איך יתכן שבימינו יש רבנים שמטעים את הציבור וממשיכים להיות כפופים למרותם?
דלג לתוכן
איך יתכן שבימינו יש רבנים שמטעים את הציבור וממשיכים להיות כפופים למרותם?
בס"ד
שלום רב!
השאלה מניחה כי בימינו ישנם רבנים המטעים את הציבור, ואתה תמה מדוע הציבור ממשיך ללכת אחריהם למרות ההטעיה. אין לי ספק כי שאלה זו מעסיקה רבים בימינו, אשר אמונת החכמים מתערערת בקרבם פעם אחר פעם כאשר אנו עדים למקרים מצערים של רבנים שסרחו. אך בטרם אנסה להתמודד עם הסוגיה, יש לשים לב כי קבעת הנחות שיתכן כי ניתן לערער עליהן: האם אלו המטעים את הציבור בשם "רבנים" ייקראו? מי קובע כי הם "רבנים"? מיהו הציבור הממשיך ללכת אחריהם למרות ההטעיה? ומהי בעצם "הטעיה" כפי שהינך מכנה אותה?
כדי להתמודד עם הסוגיה, יש לחזור אחורה ולדון במושג "אמונת חכמים", שהינו אחד מעיקרי היהדות. המשנה במסכת אבות (פרק ו' משנה ה') מונה ארבעים ושמונה קניינים בהם נקנית התורה, ואחד מהם הוא אמונת חכמים. ישנן דעות שונות בפירושו של מושג זה, אך מפרשים רבים ובראשם המהר"ל מסבירים, שאמונת חכמים היא ההליכה אחרי דברי החכם, "ואפילו לא יבינם בשכלו" כלשון המהר"ל. מהדברים ניתן היה להבין לכאורה, כי ניטלה מהאדם זכות הבחירה וכי הוא מחוייב לציות עוור לדברי החכם מבלי להפעיל שיקול דעת, אך אין ספק כי דבר זה מנוגד לעיקרי היהדות, הדורשת מהאדם להתמודד באופן עצמאי עם בחירה תבונית בין טוב לרע.
אז מהי בכל זאת "אמונת החכמים" הנדרשת? פרשנותו של ספר החינוך במצוה תצ"ו, שונה מעט. בדבריו הוא מסביר כי אין ספק שחכמים טועים, אך החכם בהיותו בקי בתורה ובעל סיעתא דשמיא, הינו בעל הסיכויים הטובים ביותר לומר את הדבר האמיתי. אין זה אומר שאינו טועה לפעמים, אך עדיף לספוג טעות אחת ולא להגיע למצב של אנרכיה הלכתית בו איש הישר בעיניו יעשה.
לנושא אמונת החכמים יש להוסיף את העובדה כי היהדות בנויה על מסורת. לא בכדי נפתחת מסכת אבות האמורה להעביר לנו את עיקרי היהדות ב"משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" וכו' וכו' (אבות, א', א'). דרך העברת התורה נעשית בהעברה מאב לבנו, מהרב לתלמידו, ורק על ידי הקשר האישי הנוצר בין המקבל למוסר, מועברת התורה מדור לדור. עובדה זו מעמידה אותנו בפני הצורך להעמיד מתוכנו רבנים ומנהיגים שיפסקו הלכות, יורו את הדרך בדורנו ויעבירו את התורה ואת עיקרי הדת לדורות הבאים.
דא עקא, שבניגוד לאנשי מקצוע אחרים, אין חוק הקובע מי מוסמך להיות רב ומי לא. רבנים רשמיים מחוייבים להיות בקיאים בגופי ידע תורניים נרחבים, אך גם אותם איש אינו בוחן על רמתם המוסרית או מידותיהם האישיות. זאת מבלי לדבר על רבנים שאינם רשמיים, שכל בעל כריזמה המסוגל לגרום לכך שרבים ינהו אחריו, בשם רב מכונה ועל כס הרבנות מתיישב. בשל ריבוי העדות והחוגים, ישנם אנשים הנכנסים לתפקידי רבנות רק מכוח ייחוס משפחתי, השתייכות קהילתית או אף רק בשל היותם תלמידי רב פלוני. איש אינו בודק בציציותיהם, איש אינו בודק את רמת הידע שלהם בגופי תורה והדבר מגביר את הכאוס והבלבול, בעיקר כאשר מתברר שסרחו. בואקום שנוצר מצליחים להיכנס שרלטנים כריזמטים ומנצלים את המצב להטעות את ציבור יראי ה' המחפש רב ומורה דרך. זהו מצב בעייתי אך אנו צריכים להיות ערים לו כדי לדעת להתמודד אתו.
אז איך מתמודדים?
חובת "עשה לך רב" אותה מזכירים יהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי באבות א' ו', מחייבת את האדם לדבוק ברב ממנו ילמד את תורתו, אך בה בעת מאפשרת לו לקבוע מי יהיה מורה הדרך ולבחור במי שלבו חפץ. אדם זה צריך שיהיה בעל ידע תורני נרחב אך גם בעל מידות נאצלות, יכולת מנהיגות, ראייה רחבה ואהבת הזולת. הרב צריך להיות אדם נגיש, מי שתלמידיו יכולים להתייעץ עמו לעיתים תדירות ולשמוע את הנחייתו. הוא צריך להיות אדם נעים הליכות ומי שהתלמידים חשים נוח במחיצתו לפתוח בפניו את צפונות לבם. בחירת הרב ומורה הדרך צריכה להיעשות בצורה מושכלת לא פחות מבחירת רופא או עורך דין. על האדם להכיר את הדמות בה הוא בוחר לרבו ולחוש כי היא עומדת בקריטריונים החיוניים הללו.
מלבד זאת יש תמיד לזכור, כי הרב הוא מורה הדרך ו"אמונת חכמים" היא עקרון יקר וחשוב, אך הקב"ה נתן לאדם בינה כדי להבחין בין טוב לרע. אין לוותר על דמות רבנית מנחה ומכוונת, אך יש לעשות זאת בצורה נכונה ותוך ביקורת ומחשבה.
לסיכום: גם אם מרבית הרבנים הינם אנשים יראי שמיים, בעלי ידע תורני נרחב ומורמים מעם, ישנם כאלו שאינם הגונים, והם אף על פי שמועטים הם, מוציאים שם רע לשאר עמיתיהם. יש לזכור כי אמונת חכמים היא עיקרון חשוב ביהדות, ויש להתאמץ לקיימו אך תוך שיקול דעת בדבר הסמכות הרוחנית אחריה אנו בוחרים ללכת.
בברכת "השיבה שופטנו כבראשונה ויועצנו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה"
דניאל
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
2 תגובות
ברמה התיאורטית יש בעיה בטיעון של יצחק, לפחות בדורינו. האם יהודי צריך לפנות לרב בכל בעיה הלכתית שצצה מולו? האם אין מקום להפעיל את השכל שבו ניחן על ידי הקב"ה? בסופו של דבר, למרות שלדבריו יש לי הזכות לבחור מי יהיה הרב שלי, ושאינני נדרש לציית לו בצורה עיוורת, יש כאן עדיין ציפייה שאעשה כך – שאקבל את מנהיגותו של רב כלשהו ואציית לו. ומה יקרה לי אם הרב נותן לי הוראה שאינני יכול לציית לה? האם אני נחשב חוטא? האם הרבה יפעיל אמצעים לכפות עליי ציות (כגון נידוי מהקהילה)? ומעבר לכך קיים הקשר בין רבנים לשלטון בישראל, המוסר לידם לא מעט כוח בהרבה תחומים. הרבנות הראשית ניכסה לעצמה את הזכות להגדיר מיהו יהודי מבלי לתת מקום לרבנים מתירים יותר להשתתף בדיון (ולא כל שכן להחליט). הרבנות קיבלה לידה את הכוח להפעיל את המשטרה במקרים של בעל המסרב לתת גט לאשתו במקום לנקוט באמצעים שיוציאו כוח זה מידי הבעלים הסוררים. לרבנות הראשית יש מונופול בנושא הכשרות מבלי שגוף כלשהו מפקח על המחירים שהם דורשים לתעודות כשרות ומבלי שמישהו מפקח על המשגיחים עצמם שלפעמים מנסים לעשות לביתם על חשבון הציבור. זה שאני אבחר לי רב שנוח לי איננה פותר את הבעיה המהותית של רבנים שיש להם כוח אמיתי שסוררים ומוציאים שם רע לכלל היהדות.
מועדים לשמחה עפר!
תגובתך עוסקת לעניות דעתי בנושא שונה מזו שבו עסקה השאלה, ואליו ורק אליו התייחסה התשובה.
השאלה עסקה בקונפליקט אמוני-דתי: מצד אחד נצטווינו "עשה לך רב", ומצד שני ישנם אנשים שבשם "רבנים" יקראו, שנוהגים שלא כהוגן.
על כך עניתי כי על כל אדם לבחור לעצמו רב, אותו הוא רואה כאדם ישר דרך, ירא אלוקים ומלא חכמה ותבונה. לאחר שבחר רב, עליו להתייעץ עמו בכל צומת בחיים של שאלה ותהיה, אך עדיין האדם בן חורין להחליט מהי צומת זו, ומתי וכיצד להיוועץ ברבו.
הנושאים אותם העלית, על היכולת לכפות על אנשים לנהוג בצורה דתית וכן על החיבור שבין הדת למדינה, אינם קשורים להוראת "עשה לך רב", והינם נושאים רחבים מני ים שבמסגרת תגובה מצומצמת זו תקצר היריעה מלפרטם.