בחורה יקרה,

מה שמדהים אותי בשאלתך, זו דווקא הכותרת שבחרת. יש בה פתיחות, תקווה והודיה. הים יפה, גם כשמתחוללת סערה.

וכעת נלאית ממלחמה. את שואלת אם להתיאש או להתעקש, ואני סבורה שאת יודעת את שנפשך רוצה. ביכולתך להרפות ולא ליפול.

איך אפשר?

אני מזמינה אותך להעמיק יחד איתי למשאלות נפשך.

את פייטרית, מורגלת במלחמה. החיים דרשו ממך לאמץ כל טיפת כח בשירות ההישרדות. שנה מורכבת מרגעים שנדמים כנצח כאשר סובלים בהם. אני יודעת שככל שתכתבי, לא תמצאי את המילים להביע את הייסורים שחווית.

כעת הגעת לסף, נראה שהתהום פעורה תחתיך בכל מקרה, אבל אני כאן כדי לבחון איתך את האפשרויות.

התפיסה הראשונית אומרת שאי-מלחמה פירושה כניעה ויאוש.

אבל אם נביט לעומק, מלחמה וכניעה אינם הפכים. אלו שני צדדים של ראיה דיכוטומית שרואה רק בצבעי שחור-לבן.

מה שנפשך מחפשת הוא מקום לנוח, והמוות הוא מקום המנוחה האולטימטיבי. במוות יש השקטה של צרכים ורגשות, אין נזקקות ואין אכזבה.

לחמת עד היום למען הערכים החשובים לך. רצית לצאת מהייסורים, לחיות בקשר מיטיב. היה ברור לך שקשר אמיתי יכול לנבוע רק ממקור טהור, ונלחמת לשמור מקום לקשר שכזה ולא ליפול לבורות נשברים.

תמיד היתה מלחמה בין הסיפוק המיידי של אשליית קשר, לבין המטרה לטווח ארוך יותר של בניית הקן המקודש שלך.

עייפת, ובצדק. במיוחד שכבר אין צורך במלחמה כבדה.

הגיע הזמן למרחב של מנוחה.

אב-טיפוס של מנוחה קיים ומובנה במערכת חיינו כמתנה טובה מבית גנזי הבורא. אם נעמיק בו מעט, נוכל לדלות משהו לקחת:

מדי שבעה ימים את מוזמנת למרחב של “כל מלאכתך עשויה”. ברור שמבחינה פרקטית, עדיין יש הרבה דברים על הראש. עם הדלקת נרות, רשימת המטלות אינה פורחת לה אלא ממתינה ב(חוסר) סבלנות עד לרגע שתוכלי לטפל בה. לא מדובר בחוסר עשיה, אלא מצב צבירה שבו אין יצירה. כל העשיה מופנית אל המקור, וכל הזמן מופנה אל התכלית.

ומהי פניה זו? – כאשר את מכירה בכך שאת צינור להעברת אור בעולם, את לוקחת את מה שה’ מזרים דרכך, ומנתבת אותו לטוב. כלומר: האחריות היא לא על מה יש לך, אלא איך את משתמשת בו. את מכירה בכך שאין לך אחריות או יכולת לגרום לנתונים מסוימים להיות כך או אחרת. יש לך בחירה מה ליצור מתוך הרכיבים שנתונים לך. ככל שהיא מופנמת ומורגשת יותר, ההכרה הזו מאפשרת שחרור. קחי דקה לעצום עיניים, לשים לב לנשימה. ראי קרן אור שיורדת ממקור עליון עד לקדקודך, מתפשטת סביבך ובתוכך. ראי את הצבע, שימי לב לתחושה.

אנשים רבים חווים תחושה, אפילו זמנית וחולפת, של רגיעה וביטחון. אם מתאים לך- את תמיד יכולה לחזור למקום הזה.

– הפניה אל התכלית: אינך יודעת מה צופן עתידך. לעיתים אינך רואה דבר מלבד ריק, מסך שחור וכבד. לא מפליא שאינך רוצה אפילו עוד פסיעה לכיוון הזה. הבשורה הטובה היא, שלא חייב. ואפילו- אין מצב.

זאת מכיון שה’ מוביל אותך ואת העולם לכיוון אחד בלבד: היום השביעי.

את מוזמנת להיות “יהודיה של שבת”, לספור בכל יום “היום יום ראשון בשבת, היום יום שני בשבת”.

אני מתארת לעצמי שדוקא הדימוי הזה פחות הולם בקריאה ראשונה, כי שבת ברווקות זה לא דבר פשוט תמיד. אך דווקא לכן, נראה לי מתאים להתכוונן לשבת, היום שמסמל את העולם הבא. את לא תקועה. אין חיה כזו. את מתקדמת כל הזמן, עם כל בחירה שלך.

יש לך עתיד, אין לדעת איך הוא יראה. אני זוכרת שבגיל צעיר חליתי במחלה קשה וראיתי בעיני רוחי איך אני שוברת את המשוואה: כאב = סבל.

כאב מגיע מאת ה’, חלק ממסע חיים שמוביל לתיקון. סבל הוא החלק שאנחנו סוחבים כסבלים על כתפנו, ולולא ציפינו שהיה אחרת- לא היינו נושאים את העול הכבד שהוא מהווה. ומה המשוואה שלך? מה הראש שלך מספר לך?

האמת האמיתית היא, שאינך תלויה בנתוני חייך. את אהובה ושייכת לתכנית גדולה. את אהובה ויש מי שמנהל את הלו”ז. את יכולה למצוא את ה’בסדריות’ של עכשיו? האם את רואה סביבך פרח יפה, צלחת או מפה שמושכים את עינך? צלילי מוזיקה או צליל אחר נעים?

הביאי את עצמך חזרה לכאן ועכשיו, כי עד כמה שזה נשמע מוזר, העתיד אינו העסק שלך כלל. הדבר היחיד שאת יכולה לעשות למען עתיד טוב יותר, הוא הווה טוב יותר. במובן האמיתי והפנימי של “טוב”. מהות היום השביעי הוא עונג; “וקראת לשבת עונג….אז תתענג על ה'”. מכיון שהוא משקף את תכלית העולם “שהאדם לא נברא אלא להתענג על השם”.

בעומק כאב הבדידות, יש קשר אחד שתמיד קיים בשבילך. אני יודעת, את משתוקקת להרגיש קשר כאן בארץ. ובעזרתו יתברך את גם תמצאי אותו. אך הקשר היחיד שנפשך תמלא ממנו הוא זה שמשקף את הקשר עם הבורא: טוב ומיטיב. את מרגישה שאין בך כח להתמודד, והלב שלי מאשר לך: תוותרי על ההתמודדות, תחיי בטוב שקיים בשבילך עכשיו. בעונג המעודן שהבורא נתן לך דרך הבריאה, דרך ריחות, טעמים, חוויות פשוטות וחושיות. אולי דרך ספר מעניין או שיחה שעוררה בך חיבור. במקום להלחם בדחף לקשר, תשתמשי בו לקשר שלך עם העונג שקיים. והוא תמיד קיים, כל עוד אנחנו לא מתעלמים ממנו לטובת ציפייה אחרת. החיבור הזה יאפשר לך להרגיש שאת קיימת ושייכת פשוט מעצם היותך, מבלי להזדקק לאישורו של איש. המקום המעוגן והמיושב שיווצר אצלך, ינשום וינשוב ממך. זוהי אנרגיה שמושכת אנשים מכיון שהיא מבשמת בחיוניותה.

השדר המחובר לטוב שלך יאפשר לך למצוא את העונג גם כשקשה ולחיות אותו, וגם ישדר כלפי חוץ ויאפשר לך חיבורים טובים יותר עם אנשים סביבך. אך הפעם לא תהיי תלויה בהם אלא מהנה ונהנית מהטוב שהקשר מאפשר לך.

שבת שלום יקרה,

שבת שלום בכל יום.

דבקות בידיעת טוב ה’,

מנוחה ועונג.

שלך

שפרה

smw.wohl@gmail.com