיושב שיווצר אצלך, ינשום וינשוב ממך. זוהי אנרגיה שמושכת אנשים מכיון שהיא מבשמת בחיוניותה.

השדר המחובר לטוב שלך יאפשר לך למצוא את העונג גם כשקשה ולחיות אותו, וגם ישדר כלפי חוץ ויאפשר לך חיבורים טובים יותר עם אנשים סביבך. אך הפעם לא תהיי תלויה בהם אלא מהנה ונהנית מהטוב שהקשר מאפשר לך.

שבת שלום יקרה,

שבת שלום בכל יום.

דבקות בידיעת טוב ה’,

מנוחה ועונג.

שלך

שפרה

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

איך יוצאים מהחושך של הדיכאון?
אני אמא לארבעה ילדים מקסימים ונשואה לבעל מדהים, יש לי היסטוריה של חרדות ודכאון אחרי לידה שחוויתי לאחר הלידה הראשונה, מאז הייתי מטופלת בכדורים שלאחר ככ5 שנים ניסיתי להפסיק והחרדות חזרו בעוצמה גדולה מאד, חזרתי לכדורים תוך כדי טיפולים רגשיים ורוחניים שנמשכו כ3 שנים, מאז הייתי יציבה כבר 4 שנים...
אתם יודעים מה הדרך הכי טובה לצאת מדיכאון?..
הי שלום תודה רבה לכם. אני מירי ואני חושבת שיש לי את מה שקורים לו דיכאון. אין לי חשק ועניין וכח למלא עניינים שפעם כן היה לי. אני מרגישה בהצגה כשאני מדברת עם אנשים. בקיצור אני לא מכירה את עצמי . הבנ”א שכביכול הייתי או לפחות הזהות והתדמית העצמית שלי...
דיכאון חרדות מחשבות טורדניות- נמאס לי לחיות!
זו פריקה והתייעצות מאשר שאלה , אני בן 28 כבר תקופה של 7 שנים שאני חווה דיכאון כבד , כל החיים הדיכאון והדכדוך ליוו אותי אבל זה היה בא בתקופות ואז מגיל 21 זה הפך להיות תקופה ממושכת עד היום , אני אתחיל ואומר שאני חושב שאני יודע מה הבעיה...
רווקה וקשה לי כל כך
אני בת 22 שנתיים אחרי הסמינר, ואני רווקה , בערך שנה בשידוכים וקשה לי ככ!! מרגישה שנמאס לי ואני לא מסוגלת, לא יודעת מה יהיה אם עד החגים לא אתחתן, מרגישה שאני אשתגע חברות שלי נשואות, נשארו בודדות ממש בכיתה, גם ככה לא היו לי הרבה חברות, ספורות ממש שהן...
הסתכלות מדכאת על החיים
אני חוזר בתשובה מהתיכון, הייתי כמה שנים בישיבה ליטאית של דתיים לאומיים ש”הופכים” לחרדים . ויצאתי ממנה מתוך לחץ גדול .. אני רואה את המצוות מהצד התקיף ודיני – למה להניח תפילין? כי אם לא אניח זה קרקפתא דלא מנחי שזה אסור אסור ומסוכן.. במקום הסתכלות של – זאת מעלה,...
החיים שלי בלתי נסבלים!
באמת אני שואל שאלה כנה אני כבר הייתי אצל פסיכולוגים ויועצים ואני מרגיש שאני לא מצליח לצאת מהמצב שלי אני לא מבין למה החיים לא קשים אלא לא נסבלים כי אם היו אומרים שיש קשיים וככה גדלים אמת אבל מגיל 6 אין לי חברים והיה לי קשיים במשפחה ולא היה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן