The Butterfly Button
ילדות קשה

שאלה מקטגוריה:

היי,שמי נעמי ואני בת 23, כשהייתי ילדה חוויתי היתעללות פיזית ומילולית מצד אבי,הוא היה אלכוהוליסט קשה וכך גם אימי, הוא היה מרים יד עליי ועליה בכל יום ויום. ,היא הייתה מביכה אותי כשהייתה שיכורה ליד שכנים וחברים ותמיד נתנה לי הרגשה שמעולם לא אהבה אותי, היו ימים רבים שנאלצתי להישאר בבית בגלל שפחדתי שתיברח, אימי ואני לא היינו קרובות כלל היא הרגישה לי כבן אדם זר,כשהיא הייתה שיכורה היא תמיד הייתה צועקת עליי שאני אינה ביתה,שמעולם לא רצתה אותי,שאני טיפשה,מכוערת וכדומה.. אבי היה גרוע מימנה, הוא תמיד היה צורח עליי על כך שאני חלשה,שאני לא מספיק טובה, הוא היה זורק עליי תיקים והיה מאיים עליי שיעיף אותי מהבית. ישנתי ברחוב לא פעם אחת.
סבלתי אז משינאה עצמית ברמה קשה, תמיד חשבתי במוחי שאני לא מספיק טובה כמו כולם ששום דבר לא מגיע לי שאף אחד לא אוהב אותי שאני כלום בעולם הזה, אף אחד לא ידע על מצבי בבית אז גם סבלתי מבדידות, הייתי מגיעה לחדרי ויכלתי לבכות במשך שעות על חיי הקשים ודקה אחרי זה לצאת כאילו כלום לא קרה, בימים שלא יכלתי להסתיר את הפציעות ממכותיו של אבי היו שואלים חבריי מה קרה לי בגופי,הייתי ממציאה כול מיני שקרים לא הגיונים שהרחיקו אותי מהם וגרמו לי להסתרות רבות על חיי. עד היום אף אחד אינו יודע מה עברתי אז.
כיום גדלתי כבר ועזבתי את הבית, אני גרה עם חברה בדירה, אני לא בקשר טוב עם הוריי כלל, הם מיתקשרים מדי פעם ומנסים ליצור קשר, הם מיצטערים על מה שהיה, אני רוצה לסלוח להם, ויותר מזה לסלוח לעצמי ששתקתי על זה כל השנים איתם, אני רוצה להפסיק לשנוא את עצמי על אז, אני רוצה להפסיק לחשוב שלבכות זה לחלשים ושאני טיפשה ומכוערת. אבל אני פשוט לא מצליחה לשכוח מהכל ולסלוח להם. אני פשוט אבודת עצות.

תשובה:

נעמי יקרה

רק מלקרוא את השורות, נצלו אוזני. לא פשוט כלל ועיקר.

אבל תראי משהו מעניין, הוריך בחרו בשם נעמי– נעימות. בסתר ליבם זה מה שהם רצו לחוות ממך. וגם קבלו זאת בטוח, כפי שנשמע מבין השורות.

סה”כ עם כל הרוע שהם טרחו לציין באוזנייך, את היית הקרן אור שלהם כל השנים. החלק השפוי שלהם וכו’ וכהוכחה תראי כמה הם צריכים אותך כעת.

נחלק את הדברים הכואבים שסוף סוף פתחת עם עצמך למס’ חלקים.

יש חלק שהפסדת ילדות

יש חלק שהרגשת שנואה

יש חלק שאת שונאת את עצמך אז וכיום

יש חלק של ההסתרה שחיית בה וכיום אולי עדין…

יש חלק של הבדידות שחשת אז ואולי גם היום.

יש חלק שאינו רוצה לסלוח להורים

ויש חלק הרוצה לסלוח להורים

לא הארכת מספיק מה את עושה כיום מעבר למקום המגורים, אם יש לך עבודה, בלוי חברתי ועוד…

יחד עם זאת הברור הוא שעליך ללכת בשני נתיבים:

נתיב טיפול על העבר

נתיב בנית חיי בהווה אל העתיד.

אבחר להרחיב דווקא על החלק השני, שבו אני יכולה לתת לך הרבה כיוונים. ואת החלק הראשון כדאי שתראי לקבל מגורם טיפול מתאים, כמו הרווחה בעיר, קופ”ח, באופן פרטי.

בהווה מאוד חשוב שתתחילי לאהוב את עצמך וזה ע”י מספר פרמטרים

קבלה –

אני מקבלת את עצמי כמו שאני על כל המכלול שיש בי, את היתרונות ואת החסרונות (יודעת שזה לא קל).

אמון-

להאמין שאת בתוך תוכו רוצה אך ורק בטובתך. גם אם את לא מתנהלת עדין בדיוק כמו שאת רוצה, תקבלי את זה ברוח טובה, ותאמיני בכל ליבך שבראו אותך עם כל מה שהכי טוב בשבילך. זו עבודה יומיומית מאתגרת אך הכי נכונה. הקב”ה נתן אותך בתור מתנה לאנושות, לא פחות מכל מתנה אנושית אחרת.

סבלנות –

לכל אחד מאתנו יש פוטנציאל שעדין לא מוכר לנו, וכך גם לך. במיוחד שכל החיים לא שמעת מילים עם פוטנציאל… זה מצריך השקעה והשקיה בקבלה ואמון ובסבלנות.

בפועל עליך להסתכל על עצמך במראה, דברי אליך ואמרי לעצמך אילו חלקים יפים יש בך הן חיצוני והן פנימי. גם אם הם מזעריים בעיניך, תנפחי אותם ותאמרי לעצמך כל יום מס’ פעמים מול המראה – עד שתתחילי להאמין בהם באמת.

כלי נוסף ‘השאלה המעצימה’ – כל יום תשאלי את עצמך איך אני יכולה לעשות לעצמי טוב? מה יעלה לי חיוך על פני? אילו דברים משמחים אותי?

בכל שאלה שאנחנו שואלות את עצמינו, אנחנו יוצרות במוח שלנו נתיב. גם כשאני שואלת ‘מה אני אוכלת היום בצהרים’, נוצר נתיב במוח שמחפש תשובה.

התשובה שעולה במוח הן רק מה שהמוח מכיר, חוויות והרגשות שהיו עד היום. כשהמוח מוצא בתוכו תשובות לשאלות, מדובר באירועים מוכרים ובחוויות מוכרות.

הרעיון בכלי ‘השאלה המעצימה’ הוא שאת שואלות את השאלה בצורה שונה כדי שהמוח ייתן לך תשובה נכונה לשינוי בריא. לדו’ אילו חוויות יגרמו לי אושר? השאלות הללו מפנות את האחריות אליך. ומפתח את היצירתיות שלך ליצור מציאות טובה ושונה מכפי שהורגלת.

כך המוח מתחיל ליצור מסלולים ונתיבים ולדמיין מציאות שאת רוצה בה. התשובות שהמוח יצטרך למצוא יהיו יצירתיות ולא מקובעות בעבר, ותוכלי לעלות על מסלול של שינוי לטובה. כך תוכלי לדמיין תמונה של עתיד טוב בעינייך וכך תדעי למה את רוצה להגיע ואילו חומרים את צריכה לקנות לארוחת צהרים – לבניית חייך העתידיים האולטימטיביים.

את התרגיל הזה צריך לעשות על בסיס יומי במשך שבועיים. בתחילת השבועיים הראשונים די בכתיבת השאלות והתשובות. אחר כך באופן אוטומטי תיישמי חלק מהדברים.

מבחינה מעשית: טלי פנקס ורשמי לעצמך את השאלות: איך אוכל לתרום לחברה שלי היום? אילו פעולות אני יכולה לעשות? זה לא אומר שעליך לקום ולעשות זאת מיד, אלא עליך רק לענות לעצמך את התשובות בפנקס, ולאט לאט תשימי לב שהשינוי המיוחל מתחיל להגיע.

חשוב להרחיב את המעגל החברתי, למצוא טיולים, מפגשים ולהצטרף אליהם גם כשלא מתחשק לך וכך תכנסי יותר לחיי חברה ותגדילי את הרשת החברתית.

באותו אופן חשוב למצוא מקום עבודה, גם אם הוא כרגע לא בדיוק בשאיפה שלך, אבל שיהיה לך נעים להגיע לשם – ולשמור על רצף עבודה של חודשים ושנים (גם עבודה תורמת להרחבת רשת חברתית).

תרומה נוספת שיכולה לתת לך המון זה להתנדב!!! אולי בנוער או ילדים בסיכון שחווים מה שאת חווית, הנתינה תרפא אותך ותיתן לך הרגשה שאת שווה.

בברכת ויהי נועם ה’ עליך

שתראי ברכה והצלחה בכל מעשה ידייך

ותזכי להיות אהובה בעיני אלוקים ואדם

ברכה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

3 תגובות

  1. וואו, אם עברת את כל זה ונשארת שפויה וחכמה (אני מסיקה את זה מהניסוח המעולה של השאלה) , אז את לא צריכה עוד הוכחות שאת בן אדם נדיר.

  2. וואווו…
    איזו מדהימה שאת.. היכולת שלך לפתוח את הדברים..להגדיר אותם..לפרוק אותם..מאמינה שזה היה לך לא קל…
    את יודעת..תמיד חשבתי שאני עברתי ילדות קשה .(יותר במובן הרגשי..) וכעסתי על כל העולם על זה..במיוחד על אמא שלי שאיתה היו לי הכי הרבה תקלות..
    כמובן שזה תקע אותי בחיים בהמון תחומים..במיוחד חברתיים…
    מה שנתן מרפא לנפשי היה כמובן, טיפול. שתרם לי מאד..למדתי על עצמי הרבה..והוא כיוון אותי למקום יותר בריא.
    אבל שתדעי לך, אם ניקח את הדוגמא של הקשר עם ההורים, קודם כל, הזמן יעשה את שלו… ומה שריפא את המקום הזה אצלי בנפש, אלה הילדים שלי עצמם..הידיעה הזו שאני רוצה את הכי טוב בשבילם ומשתדלת בשביל זה מאד..ובכל אופן, אני לא תמיד מצליחה ולפעמים אפילו חוזרת על הטעויות של אמא שלי..היכולת שלי לסלוח לעצמי על כל הטעויות בגלל, הידיעה שאני אוהבת את ילדיי מאד ואף פעם לא רוצה להרע להם, היכולת הזו נתנה לי גם את היכולת לסלוח להוריי, לאמי..
    מאחלת לך הצלחה רבה..בדרך שאולי רצופה בקשיים והתמודדויות..אבל טעמה מתוק.

  3. תקשיבי,
    עשית לי את זה- –
    איזו התמודדות וכמה כוחות יש בך.
    את מוכיחה בצורה כל כך פשוטה שמכל מצב ניתן לקום,
    ולא סתם לקום. עם כח. כח גדול.
    מאחלת לך ממש שתמצאי את הדרך לרוגע ולסיפוק הפנימי,
    ממליצה לך בחום לפנות לטיפול, לגעת בכאב,
    לפתוח את סיפור חייך במקום מוגן וסטרילי,
    ולקבל כוחות, להתעצם.
    כי יש בך כל כך הרבה. זה שאת עוד מבקשת לסלוח להורייך על העבר, לסלוח לעצמך
    זה דבר גדול!
    אבל תזכרי תמיד-
    שאנשים גדולים צומחים מנסיונות,
    תני לעצמך את מה שמגיע לך ועוד תגיעי רחוק…
    איחולי!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חלוקת התפקידים בזוגיות לא נראית לי הוגנת
ראשית תודה על אתר שעונה בדיוק על מה שצריך הציבור החרדי ופותר הרבה ספקות פנימיים . ומכאן לשאלתי: חשוב לי להדגיש שאני מסתכלת על העולם בעיניים של צדק ושויון ולכן יש לי שאלה שלא ברורה לי . לפני דור או שניים היה ידוע שהתפקיד של האישה זה לבצע את צרכי...
אני ראויה להיות אמא אם אין לי כוח לילדים שלי?
אני נשואה ואמא ל4 ילדים בגילאי,2 8,6,4 . הנישואים שלנו ב”ה טובים אנחנו מאוד אוהבים אחד את השניה והזוגיות שלנו טובה . אני הולכת לכתוב דברים קשים אז סליחה מראש. אני מרגישה לפעמים שאני מצטערת שהבאתי 4 ולא הסתפקתי ב2 לדוגמא . אני מרגישה שהם מעמסה מעליי ואני עוברת גם...
אני לא מרגישה שאני רוצה להתחתן... יש לי בעיה?
אני בחורה דתיה חזקה, כך שבציבור שלנו כבר יחסית מקובל שבנות יתחתנו בגיל הזה(לצורך העניין כבר יותר מחצי מהכיתה שלי התחתנה…). הבעיה היא שתמיד הרגשתי שונה מאותן הבנות… כאשר כולן היו קושרות מטפחות, מקוות ומייחלות להקים משפחה זוגיות כבר מגיל קטן, אני לא הרגשתי את זה, הרגשתי שאני קטנה מידי,...
עד מתי לגור אצל ההורים?
היי, אני בת 26 רווקה וגרה עדיין אצל ההורים. לאחרונה קשה לי שאמא שלי מביעה יותר מידי את דעתה על החיים שלי, שמכתיבה לי מטלות לי מה שנוח לה ולא תמיד מעניין אותה אם קשה/פחות נוח לי עכשיו. אני מודעת לזה שהיא אמא שלי או שזה הבית שלה ואני אמורה...
מה עושים כשאין כוח לחיות?
מה עושים כשאין כח לחיות? אני מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת בטיפולים מתישים כואב לי הכל מאחוריי אישפוזים כואבים אני מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית אני קיצונית אוהבת ושונאת בצורה קיצונית אני נשואה עם ילדים ואין לי כח אני רוצה להיות האמא הכי טובה ואם לא מצליח אז לא באלי...
למה אין לי בחירה על עצמי כאישה?
שאלה חשובה לי: ילדתי לפני חצי שנה, הרב שלנו התיר לי רק שנה למנוע. האמת שמאד קשה לי ,המעבר, להיות לאמא , להיות רק סביב התינוק , בלי זמן לטפל בבית לבשל , לעבוד בעסק , כאחת שלפני עשתה, ופעלה , והרוויחה ,בבת אחת להיות בבית ,( כן , גם...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן