שלום לך אישה יקרה

כאב לי מאוד לקרוא את חוויותייך הקשות כרעיה ,הצטערתי לדעת שאינך מקבלת חום ותמיכה אלא סובלת תדיר ממתח ולחץ. כל הכבוד שהחלטת לעשות מעשה של שינוי-עצם הפניה אלינו יש בה מן המחשבה שמבקשת דרך טובה יותר.

לכל אישה בעולם (כמו לכל איש) מגיע להיות אהובה ומכובדת, רצויה ומרוצה. וגם לך. ממכתבך עולים הקושי והבדידות. אך חסרים לי בו פרטים רבים. האם ניסית אי פעם לאמר לו שאת מרגישה חסרה? לחוצה ומתוחה?. מחשבות על מות בן הזוג או על גרושין הן מפלט נוח אך חסר יוזמה .

ראשית לכל אני מעודדת אותך לדבר עימו, לא לפחד לספר בכנות ובכבוד את רגשותייך, לאמר לו שאת לא יכולה להמשיך כך ושאת מבקשת שתפנו שתיכם לייעוץ זוגי. בדרך כלל קשה לגברים לקבל מיד את ההצעה הזו ,על כן נסי להמנע והאשמה ומביקורת בנוסח:" אתה לא מתחשב וכו'" אלא יותר לדבר על עצמך:" אני חשה בודדה ולחוצה ,אני סומכת עליך שאכפת לך ממני ואתה רוצה בטובתי ומבקשת שנלך להדרכה איך אני אוכל להיות שמחה יותר ואתה תוכל להרגיש שנתת לי מה שאני זקוקה לו". אם הוא מגלה סרוב עקבי לכך אני ממליצה לך בחום ללכת בכל מקרה לטיפול לבד וזאת משתי סיבות.

הסיבה הראשונה היא על מנת לתת לך כח והבנה מה קורה לך מולו ואיך אפשר לדבר עימו בלשון מכבדת מחד אך שומרת על צרכייך ועל עצמך מאידך. בטיפול תקבלי כלים לשיחה זוגית  ותוכלי לראות האם יש סיכוי שהוא לאט לאט יפתח או שזה אכן כה קשה ואין לך ברירה אלא להפרד ממנו.

את הסיבה השניה אני כותבת בזהירות רבה כי איני מכירה אותך באופן אישי ,אך פעמים רבות נשים (וגם גברים) אינן מאושרות בנישואין בגלל עניינים פנימיים לא פתורים בינן לבין עצמן. זה נכון שתמיד "צריך שתיים לטנגו " ומערכות יחסים הן מורכבות ומסובכות. אך מאוד קל לתת לשני איזה שהוא כח מאגי עלינו ("אני לחוצה ממנו ","אני מפוחדת", "הוא מחסיר ממני הרבה," "הוא הרס לי את החיים," "הייתי נסיכה ועכשיו אני סמרטוטה"-משפטים מעין אלו שמעתי מנשים שייחסו לבעלים שלהן עצמה מאגית ,כדרך  לא מודעת לברוח מאיזו חולשה פנימית של עצמן.)

אנשים מצויים שנים ארוכות בתוך מערכות יחסים מורכבות וקשות ומספרים לעצמם שהכל בגלל בן הזוג,שהוא המאמלל, שהוא הנוראי. זה נכון במקרים נדירים ובודדים ממש .ברוב המקרים האחרים נח לנו מסיבות עמוקות לראות בבן זוגינו את כל הרע ופחות נעים לנו לעשות עבודה פנימית שבודקת מה קורה עימנו .אילו חרדות ולחצים אנחנו נושאים עוד מילדותינו? באיזה אופן אנחנו ממצבים את עצמינו בתוך מערכת היחסים בצורה קרבנית או חלשה או מתנשאת או מתבודדת? (אינני מכוונת אלייך באופן אישי, אלא מנסה לתת דוגמא למצב שבו מתחת למחשבות חסרות המוצא על מר גורלי מסתתרת חרדה מלפגוש חלק פנימי בתוכי שצריך ליטוש או תיקון כלשהוא).

הכרתי אישה שסבלה מבעל מזניח ומתעלם מצרכיה הפיזיים, הרוחניים והנפשיים. היא היתה אומללה והתענתה בתחושות חסר עמוק ואמיתי ופינטזה אף היא על מות בעלה. לאט לאט בטיפול היא הבינה את חוסר היכולת שלה להיות נשית ומשוחררת ,היא הצליחה לראות כמה היא קצרת רוח כי ראשית לכל אינה מקבלת את עצמה על חולשותיה שלה. היה זה תהליך ארוך וממושך שלא הפך את בעלה למישהו חדש, אך הפך אותה לאחרת לגמרי, היום היא נמצאת בנקודה גבוהה ומחוזקת מאוד, ותחושות הקיפוח שלה סרו .וראה זה פלא גם בעלה ,החל לפתע לנוע ממערת האדישות שלו אל פתח היציאה.

ברוב רובם של הסיפורים הזוגיים אין איזה מנוול נורא שמענה איזו אומללה .יש שני אנשים עם היסטוריה ,עם כאבים חבויים וצורות התנהלות מעט עיוורות לעצמן ובעיקר עם כמיהה אינסופית לחום ולאהבה, שכמעט תמיד מסתתרת מתחת לתילי תילים של תעתועי תקשורת .

בין אם בעלך באמת איש נורא שעלייך להפרד ממנו ,ובין אם גם לך יש מה ללמוד על עצמך ועל עצמתך בתוך הקשר הזוגי – אלו תהליכים עמוקים ומשמעותיים שיש צורך לעשותם בצוותא עם בן אדם המבין באופן מקצועי ורציני בנפש האדם כי לעולם אין החבוש  מתיר עצמו מבית האסורים.

לכי לטפל בעצמך!

היום.!

אם תרצי נשמח להמליץ לך על אנשי מקצוע ראויים.

בהצלחה רבה במציאת אשרך האישי והזוגי ובמציאת הכיוון הנכון לך ולביתך

אתי

[email protected]