תשובה

שלום לך איש יקר מאוד התוהה ונבוך מאוד כמו כולנו בסבך החיים האימתני שהולך ומסתבך מיום ליום עד אימה.

שאלתך חשובה ביותר, רצינית מאוד, וכתובה בלשון חדה ברורה ומכבדת.

שאלתך גם מוכרת לי מאוד, אם כי בכדי לנסות כתוב עליה תשובה מסודרת, צריך לשבת שבעה נקיים בהחלט.

שאלתך מורכבת מכמה שאלות, ואני ארצה לנסות לבתר אותה לחלקים, להתרכז בדברים המהותיים שאתה מניח ומקשה, ואחר כך לענות על שאר התהיות השונות.

לשם כך ברשותך, הבה נעזוב את חינוך הילדים, הבה נעזוב את הקורונה, שכעת ממש קרובה אלינו ומרתיחה את דמינו.

ונתמקד בכך, שבאופן כללי במשך תקופה ארוכה מאוד, עולה ומתפתחת לציבור גדול מאוד מתוך הציבור החרדי, ביקורת נוקבת ביותר על התנהלות החרדים מול שלל ומגוון מציאויות בעיות ומצבים. ביקורת נוקבת שבוקעת ויורדת אצל חלק מן הציבור לשנאה עצמית ממש, לחתירה וביצוע קרע עמוק בציבור, ואפילו לתופעה לא מעטה של פרישה מהציבור החרדי, בכל מיני וריאציות.

אי אפשר שלא לראות את זה בכל מקום, בכל פורום, ובכל אתר ואתר. ואם יורשה לי, הייתי מרחיק לכת ואומר שהביקורת והשנאה פושה ממש כמעט ברוב ככל מחנינו, במידה כזאת או אחרת.

מי שעיניו פקוחות קשה להתווכח עם העובדות הללו, ואלו עובדות קשות מאוד ומציקות לכל אחד. וגם אלו שאינם מעלים ביקורת בפה, הרי שליבם זועק לתשובות ומענות על כל מיני טענות…

לכן בפתיחת דברי אני מנחם אותך נחמה פורתא, שצרת רבים חצי נחמה, וככל הנראה זהו דורינו ואין בלתו, זוהי גזירתו מחלתו ותפקידו בשרשרת הדורות, לברר את האמת בסכין חדה כואבת ופוצעת…

*

כמובן, שלא אני אהיה זה שיוכל לענות לך על הקושיות הללו, על הבעיות הללו, על התופעות הללו, זה גדול עלי כמו שאומרים.

מה שכן, מוכרח אני לחלוק עמך תחושות ותובנות שעלו בי בתקופות כאלה ואחרות בחיי, וזאת זכותי ובקשתך…

*

לא ארצה להיכנס בשיחתי עמך לפרטים ספציפיים כאלה ואחרים, ולא לדון איתך על הפלג, על הנטורי קרתא, על בני ברק, על הכנסת, על הספרדים או על המרפסות, וכן לא על יחידות הדיור…

ננסה יחד לצאת החוצה מדלת המירמור והדכדוך, מדלת הביקורת והסכסוך, נדאה קצת למעלה מעל הציבור תלונותיו ומענותיו…

נכון, יש בעיות והרבה, זאת כולנו יודעים, הרבה עד כאב ממש, הרבה באופן שמפריע לחיים, מפריע למצב הרוח, ומפריע לתחושת האמון שבלב…

אי אפשר להתעלם מהבעיות הללו, ואי אפשר לטייח אותן בשום פנים ואופן. כפי שהינך מרגיש, וכפי שכולנו יודעים..

אי אפשר.. פשוט אי אפשר… הבעיות הללו גרמו וגורמות נזקים בלתי הפיכים לציבור שלנו, ואיבדנו בגינן הרבה מאוד..

אבל..

כנגד זה ועקב כך, מי ששם לב היטב, צומחות מתחת לפני השטח תנועות רבות ומגוונות של אנשים טובים שמחפשים שינוי ויוצרים אותו אט אט. והתנועות הללו אט אט מתחילות לתת את המענה במידה מסוימת. לא לפתור את כל הבעיות כמובן… אבל כן לנסות לתת מענה לשינוי מסוים, לקבלה ופתיחות של דעות נוספות, ולגיבוש תחילתה של דרך שנבנית לאט לאט, באמונה גדולה ובאחריות גדולה, ובהצלחה ממש לא קטנה…

איני רוצה להיכנס לפרטים ושמות, אך במבט מלמעלה כולנו יודעים שכך, וטוב שכך.

זו דרכו של הקב”ה להצמיח ישועות, הוא מדכא את הלבבות, כשם שהצמח נמק באדמה, ומתוך כך מנביט ומצמיח אילן גדול יותר ויפה, וראוי למאכל..

*

כעת בשלב זה, נתונה הבחירה לכל אחד ואחד…

מי שחפץ בטוב, מי שחפץ להתקדם, מי שמבין שהאמת נמצאת בצל הקב”ה, גם אם ההתנהלות של עובדי ה’ לוקה בטעויות רבות אין ספור. מי שחושב שהתורה תורת אמת, הרי הוא מפלס דרך בכוח רב, כמו מפלסת שלג, כדי למצא את הדרך. הרי הוא מנסה מחפש ונתלה באילנות נכונים, זז הצידה קצת מהשיח הכללי, ועובד את ה’ בצורה שנראית לו ראויה ונכונה. יתכן שהוא משלם על כך מעט מחירים, אך בדורינו אנו רואים שמי שבוחר בדרך האמת, ואינו מסתכל ימין או שמאל, בסופו של דבר הרי הוא מתכבד בפי הבריות ב”ה.

וזו לדעתי העניה הדרך הראויה…

יש כאלה… איני יודע למה ומדוע, שבוחרים בדרך אחרת, או ליתר דיוק אינם בוחרים בשום דרך, והם יושבים ומבקרים ומקללים את כל מה שמסביבם, מעתה ועד עולם. כאילו ניתן להם כוח השיפוט, וניטל מהן כוח העשייה.

ואתה מוצא מהם יושבים על הגדר ודנים ודשים בחסרונות הציבור החרדי עד דקדוקה של רפש, ודכדוכה של נפש. יום ולילה מדברים בשיחות וכותבים בפוסטים ובבלוגים ובכל מקום אפשרי, כמה הציבור טועה וכמה הכל רע ומר.

וממילא מתוך המרמור הם מוכרחים לומר שבציבורים אחרים הכל נוצץ וורוד ומאיר וזורח כאורו של עולם…

איני צריך לומר לך כמה השפעה של דיבורים כאלה כשהם עוברים את הגבול הרצוי והמידה הנכונה, על האדם בעצמו, על האשה, על הילדים והבית. רבים מהם אחרי שנים מתעוררים כשהם מוצאים את משפחתם כולה ממורמרת ומדוכדכת על כל דבר שזז, והנזק רב מאוד.

הדרך הזאת מעולם לא הביאה לדרך חדשה שעמדה במבחן המציאות כמו שצריך. הממורמרים מעולם לא יצרו אלטרנטיבה ראויה כמעט… וזו בעיה רצינית..

אלה הם שתי הדרכים העיקריות של כולנו, ושים לב היטב. חלק הולכים לשם וחלק הולכים לשם.

*

איני חושב שיש הרבה מה להמשיך הלאה ולהרחיב, בטוחני שהינך מבין היטב מה בא אני לומר…

ועתה אני מבקש ממך, התבונן בנפשך ואמור לי היכן אתה רוצה למצא את עצמך בהמשך חייך, האם אתה חושב שמה שצריך להעסיק את המוח שלך השכם והערב זה מרמור ונקם, או שזה מה שצריך להעסיק אותך אחד חלקי מאה מהיום, ובשאר היום אתה צריך לחייך ולבחור איזה דרך שהיא כדי להתקדם בה.

