בס"ד
שלום וברכה שואלת יקרה מאד,
קראתי את השאלה שלך והרגשתי איך המילים שלך פשוט שוברות לי את הלב. כתבת בצורה כל כך נוגעת ללב את הצער והקושי שלך עד שעוררת בי מן רגש כזה שמבקש בשבילך לא להיות לבד בצער הזה. את כותבת בכאב על נושא שהוא קודש הקודשים של איש ואשה אבל החוויה שאת מתארת היא של מקום מקודש שחולל וחבל כל כך…
אמנם כתבת שיש לך הסבר רציונלי למצב והסברת שהלכות טהרת המשפחה נתפסות בעינייך כמקטינות את האישה ומחפיצות אותה. נדמה לי שאת בעצמך מודעת באיזשהו אופן שזה רק הסבר רציונלי, ניסיון של השכל להרגיע את הכאב. הניסיון כנראה לא עובד מכיוון שלמרות ההבנה לכאורה את בכל זאת חווה כעס ותסכול, חוסר אונים וייאוש. אילו רגשות שלא ניתן להזניח לאורך זמן בפרט לאור העובדה שאת חווה אותם בעוצמה רבה.
קראתי שוב ושוב את דברייך ואני כותבת את הדברים הבאים בזהירות רבה ובגדר של הצעה בלבד. אני מתרשמת שלצד הקושי מול קיום ההלכות יש כנראה סיבה רגשית לכאב שלך והיא המקור לכאב. נראה לי שהקושי בקיום ההלכות הוא משני ביחס לסיבה האמיתית. את מתארת תגובה רגשית חזקה שאת בעצמך מגדירה אותה כסוג של דיכאון. זו תגובה קיצונית. הנפש שלך מדברת אלייך בצורה שאין להתעלם ממנה. היא תובעת ממך להביט ברגשות הקשים ודרכם לצאת למסע של התבוננות וריפוי של הנפש שלך. את צריכה עזרה כדי למצוא דרך שתוביל אותך להחלמה ולריפוי כי כרגע את כנראה סובלת מאוד. הכאב שלך מאותת על קושי שכבר מציץ החוצה וכנראה שיש לך בשלות פנימית להתמודדות. כשהכאב הזה עדיין התחבא מתחת לפני השטח אפשר היה לקרוא לזה הדחקה או הכחשה. המצב השתנה ואילו מנגנוני הגנה שכבר לא רלוונטיים עבורך. את כבר ניסית לשמור את הכאב הזה לעצמך אבל כמו שכתבת זה צף והציף אתו תחושות קשות. כנראה שכבר מיצית את היכולת שלך להישאר לבד עם הכאב הזה ואת אפילו חוששת שבעלך קרוב גם הוא למצות את יכולת ההכלה שלו. ליבי איתך.
כתבת שהעיסוק בנושא עושה לך רע, ומעלה בך כעס ותסכול, חוסר אונים וייאוש. אולי זה יישמע לך מופרך אבל דווקא הרגשות הקשים האלה הם סוג של מפתחות לריפוי שדרכם את יכולה ללמוד על עצמך ולבחון את העולם הרגשי שלך. ייתכן שהקישור שלך לעולם של תורה ומצוות הוא קישור רגשי של קודים מוחלטים, קרים ונוקשים של אסור ומותר, טומאה וטהרה ואת מתנגדת לשתף פעולה עם הקודים האלה כשהם מונגשים לך בצורה קשה כזו ששוללת ממך בחירה או שליטה. לצערי הרב, יש די והותר דוגמאות אנושיות שמהלכות בינינו שספגו חינוך עקום שהצליח להרוס להם מושגים מלאי יופי ומשמעות של קדושה עד שהנפש בוחלת בהם במקום להתפעל מהם. אולי זה קרה דווקא בתחום הספציפי של טהרת המשפחה וההקדמות שיש לך על הנושא הן עקומות וחסרות רגישות באופן קיצוני?
ישנן שאלות חשובות שטוב שתעלי אותן בינך לבין עצמך או עם דמות קרובה. מה היחס שלך אל הגוף שלך? ומה היחס שלך אל המיניות שלך? האם את מחוברת אל הגוף שלך? האם את מרגישה בנח עם עצמך במצבים אינטימיים מול אישך? לשאלות האלה יש חשיבות רבה משום שהן מגרות את התודעה שלך ומעוררות את ההתבוננות שלך פנימה אל עולמך האישי. לפעמים נמצא שם קצה חוט ודרכו אפשר לפנות לדמות מתאימה לעזרה.
אם תתגברי על המשוכה הרגשית שמונעת ממך כעת לפנות לעזרה מקצועית את תוכלי לגלות בתוכך אוצרות גדולים. אני יודעת שזה נשמע כמו משפט מנותק מהמציאות ולכן אסביר את דבריי. לפעמים כאב גדול הוא איתות לרגישות גדולה שעוטפת ומכסה אוצר פנימי גדול. זה מוזר לחשוב על זה ככה אבל זה סוג של איתות, מעין דרך מעניינת של הנפש שלנו לאותת לנו על מכרה זהב פנימי שכדאי לשים אליו לב ולחפור קצת לעומק ולגלות אותו. למה אני משתמשת במילים "מכרה זהב"? – כי אם אכן תרשי לעצמך לצאת למסע הזה את תרוויחי בסופו את עצמך חדשה. גם האיש שלך יקבל את אשתו מחדש במתנה. האשליה הכי נוראית שהחלקים הנמוכים שלנו יכולים למכור לנו הם תודעת שווא שאי אפשר לעזור לנו. הייתי רוצה לומר לך מעומק ליבי ובכל כוחי "אל תתפתי לקולות המחלישים בתוכך!" אל תתפתי להאמין שהמקרה שלך כל כך מסובך שאי אפשר לעזור לך. את אומרת שאת לא מסוגלת לדבר על הנושא הזה בכלל. אני מאמינה לך מפני שכרגע הכל מרגיש לך טעון וסבוך, ויחד עם זאת, האמיני לי שיש לך הרבה יותר כוחות של התמודדות, ריפוי עצמי והחלמה ממה שנדמה לך.
אני חושבת שעיקר המסר שלי אלייך הוא רגשי ולכן פתחתי את התגובה שלי בשפת הלב. לפעמים כשהלב עבר את מכסת הכאב שלו אי אפשר להקשיב לדברים שבאים מהשכל. הם נשמעים רחוקים ומנותקים. יחד עם זאת, הרגשתי שהתשובה שלי אלייך לא תהיה שלמה וממצה אם לא אתייחס גם לנקודות למחשבה בצורה שכלית. בחלקים הבאים שלתשובתי כתבתי לך בקצרה על עוד נקודות מבט שקשורות לנושא. אפשר להרחיב עליהם עוד הרבה אולם אני השתדלתי לקצר.. אני כולי תפילה שהדברים ימצאו אצלך אוזן קשבת ולב שומע ויהיו לך לתועלת.
אפשר לומר שיש לא מעט נשים שחזרו בתשובה שהמפגש הראשוני עם עולם טהרת המשפחה היה עבורן מפגש שמעורר זעזוע ודחיה. אם לא לומדים את מה שעומד מאחורי ההלכות של טהרת המשפחה אז קל להישאב אל צורת הסתכלות כזו שרואה את ההלכות בנושא כמו שכתבת מחפיצות ומקטינות את האישה.
הבשורות הטובות הן שברגע שלומדים לעומק את כל הרבדים של הנושא: הרובד הפיזיולוגי – הורמונלי, הרובד הרגשי – נפשי והרובד הבין אישי – דינמי במערכת יחסים של איש ואישה אז קורה בדיוק ההיפך. אישה מרגישה כמה ההלכות האלה הן החברות הכי טובות שלה, איך הן שומרות עליה ומותאמות לה ואיזה תרומה ענקית יש להן על שמירת הקשר הזוגי לאורך זמן.
אני משקפת לפנייך את הנושאים שהעלית דרך שאלות כמו שאני מבינה אותן מתוך דברייך:
הלכות טהרת המשפחה נראות כחדירה לאינטימיות הפרטית של אישה ונוטלות ממנה את השליטה על החלק הכי אישי של החיים. למה לחיות ככה?
מה המשמעות של עולם המושגים של טומאה וטהרה? ולמה לדבר בשפה כזו?
מערכות יחסים ארוכות וכל שכן קשר של ברית נישואין שהיא ברית נצחית מצריכה הסתכלות ותחזוקה מיוחדת של הקשר, את לא בטוחה שתעמדי בדרישות ההלכתיות לאורך זמן… אז איך שומרים על קשר בין איש ואשה לאורך זמן? מה המחיר שמשלמים אם מפסיקים?
כמובן שתוך כדי זה אשתדל לקשר את הדברים לביטוי המעשי שלהם כפי שמחייבת ההלכה החכמה שלנו למרות שכרגע במצבך הנוכחי אולי קשה לך אפילו לקרוא את המילים "ההלכה החכמה שלנו".
אני בטוחה שחלק גדול מהדברים את מכירה ואולי לא אחדש לך הרבה ובכל זאת, לפעמים כאשר נפגשים מחדש עם כל החלקים שמרכיבים תמונה שלמה וכל חלק מקבל את המקום הראוי לו אז גם תמונת השלם מתבהרת.
אז בואי נצא למסע ונתחיל מהטבע הבראשיתי.
במילים טבע בראשיתי אני מתכוונת לעובדות שהן אוניברסליות ונכונות לכל הנשים בעולם בלי קשר לעובדת היותן יהודיות או לא. אולי זה ישמע לך קצת כמו שיעור ביולוגיה אבל בקיצור נמרץ אומר דבר ידוע והוא שאשה היא בריאה מחזורית וזו תופעה ייחודית בטבע רק לצד הנקבי. המחזוריות בגוף האישה מנוהלת על ידי יותרת המח שנותנת פקודות משתנות בהתאם ללוח זמנים מיוחד במינו ובעקבות הפקודות מופרשים בגוף הורמונים שונים. התכלית של כל הסיפור המחזורי שתיכף אפרט היא הבאת חיים לעולם. זה נשמע על פניו משפט פשוט אבל הוא לב ליבו של הסיפור – היכולת המופלאה של אישה להיות מצע לחיים. נתחיל בנקודת ההתחלה והיא מיד עם תום הווסת (הדימום), אז רמות ההורמונים נמוכות. בנקודת הזמן הזו הורמון האסטרוגן מתחיל לעלות באופן מואץ עד לביוץ, ולאחר מכן, קצב העלייה הופך מתון יותר, ואז יורד מאד לקראת הופעת הווסת הבאה. מה עושה האסטרוגן ברמה הפיזית? – מביא לגדילה ולהתעבות של רירית הרחם כהכנה להשרשה בעתיד של ביצית מופרית. במקביל, לאחר הביוץ הפרוגסטרון מתחיל לעלות וגם הוא יורד באופן חד כאשר לא מתרחשת הפריה והגוף מתכונן למחזוריות הבאה. מה עושה פרוגסטרון ברמה הפיזית? – משלים את העבודה של האסטרוגן והופך את רירית הרחם לבשלה לצורך תהליך ההשרשה של הביצית המופרית.
עכשיו בואי ונשים לב ללוחות הזמנים המיוחדים של הטבע. כמובן שברמה הפרטית ייתכנו תנודות בזמנים שמשתנות מאשה לרעותה אבל זו הסכמה המחזורית שמקובלת על כלל החוקרים בעולם:
וסת – 5 ימים, אסטרוגן – מתחיל לעלות החל מהיום החמישי להופעת הוסת ועד ליום ה-13. ביוץ – מהיום ה-13 ועד היום ה-16. פרוגסטרון – מתחיל ביום ה-16 ומסתיים ביום ה-28 .
מזכיר לך משהו?
בואי נתייחס על רגל אחת גם להיבטים הרגשיים של ההורמונים שהזכרתי. בין שאר התפקידים שלהם, ההורמונים הנשיים מופקדים על היכולת להיות בקשר ולתקשר, להשתמש ביכולת מילולית וליצור קשרים והקשרים חזקים (אגב גם סביב למידה וזיכרון), היכולת להתמקד ברגשות ולחוות אותם במלואם. באופן רחב אפשר להגדיר את שלל הכישורים האלה כמכוונות כלפי חוץ. במילים אחרות, אפשר לומר שמבחינה הורמונלית נשים מכוונות באופן כזה שהן פנויות ומעוניינות בקשר בתקופה שלאחר הביוץ. הגוף לכאורה מספק תמיכה הורמונלית לבנות קשר זוגי ולהעמיק בו. לעומת זאת, בתקופה של הוסת עצמה ובשבוע שלאחריה כאשר חלה ירידה בהורמונים הנשיים אז יש מכוונות של האישה כלפי פנים, פחות וורבליות, יש נטיה ברורה יותר לחשיבה אינטואיטיבית ומעין התכנסות פנימה. יהיו מי שיגידו שיש קשר בין המילה דימום לצורך הנשי להיות בדממה, להיות רק לעצמי.
אני מסייגת את עצמי ואומרת שכיצירי כפיו של הקדוש ברוך אנחנו הרבה יותר מיצורים בעלי בלוטות הפרשה הורמונליות שמנתבות את חיינו הרגשיים. אנו בעלי בחירה. אנו בעלי יכולת לקחת אחריות על חיינו אבל בו זמנית קשה להתעלם מההקבלה המדהימה בין מערכת הזמנים שחקוקים בטבע הנשי לבין מערכת ההלכות החכמות של ההרחקה וההתקרבות בין איש לאשתו.
כשאני מתבוננת בשתי המערכות האלה אני חושבת לעצמי כמה חוכמה טמונה בתורה הקדושה שלנו ואיך דרך הלכות טהרת המשפחה היא מגלה לי על עצמי דברים כל כך משמעותיים על הקיום שלי כאישה. דברים שייתכן והיה לוקח לי זמן רב לגלות על עצמי אם בכלל. אמנם את חווה אותן כרגע כחדירה לפרטיות ולאינטימיות במקומות הכי כמוסים שלך , והפולשנות הזו נתפסת בעינייך כשוללת ממך את השליטה על גופך אבל כוונתן אחרת לחלוטין. ההלכות האלה באות ושומרות על האישה מפני עייפות חומר שלה ושל האיש שלה. הן מגנות על הקשר הזוגי מפני שחיקה של הקשר המיני והן עושות את זה בצורה שהכי מותאמת לאישה דווקא. אם נתבונן על הסיפור דרך עיניים של תורה נראה שלא רק שאין כאן הקטנה של האישה אלא שלהיפך, "האישה במרכז", הגוף שלה והרצון שלה בהתאם למצב הגופני שלה הם שמכתיבים איך הקשר הזוגי בהקשר המיני יתנהל.
שלמה המלך אמר שיש עת לכל דבר. ההלכות האלה נותנות לגיטימציה לאישה יהודייה להיות אדם ולהיות אישה. אילו לעיתים שני מצבי קיום שונים. הדינים וההלכות בנושא מכירים בצורך האנושי וביכולת המשתנה של אישה להיות בזמנים מסוימים בתוך קשר זוגי חי ובריא, מעניקה מעצמה, שמחה ומלאת סיפוק ומשמעות. יחד עם זאת, הם גם מכירים בזה שכדי לחיות ככה אישה זקוקה לאפשרות לקחת פסק זמן ולהיות פשוט מול עצמה ולהיטען. אז יש זמנים של נתינה כלפי חוץ לבן הזוג ויש זמנים של נתינה כלפי פנים לעצמה. בזמנים האלה שבהם אישה מכוונת כלפי עצמה היא ממשיכה להיות בקשר מול האיש שלה אלא שהקשר לובש פנים אחרות. הקשר משתכלל ובני הזוג לומדים לקיים אותו ברמה מהותית כל כך שהיא מעל הגוף. היכולת להיות מחוברים רגשית בלי הסיוע של הגוף היא טבעית לאישה אבל קצת זרה לאיש, והנה באות ההלכות היקרות של נידה וכאילו אומרות לאיש – עכשיו זמן לייצר קשר באופן אחר. אמנם האישה מקנה את עצמה לאיש שלה מרצונה ומתוך בחירה אבל יש לה גם קניין עצמי על הגוף והנפש שלה וזו תזכורת חודשית דיי טוב לאיש – האישה שלך היא לא רכוש שלך והאיש מכבד את המרחב הזה ולומד את אשתו באופנים אחרים. בדיוק ההיפך הגמור מהחפצה של האישה. עוד דבר חשוב שקורה בתקופת ההרחקה – מתגעגעים. כמה חשוב להתגעגע, לבנות את ההשתוקקות ההדדית דווקא כשאי אפשר לממש אותה זו חוויה שבונה את הקשר ומעצימה אותו. רק לאחרונה שמעתי על כמה זוגות חילונים שלפני החתונה החליטו להיפרד לתקופה קצרה בלי שום תקשורת ביניהם, רק כדי להתגעגע אחד אל השני. גם העולם בחוץ מבין שגעגוע זה מושג שאין לו תחליף…
ועכשיו בכנות, באיזו עוד דרך אפשר היה להשיג את הלגיטימציה הזו ואת הרווחים הנלווים לה בצורה כל כך מובנית "בילד אין" בתוך שגרת החיים?
זה יכול היה להישמע פסטוראלי אלמלא זה היה מביא אותי להעלות את השאלה המתבקשת – אז למה להשתמש במילים הקשות של נידה וטמאה? זה הרי מעלה כאלה קונוטציות שליליות שאת ממש לא מתחברת אליהן ומבחינתך אולי היה עדיף בלעדיהן… גם כאן באה לידי ביטוי החוכמה האלוקית כפי שהיא משתקפת בדברי חכמים: כל מצב שיכול להביא חיים לעולם ולהכיל חיים קרוי אצל חז"ל – טהרה וכל מצב שיש בו העדר חיים או שלא מומש בו הפוטנציאל לחיים קרוי – טומאה. כאשר התקיימו אצל האישה כל התנאים להבאת חיים (הכנה פיזית של הגוף לביוץ, ספירת 7 נקיים וטבילה) אז היא בטהרה. אם עברו כשבועיים והפוטנציאל לא מומש אז היא במצב טומאה. אני כותבת לך בחצי חיוך, זה לא אישי נגדנו הנשים. גם גברים הם חלק מהסיפור. אם גבר השחית את זרעו אזי חלה עליו טומאת קרי. ייאמר לזכותם של חז"ל ששיקולים של פוליטיקלי קורקט לא מעסיקים אותם בתחום הזה. הם לא משחקים בהגדרות של חיים ומוות. חז"ל מאפשרים בחירה אמיתית על בסיס שקיפות מלאה של הידע. הם אומרים את האמת הצרופה בתקווה שאדם (בין אם הוא איש או אישה) ילמד את האמת הזו ויחיה על פיה.
דבר נוסף בהקשר הזה, בחסידות ידועה ההתייחסות אל אישה כבעלת פוטנציאל קדושה גבוה יותר מן האיש. יש באישה יכולת מסתורית להיפגש עם המוות ולהכיל אותו כל פעם מחדש דרך הגוף והנפש שלה ואז להתחדש ולהיטהר. היכולת לחיות על מנעד מאוד רחב שבו בקצה אחד טומאת נידה ובקצה השני טהרה ואף אפשרות למפגש עם קדושה מיוחדת במינה כמו לדוגמא בזמן הריון כשהיא נושאת בתוכה חיים חדשים היא ביטוי למעלתה הייחודית של האישה. האיש אינו מכיר מחזוריות כזו בתוך גופו. אם יזכה אז רק האישה שעימה כרת ברית נצח היא זו שתאפשר לו להתחדש ככה יחד איתה רב חייו. מנקודת המבט שלי זו עדות לתפקיד החשוב שהקב"ה נותן לאישה יראת שמיים מתוך אמון מלא שהיא תעשה שליחותה נאמנה ובוודאי שיש בכוחה שלא למעול בתפקיד.
אני מסיימת את תשובתי ומזמינה אותך לשים את עצמך ואת הבית שלך בראש סדר העדיפויות שלך. כתבת שיש לך איש מקסים ושני ילדים. החיים לפנייך ואין סיבה שתמשיכי לסבול ולהצטער כל כך ואין סיבה שבית המקדש הפרטי שלכם יחולל כך. טיפול מקצועי וטוב בזמן הנכון יכול לעזור לך בדיוק בנקודה שבה את נמצאת. את לא האשה היחידה שמתמודדת עם קשיים בתחום וישנן נשות מקצוע מומחיות שתוכלנה לעזור לך.
אני מקווה שהדברים שכתבתי יהיו לך לעזר ואם יש עוד דרך שבה אוכל לעזור – אל תהססי לפנות שוב.
שירה ק.
דלג לתוכן
תגובה אחת
שירה תודה!
תאמת שזה אולי לא בסדר שבכלל קראתי,כי אני עוד לא אישה .אבל הרגשתי שאני חייבת תשובה לכל השמועות המפחידות האלה מכולם. אני בחורה בת עוד מעט 21 ובעז"ה רוצה להקים בית.כשר. וגם שמח מבפנים. ומסביב ,מסביב נשמעים כל כך הרבה קולות.והאמת,גם מבפנים .של מה שהאישה המתוקה והכנה הזאת תיארה . הרגיש לי שכל הזמן צריך להתכוונן למישהו, להיות נקיה,לבדוק,לעשות כ"כ הרבה בשביל מישהו. יהיה זה הבעל,יהיו אלה הילדים..
לא ידעתי שיש פה גם הרבה בשבילי. שאני לא כלי שרת. וגם אם אני כן,זה כי סומכים דווקא עלי ורוצים להעביר דווקא דרכי את השפע והחיים.
תודה רבה! אני מרגישה את הלב שחי קל ובטוי יותר עכשיו.
אם אפשר לשאול עוד משהו,
למה מתפללים דווקא לבן זכר? זה כאילו שאפשר להבין,שהוא יכול לקיים יותר מצוות,ללמוד תורה ולהשיג שלמות,אבל הייתי רוצה לשמוע בצורה שתתיישב על הלב.
תודה ענקית!!