שלום לך מבקשת אמונה וסדר,

את מספרת במשפטים בודדים על 20 שנה לא פשוטות שבהן שאלות אמוניות שעלו בך הפכו למועקה לא פתורה. עמדה של הטלת ספק בהחלט מאתגרת את היציבות ופעמים רבות עלולה גם לערער את הזהות כחרדית. זו טלטלה נפשית לא קלה ובהחלט שווה לדבר עליה ולהתאמץ לקבל מענה. אני משערת שכנשואה וכאמא קל יותר להדחיק סימני שאלה מציקים או ללמוד להשלים ולחיות איתם, אבל האמת שקושי מהסוג שאת מתארת בדרך כלל לא מרפה, וכמו שאת מעידה על עצמך יש לו השלכות ישירות על הבחירות ועל התחושה הכללית. העובדה שלמרות הקושי הצלחת לשמר את החרדיות שלך לאורך כל כך הרבה שנים, ובמקביל טרחת להשקיע בחיפוש וקריאת חומרים מעידה על ענווה, כנות ויראת שמים שיש לך, ואני בטוחה שהם יעמדו לצידך בחיפוש העדין והרגיש שלפניך. אז עכשיו, כשהצעד המשמעותי של פניה לעזרה כבר מאחוריך, אני מאחלת לך מסע מרתק ומלא גילויים.

את מספרת על קושי אמוני שחווית כבר מגיל צעיר ובאותה נשימה את כורכת את השאלות היסודיות באמונה עם הדרך החרדית. אני מבינה שהאמונה והחרדיות הם שני רכיבים מרכזיים וקשורים זה בזה בחינוך שקיבלת וקשה להפריד ביניהם, ובכל זאת, חלק מההתבגרות וההתפקחות זה לשחרר את האמונה שהיא מערכת יחסים פרטית ואינטימית בין האדם לבורא מתבניות חברתיות. האמונה לא מכתיבה אורח חיים חרדי דווקא, יש עוד קבוצות שומרות תורה ומצוות קלה כבחמורה בעם ישראל והיו תקופות ארוכות של יהדות פורחת ומשגשגת עוד לפני שהוטבע המושג “חרדיות”. אני מניחה גם שאת מכירה את האפשרות לחיות כאדם מאמין וירא שמים ללא רבב ויחד עם זאת להחזיק בתחושת אי נוחות ואפילו בביקורת מהותית על היבטים מסוימים בהתנהלות של המגזר.

אז בתור התחלה יכול להיות מעניין למקם את הנושאים המטרידים ביותר שלך על רצף המושגים: יהודיה-מאמינה-דתית-חרדית. לכל אחד מהם יש משמעות אחרת, הם אמנם קשורים וכרוכים זה בזה אבל בהחלט לא חופפים, ולא כדאי שיהיה פה סלט. כלומר, גם אם משתייכת לדרך החרדית, זה לא מחייב אותך להסכים עם כל מה שהוצג לך כדרך חרדית, וייתכן שהדרך החרדית היא רבת-נתיבים יותר מכפי שהיא נראית כלפי חוץ.

לכאורה השאלה שלך פשוטה ביותר: הבו לי מראי מקומות. הלוואי שיכולתי לענות לך במכתב בן 5 שורות ובו המלצות קריאה. ואולי העובדה שקשה למצוא משנה סדורה כתובה באופן שיטתי מצביעה על כך שאכן את דורכת כאן על יבלת כאובה. לצערי אין לנו מספיק חומרים או מקומות לימוד שמרכזים בצורה מקיפה ועמוקה את הנושאים שכל כך בנפשנו. מסיבות טובות וחשובות שלא אכנס אליהן כאן, החברה החרדית שמה בצד את העיסוק באמונה בגישה רציונאלית. במודע ושלא במודע היא נמנעה מלפתח מספיק כלים וטרמינולוגיה לעסוק בשאלות באמונה ברוח הזמן ובשפת הדור שלנו.

אני מקווה שאני מזהה נכון ושכיום כבר יש הבנה שאין מנוס ושהגיע הזמן לייצר את הניסוח התיאולוגי המאורגן שאת מחפשת שנים, ולהוסיף אותו כקומה וכנדבך נוסף להגות העשירה שלנו. השאלה שלך היא בעיני אחת מני עדויות רבות לצורך העמוק בדבר, אבל כחברה זהירה, התהליכים האלה לוקחים זמן ודורשים בשלות.

ומה יהיה איתך בינתיים? תצטרכי לפלס את הדרך האישית שלך בכוחות עצמך ובמיטב העזרה שתצליחי לקבל. נכון, אין כרגע אפשרות להאכיל אותך בכפית ולהנגיש את הידע כפי שה’ אמר למשה לשים את המשפטים לפנינו ‘כשולחן ערוך ומוכן לסעודה’, אבל יש פיסות פזורות של הרבה דברים טובים שאת יכולה לאסוף ולרכז ולסדר אצלך. זה שווה את המאמץ ואת חייבת את זה לעצמך.

כנראה שבסופו של דבר המסלול שלך לא יהיה טוטאלי. תחושת השייכות לעולם החרדי והאמונה התמימה כנראה לא תפרוץ ממך בטבעיות מובנת מאליה, ולא תהיי מאלה המצדיקים דברים בכל מחיר. מצד שני תוכלי לפתח חוסן באופן ששאלות לא פתורות לא יערערו את הזהות שלך ויובילו לנתק מעצמך, מה’ או מהקהילה.

אחד הדברים שמקשים עלינו להתחבר לאמונה היא המחשבה שאמונה זה לא דבר שבוחרים. היא כפויה עלינו או ברמה הדתית-חברתית (חייבים להאמין אחרת את כופרת וזה נורא) או ברמה הקוגנטיבית (רק אם אשתכנע ואקבל הוכחות חותכות אוכל להאמין באמת). אבל האמת היא שהבחירה הכי משמעותית שאנחנו עושים פה בעולם, ולא באופן חד פעמי היא האם וכמה להחדיר אמונה בחיים. מבין שלל הפנינים של הרב קוק בנושא אמונה אני מניחה כאן משפט אחד: “אמונה בטהרתה – על ידי אפשרות של כפירה”. דווקא היכולת להטיל ספק וההסכמה שלנו לדון באפשרות שסותרת את האמונה הופכת את ההחלטה שלנו להאמין ואת ההכרעה שלנו לטובת חיי אמונה למשמעותית כל כך. אם אנחנו חייבים להאמין ובה-כ-ל במידה שווה – האמונה נדמית פתאום כקשיחה מאד וקשה להתחבר אליה מרצון. אני מציעה לך להחליף את המושג ‘אמונה’ ב’תחושת חיבור’ או ‘תחושת שכנוע’. והתחושות האלה הן לא שחור או לבן. יש רצף. אפשר להיות משוכנעים מאד ביסוד אמונה אחד ויותר סקפטיים לגבי השני. מותר להסכים ולאהוב מאפיינים מסוימים של הקהילה ובמקביל לכעוס ולגנות התנהלויות אחרות.

עבודת הניפוי, המיון והדיוק האלה היא אומנות לא פשוטה וזה תהליך שלא קורה ביום אחד בעקבות ספר אחד או הרצאה אחת. ובכלל, הנושא של אמונה וזהות הוא כל כך עדין ורגיש שממש כדאי לעבור אותו בליווי של אנשים קרובים אוהבים וכנים. אין תחליף לקשר הישיר והאישי עם דמות שהיא גם אינטליגנטית ומדברת בשפה שלך וגם היא בעצמה בעלת נאמנות ומחויבות דתית כנה. שווה להשקיע בלמצוא אנשים כאלה בדרך שלך.

ואחרי כל זה אני חוזרת לבקשה שלך, את רוצה לצאת למסע של למידה מקצועית ומאורגנת של היהדות/החרדיות. יש הרבה אנשים בסביבה שלי שהיו מוצאים שמות של ספרים או מדרשות מתאימות לכאורה. אבל משהו בסוגריים שלך (כמו שעושים תואר וכו’) מדליק לי נורה שלא נותנת לי להסתפק בהמלצה בלבד.

לימודים בסגנון ‘תואר’ אפשר לעשות על תחום ידע מצטבר. לדוגמה בתארים במדעים, פסיכולוגיה, או משפטים מקבלים קורסי בסיס שנותנים סקירה של ההיסטוריה, הפילוסופיה וטעימה מהענפים השונים של התחום. כך שמתקבלת בסופם איזושהי מפה של הנושאים המרכזיים והמושגים הרווחים תחת כותרות וכותרות משנה, באופן שניתן לגשת לנושא ספציפי ולהעמיק בו.

האם יש לזה מקבילה דתית? האם אפשר לראות את הדת היהודית כגוף ידע מצטבר ולארגן את כל הספרות התורנית שקיימת בתחום ליחידות ויחידות משנה עם קשר לוגי רציף? האמת היא שהרבה זמן זה היה החלום שלי. בחיפושי אחרי מבנה מאחד, חלמתי למצוא בית ספר ליהדות שבו הייתי מקבלת קורס מסודר על כל אחד מהנושאים: תנך, תושבע, הלכה, היסטוריה, מחשבה, חסידות ועוד. זה היה די מדהים לגלות שכמה שאנחנו בדור של ריבוי תורה ויש כל כך הרבה מדרשות, סדנאות, הרצאות וכנסים בכל נושא – אין את המבנה השלדי הזה ש’מסדר אותך’ מא’ ועד ת’. ולא שלא ניסו לעשות את זה או שאף אחד לא רואה בזה חשיבות.

להבנתי, לאורך ההיסטוריה וגם בשנים האחרונות רבים וטובים ניסו לקחת חלק במשימה לעשות את הארגון התיאולוגי וליצור את היצירה האולטימטיבית הזו. המעניין הוא שהרבה מהיצירות שנכתבו כדי לתת את הארגון הזה אכן הוסיפו נדבך עם פרספקטיבה חדשה למדף ההגות בארון הספרים היהודי ו’עשו שכל’ לאנשים מסוימים בתקופות מסוימות, אבל למרות שנתפסו על ידי הכותב כ’סוגרות את כל הפינות’ – הן לא נותנות את המענה השלם לכל אדם ולכל תקופה. מתברר שמדובר בצורך מתמשך ומתחדש. כל דור דורש את השפה שלו ואת האדפטציות הייחודיות שלו. כל דור והנבוכים שלו, וכל דור והמורה שלו. אין ספק שניסוח מחודד ומדוייק יותר של האמונה וערכי הבסיס שלנו זו משימה קריטית וחשובה ממעלה ראשונה שראוי להתגייס אליה, אבל כנראה שהתהליך עצמו של פיתוח המבנה הזה הוא הפעילות התורנית החשובה גם אם לא נגיע אף פעם למבנה הכולל והמושלם שתקף תמיד ואפשר להיצמד אליו.

בעקבות המסע המאכזב לכאורה, אני רואה את הדברים בעין אחרת וממילא הכמיהה שלי למסמך היחיד והמאחד מרוככת יותר. אני מבינה שאפשר לראות את הדת כאמת סטטית בעלת מבנה מונוליטי, אחיד ובלתי משתנה, כאמת שעלינו לחשוף ולהבין ולסדר במשבצות, ולאחר מכן לחיות על פיה ולהפיצה לאחרים. אפשרות אחרת היא לראות את הדת כתחום דעת מתפתח, תוסס, סוער ודינאמי, מלא בסתירות, מחלוקות, מטענים, תמורות, עובדות ודעות. למרות שגישה כזו היא פחות ‘מושלמת’, יש בה משהו מאד אנושי. זה לא רשימת עקרונות קבועה שעוברת בסטריליות מאב לבן. הדת מבחינתי היא בעצם סיפור ענק על עם ישראל ועל הקשר שלו עם אלוקים.

סיפור של קירבה וריחוק לסירוגין, שכולל ניסיונות מבפנים, חיכוכים עם המציאות ועם תפיסות עולם, וגדוש בדמויות מגוונות, ביצירות מופת, בגישות שונות ואף סותרות המתייחסות לכל רבדי החיים ובתמורות ועדכונים. מעבר להסתעפות ולמורכבות האינטלקטואלית של הדת (וזה לא סיבה להימנע מניסיון לעשות סדר בראש!) היא מלאה במטענים רגשיים. הגישות והדעות השונות שכלולות בה לא נשארות ברובד הפילוסופי בלבד ויש להן השלכה על הזהות, המעשים, השקפת עולם והחוויה שלנו. איך אפשר להפריד את הנטיות הסובייקטיביות שלנו ולמיין ולזקק בענייניות את כל העומס הזה למבנה אחד? הניסיון לתחום ולהגביל את הסיפור הזה למסמך מסודר עם כותרות או אפילו לתכנית לימודים מלאה מצמצם אותו בהכרח לפרספקטיבה הצרה של הכותב/מארגן ושל האסכולה אליה הוא שייך.

אני מניחה שקצת אכזבתי אותך, אבל שתדעי שזה כל היופי. אם היהדות שלנו הייתה עשויה מרשימה פשוטה וברורה של עקרונות היא הייתה הופכת במהירות לדבר משעמם ולא רלוונטי. כל האור שלה, כל הטאצ’ האנושי שלה, העובדה שהיא מצד אחד שומרת על אותנטיות וקשר הדוק לעבר ויחד עם זאת היא גמישה וסתגלתנית, זה הכוח והנצחיות שלה. בזכות היכולת שלה להישאר עמומה ושהיא מכילה הכל, גם סתירות, ושהיא בקשר עם תפיסות עולם מבחוץ.

כדי להתמודד עם השאלות שמעיקות עליך, אין לך ברירה אלא לעבור את המסע שלך בתוך כל ה”בלאגן” הזה, להעז לטבוע קצת בים של דעות ולזקק משם בסוף את החלק שלך בתורה.

ואחרי כל הנאומים אני לא יכולה להשאיר את השאלה הטובה שלך בלי המלצות קונקרטיות אז אשתף אותך בחומרים שפגשתי במסע שלי.

אם את מוטרדת משאלת מציאות ה’ בעולם – ממליצה לך להתחיל עם ספרו של ד”ר משה רט “לדעת להאמין”. יש לו גם מאמרים וסרטונים באתר ‘לדעת להאמין’ של מכון ידעיה.

אם את עסוקה בשאלות הקשורות להעברת המסורת, תורה שבכתב ושבעל פה תוכלי לפנות לספר של הרב אהרון לוי “לא בשמים היא” או לסדרות שלו ביוטיוב. כדאי גם להכיר את הרצאת “מרוץ הלפיד” המפורסמת של ערכים שנמסרה על ידי כמה מרצים מהצוות שלהם, לדוגמה הרב יעקב אסטרייכר. אולי גם האתר ‘רציו’ יתאים לחלק מהשאלות.

מאמרים עמוקים על ערכי היהדות וסוגיות מרכזיות תוכלי לקרוא בספרים של הרב יהונתן זקס ובהרצאות של הרב נתן רוזן. זוויות מבט על עקרונות שונים ביהדות תוכלי לשמוע בשיעוריו של הרב פייבלזון (חלק מהם נמצא בקול הלשון)

אם את מוטרדת משאלות של הנהגת ה’ כמו “צדיק ורע לו”, שאלת הרוע והסבל בעולם, הייתי מחפשת שאלות ותשובות כאן באתר של אקשיבה

אם את מוטרדת מהתנהלויות שונות של החברה החרדית ומעוניינת להיחשף (גם אם לא להסכים) לדעות מגוונות תנסי את האתר ‘צריך עיון’.

אם את נמצאת באיזור ירושלים היית רוצה להצטרף למדרשה עם שיעורים במגוון נושאים ממליצה לך לפנות למדרשת “נתיב בינה” בסורוצקין או “נווה ירושלים” בהר נוף. אם את גרה באיזור אחר ורוצה שאנסה לברר מה יש שם – מוזמנת לכתוב לי בשמחה.

אם את רוצה להיחשף לסגנון וטעם חדשים דרך פרשת השבוע באווירה נשית ואינטליגנטית את יכולה לקרוא את הספר של ברוריה לאופר (גילוי נאות: זו אמא שלי) “פרשה פתוחה” או להצטרף לרשימת התפוצה שלה ולקבל כל שבוע למייל.

ייתכן שגם מקורות תורניים שאינם מזוהים עם הציבור החרדי יוכלו להניח את דעתך, לדוגמה: הרב קוק והרב שג”ר.

אנחנו בימים של מתן תורה, זה זמן מעולה למסע כזה.

שתזכי לקבל תורה וכתרי נעשה ונשמע,

חני