שלום שואל יקר

כמה מעייף להיות בתוך ערפל מבחינה אמונית. אתה מאמין שיש עומק, אבל לא מצליח לתפוס אותו בבהירות. חש שיש משהו, אבל הדבר לא מקבל ממשות בחייך. זה מתיש, זה מרגיש דרך ארוכה שמי יודע אם יש לה סוף. לוותר אי אפשר, כי אתה מרגיש 'רוממות מסוימת בלימוד גמרא' אבל גם לחוש שמדובר באמת, מציאותית, שלמה, ממשית, אתה גם לא מצליח, בגלל שיש בך חלקים רבים שלא השלימו עם התורה הזו, ומתקשים לקבל אותה.

לפי התיאור שלך החלק העיקרי שלא השלים עם הדרך הזו, הוא השכל. השכל אמנם מבין שרוממות רוחנית כלשהי היא מדד, אבל הוא רוצה למצות יותר צדדים של הסיפור והוא לא מצליח. אתה מוצף בשאלות מבפנים, ולא חש שישנן תשובות מספקות, מניחות את הדעת מיישבות לב. כאילו כל התשובות חסרות, לא מובנות, אתה מטיל ספק בהבנה שלך, אולי אתה לא מבין.

נדמה שבאופן כללי אתה מוטרד מאוד מבחינה שכלית ואתה גם מניח שהיישוב הדעת שלך ינבע כשאר תיישב את השאלות השכליות, זה נכון. זה בהחלט נכון, אדם מטבעו רוצה להבין נכון את הדרך שהוא צועד בה ולהשתכנע שמדובר באמת. המאמץ וההקרבה שאנחנו משלמים על הבחירה בתורה היא גבוהה מאוד, וכן, אני מתכווין גם אחרי הנפילות והחטאים, עדיין הבחירה בהתנזרות מהתאוות והרדיפה היצרית של כל העולם כולו, בתוך עולם המאדיר את היצר ואת החירות, היא בעיני בגדר מסירות נפש שכדי לעמוד בה נדרש בירור פנימי רציני של הבחירה שלנו – לשם מה כל זה?

אמנם לא כולם חווים את הדרך הזו באותו אופן, ישנם אנשים שבוחרים בתורה מתוך השתכנעות שקטה מבלי לחוש שהם בוחרים, הענין פשוט מסתדר להם ונראה סביר בעיניהם, אך יש כאלה והם הולכים ונעשים רבים, שמרגישים שהם צריכים יותר מזה כדי להשלים עם בחירה כל כך גדולה.

שיהיה ברור, אני חושב שדרך התורה כדאית מאוד ונעימה, בעולם הזה ובעולם הבא. ועדיין, בעולם כל כך אוניברסלי שכולנו בסופו של דבר חיים בו, ומרגישים היטב את 'קול שאונה של רומי' שהולך מסוף העולם ועד סופו, ואנחנו כמו חשמונאים ההולכים נגד הזרם של שמונה מיליארדים הרודפים אחר הגשמה עצמית, בחירה כזו צריכה בירור עצמי רציני.

מוכרח לומר לך: אני מלא התפעלות מהמאמץ שלך וההתעקשות להקשיב ולנסות להבין אמונה, הרבה יותר קל לוותר, ולהתעלם מאותה הרגשת רוממות עמומה הנובעת מלימוד גמרא. ולדחות באופן כללי את כל הסיפור. אבל אתה מתעקש לנסות להבין ולפתח קשב, וזו סימן למצב רוחני מפותח ורוממות אישיותית כללית, של אדם בר מעלה שמחפש עומק, הבנה ואמת כנה.

בהמשך אתייחס לשאלות הספציפיות שלך, אבל לפני כן ברצוני להעניק כמה שורות כהקדמה לדיון כולו. אתה יכול לדלג להמשך, ואח"כ לחזור לכאן.

אתה מתאר שהמטרה אליה אתה שואף היא 'להבין את זה טוב בשכל'. כדי להגיע למטרה הזו, נדרש לימוד והתבוננות קשב וסבלנות. הסיבה לכך היא כי השאלות שלך הן סוגיות תורניות מובהקות, שאמנם לא נידונות הרבה בעולם הישיבות, אך הן סוגיות תורניות שנידונו בראשונים ובאחרונים, ויש תלמידי חכמים העוסקים בכך. דווקא בגלל שאלו הן שאלות רוחב רציניות התשובות עליהן לא יכולות להיות קצרות ופשוטות.

כשקראתי את השאלה שלך לא ממש הזדהיתי עם המינוח 'שאלות באמונה'. השאלות שלך במובן המדויק אינן 'שאלות באמונה' אשר מובנן הפשוט הוא שאלות של מי שעומד מבחוץ ושואל האם להיכנס. השאלות שלך הן שאלות לימודיות תורניות של אדם הנמצא בפנים, ומנסה להבין את דרכו טוב יותר.

באופן כללי ניתן לחלק את המושג שאלות באמונה, לשאלות של 'מי אמר'? שמובנן המלא הוא 'אם לא תשכנעו אותי אני הולך'! ויש שאלות באמונה של 'לא הבנתי את הענין הזה' שמובנן המלא 'כרגע בחרתי בדרך הזו, אבל מתסכל אותי אם לא אוכל לחיות בשלווה שכלית בדרכי' זו שאלה שונה בתכלית, כי היא מבחינה ביסודה שבחירה בדרך מסוימת אינה נובעת בהכרח מהבנת כל הענין לפרטיו, שבחירה מתקיימת גם [ובעיקר] בתוך ערפל, אלא שהשאיפה היא לפזר את הערפל, ולהגיע להשלמה מלאה יותר עם הדרך שבחרת בה.

נדמה מתוך דבריך שכרגע אתה נמצא במצב השני, שאתה אמנם בחרת בתורה מתוך אותה תחושה מסוימת של רוממות רוחנית, אבל מפריעות לך השאלות השכליות. ואותן אתה רוצה להבהיר ולהנהיר.

להבנתי, בהתחלה, במקום לענות תשובות ספציפית לשאלות שלך, נהיה חייבים קודם להרחיב את האופק של המושג אמונה ושל המושג חיים, ואח"כ תהיה מובנת יותר דרך התורה. ולכן מבחינתי השאלות שלך יותר נוגעות ללימוד תורה גופה מאשר לקטגוריה 'שאלות באמונה'. אתה יכול לראות תפיסה זו בדברי החינוך על מצוות האמונה, שם הוא מונה את הדיון השכלי כמעלה אחרונה באמונה, כלומר אחרי שהאדם בחר בתורה מאיזו שהיא סיבה שתהיה, הוא מעבד את הענין בצורה שכלית:

'וענין האמונה הוא, שיקבע בנפשו שהאמת כן. ושאי אפשר חילוף זה בשום פנים. ואם יושאל עליו ישיב לכל שואל שזה יאמין לבו, ולא יודה בחילוף זה אפילו יאמרו להורגו, שכל זה מחזיק וקובע האמנת הלב כשמוציא הדבר מן הכח אל הפועל, רצוני לומר כשמקיים בדברי פיו מה שלבו גומר. ואם יזכה לעלות במעלות החכמה, ולבבו יבין ובעיניו יראה במופת נחתך שהאמונה הזאת שהאמין אמת וברור אי אפשר להיות דבר בלתי זה, אז יקיים מצות עשה זו מצוה מן המובחר'.

ניתן לראות שהחינוך מניח שניתן להאמין בתורה בצורה מוחלטת עוד קודם שהאדם הגיע לבירור שכלי מלא, וזו נקודה חשובה ביחס לדרך שאתה צועד בה. כי דבר ראשון האמונה היא בחירה בדרך חיים ובתפיסה מסוימת, ולאחר מכן בא עיבוד שכלי, שיכול לארוך זמן רב.

אתה מציג שכרגע בחרת בתורה מתוך אותה הרגשה קלה של רוממות רוחנית בזמן לימוד גמרא, חשוב להבהיר ולפתח קודם את אותה הכרעה, מה בדיוק קורה שם? למעשה, אחת הדרכים המשפיעות על הבחירה בדרך התורה, היא לימוד גמרא. עלי באופן אישי מדובר בהשפעה מכרעת. האהבה והחיבור האישי למשא ומתן של הגמרא והתחושה ש'היות שם' בתוך המרחב הזה הם הדברים המביאים אותי להבנה שכאן אני רוצה לחיות, ועוד יותר מכך 'לאנשים האלו אני מאמין'! או בניסוח אחר ששמעתי מפיו של דתל"ש ששב בתשובה 'רבא לא משקר'.

הניסוח הזה חשוב, כי אותו דתל"ש לא אומר 'רבא לא טועה' אדרבה הגמרא דוחה כל הזמן דעות אמוראים, והיא מתנהלת בהתאם להגיון אנושי, אבל רוח של כנות ויושרה רוחנית, רוח של אהבת הטוב ואיכפתיות מהטוב נובעת מהגמרא, זה עשוי להביא לתחושה חזקה של אמון בסיפור שהעולם הזה מספר, והתחושה שיש על מי לסמוך, שיש כאן יושרה וכנות ורצון להבין באמת, עם הרבה ביקורת פנימית וחיצונית.

בסופו של דבר זה הבסיס, אותו אמון כללי בסיפור היהודי, לא בסיפור כזה או אחר [יציאת מצרים או מעמד הר סיני] אלא הרבה לפני כן, קודם כל אמון והסתמכות על גוף הבנין הזה שנקרא יהדות, על הציוויליזציה הזו המכונה התורה. הסתמכות עליה כמקור מידע רציני ישר וכנה. אחר כך בא הדיון בפרטים.

מהסיבה הזו, לא הייתי מזלזל באותה תחשוה של רוממות רוחנית כלשהי שתיארת, משום שלמעשה מאחורי תחושה זו קיים הגיון בעל ממשות, הגיון שיש בו בכדי להביא אדם לבחירה בדרך מסוימת. הרי ככלות הכל כל החיים מלאים בנתינת אמון, באדם מסוים, בדרך מסוימת, וגם במוסדות, למשל העולם המדעי זוכה לאמונה רבה, ויש בכך הצדקה מסוימת משום שזהו מוסד שבמידה לא מבוטלת בוחן את עצמו ומשתדל להיות אמין ורציני.

כך גם היהדות כמוסד המתפרס על פני ארבעת אלפים שנה זוכה לאמון בעקבות ההשפעה העולמית שלו, עוצמת הרעיונות הכבירים שלו, השאיפה לטוב, הנסיון לעמוד על האמת בדרך כנה ככל האפשר, השרידות ההיסטורית הבלתי סבירה שלו, קיומן של נבואות באופן מפתיע, גדולת רוח חכמיו, גדולתו המוסרית, עוצמת האנשים שהוא הוציא מקרבו לעולם כולו, החכמה המצויה בתורה, והיופי האופף את הדרך שהוא מכוונת אליה. כל אלו מביאים בני אדם להמשיך את הדרך הזו, ולתת אמון באותו מוסד עתיק הקרוי יהדות.

בליבת היהדות מצויים מעמד הר סיני ויצאת מצרים. אך האמון בעובדות הוא תוצאה של אמון במכלול. בנקודה זו הבחירה נעשית באופן דומה לאמונה במדע. הרי אף אדם מעולם לא ראה חיידק, ועם זאת הוא מאמין באמונה שלמה בכך שישנם חיידקים, מכיוון שהוא מאמין באותו גוף היסטורי בן שלוש מאות חמישים שנה הקרוי 'מדע' אנחנו מאמינים בו בגלל ההישגים הטכנולוגיים שלו, וההישגים הרפואיים שלו, וההישגים האינטלקטואליים שלו. כל אלו מצדיקים להתייחס לטענות שלו בדבר ממצאים מדעיים ברצינות. העיקרון הזה הוא עיקרון שמדענים מודים [במקרה, את הניסוח הזה שמעתי ממדען שאינו מאמין]

אותה 'רוממות רוחנית כלשהי' שתיארת, היא אכן הבסיס והיסוד בבחירה האנושית של כל בעל תשובה או אף חרדי מלידה שעמד על דעתו ובחר ללכת בדרך התורה. באותה דרך שבה אדם בוחר לצאת למלחמה, אישה, עסקה, או כל הכרעה משמעותית בחייו. הוא בוחן האם הדבר נראה לו, האם הוא משוכנע שהאמת כך וכו' ומכריע, ובאמונות ודעות, הדברים הם עדינים יותר וההכרעה נעשית מטעמים עמוקים יותר. [אלא שלא כל אדם הבוחר בדרך מודע מספיק לעובדת בחירתו, לרוב הבחירה נעשית באופן אוטומטי – מקבל צו שמונה ויוצא לקרב]

נתייחס אם כן לגוף השאלות שהזכרת [אתה מוזמן לשלוח עוד]

אתה שואל: מי אמר שהשם אוהב אותי, ומשגיח באופן פרטי, הרי אינך צדיק גמור, וגם מהשכל כיצד זה מוכח? השאלה הזו הפתיעה אותי, כי מי אמר באמת שה' אוהב אותך? יאיר אלייצור? שלא תטעה אני אישית סבור בהחלט שה' אוהב בדיוק באותו אופן שאלייצור מייצג, אבל זה מבחינתי בונוס, ובוודאי לא שאלה באמונה. באופן אישי ההתמסרות לעבודת האל נובעת מאהבה שלי אליו ולא להיפך.

אמנם לרגעים אני חש שהשם גם אוהב אותי, אבל אלו הן רגעים דקים וגבוהים, שבהם אני עצמי חש ראויי לאהבה מצד מהותי, שזה דבר לא פשוט אפילו בקשר בין בני אדם בטח ובטח בקשר עם הקב"ה שיודע את כל הפגמים שלי עד תומם.

אמנם אני כן סבור שהשאלה שלך באה מתוך תפיסה מתוקנת של האלוקות, והיא שה' אוהב אותנו. תפיסה זו עליך לדעת מחודשת בעולם החרדי, בזמני ההתמסרות לתורה לא נבעה מהתפיסה הזו, אלא אדרבה מכך שהקב"ה תובע ממנו להיות אנשים מסוימים. לאו דווקא תפיסה של יראה, אלא תפיסה של משמעות וחשיבות ודריכות. שהקב"ה ממשמע אותנו, במובן של הופך אותנו למשמעותיים, שאיכפת לו מה אנחנו עושים. איכפת לו מהגזל מההשחתה וכו' והוא לא מתייחס איליו כאל חיות שהן חסרות משמעות מבחינת הבחירה שלהם.

עליך לדעת, שהרמב"ם אכן לא סבר שישנה השגחה פרטית על אדם שלא תולה את עצמו בה' ולא כולל את עצמו בבורא, ומי שמזניח את הבורא הקב"ה גם לא מתייחס איליו. אלא יש עליו השגחה כללית שהקב"ה משגיח על עולמו באופן כללי שיהיה בו טובה וברכה, שהבוקר יאיר, והקפה ידיף ריח נעים, והגוף יעשה מלאכתו וכל זה היא השגחה כללית.

אמנם, רוב חכמי ישראל לא סברו כך, מכיוון שהוקשה להם שהקב"ה יברא בריות ויזניח אותן. שאין זו ממידת טובו, שהרי אפילו מאיתנו הוא דורש לחמול על כל דבר ואפילו על בעלי חיים, קל וחומר על בני אדם, ולכן העמידו את התפיסה שהקב"ה משגיח לטובה על כל דבר אפילו על תולעת, ואכן בחז"ל יש על כך רבות, אחת הדוגמאות היא: שהקב"ה מצטער אפילו על הרשעים היוצאים למות במיתת ב"ד על שעברו עבירה חמורה בעדים והתראה, במזיד ובזדון, והשכינה עליהם צועקת קלני מראשי קלני מזרועי. וכן על המצריים שטבעו בים, וכן בגאולה העתידה הקב"ה מצטער על הגויים שמאבד מפני ישראל [הכל גמרות במסכת סנהדרין הפתוחה לפני, מן הסתם ישנן מקמות נוספים בש"ס]

במילים קצרות על ענין שהוא רחב כים ויותר ממנו, התפיסה שהשם אוהב אותנו, נובעת משתי שאלות גדולות – מיהו ה'? ומי אנחנו? והבדלי התפיסה בין הרמב"ם לבעש"ט למשל בתפיסת האלוקות הביאה גם להדגשת והויכוח על השגחה פרטית. אם תרצה שארחיב על כך נוכל להתכתב במייל הבא.

תושב"פ, את כובת את המילה הזו כאילו הקושיא מונחת בתוכה. כלומר אתה מניח שביסודה של תורה שבע"פ מונח שצריך להאמין בה ואתה שואל מדוע. אודה ואתוודה שהייתי צריך זמן כי להבין את השאלה, וזה כנראה משקף פער ביננו.

הרי כשאתה כותב תורה שבע"פ אתה לא מתכוון לרבי חיים בריסקער, או לעלי שור, אתה אפילו אל חשבת שזה תורה שבע"פ, אתה מתכוון לאיזה שהוא משהו שצריך 'להאמין' בו. אבל רבי חיים בריסקער הוא לא משהו שאתה מאמין בו, אתה פשוט מבין אותו ומקשיב לו. ויש חלקים בתורה [כנראה המשנה והגמרא] שאתה לא מבין לחלוטין אלא רק מאמין, ואז אתה צריך ראיות.

האמת ניתנה להיאמר, שסוגיא זו מתחלקת לשנים. אכן מצד האמון במסורה שמסרו לנו חכמים, אנחנו חוזרים לאותו אמון במוסד הרציני והביקורתי שנקרא חז"ל. אתה רואה כיצד הם מבקרים איש את רעהו, רואה את הדקדקנות שלהם בהגדרות הסוגיא, ואתה משתכנע שמדובר בתוכן מוסמך וכזה שעבר את הביקורות של ההיסטוריה.

אולם הבעיה שמונחת ביסוד השאלה שלך נובעת מחלק נוסף, והוא, שהמשנה והגמרא אינן בשבילך כמו רמב"ם ורבי חיים בריסקער, שאלו ספרים שאתה מבין את ההגיון הפנימי שלהם באופן טבעי אלא אתה לא מבין את רוב דרשות חז"ל ולא מבין את סדר ההלכות. אבל אילו חז"ל היו בשבילך רמב"ם השאלה של המסורת הייתה מקבלת מקום משני. כי באופן כללי טענותיהן היו מתקבלות אצלך.

ככל שחלקים גדולים יותר מתורת חז"ל אינם מובנים לך, כך אתה נזקק ליותר אמונה במסורת, וככל שדברי חז"ל מובנים יותר ההגיון לסמוך על המסורת גדל. באופן אישי אני הקדשתי ומקדיש את אחד עשר שנות חיי לפרויקט הזה, להבהיר ולהנהיר את המבנים הלוגיים והפרשניים שבבסיס המחשבה שבמשנה והגמרא. את הדרשות, את האוקימתות, את פירושי המשניות, את ההכרעה ההלכתית, את ההכרעות הרוחניות שבהלכה, ככל שידי הקצרה מגעת. אכן דומני שהפער הולך ומצטמצם והצורך להוכיח את המסורת יורדת ככל שהדברים נעשים מובנים ומופלאים מצד עצמם.

אמנם, לא עליך המלאכה לגמור ומן הסתם אתה בחור בתוך ישיבה ואין לך זמן לעשות את כל המלאכה המורכבת הזו, וגם זה יתנגש לך עם צורת הלימוד בישיבה. משום שלמעשה הישיבות אינן לומדות גמרא במובן המלא של המילה, אלא יותר משהו כמו רי"ף וכדו' בישיבות אנחנו לומדים ראשונים, כלומר רק את חלק הגמרא שהראשונים ביארו לנו. [אני מניח שאת הלא שואל מי אמר להאמין בראשונים, כי אתה מרגיש שההגיון מונח בתוך הדברים עצמם]

אני אשמח להעביר לך את הכתבים שלי על מסכתות שונות אם זה מעניין אותך, אולם מאידך הדרך היותר יעילה היא להבין שכרגע כל זמן שאתה בישיבה אתה לומד רק את החלק התחתון של תורה שבע"פ דהיינו – מהראשונים ומטה אל האחרונים. ולהרפות כרגע מהחלקים העליונים – דהיינו משנה תוספתא ספרא ספרי תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי. מתוך ידיעה שעוד חזון למועד, כי תורת הראשונים והאחרונים לבדה כדי להשביע נפש שוקקה לחיים שלמים.

אתה שואל מה הדרך לקנות יראת השם ואהבת השם, אתה כולל את זה בתוך קובץ 'שאלות באמונה' וזה סימן טוב, זו דרגה גבוהה של תפיסה, שאתה תופס את אהבת השם כחלק מהותי מהאמונה עצמה, ובאמת בשפת התנ"ך וחז"ל יראת השם ואמונה היא דבר אחד – 'מוציא יראתו מתוך חיקו' וכדו'

אשמח לכתוב לך תשובה על כך כמה שידי מגעת, אבל חשוב לי להקדים ולהזכיר לך שיראת השם ואהבת השם היא מעלה ברוחניות ולא תנאי באמונה. אדם יכול לא לחוש יראת שמים ואהבת השם, ואתן סיבות שהוא לא חש אהבה לחבירו ובכלל להיות אדיש לרוחניות, למרות שהוא בהחלט מאמין ומודע לקיומו של חבירו. המציאות של אדישות רוחנית, למרות שהיא מציאות לא נעימה היא חלק מחיי של אמונה, אפילו הנביאים חשו בה [עד כמה שיש לנו אחיזה בהם] – 'מרחוק השם נראה לי' וכן 'אכן אתה אל מסתתר אלוהי ישראל מושיע' המציאות של אדישות רוחנית היא חלק מחיי אדם מישראל הבריאים והטבעיים.

ובכל זאת פיסקה אחת על ענין זה, האהבה והיראה נובעות מהתפיסה שלך על האלוקות, מיהו ה' מבחינתך – נותן התורה? המכלול של כל הקיום? של כל השפע? של כל העונשים והרע? מציאות נשמתית פנימית? וכו' כאשר התפיסה שלך תתפתח בנוגע לבורא, כך האהבה והיראה יתפתחו, המלצתי לך, להתבודד, התבודדות איננה חידוש של רבי נחמן, הרמב"ם מדבר עליה ורבי אברהם בנו ג"כ, האר"י כתב שאדם שלא מתבודד יום בשבוע או כל הפחות יום בחודש אין לו שום יכולת להתקדם [יום שלם כוונתו, וביער] גם הרב דסלר והרב וולבה מזכירים זאת שוב ושוב.

נקודה שכתבת על יראת העונש ותשובה, והחרטה על עוונות. ה' ישמור אתכם בחורי הישיבות, למה אתם קוראים חטאים? בעולם שבו כל בחור בגילכם אין לו בראשו דבר מלבד היצרים שלו והרדיפה המשוגעת אחריהם למען ספות הרווה את הצמאה. האר"י כותב שכל פעולה בדורו לרוב חוזק הטומאה מתקנת מה שלא נעשה בימי הראשונים. קל וחומר על קל וחומר בזמננו. שהעולם הגויי חדל מלדבר על המושג של התגברות על היצר באופן מוחלט ואדרבה ואדרבה.

רק תחשוב, שבנג'מין פרנקלין נשיא ארה"ב כתב ספר מוסר וחשבון הנפש, ומה זה לעומתו טראמפ? תבין באיזה עולם אנחנו נמצאים וכמה יקר אתה בעיני השם, כמה ההתגברות אחת שלכם מכריעה כמה וכמה עוונות, אתם עומדים כחומה בצורה מול רדיפת התאוות והשחתת כל בשר, בקרב כזה קשה האם אנחנו מצפים שלא יהיהו פצועים? האם נבוא בתלונה על חייל בעזה שהוא נפצע לעיתים?

אין לקב"ה בעולם אלא סיירת אחת ושמה – עולם הישיבות. וכל מי שנמצא בה ומשתייך אליה אברהם אבינו עומד על פתחה של גיהנם ולא נותן לו להיכנס. בצדק אתה לא משתבלל בחטא כי הלב יודע כמה אתה מתייסר ומתמסר למען הבורא. ומצווה מכבה עבירה. לא שח"ו להתיר איזה דבר אסור ולהימנע מתשובה, אלא בעיקר להבין שטוב שאתה לא מתעסק בחטאים. עליך להתמקד בעליה רוחנית והחטאים ילכו ויעלמו אט אט עם השנים. ולתשובה יש יום אחד חשוב בימי שנה והוא יום הכיפורים. ואם אתה מן המהדרין מן המהדרין, לפני כל תהרהר בתשובה, והרי אתה צדיק גמור לפי גדרי ההלכה. אוי לנו אם חיילי הסיירת של הקב"ה יחטטו בפצעיהם כל היום.

אתה שואל על נוסח כי 'בך בטחנו' ואתה אומר שאינך בוטח. אז מלבד שנוסח התפילה תוקן על ידי אנשי כנסת הגדולה ומטבע זה שטבעו חכמים איננו משנים אותו לפי כל אדם ואדם, שהרי הוא קאי על כלל ישראל ולאוו דוקא על כל אדם פרטי, ובוודאי שכנסת שיראל בוטחת בבורא, שאילולי כן לא היתה ממשיכה לדבוק בו בעולם שרוצה להאביד את שמה מן העולם שלא ייזכר שם ישראל עוד.

אולם מלבד זה, כנראה שאת הלא מודע למושג ביטחון בפירוש הראשונים. כי ענין הביטחון בבסיסו איננו אותה מעלה עליונה שדיברו בה בעלי המוסר, דהיינו אדם המזניח כל תליית ביטחון בדבר מלבד הבורא, אלא עיקרה שאדם מקיים את התורה ובטוח שזה משתלם ושהוא לא 'ידפק' מזה, זה עיקר ענין הביטחון. ואמר הרמב"ם על הפסוק ארור הגבר הבטוח באדם ושם בשר זרועו ומן השם יסור ליבו. שאילולי הכתוב אומר 'ומן השם יסור ליבו' אין לך אדם שניצול מכך שהרי כל אדם סומך גם על בני אדם. והמעלה היא שאדם סומך גם על השם. [עיין בשער הביטחון להמספיק לעובדי השם] ובוודאי שאתה בטוח גם בהשם במובנים מסוימים ואלולי כן לא היית שומר תורה ומצוות. אלא שמעלת הביטחון היא להוסיף ביטחון בה' ולהוריד ביטחון בדבים אחרים, וזו מעלה שלא כל אחד זוכה אליה.

בואפן כללי, נדמה בעיני שבהיות ואתה בר מעלה אמיתי, עם מושגים גבוהים בעבודת השם, אתה תופס כל ירידה ממעלת הצדיקים הגדולים כפגם באמונה. וכשאתה מוצא אותה בקרבך אתה סבור שיש לך 'שאלות באמונה' ולא היא, כל שאלותיך הן שאלות של עובד השם אמיתי שדרך ארוכה לפניו, אבל אתה כבר עמוק 'בפנים' ויהיו לך עוד שנים ארוכות לעבוד ולהתקדם.

ממליץ לך באופן אישי על הספר המספיק לעובדי השם של רבי אברהם בן הרמב"ם ועל התבודדות של שעה ביום ביער בשעות החשכה. ובעזרת השם ייפתחו לך שערי שמים. כי ביסוד כל הדברים שלך שאיפה לעבודת השם כנה ומרוממת [אודה על האמת שכאשר קיבלתי את השאלה, אמרתי לאשתי – וואו איזה בחור מיוחד, איזה שאיפות מרוממות ותפיסות מעודנות וכנות של רוחניות]

לך בכוחך זה והושעת את ישראל

מקווה שיהיה לך עזר משמים, ואשמח להיות כאן שליח אם תחפוץ

יוסף ד.