The Butterfly Button
נאבקת על כל מצווה

שאלה מקטגוריה:

שלום וברכה.
אני לומדת בכיתה י"ב, בת 17.
מקווה שזה אכן המקום הנכון..

אני מרגישה תמיד במאבק פנימי, מלחמה גדולה. יש בי בתוך רצון ענק ועצום לקיים את המצוות, ללכת בדרך התורה ולהקים בעז"ה בית של תורה וחסד. ברור לי שאני רוצה שבעלי ילמד תורה וכן ילדי. אך מצד שני, על כל מצווה קטנה וגדולה אני נאבקת. כל בוקר קשה מחדש להתפלל, לשים חצאית, לברך. אני רוצה לשמוח. ואני מוצאת את עצמי רק כל היום נלחמת.
אני מרגישה ניגוד ענק בתוכי. ולא יודעת מה לעשות. התורה היא חיים והיא השמחה, איך ייתכן שכ"כ הרבה כוחות לוקח לי כל דבר ואני רק עצובה??
כל הזמן נאבקת לא לדבר לא יפה, לשון הרע ואפילו לא ליפול ליאוש ולרחוב. ומבתוך אני רוצה רק קדושה ורק טוב.
ורוצה לשמוח באמת. לחיות את התורה. ובקלות, אין לי כוח להילחם יותר.
אשמח למענה ועזרה.

תשובה:

ה

שלום שואלת יקרה,

אוהבת את הכנות שלך!!!

את מעיזה לומר בקול ברור וצלול ,אם כי גם מתוסכל, את מה שהרבה בנות גילך ואחרים חושבים.

לוחמת את מלחמת הגשם והרוח. מלחמה שאנחנו מקדשים כעם וכיחידים כ"כ הרבה שנים. והמלחמה הזו לובשת צורה ופושטת אותה

וחוזר חלילה.

והמאבק קשה מאד. לוקח מאתנו הרבה כוחות ולעיתים גם את שמחת החיים.

כי אכן, קיום המצוות זה דבר שלפעמים נראה סותר את החופשששששששששששש שכולנו כל כך רוצים, את הדרור המחשבתי ואת הספונטניות המעשית.

מאמינה שהרבה מאתנו חווים את מה שאת מתארת בזמנים מסוימים בחיים. בטח בתקופת הבחרות שהאופציות השונות פרוסות לפנינו וגם הבחירה האם לצעוד בדרך שחונכתי או דווקא עכשיו כשיש לי אפשרות לבחירה מתוך עצמאות

אני אבחר אחרת.

 

בחורה יקרה,

שמחה בשבילך שאת שמה דגש על השמחה בחיים, יש לך שאיפות מצוינות.

אם הצורך שלך בשמחה הוא זה שיניע אותך להחלטות את במקום טוב.

תמיד תהיה הבחינה שלך ממקום של מה גורם לי שמחה. רק שימי לב שאת מזהה שמחה אמתית מספקת ולא שמחה רגעית שמביאה בכנפיה ריקנות, כי גם שמחה כזו ישנה.

 

כן אני חושבת שקיום מצוות מתוך עצבות זה לא נכון!!

מרגישה שמשהו בתפיסה שלך את התורה ומצוותיה מתקשר אצלך באוטומט בקושי ובעצב.

מתוך מה שכתבת , לא אוכל לדעת מדוע זה כך.

אני כן יודעת לומר לך שהקושי הרציף מעיד שמשהו נוסף מתערבב בעבודת השם שלך. ושוב, לא שתחושותייך אינן מוכרות, ההפך. לכולנו תקופות עם מאבקים, כל אחד ואחת חווים ימי זוהר ושפל בעבודת השם וזה בסדר גמור.

משהו ברצף מכוון אותי לערבוב.

מצטטת לך משל של המגיד מדובנא, אולי הוא ייתן לך כיוון לסבה שכ"כ מקשה עלייך.

משל של המגיד מדובנא, על הפסוק: "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל".  "משל לאחד שבא למלון מן הדרך, והסבל שלקח את המזוודה לחדרו ביקש תשלום מופרז. שאל האחד את הסבל: מדוע אתה מבקש סכום כל כך גדול? אמר לו הסבל : היות והתייגעתי מאוד לסחוב את המזוודה עד החדר". אמר לו האיש : אם התייגעת סימן  שלא סחבת את המזוודה שלי, כי המזוודה שלי מכילה  רק יהלומים יקרים ואבנים יקרות אתה כנראה סחבת מזוודה המכילה אבני חצץ וזה אכן כבד."

הנמשל, לפי דברי המגיד,  אם האדם מרגיש יגיעה בעבודת הבורא, סימן שאינו עובד את הבורא, אלא מתערבבים לו שם אנשים או דברים אחרים.

בחורה טובה,

זו רק עוד צורת הסתכלות למה שעובר עלייך ואני חוזרת ומדגישה את עניין הרצף.

תקופות של מאבק זה חלק מחיינו. מאבק תמידי מכביד ומתיש.

מציעה לך לברר עם עצמך מה המקור לקושי, בשמחה מוכנה לקחת חלק בברור דרך המייל האישי שלי.

מאחלת לך

ללכת עם הלב שלך, ורק להיות בשמחה

חוי

[email protected]

 

 

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני לא מרגיש את קדושת השבת
כשהייתי צעיר, כל שבת היתה רוממות, וקדושה, והרגשתי ששבת זה משהו שאני מחובר אליו היטב, אבל מלפני כחצי שנה בערך, הפסקתי להרגיש את ה'שבת עדן הנפשות'. בהתחלה חשבתי שזה זמני,. אבל ככל שעבר הזמן התחלתי להרגיש שאני כבר לא מחובר לשבת קודש,. אני רוצה להרגיש חיבור עמוק לשבת,. אני רוצה...
למה להודות על יציאת מצרים?
ראשית תודה רבה על כל התשובות הניפלאות אתם עושים עבודת קודש ממש! השאלה הזאת בוערת לי כבר שנים בעיקר עכשיו שאנחנו אחרי פסח.כל יום אדם חייב להיזכר ביציאת מצרים ואיך השם הוציא אותנו מעבדות לחירות ,ותמיד מתפעלים מגודל הניסים הבאמת מדהימים שקרו שם במצריים ,ואיך השם הוציא עם שלם ממצריים...
איך אפשר רק לשבת ולחכות לשידוך שלי בלי לצאת ולחפש אותו?
בכל אחד משלבי החיים בורא עולם נתן לנו סוג של עצמאות ובחירה מאד מוחשית בין הדברים שלא כך בשידוכים ההוראה היא לא לצאת לחפש בחור אלא לחכות להצעה שתבוא עם בחור המיועד וזה קשה לי!!! כי אין לי משהו שאני יכולה לעשות מלבד תפילה !!! וזה מרגיש לי ההפך משאר...
8 השאלות שלי על אלוקים גהינום ובחירה
השאלות שלי נשאלות באמת מתוך כאב ואולי ישמעו לא טוב, אבל אני לא שואלת מרצון להתריס אלא כי זה באמת קשה לי… 1. אמרו לי שכולם עוברים דרך גהינום, כי כולם הרי חוטאים ואף אחד לא מושלם. ואני חושבת שדוקא בגלל שאיננו מושלמים אז צריך לסלוח לנו… 2. איך יתכן...
כועסת על הקב"ה כשדברים שאני רוצה לא קורים
תודה על ההזדמנות לשאול.. אני לא יודעת עד כמה השאלה שלי מבוססת על משהו שאפשר לענות לו רק בשכל כי היא גם מאוד רגשית. אבל אני מרגישה חובה לנסות לפחות.. אני מנהלת בעולם עם מערכת יחסית מאוד קשה מול הקב"ה אני כל זמן מרגישה שאני כועסת, פשוט כועסת וזה קורה...
נמאס לי להיות עצובה מדברים שקורים...
נמאס לי לקבל על עצמי קבלות כל פעם שקורה דברים רעים… מרוב צרות של עם ישראל אין לי כוח כבר להצטער!! ולקבל על עצמי קבלות.. התרגלתי לזה ואני רק במקום לקבל על עצמי קבלות אני כועסת על הקבה… כי נמאס לי!!! אחרי שאני שומעת על דברים רעים עכשיו,אני רק אומרת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן