The Butterfly Button
יש דרך להתגבר על העצלות?

שאלה מקטגוריה:

אני בספקות לגבי האמונה שלי ואני דיי מתעצל בקטע של לברר ובכל זאת אני נשאר בישיבה למרות שמה שאני עושה שם זה בעיקר לישון ולהתבטל בפנימיה רק בגלל שאני מפחד מהתגובה של ההורים.
תכלס אני רוצה ללמוד קצת במקום קרוב לבית ולעבוד מה אני יכול לעשות?

תשובה:

שלום בחור יקר

כשקראתי את שאלתך, המילים הראשונות שעלו לי בראש הם "ממעמקים קראתיך ה'", ממעמקי המיטה, ממעמקי העצלות, אתה מראה אכפתיות להוריך, אכפתיות לזמן שלך, ואני שומע גם אכפתיות לגבי האמונה שלך.

מקובל לומר לילד קטן שמתעצל לקום בבוקר "האם גם לטיול היית מתעצל כך?", המציאות מוכיחה שאנחנו מתעצלים לדבר שאין לנו רצון לעשות, שלא אכפת לנו ממנו, וזריזים לדברים שמעניינים אותנו, שחשובים לנו, או שאנחנו מבינים שההפסד מלעשותם יהיה כואב.

אני בטוח ששמעת כבר מאחרים או מהוריך על חשיבות השנים הללו לעתידך, ועל הצורך לקחת את עצמך בידים ולהפסיק להתעצל ולהתבטל. אבל אתה חש שהדברים לא נוגעים בך, לא מעניינים אותך, ואתה נשאר רק בגלל חוסר הנעימות מול הוריך. למרות כל זאת, בזמן של רוגע, תנסה לחשוב למה מה שנראה להוריך (וכנראה למבוגרים נוספים…) כל כך ברור, לך נראה די משעמם וחסר חשיבות.

תעשה לרגע ניסוי מעניין, תאר לעצמך אותך כאב לבן בערך בגילך ופחות או יותר במצבך. אתה כאב מנסה להדריך את הבן כיצד לנהוג, מה היית מדריך? האם היית מתייחס בשוויון נפש לבן שבעיקר ישן ומתבטל בפנימיה? האם היית מתיר לו לעזוב את המסגרת להתחיל לעבוד? אם לא, כיצד אתה היית מסביר לבן שלך מדוע לא? ואם כן, האם וכיצד היית מתמודד עם הסכנה שהבן שלך יעמוד בה ביציאה מן המסגרת?
יתכן אפילו שכדאי לך לקחת דף ונייר ולכתוב את היתרונות והסכנות שאתה רואה בעזיבת הישיבה וביציאה לעבוד, מול היתרונות והחסרונות שבהישארות בה, כל זאת במבט של הורה הדואג לבנו (זכור, במשחק הדמיון הזה אתה האב!).

אני בטוח שלאחר ניסוי זה, תוכל להבין טוב יותר את השיקולים לכאן או לכאן, ועוד יותר תוכל להבין את החששות של הוריך, וגם אם לא להסכים איתם, אולי להבין אותם במעט.

ברשימת השיקולים שלך, תרשה לי להעלות עוד כמה:

א.      אתה מעוניין ללמוד בעצם לבד, או במסגרת שאינה פנימייתית. זה אינו דבר פסול כמובן, רבים עושים כך ורואים ברכה בלימודם. אלא שההצלחה בצורת לימוד זו, במיוחד שאתה מעוניין לעבוד במקביל, מותנית בדבר אחד, במשמעת עצמית. כאשר אתה לבד ללא חברה לומדת מסביב האחריות הינה עליך בלבד. זוהי משימה אפשרית אך קשה בהרבה מהאוירה הסוחפת בבית המדרש…

ב.       בעזיבת הישיבה אין בעצם "טיפול" בבעיה שממנה אתה סובל. אתה חושב שעל ידי שינוי המקום תשנה את המצב והעצלות או הרגלי הבטלה יעברו מאליהם, אך גם זה אינו מדוייק. כשם שאתה צריך לעבוד על תכונות אלה במצבך הנוכחי, כך גם תתקל בזה בהמשך, ואז לא תהיה חברה מסביבך לסייע או ללחוץ אותך בנושא.

ג.        ללימודים בפנימיה יכולים להיות יתרונות נוספים. ישנה אפשרות ליצירת קשר עמוק יותר עם הצוות, עם חברים, יצירת חוויות משותפות ומעשירות, ויכולת לבנות עצמאות מבוססת ועמוקה.

ד.       אינני יודע מה מקובל או מוסדר אצלכם בפנימיה בשעות הפנאי. אך לימודים בבית מאפשרים במידה רבה "זמן ריק" גדול. אתה אמנם מעוניין למלא אותו בעבודה, אך האם אכן תוכל ללמוד ולעבוד במקביל? זו משימה לא פשוטה, בוודאי אם אינך מחוייב לפרנסה כעת.

לאחר כל זאת חשוב שתפנה לאדם מבוגר שאתה מעריך כחכם, ר"מ, מורה, רב, יועץ , אדם שאתה רואה בו כבעל נסיון וחכמת חיים, ומספר להם את השיקולים שלך לכאן או לכאן, ושואל לדעתם. אני בטוח שהכרותם איתך, יחד עם השיקולים שחשבת עליהם, ועם שיקולים נוספים שאני בטוח יעלו, תוכלו ביחד להגיע להחלטה נבונה ונכונה על המקום שכדאי לך להמשיך ללמוד בו.

ואחרונים חביבים הוריך. משאלת נראה שאכפת לך מהם, כיצד הם יגיבו, מה תהיה תחושתם, ומה זה יגרום ליחסים בניכם. לא כתבת איך נראים היחסים שלכם כיום, אבל בין אם בגלוי ובין אם פחות ברור לי שלהוריך אכפת ממך, חשובה להם הצלחתך, והם אוהבים ורוצים בטובתך ובשמחתך. ועל כן לאחר ההתייעצות והמחשבה, כדאי לך מאוד לשתף גם אותם בשיקולים השונים.

תקבע איתם שיחה, ותשב איתם בנחת (במסעדה, במקום שקט ויפה), תספר להם על הקושי שלך במצב כעת, על השיקולים השונים שחשבת עליהם, על האנשים עמם התייעצת, ותשאל בכנות (!!) אלו עוד שיקולים לדעתם חשובים כאן. תדונו בנחת בנושא, ותבקש מהם זמן לחשוב, ואולי לחזור אליהם להתייעצות נוספת. כך הם יחושו שדעתם חשובה לך, כך אתה תקבל מהם רעיונות ותמיכה, ותוכלו ביחד להחליט על המקום הטוב ביותר בשבילך להמשך הדרך.

אני מאחל לך בהצלחה רבה,

אשמח לדעת אם תשובתי סייעה לך וכן לענות להבהרות ושאלות נוספות,

בברכה

מיכאל

[email protected]

 

 

 

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חיכיתי מאד להתחתן ועכשיו אני נשואה ואבודה
אני כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת ואני לא יודעת איך לפתוח את הדבר הכואב הזה שלי. אני נשואה פלוס תינוקת מתוקה בת שנה התחתנו בגיל מאוחר, רווקות מאוחרת, אחרי כל כך הרבה תפילות ודמעות ברוך השם זכינו להינשא. אבל גם זה היה כרוך בהמון כאב הרבה מריבות לפני, והתחתנתי איתו למרות,...
בחור ישיבה בקשרים עם בנות- מה יהיה איתי?
לא יכול יותר, פשוט לא יכול. אני בחור ישיבה בן 21, לומד בישיבה טובה והכל. לצערי, בשנתיים האחרונות אני בקשר עם בנות – חלק יותר, חלק פחות – ואני מרגיש קרוע לגמרי. מצד אחד, אני נהנה, לא אכחיש; אני באמת נהנה מזה. אני בגיל שזה דבר מאד נצרך. מצד שני,...
איפה טעיתי? למה בורחים ממני?
גדלתי בבית חסידי מודרני. נכנסתי לישיבה קטנה ודי מהר נחשפתי דרך חברים רעים למושגים של העולם החילוני. באותה תקופה הייתי אחד שגם בחורים משיעורים גבוהים רצו בחברתו. ואז קרה מפנה קיצוני בחיי, גיליתי את חסידות ברסלב שנתנה לי חיזוק להתקרב להשם. במשך שנתיים רצופות לא דיברתי עם אף אחד, רק...
למה חשוב לחיות וכזה גרוע למות?
אני בת 22 ויש שאלה שמטרידה אותי כבר שנים. מה המשמעות של החיים? כאילו הבנתי שזה לעבוד את ה' וכו' אבל זה לא באמת ממלא כמה אפשר? למה זה כל כך גרוע פשוט למות כאילו למה אני אענה על זה בסך הכל לא באלי לחיות לא כיף לי… וואלה אין...
איך ארגיש קשורה לתורה שמדברת עלי כך כאישה?
אני נגמרת מבפנים ולקח לי המון זמן בכלל להעיז לכתוב את זה. אני באמת מנסה להיות חרדית טובה ויש לי פחד נוראי שהמחשבות האלה הן כפירה גמורה. אבל אני לא יכולה לשאת את זה יותר. רק אציין בהתחלה שגדלתי במקום פוגעני מאוד ואני מטופלת על זה, אז בבקשה אל תתעכבו...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן