The Butterfly Button
יש סוף לטיפול רגשי? אפשר לצאת מהקושי?

שאלה מקטגוריה:

בתור אחד שעבר הרבה טיפולים רגשיים ותמיד זה סייע לתקופה מוגבלת מאוד עד לגל הבא אני רוצה פשוט לדעת האם יש לזה סוף? האם יש דרך לצאת מזה אי-פעם? לקבל כלים להתמודדות יעילה יותר אחת ולתמיד? או שזה פשוט משהו כרוני שילווה אותי עד זיבולא בתרייתא – על כל המעלות והמורדות?

תשובה:

שלום לך שואל יקר

שאלתך בצימצומה כאבה לי מאד, צליל של ייאוש נלווה לה. כל כך הרבה נשמע שניסת למצוא מזור לקשיים שלך, ואין.

ועדיין, קשה לענות במדויק מאחר שלא כתבת עם איזה קושי אתה מתמודד ואילו טיפולים ניסת. לכן אנסה לענות בכלליות.

אפשר לחלק בגסות את הבעיות והקשיים איתם אנו מתמודדים לשתי סוגים. האחד, בעיות נקודתיות או אף קשות יותר שנוצרות מתוך משבר קונקרטי בתוך החיים, כמו מוות של אדם קרוב חוויה אישית טראומטית וכדו’ קשיים כאלו יכולים להיות מורכבים על קשיים קודמים ומאפייני אישיות ועדיין יתכן שהקושי הנוצר הוא תחום באופן יחסי ונקודתי בצורה שמאפשרת עיסוק בלמידה של מיומנויות חדשות וכך לקדם פיתרון של הבעיה. השני, הם בעיות של חיים בעיות שמורכבות מאורח החיים של הגדילה כילדים וממאפייני אישיות כאלה ואחרים ובתוך קטגוריה זו יש את מחלות הנפש שלחלק גדול מהן יש עיקשות והיא מלופפת באישיות של האדם באופן שקשה להצביע על נקודה גם לאחר טיפול מוצלח וחומר שזהו, הסתיימה העבודה ואין יותר סבל לאיש זה בעולם.

האפשרות השניה מזמנת טיפול מורכב ומשמעותי יותר אם כי לא בהכרח פחות יעיל או מוצלח, תהליך שנוגע בנימי ההוויה ועובד לאט. לעיתים ההצלחות שבו קטנות או לא מספקות כמו שאתה חווית.

אז מה כן?

לבחירה בסוג הטיפול יכולה להיות השפעה על ההשפעה של הטיפול אלייך ועל ההתאמה שלו לצרכים שלך השאלה איזה טיפול מתאים לי זו שאלה גדולה ורחבה מאד ישנם עשרות (!) גישות טיפוליות שונות שהתפתחו במאה ומשהו שנים האחרונות מזיגמונד פרוייד אבי הפסיכואנליזה ועד העולם הטיפולי כפי שאנחנו מכירים אותו היום. עדיין אפשר לנסות לעשות מעט סדר לא בעולם הגישות השונות אלא בהבחנה על איזה אדנים הן נשענות.

טיפול פסיכודינמי

גישת הטיפול המסורתית – פסיכואנליזה, וממשיכתה הגישה הפסיכודינמית גורסת כמה עקרונות יסוד לפתרון הבעיה הרגשית של האדם. הראשונה היא שגם אם הסימפטומים של האדם מתבטאים בגוף אין זה אומר ששם הבעיה אלא אנו מוזמנים לבחון את הקשר בין הגוף והנפש בצורה שבה הנפש מנסה לווסת את רצונות הגוף והגוף מגיב לכאבים נפשיים. השניה, הוא שמאחורי כל התנהגות והרגשה עומד הסבר שדרכו ניתן להבין את ההרגשה הזו ודרך הבנה זו גם לייצר שינוי בהתנהגות או ההרגשה הלא רצויה. עיקרון זה גורס כי הסיבה להיותם של פכעלות נעשות אינו יכול להיות “ככה” וזהו, תמיד יש יסיבה מודעת ושאינה למחשבה הרגשה או פעולה שהתרחשו. שלישית, היא שהעולם הרגשי של האדם נוצר במשך חייו דרך התנסויות קודמות ועברו מעצב את גישתו בהווה.

רעיונות אלו, על קצה המזלג, מכוונים אותנו לאיזור אחר מהצורה הרגילה בה אנחנו לרוב מנסים באופן אוטומטי לפתור בעיות. לרוב, כאשר צצה אצלנו בעיה מכל סוג אנו מחפשים אחר פיתרון. הפתרון בדרך כלל בא בדמות עשייה חדשה, במקרה הזה הגישה הטיפולית הדינמית גורסת כי יש לחפש ולעקוב אחר המניעים הנפשיים ולא אחר הדברים החיצוניים שמתרחשים, זאת מכיוון שהפעולות והמחשבות החיצוניות הן רק סימפטום ולא הבעיה עצמה.

ומשכך הטיפול עצמו גם יעסוק במניעי הנפש והכוחות הפועלים בה ולא במתן עצות פרקטיות או הכוונה חינוכית. מתוך תפיסה שרק שינוי פנימי יכול לשנות את מוקד הקושי של האדם ולא גישה חכמה יותר להתמודדות עם המציאות, כיוון שאם נטפל בסמפטום אחד יבוא אחר תחתיו.

טיפול קוגנטיבי התנהגותי

האסכולה הטיפולית השניה ניתן לכנות בשם כולל CBT (טיפול קוגנטיבי התנהגותי), גישה זו שפותחה ראשית על ידי אהרון בק בשנות השבים של המאה הקודמת מציעה גישה הפוכה. דרך שינוי הפעולות והמחשבות החיצוניות יתרחש שינוי בחוויה הפנימית של המטופל אל מול קשייו. זאת מכיוון שהקושי נובע מקבעונות מחשבתיים רגשיים או התנהגותיים שצריכים חוויה מחודשת כדי להתגבר עליהם ודרכם לשנות את הפעילות הפנימית של האדם. הווי אומר שגישה זו לא סותרת את העקרונות של הפסיכותרפיה הדינמית אך מציעה גישה שונה ואף בחלק מן הדברים הפוכה לגישה זו. היום יש הרבה גישות נלוות וביניהם גישה שנקראת DBT שעסוקה בתיקוף וויסות רגשות דרך פעולות של התנהגות וקווי מחשבה. וכן טיפול באומנות דרמה ותנועה נשען על המחשבה שפעולות אלו בליווי השיחות וההשלכה שנעשית בהם ישפיעו על נפשו של המטופל.

אם כן יש לנו רצף של נסיונות שינוי בין פעולות שונות בצד האחד ועיסוק ברובד הרגשי בצד שני. ההצבה של שני כוחות אלו על רצף באה גם לומר שלרוב דבר יבוא האחד על חשבון השני, אם יש צורך או בחירה בגישה טיפולית בה עולם הפעולה פעיל יותר הגישה לעולם הרגש נחסמת. זאת לא בגלל שאי אפשר לפעול בשני כובעים אלא כי הנפש של המטופל מגיבה ופועלת בתוך סביבה, ואם הסביבה הטיפולית היא כזו שמחפשת פתרונות בעולם שבחוץ היא תמשיך לדבר באותה השפה, שפת הפעולה. ואם נהיה ממוקדים ברובד הרגשי אנו מייצרים מערכת בה עולם הפעולה הוא לא הקובע והחשוב בתהליך הטיפולי אלא העולם הריגשי הווי אומר הסימפטום הוא לא הבעיה אלא המניעים הרגשיים שגורמים לו להתקיים ולחזור שוב ושוב.

כל גישה טיפולית שמה את עצמה באחד מן הנקודות על הקו, לא מתוך התייחסות אל הקו שמתווה את הרצף אלא מתוך אמונה במה צריך כדי שהשינוי יתרחש. וכך גם קשה לומר מהי הגישה ה”נכונה” אם בכלל ישנה כזו, כן אפשרי על פי עקרונות אלו לייצר מחשבה על איזה טיפול כדאי. דבר זה תלוי באופי המטופל גילו וכמובן הגדרת הבעיה איתה הוא בא לטיפול. אם הבעיה שלו ספציפית ישנו היגיון להשתמש בטיפול התנהגותי, אם הוא לא יכול להכיל שיח רגשי בשל וויסות רגשי נמוך גם שם יש אפשרות לשקול טיפול קוגנטיבי והתנהגותי שמייצר החזקה חזקה במציאות על ידי פעולות. אם יש למטופל בעיה מהותית או כזו שברור ממנה שהסיפור הוא המצע בו שורה הנפש הגיוני לשלוח לטיפול דינמי.

ראוי לציין שטיפול קוגנטיבי התנהגותי יכול להיות מעוגן בעומקים נפשיים ולא פעולות פשוטות ושיטחיות וכן שגם טיפול דינמי יכול להגיע למקומות בהם הצעה של פעולות יהוו המשך ישיר להרגשה שלובנה ונחוותה במהלך הטיפול. מטפלים מאסכולות שונות יטפלו באותה השיטה לכל הבעיות או יאמרו שבחלק מהדברים הם לא מטפלים. יש בגישה זו אמת גם כיוון שהטיפול יכול להועיל בכל גישה כמעט גם ללא מחשבה על התאמה ספציפית, אך בעיני דבר זה כדאי שיהיה לנגד עיני המטופל מה הוא יכול ומוכן לעשות בטיפול, ולעיני המטפל לשאול מה הטיפול שאותו המטופל יכול לשאת וזקוק לו עכשיו. ישנם מטפלים שמיצריים חיבורים בין גישות שונות יש שיאמרו שכך מפסידים את הכל כיוון שאי אפשר לנוע על פני הרצף הטיפולי שהצבנו קודם.

כמובן שזה רק על קצה המזלג אבל אולי ייתן לך פרספקטיבה על מה שניסת ועל מה שאולי תוכל לנסות בהמשך.

להיות בתהליך

מעבר לנאמר בדבר התאמה של גישת טיפול, ישנה יכולת בסיסית שלפעמים קשה לנו להיות בה ואני רוצה להאיר אותה בפניך. כאשר יש לנו מצוקה אנחנו רוצים פתרון כאן ועכשיו, כואב לנו ואנחנו רוצים להפסיק את הסבל. מה שקורה שלרוב הסבל מובנה במערכת שלנו באופן שאי אפשר להעיף אותו ולגמור עם זה. ישנם חלקים בנו שמשמרים את מה שיוצר את הסבל מגל מני סיבות והיכולת והמוכנות שלנו לוותר עליהם הולכת ונבנית עם הזמן בתוך תהליך טיפולי מיטיב. לא פעם אנחנו יכולים לומר לעצמנו כבר שנה אני בטיפול התקדמות לא מספיק ניכרת או לא מורגשת. ולפעמים זה באמת חוסר התאמה ולפעמים זה פשוט סבלנות ומוכנות להיות בתוך תהליך כזה שיקלף את הזקוק לקילוף לאט באופן שלא יהרוס או יזיק לנו. ישנם תהליכים שכמעט ואין איך למהר אותם.

יכולת שהיה בתהליך ומסוגלות לשאת את הכאב ולעבוד עליו הם יכולות שבכוחם לבד לייצר תחושת רווחה אך כדאי בכל מקרה להתכוונן בבואנו לטיפול לחוויה תהליכית של שינוי ולא רק מכוונת אל פתרון מהיר.

השלמה וקבלה ככלי ריפוי

האם יש דברים שלא יצליחו ויארו עימי לעולם? שאלת וזה כמובן דבר שאי אפשר לענות עליו באופן גורף אבל כן לשים לב לזה שלפעמים חלק מהריפוי הוא היכולת לחיות בשלום עם חלקים לא נעימים שלי שגורמים לי סבל או מצוקה, להיות יכולים להכיל את הכאב ולא להתפרק ממנו. זה אולי לא הדבר הרצוי אבל לעיתים הוא כן המצוי. זה לא יאוש אלא התפתחות למקום אחר שבו הסבל נסבל יותר ותופס צורה שונה בתוך החיים. שוב, זו לא בהכרח מטרתך כאשר אתה בא לטיפול אבל זה בהחלט דבר שיכול להיות מושג ולשנות משהו, ואולי הוא כבר קרה קצת?

מקווה שעניתי לך אם אתה מרגיש שיש דברים שלא נוגעים אלייך תרגיש חופשי לזרוק אותם.

בכל מקרה אנחנו פה בשבילך

צביקה buterman1@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אמא שלי יורדת עלי בלי סוף
אני בת 31. נשואה + 1. מאז ומתמיד יש לי בעיות עם אמא שלי מהילדות שעוד גרתי איתה תמיד היא הייתה יורדת עליי בלי סוף, לא יודעת להכיל אותי בכלום, אי אפשר היה לספר לה שום דבר מבלי לקבל צעקות ממנה, לא אהבה שחברות באות אליי בתור ילדה כדי שחס...
עוברת ליד החיים ולא מצליחה להרגיש באמת
אני בחורה בת כמעט 26, רווקה. השאלה שלי כללית, יכול להיות קשורה לזה שאני רווקה, למרות שזה לא בטוח.תגידו אתם:) קצת רקע לפני הצגת השאלה: יש לי תואר ועבודה מעניינת מאוד, לרוב עם הרבה סיפוק. אני מוקפת בחברה ב”ה ויש לי הזכות להמשיך וללמוד תוך כדי עוד דברים שאני אוהבת...
יש סוף לטיפול רגשי? אפשר לצאת מהקושי?
בתור אחד שעבר הרבה טיפולים רגשיים ותמיד זה סייע לתקופה מוגבלת מאוד עד לגל הבא אני רוצה פשוט לדעת האם יש לזה סוף? האם יש דרך לצאת מזה אי-פעם? לקבל כלים להתמודדות יעילה יותר אחת ולתמיד? או שזה פשוט משהו כרוני שילווה אותי עד זיבולא בתרייתא – על כל המעלות...
הבן הנשוי לא רוצה בקשר איתנו
הבן הנשוי שלנו בתקופה האחרונה הפסיק קשר איתנו ההורים נשוי כבר 3 שנים ומתחילת הנישואין התגלו קשיים עם כלתנו כשנולדה להם בת לא ניתנה לנו ההרגשה לגישה חופשית לנכדה- תמיד הגבילה אותנו אם זה בשעות ביקור וגם כשהיינו מגיעים היו התניות של זמן איכות איתו כי היא צריכה לישון (באמצע...
בעלי ואני רבים בצורה הרסנית
ראשית יישר כוח על הפלטפורמה החיובית הזאת. אתם עושים חיל וכיף שיש את האפשרות לפרוק ולקבל עצות אמיתיות מהלב. תודה. אתחיל ואומר שבעלי ואני ביחד כבר כ-16 שנים ואפשר לומר שגדלנו והתעצבנו מתקופת הנעורים ועד היום כאנשים בוגרים – ביחד. אני כבר כמעט ולא זוכרת את עצמי לפניו. עברנו המון...
השקפת העולם שלי שונה מזו של ההורים שלי
אני בחור ישיבה לומד בישיבה קטנה ולא כל כך מוצא את עצמי גם מבחינה לימודית וגם מבחינת חיבור לערכים החינוכיים. אני מבין שאני עוד צעיר ושלא הכל ניראה תמיד נכון אבל בכל זאת אני שואף לדרך חיים שונה ויותר מאפשרת. אני גם רואה הרבה שוני ביני לבין ההורים שלי מבחינת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן