שלום לך, שואל יקר!
שאלתך – שאלת רבים היא, ושאלת חכם היא.
- שאלת רבים – משום שדומני שכמעט בכל מערכת משפחתית הנוצרת על ידי בני אנוש, קיימות בעיות מסוג זה, כשהמשתנים הם רק טיב הציפיות והשאיפות, וכמובן – רמת האמוציונליות המתלווה להתרחשויות השונות במסגרת המשפחתית בכלל, וביחסי הורים-ילדים בפרט. מסתבר בהחלט שבמקרה שלך הניגודיות בין הציפיות למציאות קונטרסטית יותר, ולכן אתם חשים בכך ביתר שאת.
- שאלת חכם – משום שכוללת היא חצי תשובה, והנדרשות כאן הן רק הבהרות והשלמות של התמונה.
לפני שאנסה לגשת יחד אתך וללבן את הדברים, עלי לציין כי חושבני שהאכפתיות והרגישות שלך לצרכיהם, ליחסם ולרגשותיהם – מעוררת הערכה רבה, ומלמדת על אדם רגיש, אכפתי ומתחשב מאוד. הקונפליקטים הכמעט-טבעיים הללו, קיימים כאמור כמעט בכל מערכת יחסים משפחתית, אך לא מעט אנשים על פני הגלובוס, אימצו את גישת "שיקפצו להם", גישה שאתה לא מוכן לאמץ, ודאי לא באופן טוטאלי.
לאור זאת, שלא למטרות פרגון – אין לי כל ספק שאתה בעל ואיש משפחה נפלא!
קצת קשה לאבחן ולתת פתרונות קונקרטיים עבורכם בשאלה מסוג זה, כאשר הדמויות, הסיטואציות, הציפיות והיחסים – אינם נהירים וברורים לי. עם זאת, למרבה המזל – ברור לי שלא פנית אליי כאל נביא, אלא כאל חבר שיוכל לנסות ולנתח יחד אתך את תמונת המצב, ולהוביל אותך למציאת הפתרונות הפרקטיים בעצמך.
ננסה לגשת לגוף הסברים, ולהחוויר את השלמה הפרוסה לפנינו. והיות והשאלה מעסיקה רבים וטובים – אשתדל להאריך ולהקיף את כל היבטי התשובה.
כשפורסים את השאלה – ניתן לחלק אותה לשלושה מוקדים שבהם יש לעסוק בנפרד; ההורים, אתה ואשתך.
מוקד ראשון – ההורים
מקור כל התחושות והחיכוכים שאתה מתאר, מתחילים לכאורה בציפיות ההורים מחתנם, וליתר דיוק – מבעלה של בתם, ציפיות שנמצאות בנקודה מסוימת שבה אתה לא נמצא. וכלל לא משנה הסיבה לכך.
ולפני שדנים ביחס לציפיותיהם, ראוי קודם כל – להבין. להזדהות.
למרות שמשאלתך ניכר שאתה מודע לנושא, ברשותך – ארחיב טיפה בנקודה זו בעיקר עבור קוראי התשובה העתידיים באתר.
כפי שציינת בעצמך, הורים רוצים קודם כל בטובת בניהם, ורוצים עבורם את הטוב ביותר. במקרים תקינים – הרצון הזה הוא עז מכל, ועומד בראש סדר העדיפויות. לא ציינת אם אתה הורה בעצמך, אך אם כן אתה ודאי מבין. רצון זה, שעוצמתו ורמת האמוציונליות שלו אינה מובנת למי שלא חווה הורות, יוצרת את רוב רובם של החיכוכים – שלא לומר הפיצוצים בין הורים לילדיהם, וכמובן גם בין הורים לבני הזוג של בניהם.
זכור לי שכששאלתי את אמי בהיותי ילד "אבל למה את כל כך פוחדת עלי?!…", היא הישירה אלי מבט חכם ומהרהר, ואמרה; "הילדים שלך יסבירו לך…" ועד שהם לא הסבירו – באמת לא הבנתי…
אומנות האיפוק
אדם חכם ונבון יודע שבכדי לשמר ולטפח את המרקם הבין-זוגי של בניו – עליו לגלות איפוק רב מאוד, ולא להביע את דעותיו ושאיפותיו אף לא ברמז בפני הזוג הצעיר והנבון.
אך לא, לא קלה היא המלאכה! ממש לא! תאר לעצמך שאתה רואה את בנך הקטן גוזר וגורס להנאתו את ערימת שטרות המאה ש"ח הצהבהבים שקיבל מהסבתא, בלי לדעת כמה הפסד טמון בכך. רגע לפני שאתה מביע בפניו את דעתך, ובצורה נחושה מאוד – תופס בידך יועץ חכם ואומר לך: "אבא יקר, לצורך החינוך שלו והשלום במשפחה – אל תתערב, ואפילו לא בהבעת פנים…" זו תהיה משימה קלה עבורך?
והיה אם נקצין ונלך צעד קדימה, ונדמיין כי היועץ מסביר לנו שגזירת השטרות מפתחת את חושי המוטוריקה העדינה של הילד מה שאולי יסייע לו בעתיד להפוך לרב-אמן שירוויח מיצירה אחת כמה וכמה ערימות כאלו, ואם כן – אולי הצדק אתו ולא איתך… וממילא – תן לו לגזור את כספו בשקט… כיצד היית חש בזמן בו אתה עומד וצופה בו מאבד בידיים את מה שיש לו?
בדומה לכך, לפחות במידת מה, עשויים לחוש הורים שחווית החיים שלהם יוצרת פרשנות אינדיבידואלית לעולם, ורואים מול עיניהם את ילדיהם צועדים בדרך לא מיטבית ומפסידים. כשנביט כך על פני הדברים, נוכל בנקל להזדהות ולהבין את תחושותיהם – זאת גם אם אנו עצמנו סוברים אחרת מהם, ופועלים בשונה מדעתם.
אוקיי. מבין אותם בהחלט. מה עושים תכל'ס?
אנסה להציב שתי אפשרויות, ותבחן אם הן אופציונליות ואם הן רלוונטיות עבור המקרה שלך.
טוב לכם! טוב לך! טוב לה!
הבה ונשאל, מהם סדרי העדיפויות והציפיות של הוריכם מכם וממערכת הנישואין שהקמתם? אני יוצא מנקודת הנחה שראשית כל הם רוצים לראות שטוב לבתם עם בעלה, שאתם שמחים ומאושרים יחד. וכמובן – שהבית הוא בית יהודי על פי התורה וההלכה. שאר הציפיות [ויש הרבה..] הן 'לוקסוס' עודף, ובכללן; שהבעל ישב בכולל.
סביר להניח שהורים שציפייתם הבסיסית מתממשת במלואה, אי מילוי שאר הציפיות יעיב פחות על אושרם. לכך, יתכן ויש מקום לחדד וליחצן מעט יותר את הזוגיות הנפלאה שיש לכם. שרעייתך תדגיש יותר להוריה עד כמה אתה בעל טוב, דואג ואכפתי, עד כמה אתה עוזר לה, קונה לה ומפרגן לה, וכמה היא מאושרת אתך.
בנוסף, תוכלו לענות על עוד ציפיות הנמצאות בתווך, כמו למשל להפגין עד כמה אכפת לכם מיראת שמיים ומדקדוק הלכה, מהשקפות נכונות ומהרוח בבית, מחינוך הילדים ומהמשכיות הדרך שעליה חונכתם, ועד כמה הכלים הנפלאים שקבלתם מהוריכם – מסייעים לכם להקים ולנהל בית למופת.
העובדה שיצאת לעבוד – היא שולית וזניחה, ואין בה השפעה על רוחניות הבית (במידה וזה נכון) כי אם להיפך. יתכן והצגת הדברים בצורה כזו, כלפי פנים וכלפי חוץ, תתרום תרומה משמעותית מאוד ליחסים איכותיים ומקבלים, ואף מעריכים.
"גדול השלום…"
נקודה נוספת, שיש לתפוס בזהירות רבה.
זוגיות מן התורה מנין? "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". אינני כותב זאת כיועץ נישואין כי אינני כזה, אך כאדם, כבעל, כבן שמכבד ומוקיר מאוד את הוריו והורי אשתו – דעתי האישית היא שחלק בלתי נפרד מהקמת בית וזוגיות יציבה ושלמה, הינו על ידי עזיבה. עזיבה כפשוטה. כמובן – אין הכוונה לנטישה, לפורקן, לכפיות טובה על 20 שנה של מסירות נפש של ממש. חלילה וחס! אין בעולם מי שדאג, דואג וידאג לנו כהורינו, אין מישהו בעולם שמסר את נפשו עבורנו יותר מהורינו. אך בהקמת בית ציווי התורה הוא לעזוב. ולעניות דעתי בא הדבר לידי ביטוי בנתק מציאותי מסוים.
מה זה אומר תכל'ס? אצל כל זוג וכל בית – משהו אחר. ויש בכך נפק"מ מרובות; למשל – שלא על כל פרט צריך לעדכן, וגם לא על כל כלל. אם יש משהו שהחלטתם ביניכם לעשות – לא מוטלת עליכם חובת דיווח, ואין זה נחשב לחוסר ישרות או חוסר אמת, ואינכם צריכים לחוש חוסר נוחות. יתירה מכך, יש לבחון הלכתית האם במקרה והמציאות מכריחה לומר משהו שאינו אמת יש בעיה של שקר, אם שלום הבית האידיאלי שלכם ייפגע מאמירת האמת. אינני פוסק הלכה, אך לענ"ד אם הקב"ה הסכים שיימחה שמו למען שלום בית כי "גדול השלום", אם כן – על מה נאמר "מותר לשנות מפני השלום" אם לא על אותו "שלום בית" קדוש, נשגב ואידיאלי, שעבורו נמחה השם המפורש?
אמנם, אמירה זו חייבת להיות מסויגת מאוד, מפני ש"לשקר אין רגליים", ואם וכאשר חלילה יתגלה – הוא מעורר חוסר אימון שקשה לבנותו מחדש. לכן ברור שבאופן כללי השאיפה היא לכמה שיותר אמת, ופתרון כזה חייב לבוא רק במקום שממש אין ברירה. ברוב מוחלט של המקרים – ניתן למצוא אלטרנטיבות טובות יותר כיד הדמיון הטובה. אך הרעיון הוא שאינכם צריכים לחוש בחוסר נוחות מכך, וההיפך.
מוקד שני – אתה
אחד החסרים המורגשים יותר בדורנו – דור הספקות, התהייה והבלבול, הינו חסר בשלמות עצמית. חסר זה נפוץ בעיקר בקרב אנשים חכמים, עמקנים ובעלי יכולת תפיסת מורכבות. חסר זה אינו בהכרח חיסרון, כי לעיתים הוא מוביל את האדם לענווה, לישרות ובעיקר – לתהיה מתחדשת ובחינה תמידית על דרכו ומעשיו. אך במקרים בהם האדם בחר את בחירתו אחר מחשבה ואף ייעוץ, והחסר הזה מנקר בלבו – שם הוא הופך לחסרון.
אינני מכיר אותך אישית ויתכן מאוד שמטבעך וממציאות חייך אתה שלם עד מאוד עם החלטתך ובחירותיך, אך אני רואה מקום להאיר כי אדם שחונך על ברכי הישיבות דורנו, במסלול הצפוי של 'חיידר-ישיבה-כולל-משרה-קבר', בייחוד אם בני משפחתו מממשים את החזון – טבעי והגיוני שיחוש בעצמו חוסר שלמות עם צעד של חריגה מהמסלול המותווה. זאת גם אם ברור לו שמבחינה רוחנית – הצעד שעשה הוא טוב, ואף הכרחי. תחושה זו אף עשויה להיות משודרת לסביבה במידת מה, להחזיר הד ולהעצים את האפקט.
עוצמת השלמות
אם ציון נקודה זו רלוונטי למקרה שלך במידת מה, הרי שהדבר הראשון שעליך, או עליכם כבני זוג, לעשות – זה לבסס ולמצק את תחושותיכם ושלמות דעתכם עם מקומכם. זהו שלב חשוב מאוד המשפיע באופן ישיר על שלושת המוקדים דנן; על האדם עצמו, בהיותו אדם אחראי ובוגר השלם עם דרכו והחלטותיו, על רעייתו שזוכה לבעל יציב ואיתן המאפשר להישען עליו, ועל הסביבה המושפעת באופן ישיר מהיחס שמעניק האדם לעצמו.
יתכן והמחיר הנפשי שאתם מרגישים שאתם משלמים, נובע בין היתר מנקודה זו, וכשתשבו עם עצמכם ותגיעו להבנה והפנמה כי אתם צועדים בדרך הטובה ביותר עבורכם מבחינה רוחנית – רעשי הרקע של דעות האחרים יפריעו לכם הרבה פחות.
אך לא רק בשביל עצמכם, אלא גם לסביבתם; אם ציינתי לפני כן אפשרות של שינוי מן האמת בעת הצורך, הרי שכאן יש נקודה עקרונית ועוצמתית הרבה יותר! במקרים רבים הטשטוש וחוסר הידיעה מותיר מקום לדמיון לפרוש כנפיים, ויוצר חוסר אמון שלא מוסיף בריאות למערכת. יש לבחון בחכמה ובתבונה האם נכון יותר לפתוח את כל הקלפים, להניח על השולחן בכנות, ובקול צלול לומר; "כזה אני, זו דרכי, אני שלם בה, וטוב לי כך!".
שדר כזה שמועבר עשוי לקדם משמעותית את טיב היחסים, באשר הוא אנו מותיר מקום להשלמת מידע דמיוני ומאידך מארגן מחדש את מערכת הציפיות. לא בכל מקום נכון לעשות זאת, אך במידה וכן – זו הדרך הטובה והבריאה ביותר.
הבעת הדעה והדרך האישית בצורה ברורה וצלולה, כשאינה באה מתוך התרסה או ניכור אלא מתוך כנות וקירבה, ומתוך ציפייה לקבלה והשלמה – תתקבל שבעתיים אם שאר הציפיות מתמלאות להן, כפי שהתבאר לעיל, וכל שכן אם היציאה לעבודה אינה נובעת מתוך התנערות ופורקן מן הדרך, אלא מתוך אחריות לפרנסת הבית, או מודעות והכרה עצמית בכך שצעד זה טוב ובריא יותר עבורך.
מוקד שלישי – אשתך
בשאלתך שמת דגש על הניגודיות בין הורי אשתך – לבינכם, אתה ואשתך, כחטיבה אחת. וזה מדהים, ומעולה ויפה, ומעיד על זוגיות טובה ונפלאה. [ציינת גם שלאשתך יש משקעים מהעבר, ולכך לא אוכל להתייחס ללא פירוט והבנה מקיפה יותר].
לפני שאעלה את הנקודה שיש לחדד כאן, אני חושב שיש מקום רב ומשמעותי לפרגון עמוק ולהערכה כנה לאשה הנפלאה שזכית בה, שמבינה ומזדהה אתך בתחושותיך, צועדת אתך באמונותיך ובדרכך ובמקום בו ישנה התנגשות ערכית או רגשית בינך לבין הוריה – היא בוחרת בך. יש זוגות שזכו, ובמציאות החיים שלהם נראה הדבר כמובן מאליו, אבל כל מי שעוסק או מתמצא בתחום – יודע שזה ממש לא כך. חיכוכים רבים מאוד בין בני זוג נוצרים עקב החזקת דעה מסוימת על ידי אחד מהם, שבעצם מושפעת או אף נובעת מדעתם של הוריו. אשה שמגיעה למקום בו היא דבקה בבעלה, בדעותיו ובדרכו גם במקום שישנה התנגשות מול ערכי הוריה – היא אשה הראויה להערכה ולהערצה!
ביקורת על ההורים
הארה כללית שראוי לומר בנושא, שהשמעת ביקורת בפני בן זוג על הוריו – לא כדאית. זאת גם כאשר הביקורת צודקת ומוכחת. חלק מהותי מאישיותו של אדם מבוסס על הוריו, יהיו אשר יהיו, וכשמושמעת ביקורת עליהם הוא חש בתת-המודע כי הביקורת מופנית גם כלפיו. מה שהופך את העניין למעט לא הוגן.
יתירה מכך, כאשר הביקורת נכונה ומוצדקת ונאמרת מפי אדם קרוב – הוא עשוי להסכים עמה, אך לימים עשויה הביקורת לשוב ביום מן הימים כבומרנג ("אהה… את/ה בעצמך… ואחר כך תדבר/י על ההורים שלי…").
כיון שכך, השמעת ביקורת או דיון בחסרונותיהם ובטעויותיהם של ההורים – היא פעולה שגויה ובעלת תג מחיר גבוה, ומוטב למצוא פרטנרים אחרים לדון בדברים. לחילופין – אפשר לוותר על הביקורת :)
ובכן, ניסיתי לעשות סדר בתחושות ולהבהיר את התמונה, מקווה שהתוצאה לא ארוכה או טרחנית מדי, וכעת נסה אתה לקחת את מה שרלוונטי עבורכם מתוך התשובה ולהשתמש בו בחכמה ובתבונה, כדי להביא את מערכת היחסים שלכם להשלמה, הבנה והשבת לב אבות על בנים, ולב אמהות על בנותיהן.
מקווה שהייתי לעזר, ואם ישנן נקודות נוספות לליבון – אני כאן.
בהצלחה!
ישראל כ.
[email protected]
דלג לתוכן