שים לב לזה היטב, כי נטיית רוב האנשים היא לזרום ולחיות ולדבר על מה שכולם מדברים ובצורה שכולם. צריך אור מלמעלה כדי להתעורר ולהבין שחיים צריך לחיות מתוך אסטרטגיה, מתוך תוכנית, מתוך הבנה במהות התהליכים של הזמן והנפש.

אבל כך דרכו של הקב”ה, כשהוא מחדד את העיפרון, רוב הלכלוכים נופלים, והשפיץ נהיה קטן יותר, אבל הוא חד וכותב כמו שצריך.

*

בא נדבר תכל’ס, אם אתה חושב שהציבור לקוי, יפה מאוד…

בא קח את כוחותיך ונסה ליצור שינוי, הרי יש כר כל כך נרחב לשינוי. תתבונן באנשים שעושים שמשנים, שיוצרים… תהיה חלק מהם, לך קדימה ואל תשאר מאחור…

האם הסימפטיה שלך לציבור החרדי בנויה מכך שלא צועקים על חיילים בודדים, מכך שהעסקנות טובה, מהשלוחים בכנסת, מההגינות לספרדים, או משמירה על תקני בניה?

נכון. זה מציק… אבל זה לא חייב להיות במרכז החיים..

מתי פגשת בחייך את הפלג הירושלמי? מתי פגשת נטורי קרתא ברחוב שלך? מתי ראית שצועקים על חייל בודד? מתי עניין אותך באופן אישי העסקנות החרדית? וכן שאר הדברים.

כמה מתוך זה אמור לתפוס בחייך, וכמה חיים ממך זה אמור לתפוס?

מתי בדיוק הבן שלך ישאל אותך על ההנהגה הציבורית? לי יש ילדים בני 7 ומטה, ועדיין לא שאלו אותי על גדולי הדור, וסביר לי שהם עדיין לא יודעים שקיימים כאלה, אם כן מדוע אתה כבר כל כך לחוץ מהענין, למה נקודת הכובד שלך בחינוך הילדים היא היחס להוראות של גדולי הדור בימי הקורונה.

כמדומני, שחינוך ילדים מורכב מהרבה יותר מזה, מרגיעה, משלווה, מאהבה עזה, מקבלה, מהכלה, מנתינת בטחון, ומעוד הרבה דברים חשובים, שבכדי להעניק אותם, עלינו להחדיר את השלימות והשלווה בעצמינו, מה שלא קורה בדרך כלל אצל אנשים שרוב חייהם עסוקים בלבדוק מה לא טוב ומה לא ראוי אצל האחר או בהנהגה.

אתה יכול להנות מהחיים, לגור במקום שפחות מרחיבים מרפסות, לעזור לספרדי שראית שלא מתקבל למוסד אם נפגשת בכזו תופעה. אני לדוגמא הצלחתי לא פעם. אתה יכול לתת לילדים שלך באופן פרטי השלמה בלימודי ליב”ה ככל שתחפוץ. אף אחד לא מונע ממך זאת. יש הרבה שעושים כך, ומצליחים..

אם תלך כך, ותחיה בדרך שאתה בנית וייעדת לעצמך ברצינות, אין לי ספק שתצליח…

נכון, יש בעיות והן לא תפתרנה ככל הנראה.. אבל אדם כשלעצמו צריך לבחור את בחירותיו ולהתנהל בהתאם לנתונים שקיימים.

אתה בהחלט יכול לחיות בשלום ובשלווה בלי שום צער כאב או זעם.. ואם תנתב את כוחותיך לעשיה רצינית ואמיתית, ופחות לשימת לב לדברים שלא יקדמו אותך, השמחה והמרץ יאפפו אותך תמיד, וכך בניך ובנותיך בעז”ה יראו ויעשו..

אני מברך אותך ומאחל לך הרבה הצלחה הרבה אושר אמיתי-פנימי, והרבה אור שיקרון ממך החוצה.

דוד DAVID924803@GMAIL.COM